יחסי פורטוגל–פינלנד
| יחסי פורטוגל–פינלנד | |
|---|---|
|
|
| |
| פורטוגל | פינלנד |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 92,090 | 338,145 |
| אוכלוסייה | |
| 10,419,649 | 5,619,833 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 287,080 | 300,187 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 27,552 | 53,416 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי פורטוגל–פינלנד הם יחסי החוץ בין פורטוגל לפינלנד. שתי המדינות חברות באיחוד האירופי ובארגונים בינלאומיים רבים אחרים, ביניהם מועצת אירופה, הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE), הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), קרן המטבע הבינלאומית (IMF) וארגונים שונים של האו"ם.
היסטוריה
לאחר הכרזת העצמאות הפינית בשנת 1917, הכירה פורטוגל ברפובליקה של פינלנד ב-19 בדצמבר 1919. ב-10 בינואר 1920 שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים.
כשפרצה מלחמת החורף בשנת 1939, הכריז הדיקטטור הסמי-פאשיסטי סלזאר על סולידריותו עם פינלנד. פורטוגל, שנותרה נייטרלית במהלך מלחמת העולם השנייה, לא לקחה חלק ישירות במלחמה הפינית-סובייטית, אלא הייתה שחקן מרכזי בהדרת ברית המועצות מחבר הלאומים בשנת 1939. הציבור הפורטוגלי לקח חלק גדול בגורל פינלנד כשבתקופת הרעב של חורף של 1939/40 נאספו בפורטוגל תרומות למזון ובגדים והצלב האדום הפיני אסף כמה טונות של ציוד סיוע בפורטוגל. בנוסף, כ-100 חיילים פורטוגזים התנדבו לשורות הפינים בלחימה, כולל 20 קצינים, ובהם ותיקי מלחמת האזרחים בספרד. פורטוגל הייתה אחת התומכות הנמרצות ביותר של פינלנד בתקופה זו והתמיכה הכוללת הסתכמה בכ-90 מיליון מארק פיני.
התמיכה הפורטוגלית נמשכה עד סוף מלחמת העולם השנייה. לאחר תום מלחמת העולם, נסע הגנרל הפיני והנשיא מנרהיים לפורטוגל למספר שבועות מסיבות בריאותיות בשנת 1945, שם התקבל בצהלה ופגש הן את סלאזר והן את הנשיא אנטוניו קרמונה.
אולם לאחר מכן היחסים איבדו במהירות את העוצמה שלהם. פינלנד השתלבה בגוש המערבי לאחר תום המלחמה, אך מבחינה כלכלית היא הייתה תלויה רבות בסחר עם ברית המועצות הקומוניסטית עד סוף 1991. מבחינת מדיניות החוץ פינלנד ופורטוגל התרחקו גם בשל דחייתה של פינלנד את המדיניות הקולוניאלית הפורטוגלית. פינלנד סיפקה תמיכה פוליטית עבור התנועות לעצמאות האפריקאיות, במיוחד במושבות הפורטוגזיות של אנגולה ומוזמביק, ואף סיפקה סיוע הומניטרי ישיר לנפגעי המלחמה הקולוניאלית הפורטוגזית. למרות התמיכה הפינית במתנגדי פורטוגל, לא התקיימה שום מחאה דיפלומטית של פורטוגל.
משטר האשטדו נובו האנטי-קומוניסטי בפורטוגל הפך למבודד יותר ויותר מבחינה בינלאומית בשל המדיניות הקולוניאלית שלו, עד שהוא הסתיים לאחר מהפכת הציפורנים ב-1974. מאז שנת 1976 לכל המאוחר, פורטוגל הדמוקרטית כיוונה את עצמה בבירור למערב.
פורטוגל הצטרפה לקהילה הכלכלית האירופית בשנת 1986, שהיא כיום האיחוד האירופי, ופינלנד הלכה בעקבותיה בשנת 1995. שתיהן היו בין המדינות הראשונות שעמדו בקריטריונים להכנסת האירו בשנת 1999 והחלו בהפצתו ב-1 בינואר 2002.
בקשר לדיון ברחבי אירופה בשנת 2011 על חבילות סיוע עבור פורטוגל בשיאו של משבר האירו, עלתה בפינלנד התנגדות להלוואות הצלה לכלכלות דרום אירופה, אולם גורמים בחברה הפינית נזכרו מדי פעם גם בסיוע הפורטוגלי לפינלנד בשנת 1940.
יחסים כלכליים
בשנת 2016 פורטוגל ייצאה סחורות ושירותים בשווי 405.0 מיליון אירו לפינלנד, שכללו בעיקר 54.2% מינרלים ועפרות, 10.1% מכונות ומכשירים, 6.6% ביגוד ו-6.6% טקסטיל. באותה תקופה פינלנד ייצאה לפורטוגל סחורות ושירותים בשווי 171.8 מיליון אירו, שכללו בעיקר 27.1% מכונות וציוד, 20.5% מוצרים כימיים-פרמצבטיים, 18.5% נייר ותא ו-10.3% מוצרי מתכת.
פינלנד הייתה במקום ה-27 בקרב הקונים ובמקום ה-39 בקרב הספקים בסחר החוץ של פורטוגל בסחורות, ואילו פורטוגל הייתה במקום ה-48 בקרב הקונים ובמקום ה-28 בקרב הספקים בסחר החוץ הפיני בסחורות.
נציגויות דיפלומטיות
- פורטוגל מחזיקה בפינלנד שגרירות בהלסינקי.
- פינלנד מחזיקה בפורטוגל שגרירות בליסבון ו-4 קונסוליות כבוד בפורטו, בפארו, בפונשל, ובפונטה דלגדה.
קישורים חיצוניים
30405283יחסי פורטוגל–פינלנד