ר' בנימין

ר' בנימין

ר' בנימין בשנות ה-40

ר' בנימין (קרי: רבי בנימין; 23 במאי 1880 – 15 בדצמבר 1957, כ"ב בכסלו תשי"ח) הוא שמו הספרותי של יהושע רדלר-פלדמן (שעיברת אותו ליהושע התלמי) שהיה סופר, עיתונאי ואיש ציבור.

ביוגרפיה

ר' בנימין (משמאל) עם מרטין בובר

ביתו של ר' בנימין ברח' ר' בנימין 6 בבית הכרם. בחזית הבניין יצוקות בקרמיקה אמרותיו, פרי יצירתה של ידידתו האמנית לאה מג'רו-מינץ

”והיה כי תבוא לרשת את ארץ מולדתך לא תבוא אליה כצר וכאויב ופקדת לשלום את יושב הארץ; לא באיבה ולא בעברה ולא במשטמה תבנה את משכן דורותיך כי אם באהבה ובחסד בצדק ובאמונה; שנאה תעורר מדנים ואהבה תשכך חימה; אף היא תקרב אחים ובין רחוקים תשלים; ואהבת את יושב הארץ כי אחיך הוא עצמך ובשרך לא תעלים עין ממנו; מבשרך לא תתעלם... כי הוריש לא תורישו מלפניך כאשר לא הורישו אבותיך את יושבי-הארץ מלפנים... כי תבנה בית חרושת וחי הערבי עמך; לא תרע עינך בשכרו כי כמוך כמוהו; אין הבדל ופדות בין עברי לערבי; להחיות את הארץ באתם ואת יושביה עמה; ולא לקחת מאחרים באתם כי אם להוסיף להם... חֻקה אחת ומשפט אחד לעברי ולערבי.”

ר' בנימין, "משא ערב"

אירופה

יהושע רדלר נולד בזבורוב שבגליציה שתחת שליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה). בשלב מסוים הוסיף לשמו גם את שם משפחתה של אמו: פלדמן. הוא למד ב"חדר" ובבית המדרש אשר בזבורוב, אך את רוב שעותיו בילה בקריאה בעברית ובגרמנית ובעיקר התעניין בראשית צמיחת הציונות. הוא נעשה פעיל ציוני באזור עד שבשנת 1901, כשהיה בן 21, נסע לברלין כדי להמשיך בלימודים כלליים בבית הספר הגבוה לחקלאות. בברלין נפגש עם סופרים אחרים שכתבו בעברית, ובשנת 1902 פרסם את מאמרו הראשון, "רשימות קטועות" ברוח הציונות ההרצליאנית ונגד אחד העם. בנוסף, עסק בברלין בפעילות ציונית כללית כגון ארגון סטודנטים לעלייה לארץ ישראל. עם שניים מחבריו הוא ייסד את הירחון "הקשת" – הירחון המצויר הראשון בשפה העברית.

בשנת 1906 עבר ללונדון שם נפגש עם יוסף חיים ברנר. פגישה זו הביאה לחברות נפש בין השניים. הם ייסדו וערכו יחד את הירחון "המעורר". ברנר ור' בנימין ראו בהוצאת "המעורר" משום שליחות, ואת החוברת הראשונה כתבו כמעט לבדם. כדי לגוון הם חתמו בשמות עט שונים על המאמרים בחוברת. ר' בנימין חתם על מאמר אחד בשם רדלר ועל שני בשם פלדמן. על השלישי החליט לחתום בשם ר' בנימין, והסבר על כך ניתן בספרו "מזבורוב ועד כנרת":

משום מה? הוא הזכיר את שם סבי רבי בונם ז"ל, שהיה יקר לי (רמז משפחתי). והוא הזכיר את בנימין הנוסע הנודד (רמז המצב) ועל הכל: הוא הזכיר את ר' בנימין בסיפור נפלא למנדלי "לא נחת ביעקב", דמות שהייתה באותן שנים חביבה עלי (רמז ספרותי). וכך הופיע שם זה על המאמר השלישי באותה חוברת, בלי שניחשתי ששם זה ידבק בי כצל, ושוב לא יעזבני עולמית.

על שם עט זה שיבח אותו ש"י עגנון:

הרגל הוא בסופרים שמתכבדים בכבוד תואריהם הגויים: כל שהוא פרופסור מפריס פרופסוריותו, ואם הוא דוקטור מדקטר את מאמריו; אבל סופר שקורא לעצמו בתואר שיהודי כשר נקרא בפי אחיו לא מצינו. עד שבא ר' בנימין וקרא לעצמו ר' בנימין.

בחורף של 1907 ארגן הכשרות חקלאיות ברומניה. שם במעין "התקף נבואי", כתב את מאמרו "משא ערב", מעין מניפסט לרעיון הפּאן-שמי.

ארץ ישראל

ב-1907 עלה לארץ ישראל בעלייה השנייה, והחל לעבוד כפועל חקלאי בפתח תקווה. לאחר מכן שימש כמזכיר הראשון של הגימנסיה העברית "הרצליה", ומשם עבר לייסד עם חבריו את קבוצת כנרת. ר' בנימין עבד במשרד הארצישראלי ביפו (בהנהלת ארתור רופין), שם עסק בהעלאת יהודי תימן. ר' בנימין היה פעיל ב"מלחמת השפות". באותו זמן הזדהה עם הסתדרות "הפועל הצעיר", והיה ממשתתפיו העיקריים של ביטאונה. כן השתתף בירחון של ברנר "רביבים" ובעיתון החרות הירושלמי. בשנת 1910 הקים ביפו הוצאת ספרים בשם "יפת" שהוציאה תרגומים של ספרות יפה.

השתתף בייסוד תל אביב, בייסוד המושבה רוחמה בדרום, בייסוד העיר בת ים, ובייסוד השכונות נווה שאנן בחיפה ובית וגן ובית הכרם בירושלים. בירושלים התגורר תחילה בבית המעלות, ואותה קבע גם כמשכנה של "תנועת ברית שלום", ואחר כך קבע את ביתו בבית הכרם.

במלחמת העולם הראשונה מונה לייצג את ענייני היהודים בארץ ישראל בפני הקונסול הגרמני בארץ ישראל; בעזרת קשריו מנע גזירות שונות מהיישוב היהודי בארץ. אחרי המלחמה היה ר' בנימין פעיל בציבור הדתי הציוני בארץ ישראל, ועם הזמן נעשה לאחד מחשובי דובריו. תקופה מסוימת ריכז את עבודת "המזרחי", בארץ ישראל וערך את פרסומיה.

הוא נבחר כנציג מטעם התאחדות התימנים לוועד הלאומי הראשון ליהודי ארץ ישראל.

לאורך השנים המשיך בפעילות ספרותית ענפה: הוא כתב מאמרים, ייסד עיתונים וכתבי עת (בהם העיתון היומי "הצופה"), תרגם את רוב כתבי הרצל לעברית, סייע בתרגום ספרי-לימוד לעברית ועוד. יצירותיו ממזגות עיון, ליריוּת והומור.

חלק גדול מעמדותיו הציבוריות של ר' בנימין היו שונות במידה ניכרת מהשקפתו של רוב הציבור היהודי בישראל. הוא נלחם על דעותיו – לרוב ללא הצלחה ניכרת.

עם הצלחותיו נמנות קריאתו להקמת אוניברסיטאות בתל אביב ובחיפה, ובנוסף לייסד אוניברסיטה דתית – זאת בעידן של "דואופול" של האוניברסיטה העברית והטכניון. קריאתו זו, שנתקלה על פי עדותו ב"לגלוג כללי" ובסירוב לפרסם את מאמריו בנושא, הביאה לבסוף להקמת ועדה מטעם משרד החינוך ולייסודן של שלוש אוניברסיטאות כפי שהציע.

פעילותו הציבורית של ר' בנימין בנושא יחסי יהודים-ערבים הייתה שנויה במחלוקת עוד יותר. ב-1925 היה ר' בנימין בין מייסדיה של אגודת "ברית שלום", אגודה שקראה להקמת מדינה דו-לאומית בה ייהנו היהודים והערבים משוויון זכויות מלא, ואף ערך את ביטאונה "שאיפתנו". הוא עזב את "ברית שלום" לאחר מספר שנים היות שכ"ציוני נוסח הרצל" הוא התנגד לוויתורים להם היו מוכנים חבריו בענייני עלייתם של יהודים לארץ ישראל. עם זאת, פעילותו למען שלום ושיתוף פעולה בין יהודים וערבים נמשכה עד יומו האחרון באגודות כגון "הליגה להתקרבות יהודית-ערבית" ו"איחוד" ובירחון "נר" אותו ייסד וערך.

בשנת 1936 היה ר' בנימין בין מייסדי מוסד "אלומה" בירושלים; היה זה מן הניסיונות הראשונים בארץ ישראל לשילוב לימודי-ישיבה עם לימודי-חול. הוא אף הטיף לצמחונות ולגיור.

באוקטובר 1942, כשהחלו להגיע לארץ ישראל העדויות הראשונות על השמדת יהודי פולין, ארגן ר' בנימין אנשי רוח ופעילים חברתיים מכל המפלגות במסגרת שנקראה "אל דומי". מטרת ההתארגנות הייתה להעלות את המודעות ביישוב לנעשה באירופה בכל דרך אפשרית.

ב-1947, בזמן מלחמת העצמאות, נתן ר' בנימין מחסה בביתו לילדים רבים שפונו מכפר עציון (ביתו היה סמוך למנזר רטיסבון, שאליו פונו הנשים והילדים מהכפר). לאחר מותו, הוקם חדר לזכרו בכפר.

כששמע על הטבח בכפר קאסם ב-1956, בגיל 76, הכריז ר' בנימין כי יעבור לגור בכפר לאות הזדהות עם תושביו, אך לא עשה כן.

בהלווייתו השתתפו הרב הראשי לישראל הרב הרצוג, יושב ראש הכנסת, שרי ממשלה ורבים מחבריו הסופרים.

הנצחה

על שמו נקרא רחוב ר' בנימין בשכונת בית הכרם בירושלים ובבת-ים, וסמטת יהושע התלמי ליד נחלת בנימין בתל אביב.

בסוף שנת 2002 הוציאה מדינת ישראל בול לזכרו.

משפחתו

ב-1909, במהלך נסיעה לאירופה לצורך עידוד עלייה, פגש את דבורה שפינר, המורה הראשונה לעברית בלבוב. השניים נישאו ודבורה עלתה איתו לארץ ישראל. לזוג נולדו שני בנים: יעקב (אלעמי) ואלון תלמי (גר'), פרופ' לכימיה בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב.

כתביו

מאמרים

• רשימות קטועות – מאמר הביכורים שפורסם ב"לוח אחיאסף", תרס"ג.
• פאנשמיות – מאמר בו ביסס ר' בנימין את תפיסתו בנוגע לשותפות-הגורל של הגזע השמי כולו.
• משא ערב – מאמר שכתב ר' בנימין והוא מעין מניפסט לרעיון הפאן-שמי.

כתבי-עת שערך

• הקשת – ירחון מצויר שר' בנימין היה ממייסדיו.
• המעורר – ירחון שערך ביחד עם יוסף חיים ברנר (1906).
• רביבים – ירחון שייסד יוסף חיים ברנר ור' בנימין השתתף בכתיבתו.
• שאיפותינו – ביטאונה של אגודת ברית שלום שערך ר' בנימין (1925).
• ההד – ירחון שערך ר' בנימין בין השנים 1926–1952, שמטרתו הייתה לקרב את היהדות החרדית למפעל ארץ ישראל. ירחון זה היה באותן שנים בימתה העיקרית של היהדות הציונית-הדתית.
• מאזנים – ביטאון אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל שערך ר' בנימין (1930).
• הצופה – ר' בנימין היה מיוזמי העיתון וערך את גיליונותיו הראשונים (1937).
• נר – ירחון שייסד לאחר קום המדינה ובו תקף בחריפות את מדיניותה הרשמית של ישראל בשאלה הערבית.

ספרים

• על הגבולין – ספרו של ר' בנימין שיצא ב-1922.
• פרצופים - א'-ב': 1934-1936 שני כרכים המאגדים כמה מיצירותיו של ר' בנימין.
• מזבורוב ועד כנרת – ספר זיכרונותיו של ר' בנימין שיצא ב-1950.
• "משפחות סופרים" ו"כנסת חכמים" – אגודות נוספת של יצירותיו (בעריכת דב סדן, 1960/1961).

מתרגומיו

• בנימין זאב הרצל, מבחר כתבי הרצל בשנים עשר כרכים מתורגמים בידי ר' בנימין, אשר ברש, אברהם יערי, דוב קמחי, ויעקב שטיינברג, מנחם זלמן ולפובסקי, הוצאת מ. ניומן, תל אביב, תש"י, 1949. (כרך ה' מתורגם בידי ר' בנימין ביחד עם אשר ברש, ואברהם יערי), 276 עמודים.

לקריאה נוספת

• יעקב פיכמן, ר' בנימין, בספרו "רוחות מנגנות", ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ג.
• טולקס ירוחם, על ר' בנימין, ב-"מאזנים" טבת תשכ"ג, ע' 142-143.
• נחום אריאלי, אזכרה: מחברים שנפטרו בשנת תשי"ח; ר' בנימין (יהושע רדלר־פלדמן, התלמי), בתוך: ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך א, עמ' 497–498.
• עיתון "כותרת ראשית", גיליונות 252 ו-253 שנת 1987.
• אלפי מאמרים, מכתבים ואגרות פרי עטו של ר' בנימין מאוחסנים בארכיון הציוני בירושלים.
• חוה אשכולי-וגמן, ר' בנימין ויחסו לנאציזם ולשואה, קתדרה 170, 2018 עמודים 125–146
• מזכרונות ר' בנימין, בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך שני, פרק עט: חות־פועלים בכנרת, תרס"ח (1908), עמ' 796–814; פרק פו: שליחות של שמואל יבנאלי, לתימן, ראשית תרע"א–תרע"ב (1910–1912), עמ' 883–893.
• חנן חריף, אנשים אחים אנחנו: הפנייה מזרחה בהגות הציונית, מרכז שז"ר, 2019, עמ' 95–210
• זוהר מאור, מתינות פוליטית מימין לשמאל: מרבי בנימין ועד ימנו, זהויות 1 (2011), עמ' 41–57.

קישורים חיצוניים

• כתבי ר' בנימין בפרויקט בן-יהודה
• ישראל כהן, ר' בנימין, בפרויקט בן-יהודה
• ישראל כהן, ר' בנימין הבנאי והמעורר, בפרויקט בן-יהודה
• ר' בנימין, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• גצל קרסל, ר' בנימין, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית), אנציקלופדיה יודאיקה
• א. ח. אלחנני, ר' בנימין, דבר, 10 ביוני 1955
• ר' בנימין איננו, דבר, 16 בדצמבר 1957
• אב"א אחימאיר, ה"נר" שכבה, בתוך: עין הקורא, כתבים נבחרים - כרך ו',ע"ע 46–50
• ש. שלום, ר' בנימין ז"ל, דבר, 24 בינואר 1958, המשך
• ירוחם טולקס, ר' בנימין, דבר, 12 בדצמבר 1958, המשך
• רשימת הפרסומים של ר' בנימין, בקטלוג הספרייה הלאומית
• שמואל שמעוני, "אותך לא אשכח גם בשכבי גוסס על מיטתי האחרונה", "קשת החדשה" 12, קיץ 2005
• פרופ' זאב גריס, יבנאל היא משל, פנים 35, אפריל 2006
• אוצר הארץ, ירושלים, תרפ"ו / 1926, באתר היברובוקס
• אל אחינו המסתנן, מאמר בביטאון אגודת "איחוד", 1956
• אבי-רם צורף, יהדות, נשיות ואנטי-קולוניאליזם בכתיבתו של ר' בנימין בתקופת מלחמת העולם הראשונה, באתר "הארץ", 1 בפברואר 2015
• אבי-רם צורף, ר'בנימין והתביעה להשבת הפליטים, באתר "דברים אחדים", מאי 2017
• ראובן גפני, ‏ליהדות ולבניין הארץ: ר' בנימין וההד בין לאומיות לחרדיות, קשר 45 , סתיו 2013,עמ' 57 - 67
• אילה שקלאר ויוסי כץ, "העיתון 'ההד' (בעריכת רבי בנימין) כמעצב תרבות חרדית-ציונית בהשראת הראי"ה קוק, 1933-1926", קתדרה 179 תשרי תשפ"ב עמ' 134-113
• כתבי יד ומכתבים של יהושע רדלר-פלדמן ר' בנימין באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים
• איתן קלינסקי, הסופר שחשב ששיבת הפליטים הפלסטינים היא חובה יהודית, שיחה מקומית, 18 במאי 2019.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33936280ר' בנימין