פרנץ ורפל
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.
פרנץ וֶרְפֶל (Franz Werfel; 10 בספטמבר 1890, פראג – 26 באוגוסט 1945, בוורלי הילס) היה סופר ומשורר יהודי אוסטרי, מנציגיו הבולטים של זרם האקספרסיוניזם בספרות הגרמנית. בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים היו ספריו לרבי מכר. רוב פרסומו בא לו מיצירותיו הסיפוריות ובראשן ארבעים הימים של מוסה דאג, אף שוורפל עצמו העדיף את השירה שלו על פני הסיפורת שלו.
חייו
פרנץ ורפל היה בנם של יצרן הכפפות האמיד רודולף ורפל ואשתו אלבינה. המשפחה, כמרבית יהודי פראג, הייתה דוברת-גרמנית ומשולבת בתרבות הגרמנית. במהלך כל חייו היה מיודד עם בני גילו הסופרים וילי האס, ארנסט דויטש, מקס ברוד ופרנץ קפקא.
את תעודת הבגרות השלים ורפל בשנת 1909 בגימנסיה הגרמנית ברחוב שטפן בפראג. כבר במהלך ימי בית הספר פרסם משיריו הראשונים.
בשנים 1912-1911 התנדב לשנת שירות צבאי בחיל-המצב בפראג. בשנים 1912–1915 היה לֶקטור בהוצאת ספרים בלייפציג. סדרת הכתבים האקספריוניסטים "Der jüngste Tag" ראתה אור בהשתתפותו. הוא נפגש עם המשורר ריינר מריה רילקה ויצר קשרי חברות עם הפובליציסט היהודי קרל קראוס. בשנים 1915–1917 שירת כחייל בצבא אוסטרו-הונגריה במלחמת העולם הראשונה, בחזית גליציה המזרחית.
בשנת 1917 הועבר לתפקיד דוברות צבאית בווינה והתחבר עם אלמה מאהלר (אז אלמה מאהלר-גרופיוס). בהשפעתה החל מתרחק מהחיים הציבוריים והרבה בנסיעות. בשנת 1925 זכה ורפל בפרס גרילפרצר, בשנת 1927 בפרס הממלכתי הצ'כוסלובקי ובפרס שילר. בשנת 1929 נישא לאלמה מאהלר, אלמנתו של גוסטב מאהלר וגרושתו של ולטר גרופיוס. ורפל ביקר פעמיים בארץ ישראל, ב-1929 וב-1930.[1] בשנת 1937 זכה ורפל בצלב הכבוד האוסטרי לאמנויות ומדעים.
לאחר סיפוח אוסטריה, נמלט ורפל בשנים 1938 עד 1940 מפני הנאצים לצרפת, לסנרי-סיר-מר (Sanary-sur-Mer), ואחרי 1940 ללוּרד (Lourdes). ביחד עם הסופרים היינריך מאן וגולו מאן נמלט ורפל מעבר להרי הפירנאים לספרד, עבר משם לפורטוגל ומשם היגר לארצות הברית, לבוורלי הילס וסנטה ברברה. בשנת 1943 החמירה מחלת הלב שלו (אנגינה פקטוריס) ופקדו אותו שני התקפי לב. באותה שנה הוסרט בהצלחה רבה ספרו "שירת ברנדט" עם ג'ניפר ג'ונס בתפקיד הראשי. ב-1944 כתב את המחזה יעקובובסקי והקולונל שהועלה בהצלחה בברודוויי. בשנת 1945 נפטר ורפל מהתקף לב, ונטמן בבוורלי הילס. בשנת 1975 הוקמה אנדרטה לזכרו בבית הקברות המרכזי של וינה.
על שמו קרוי פרס פרנץ ורפל לזכויות האדם.
בין יצירותיו
רומנים
- ורדי, רומן אופרה, 1924
- ברברה או האדיקות, 1929
- האחיות מנאפולי, 1931
- ארבעים הימים של מוסא דאג 1933/47 (רומן היסטורי על רצח העם הארמני)
- שירת ברנדט, 1941
וכן קובצי שירה, סיפורים קצרים ומחזות.
מספריו שתורגמו לעברית
- ארבעים הימים של מוסה דאג -
- תרגום יוסף ליכטנבום, הוצאת שטיבל, 1934; הוצאת נ’ טברסקי, תש"ז
- תרגום: צבי ארד, עם עובד, תשל"ט 1979
- ורדי : רומן האופרה (תרגום: גבריאל טלפיר), גזית, תשט"ו-תשי"ח/(1957)
- ירמיהו איש ענתות: רומן היסטורי (תרגום: ברוך קרופניק), נ. טברסקי, תש"ז
- כינוס הבוגרים: רומן (תרגום: ישראל אלדד), המתמיד, תשט"ז
- כתב יד נשי כחלחל (תרגום: רוני לוביאניקר), ספרית פועלים, תשנ"ב 1992
- המשפחה מנאפולי (תרגום: צבי ארד), זמורה-ביתן, תשמ"ז 1986
- שירת ברנאדט : רומן -
- תרגום מאיר מוהר, גזית, תש"ו
- תרגום צבי ארד, זמורה-ביתן, תשנ"א 1991
לקריאה נוספת
- היסטוריה כמשל: פרנץ ורפל ו’הגורל הארמני’ בתקופת השואה, מאת רעיה כהן, נדפס בציון, ס'ב, ד', תשנ"ז 1997.
קישורים חיצוניים
- כתבי פרנץ ורפל בפרויקט בן-יהודה
- אריאנה מלמד, חובת הזיכרון, באתר ynet, 9 באפריל 2002
- אסופת לינקים
- פרס פרנץ ורפל לזכויות האדם
- מכס ברוד, פגישות והדיהן: עם פרנץ ורפל, דבר, 5 באוגוסט 1955
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ יאיר אורון, הבנאליות של האדישות, הוצאת דביר, 1995, עמ' 278.
