נחלת בנימין
שגיאות פרמטריות בתבנית:דרך
פרמטרים [ תאריך הקמה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| בית הכדים בתכנון אדריכל זאב רכטר, 1924 | |
| מיקום | |
|---|---|
| ערים ראשיות | תל אביב |
| רובע | 5 |
| שכונה | נחלת בנימין |
נחלת בנימין הוא שמו של רחוב בתל אביב וכן שמה של שכונה היסטורית שהוקמה לאורכו. הרחוב ידוע כיום בעיקר בזכות המדרחוב הנמצא בחלקו הצפוני שבו פועל יריד אמנים ואומנים. כמו כן הוא ידוע בזכות חנויות הבדים הרבות הנמצאות לכל אורכו.
היסטוריה
אגודת נחלת בנימין, של בעלי מלאכה מיפו שביקשו להקים שכונה חדשה, קמה במקביל לאגודת אחוזת בית וביקשה לרכוש חלק מהקרקע שנרכשה על ידי אגודת אחוזת בית. אולם בעוד אגודת אחוזת בית שחבריה היו אמידים יותר הצליחה להשיג הלוואה מהקרן הקיימת, נחלת בנימין לא הצליחה להשיג עזרה לא מיק"א[1] ולא מהקרן הקיימת[2] ולכן רכישת הקרקע נדחתה. ביולי 1910 נרכשה הקרקע בשטח של 25,000 אמות בעזרת בנק אפ"ק[3]. אולם חברי האגודה התקשו למצוא מימון לקניית המגרשים[4]. ביוני 1911 הוגרלו מגרשים ל-35 חברים, כל מגרש 800 אמה. נקבע ש-20 בתים ייבנו באותה שנה ועוד 15 בתים ייבנו בשנה שלאחר מכן[5]. בוני הבתים קבלו הלוואות מהקרן הקיימת ונגשו לבניית הבתים[6]. בנובמבר 1911 יצא ועד נחלת בנימין במכרז לריצוף הרחובות[7]. בינואר 1912 נמסר בעיתון: "רוב הבתים בנויים ותושביהם בקרבם... מ-35 החלקים שנמכרו, נבנו כבר 21, והשאר יגמרו עוד בשנה זו." המגרשים בשכונה היו קטנים מאלו בתל אביב והבתים צנועים יותר. לשכונה הוקם ועד שטיפול באספקת מים, שמירה וכביש[8].
השכונה כללה רחוב אחד, המקביל לרחוב הרצל, רחובה הראשי של אחוזת בית וכמו כן את רחוב קלישר שבו בנה אשר פולישוק, ממייסדי השכונה ומיוזמי איחודה עם שכונת תל אביב את ביתו. עם תחילת בניית השכונה קיבלה נחלת בנימין מים מתל אביב[9]. כן הוסכם שנחלת בנימין תחבר את רחובותיה לתל אביב ותשתתף בעלות אחזקת התשתיות העירוניות. כעבור שנה, סופחה כחלק אינטרגלי מן העיר תל אביב ההולכת וצומחת.
בראשיתו היה הרחוב הארוך ביותר בתל אביב ונמשך משדרות רוטשילד בדרום עד לרחוב גרוזנברג בצפון. כיום מגיע הרחוב עד כיכר מגן-דוד בצפון ועד שכונת פלורנטין ודרך סלמה בדרום. בשנת 1921 הוקם מלון ספקטור שהיה המלון הראשון בתל אביב. ברחוב הוקמה בשנת 1922 הגינה הציבורית הראשונה בתל אביב, גינת גרוזנברג, אשר נהרסה בשנות השישים (במקומה נבנה חניון בן מספר קומות).
שם הרחוב הוא סוגיה מעניינת ושנויה במחלוקת: מייסדי השכונה החליטו שאותו "בנימין" שעל שמו נקראת יהיה מי שיסייע למימון הקמתה. אם הקרן הקיימת לישראל תסייע, הרחוב יקרא של שם בנימין זאב הרצל. אם הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד יסייע, השכונה תקרא על שמו. מכיוון שבסופו של דבר אף אחד לא סייע, נקבע כי הרחוב יקרא על שם שבט בנימין.
במשך שנים רבות היה הרחוב ידוע בשל חנויות הטקסטיל הרבות שבו, שמעטות מהן עדיין פועלות כיום. באזור הקרוב לרחוב היו ממוקמים סטודיואים רבים לעיצוב אופנה שהיו נהנים מקרבתם למבחר חנויות הבדים הגדול, אך מכיוון שהתמעטו חנויות הטקסטיל על חשבון בתי הקפה, מסעדות ומקומות בילוי נוספים כך גם חנויות האופנה הבגדים והסטודיואים הלכו ונתמעטו. לאורך הרחוב בניינים רבים בסגנון אקלקטי, ועל כמה מהם עדיין נראים עיטורי אריחים בסגנון אר נובו.
ב-1985 התקבלה ההצעה להפוך חלק מהרחוב למדרחוב ונתקבל תכנונו של האדריכל סעדיה מנדל לפרויקט[10]. ב-18 במרץ 1986 נסגר חלק מן הרחוב והוא נפתח מחדש כמדרחוב בחלקו הצפוני של הרחוב (מרחוב גרוזנברג לכיכר מגן-דוד).
כיכר הרמב"ם
במרכזו של המדרחוב שכנה פעם כיכר עגולה בשם "כיכר הרמב"ם".
המדרחוב ויריד האמנים
המדרחוב ממוקם בלב העיר הלבנה בין כיכר מגן-דוד ורחוב גרוזנברג ומתפרש גם ברחובות רמב"ם והשומר. יריד האומנים המתקיים במדרחוב הוא הוותיק והגדול מסוגו בישראל. הוא הוקם כחלק מהחזון של עיריית תל אביב לשמר את תרבות עבודת היד שהולכת ונכחדת בעידן של טכנולוגיה ותיעוש. ועדת קבלה עירונית, בה חברים אמנים מתחומים שונים, בוחנת על פי קריטריונים קפדניים את היכולת האומנותית של כל אומן החפץ להשתתף ביריד. עבודת יד מקורית הנעשית בידי האומן עצמו, היא אחד מתנאי הסף הבסיסיים הנבחנים בוועדת הקבלה. ביריד נמכרים על ידי האומנים עצמם, פסלים, ציורים וחפצי אמנות אחרים. היריד מתקיים במדרחוב בימי שלישי ושישי ובערבי חג במשך רוב שעות היום. בשל צביונו המיוחד של היריד, נוהרים אליו רבבות מהארץ ומהעולם כולו.
שיתוף פעולה עם עמותות וארגונים חברתיים
יריד האמנים משמש גם כבמה לעמותות ולארגונים שעיקר פעולתם הוא העצמה חברתית. בית השנטי המשמש כבית חם לנוער במצוקה, ועמותת צ'יימס המשקמת אנשים עם מוגבלויות, מפעילים דוכנים בימי היריד, שם נמכרים עבודות של חברי הארגונים הללו. ביריד מופעלים מפעם לפעם דוכני הסברה של עמותות שונות, ביניהן "קו לעובד" למען זכויות עובדים זרים בישראל, רופאים לזכויות אדם, מוקד הסיוע לעובדים זרים והאגודה למען העיוור.
בשנת 2001, יצאו אמני היריד במאבק משותף עם המועצה הלאומית לשימור מבנים ואתרים, נגד כוונתה של עיריית תל אביב להפריט את המדרחוב ולהעניק ליזם פרטי את השליטה על 50 דונם מהמרחב הציבורי. אומני המדרחוב יזמו את המאבק, במטרה לשמר את אופיו של היריד כמרכז לעבודות יד ואת הצביון ההיסטורי, האותנטי והתרבותי של המקום.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- גינת נחלת בנימין גרוזנברג, באתר האינטרנט של עיריית תל אביב
- מפת רחובות תל אביב, 1926, משאב הוראה מאתר החינוך של הספרייה הלאומית
- רחוב נחלת בנימין, באתר האינטרנט של עיריית תל אביב
- האתר הרשמי של יריד האומנים במדרחוב נחלת בנימין
- שרון קדמי, מדרחוב נחלת בנימין: אופי המלחמה, באתר גלובס, 17 בנובמבר 2002
- צחר רותם, הקלות הבלתי נסבלת של 160 מיליון שקל, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2004
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בבית הכדים, באתר 'חלון אחורי', 23 ביוני 2018
הערות שוליים
- ^ מיפו, הצבי, 27 ביוני 1909
- ^ מאורעות ומעשים יפו, הפועל הצעיר, 11 בפברואר 1910
- ^ בארץ ישראל, העולם, 21 ביולי 1910
- ^ תל אביב, הצפירה, 12 בדצמבר 1910
- ^ יפו, החרות, 21 ביוני 1911
- ^ מאורעות ומעשים, הפועל הצעיר, 10 באוגוסט 1911
- ^ מודעה, החרות, 24 בנובמבר 1911
- ^ מכתב מיפו, האחדות, 26 בינואר 1912
- ^ מאיר דיזנגוף, למען האמת, החרות, 15 בספטמבר 1911
- ^ שולה ויידריך, הקמת נחלת בנימין, באתר "משפחות מייסדי תל אביב", 5 בינואר 2014
33223909נחלת בנימין