יאן אוונגליסטה פורקינייה
 | |
| ציור לפי צילום משנת 1856 | |
| לידה | ליבוכוביצה, צ'כיה, אז ממלכת בוהמיה במסגרת ארצות כתר בוהמיה, האימפריה ההבסבורגית |
|---|---|
| פטירה | פראג, צ'כיה, אז ממלכת בוהמיה במסגרת ארצות כתר בוהמיה, קיסרות אוסטריה (ציסליתניה), האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מדינה |
האימפריה האוסטרית ממלכת פרוסיה האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| עיסוק | רופא, ביולוג, אנטומיסט, פיזיולוג, סופר, הוגה דעות, מתרגם |
| צאצאים |
Karel Purkyně Emanuel von Purkyně |
| ענף מדעי | פיזיולוגיה ואנטומיה |
|---|---|
| בת זוג | יוליה פורקינייה-רודולפי |
יאן אוונגליסטה פורקינייה (בצ'כית: Jan Evangelista Purkyně, בגרמנית: Johann Evangelist Purkinje; 17-18 בדצמבר 1787 ליבוכוביצה (ליבוכוביץ) - 28 ביולי 1869) היה רופא ומדען אנטומיסט, פיזיולוג, פילוסוף, משורר ופוליטיקאי צ'כי, יליד בוהמיה. חי ופעל בימי שלטון האוסטרי בארצו ובפרוסיה. כיהן כפרופסור באוניברסיטת ברסלאו ואחר כך באוניברסיטת קרל בפראג. בשנת 1839 הנהיג את המונח "פרוטופלזמה" עבור החומר הנוזלי שבתאים, הכולל את הציטופלזמה ואת הגרעין. נודע כחלוץ הפיזיולוגיה הניסיונית ובתגליותיו הרבות והחשובות בתחום האנטומיה והפיזיולוגיה. בשנת 1867 קיבל תואר "אביר" מהקיסר האוסטרי. כפעיל למען מולדתו, צ'כיה, נבחר לחבר בפרלמנט של אוסטריה. פורקינייה היה חבר בחברה המלכותית הבוהמית למדעים, באקדמיה לאופולדינה, בחברה המלכותית של לונדון ובעוד אקדמיות ואיגודים מדעיים .
ביוגרפיה
ילדות וצעירות במסדר הפיאריטסים
פורקינייה נולד בשנת 1787 בעיירה ליבוכוביצה (בגרמנית - ליבוכוביץ), על יד לייטמריץ (כיום -ליטומז'יצה) בצפון-מערב בוהמיה, באימפריה ההבסבורגית כבנו הבכור של יוזף פורקינייה, מנהל אחוזה ואיכר אמיד, שעבד בשירותו של הנסיך דיטריכשטיין (יוהאן בפטיסט קרל ולתר פון דיטריכשטיין-פרוסקאו-לזלי צו ניקולסבורג 1728–1808) ביישובים ליבוכוביץ ובודין על האגר. אבות האב היו קלקסטינים, קבוצה הוסיטית, מצפון-בוהמיה[1]. האם, רוזליה בת לבית שפרנק, גדלה במשפחת איכרים. לדברי פורקינייה, היא זו שהייתה מורתו הראשונה לאנטומיה ולפיזיולוגיה. היא נפטרה בשנת 1834. בהיותו בגיל 6 התייתם מאביו. בשנים 1793 -1797 למד בבית ספר עממי צ'כי בעיירת הולדתו. אחר כך בגיל 11 הילד נרשם בגימנסיה הפיאריסטית במיקולוב, בדרום מוראביה' שבה נמצא גם מושבו הראשי של הנסיך דיטריכשטיין. לאור הצטיינותו בזמרה ובנגינה על כינור, הועסק בשכר במקהלה הכנסייתית של המנזר הפיאריסטי במקום. באותן השנים, פורקינייה שידע קודם רק צ'כית, קנה שליטה טובה בלטינית, ביוונית ובגרמנית. אחר כך למד בסטארה וודה (Stará Vodá) (Altwasser) בבית ספר בניהולו של יאן פרנטישק האנל. אחרי סיום הלימודים ב-1804 התקבל למסדר הפיאריסטים בסטארה וודה ושמו כנזיר היה "סילווריוס של יוחנן הקדוש" (Silverius a Sancto Joanne Evangelista). הוסמך כמורה למקצועות הומניים וב-1805 לימד דקדוק בכיתה השנייה של הגימנסיה שליד המכללה הפיאריסטית בסטראז'ניצה במוראביה[2]. בשנת 1806 נשלח פורקינייה למכון הפיאריסטי לפילוסופיה בליטומישל במזרח בוהמיה[2], בו השתלם לא רק במקצועות כנסייתיים, אלא גם בצרפתית ואיטלקית. בנוסף התעמק הצעיר בספריית המסדר בפילוסופיה גרמנית (בתורות של עמנואל קאנט, פיכטה ושלינג) ובתחומי ידע אחרים. .
לימודי הרפואה והתחלת פעילותו המחקרית והאקדמית
בגיל 20, באוגוסט 1807 כשעמד בפני טקס השבועה כנזיר וסמיכתו ככומר, החליט פורקינייה לעזוב את המסדר הפיאריסטי ולבחור בדרך חיים אחרת. עבד בהמשך כמחנך בבתי אצילים. אחרי שנתיים של לימודי מדעי הטבע ופילוסופיה באוניברסיטת קרל בפראג (אז Universitas Carolo-Ferdinandea), בשנים 1812-1809 לימד כמורה פרטי את בנו של הברון פרנץ הילדפרנדט פון אונד צו אוטנהאוזן בבלאטנה. בעידוד אחד ממעבידיו נרשם בנובמבר 1812 לפקולטה לרפואה באוניברסיטת קרל ולמד בה עד שנת 1818[2]. הפרופסור גאורג אילג (1771–1836) טיפח את משיכתו לאנטומיה ופיזיולוגיה. בשנת 1818 הוא סיים את לימודיו עם עבודת תואר על הפן הסובייקטיבי של חוש הראייה. מחקר זה, שנתמך על ידי מנטור נוסף שלו, הסופר והמדען גתה, פורסם בפריז בשנת 1819. בהמשך הועסק פורקינייה כמדריך לאנטומיה ולפיזיולוגיה- "פרוסקטור" - בפקולטה לרפואה בפראג בשנים 1819–1822[2]. לא הצליח לקבל בהמשך משרת הוראה אקדמית באימפריה האוסטרית - בפראג, בודפשט, גראץ וליובליאנה - וכבר שקל להיות רופא פרטי באחוזה כפרית או לפתוח בית ספר לילדים מחוננים, כשלפתע נודע לו מחבר שהתפנתה משרה לפרופסור לפיזיולוגיה ופתולוגיה באוניברסיטת ברסלאו בממלכת פרוסיה השכנה. לפי המלצת פרופסור רודולפי מברלין, חמיו לעתיד, ואחרי ראיון בברלין אצל שר החינוך של פרוסיה, על אף התנגדויות מקומיות על רקע לאומי, התמנה פורקינייה למשרה על ידי מלך פרוסיה, פרידריל וילהלם השני[3][4].
אוניברסיטת ברסלאו. הקמת המעבדה לפיזיולוגיה
באותה שנה ב-11 בינואר 1823 ביקר פורקינייה אצל גתה בוויימאר ובין השניים התפתחה השפעת גומלין פורייה. בברסלאו פעל פורקינייה במסגרת אגודה סלאבית שחבריה היו פולנים, והצטרף להתארגנות המקומית של הבונים החופשיים. הוא היה בהמשך לחבר בלשכת הבונים החופשיים של ברלין "צום פילגרים". בימי כהונתו של הרוזן לאו פון תון-הוהנשטיין כמושל בוהמיה, סבל פורקינייה מהטרדות וחקירות חוזרות מצד הרשויות. אלו לא פסקו עד שהבטיח להפסיק את פעילותו במסגרת הבונים החופשיים.
בשנים הראשונות לעבודתו בברסלאו הוכיח עצמו פורקינייה כמורה נערץ ולא שגרתי. להבדיל מקודמו בראש הקתדרה לפיזיולרגיה, בארטלס, שעבר לכהן כפרופסור בברלין, הנהיג פורקינייה בהרצאותיו שעות לעבודה במעבדה, מה שדרש ציוד מתאים. נתקל בקנאת עמיתיו ובהתנגדות לשיטותיו גם ממנהל בית הספר לרפואה, האנטומיסט אוטו. לא הצליח להשיג את המיקרוסקופ שביקש אלא כעבור תשע שנים[3]. בשנת 1829 נבחר לחבר באקדמיה לאופולדינה (Academia Leopoldina Naturae Curiosorum) אחרי קניית מיקרוסקופ בשנת 1832 ואחרי העברות חוזרות ונשנות, בשנת 1839 מצא המכון לפיזיולוגיה ניסיונית בניהול פורקינייה מושב קבוע ומצויד בבית מאסר לשעבר. עד אז 14 עבודות תואר של תלמידיו נערכו במידה רבה בבית משפחת פורקינייה עצמה. המכון של פורקינייה זכה להערכת אנשי המקצוע בכל מרכז אירופה, בייחוד הודות למחקרים בתחום ההיסטולוגיה. אחד החוקרים שהתגוררו ועבדו במחקר בביתו של פורקינייה בשנים 1847–1849 היה יוהאן נפומוק צ'רמאק.
באוניברסיטת קארל בפראג
באוקטובר 1849 נקרא פורקינייה לנהל את המכון הפיזיולוגי שהוקם זה עתה באוניברסיטת קרל בפראג, ושצויד בארבעה מיקרוסקופים גדולים ובארבע קטנים. יחד איתו עבר לשם גם צ'רמאק שהיה בשנים 1850–1855 יד ימינו. בהמשך סיים צ'רמאק את התמחות בפיזיולוגיה והתמנה למרצה ופרופסור בגראץ, קרקוב ובבודפשט.
אחרי 1853 צמצם פורקינייה את פעילותו המחקרית. עסק רבות בעבודת ניהול, וכן בשנים 1853–1864 בהוצאה לאור של כתב העת הצ'כי Živa . היה פעיל בתנועה הלאומית הצ'כית תחת ססמאות הפאנסלאביזם. היה לאחד ממנהיגי תנועת הצ'כים הצעירים ונבחר כנציג שלה בלנדטאג של בוהמיה. אחת התביעות העיקריות שלו הייתה ההקמה בפראג של אוניברסיטה בשפה הצ'כית. בסופו של דבר בשנת 1882 חולקה אוניברסיטת קרל בפראג לשתי אוניברסיטאות: גרמנית וצ'כית. פורקינייה הקים חברה ספרותית סלאבית ותרגם לצ'כית כמה מכתבי גתה ושילר. יאן אוונגליסטה פורקינייה נפטר בגיל 81. בנובה מייסטו ("העיר החדשה") בפראג. קברו נמצא בבית הקברות הלאומי וישהראד (סלאבין) בפראג.
תחומי מחקריו המדעיים
בשנת 1837 הציג פורקינייה במפגש של מדעני טבע ורופאים גרמנים בפראג את תרומותיו החשובות בנוירוהיסטולוגיה ותורת התא. הוא ב-1839 הקים את החוג הראשון לפיזיולוגיה בעולם באוניברסיטת ברסלאו, בזמנו בפרוסיה. (כיום - אוניברסיטת ורוצלב) ובשנת 1842 - את המעבדה הרשמית הראשונה לפיזיולוגיה. פורקינייה חקר את פיזיולוגיית הראייה, את חוש המישוש ואת תופעות הסחרחורת. בשנת 1823 פרסם את עבודתו על טביעת האצבעות ובשנת 1833 גילה את בלוטות הזעה. ב-1829 תיאר את השפעות הקמפור, האופיום והטרפנטין על גוף האדם. ב-1834 בזמן שחקר את צינורות הביציות של בעלי החוליות, יחד עם ג.ג.ולנטין תיאר אתהאפיתל המסולסל בהמשך חקר את הציטולוגיה של הצמחים, וערך מחקרים היסטולוגיים של הצמחים בעזרת מיקרוסרופ. פורקינייה ערך מחקרים בתחום הפרמקולוגיה, הפיזולוגיה, באמבריאולוגיה. הוא סבר שההתצפית והניסוי הם יסודות הידע המדעי.
פיזיולוגיית החושים
בברסלאו חקר פורקינייה בהתחלה את הפיזיולוגיה של הראייה, את חוש המישוש ואת הסחרחורות. ספריו "תצפיות וניסויים בחקר פיזיולוגיית החושים ודיווחים סובייקטיביים חדשים על הראייה" תרמו להתבססותה של הפסיכולוגיה הניסיונית כמדע.
בתחום הראייה
בשנת 1823 פרסם בשפה הלטינית את עבודת ה MD שלו ב-58 דפים- Commentatio de Examine Physiologico Organi Visus et Systematis Cutanei (פירושים לבדיקה הפיזיולוגית של איבר הראייה ושל מערכת העור)[5]
- חלוץ האופטלמוסקופיה[6]
פורקינייה גילה שיטת בדיקת קרקעית העין והיה על ידי כך אחד מחלוצי האופטלמוסקופיה: הוא שם לב שתוכן העיניים של בעלי החיים ושל האדם יכול להיות מואר תחת תאורה מוקדית מסוימת, כשמעמידים מול העיניים ראי שקוף - או כפי שעשה ב-1825- עדשות של משקפיים לקצרי ראייה[5][7]., בשנת 1823 הוא פרסם מחקר שבו זיהה 9 קונפיגורציות ראשיות של טביעות האצבעות, ב-1829 תיאר את הפעולות של הקמפור, האופיום, הבלדונה ושל הטרפנטין על גוף האדם וב-1833 הוא גילה את בלוטות הזעה. בהמשך עסק בחקר ביצי הציפורים, תאי הרבייה של הצמחים וערך מחקרים מיקרוסקופיים-היסטולוגיים על הצמחים. כמו כן עסק בפרמקולוגיה ובפסיכולוגיה ניסיונית, בפונטיקה, אמבריולוגיה ואנתרופולוגיה פיזית.
פורקינייה נחשב למגלה מנגנוני הראייה, של העקרונות
הוא נודע בתגליותיו במדעי המוח: הגילוי בשנת 1837 של תאי פורקינייה שבמוחון, נוירונים גדולים עם דנדריטים רבים. כמו כן ב-1839 גילה את "סיבי פורקינייה", רקמה סיבית המובילה דחפים חשמליים מקשר הפרוזדור והחדר ולכל חלקי חדרי הלב. תגליות אחרות כוללות "תמונות פורקינייה" - השתקפויות של עצמים במבנים של העין, אפקט פורקינייה - שינוי בתפיסת גוון הצבעים אדום וכחול כשהאור יורד בהדרגה בין הערביים. הוא הנהיג את המונחים "פלזמה" -המרכיב של הדם, ופרוטופלזמה - (המרכיב של התאים) (1840), "אנכים" (בבלוטת המגן) ו"אקסון" של הנוירון (1837). פורקינייה נחשב לפעמים לראשון שהשתמש במיקרוטום לצורך חיתוך חתכים דקים יותר של הרקמות לצורך הבדיקה המיקרוסקופית והיה אחד הראשונים ששכלל את compound microscope. הוא ערך ניסויים עם אגוזי מוסקט ותיאר את התמונה הקלינית של הרעלה מאגוזי מוסקט - המלווה בכאבי ראש, בחילות, איפוריה והזיות הנמשכים ימים אחדים. ב-1838 תיאר את הפיגמנט התוך-ציטופלזמי נוירומלאנין המאפיין את החומר השחור במוח.
מונחים נוספים באנטומיה קשורים לשמו של פורקינייה:
- האקסון של הנוירון נקרא בימי המאה ה-19 ה"ציר-הצילינדרי" של פורקינייה
- תאי פורקינייה במוחון - הנוירונים הגדולים בעלי דנדריטים מסיביים שב-Stratum gangliosum או שכבת פורקינייה של פיתולי המוחון
- סיבי פורקינייה בלב (נתגלו ב-1839) מהווים קצה של מערכת הולכת הגרוי בלב. תפקידם הוכח על ידי טאווארה ב-1906.
- גופיפי פורקינייה בעצם (lacunae)
- שכבה גרנולרית - מרחבים עם הסתעפויות ב זגוגית השן (אחרי 1835)- יחד עם תלמידו אושאץ במיקרוסקופ שהומצא על ידי פלסל
הוא ורציוס גילו צורות תאיות וא-תאיות של הצמנט בשניים
- Stria obliqua Purkinje - פסים באלכסון בכף היד
- בועית פורקינייה -(vesicula germinativa) גרעין התאי בביצית אצל בעלי חיים[8]
פורקינייה תכנן מכשיר "פורוליט" או "קינזיסקופ" שנועד להקרין תמונות עומדות ונעות
- שלושה זוגות של השתקפויות העצמים במבנים של העין - "תמונות פורקינייה" או "תמונות פורקינייה-סנסון"
- "דמויות פורקינייה" - קווים כהים הנוצרים על ידי כלי הדם של הרשתית בתנאי תאורה מסוימים
- האפקט פורקינייה (1825) - שינוי בתפיסה היחסית של בוהק הצבעים בתאורה חלשה (סימן לקיומן של מערכות קולטני ראייה שונים (מקלונים וקונוסים), בראייה יומית (פוטופית) וליילית (סקוטופית). אפקט פורקינייה מורחב - הוא שינוי בוהק הצבעים בכיוון המרכיב הספקטרלי עם גלים קצרים.
פעילותו הפוליטית ובתחום התרבות
פורקינייה תמך ברעיון הפנסלאביזם - בעד עצמאותם התרבותית, המדינית והכלכלית של הסלאבים. הושפע מאוד בכך על ידי גורל הפולנים שארצם חולקה פעמים חוזרות בין המעצמות השכנות - פרוסיה, האימפריה ההבסבורגית (אוסטריה) ורוסיה. הוא החשיב גם את שלזיה שהייתה חלק מפרוסיה, לאזור סלאבי, מכיוון שרבע מאוכלוסייתו דיברו פולנית או סורבית. שאף לאיחוד העמים הסלאבים, כולל הצ'כים, ואף למיזוג לשונותיהם לשפה סלאבית מאוחדת. בשנת 1848 בעת המרד בפנטקוסט בפראג, הוא השתתף בקונגרס סלאבי בפראג. ב-1861 נבחר לנציג בלאנדטאג של בוהמיה. ידועות תרומותיו להפצת הידע המדעי בבשפה הצ'כית: ההקמתה ב-1823 של "קרוק" Krok - העיתון הצ'כי הראשון להפצת המדע בקרב העם שבו פרסם מחקרים ומסות. לקח חלק בהקמתו של איגוד הרופאים הצ'כים ושל ביטאונו "ג'ורנל הרופאים הצ'כים" - Časopis Lékařů Českých (1862) המופיע עד היום.
פורקינייה דיבר 13 שפות ותרגם מכתביהם של גתה ושילר לצ'כית.
חייו הפרטיים
פורקינייה המשיך להיות חובב מוזיקה, שר במקהלה כנסייתית וניגן בכינור[4]. אחיו הצעיר של פורקינייה, יוזף הנריק פורקינייה (1833-1793) היה מהנדס בניין בתחום הבנייה החקלאית וההידראולית, חבר בסגל המכון הפוליטכני של ווינה.
פורקינייה היה נשוי מגיל 40 ,החל משנת 1827 עם יוליה רודולפי, גרמנייה, בתו של האנטומיסט והפיזיולוג קרל אזמונד רודולפי שכיהן כפרופסור באוניברסיטת ברלין. אשתו הזדהתה עם השקפותיו ולמדה את השפה הצ'כית. בשנת 1832 מתו שתי בנותיהם ממחלת השנית וגם אבי אשתו. ב-1834 נפטרה אמו, בגלל מגפת כולרה והאשה נפטרה אחרי 7 שנות נישואים בעקבות דלקת קרום המוח. שני הבנים שנולדו בברסלאו, אמנואל בן 3 וקארל בן 11 חדשים - גודלו בהמשך לבד על ידי אביהם[3]. אמנואל פון פורקינייה (1882-1831) היה בוטנאי ומטאורולוג, כיהן כמנהל האוסף הבוטאני של אוניברסיטת קרל בפראג ופרופסור למדעי הטבע במכון ליערנות בוייסוואסר (כיום - ביילה פוד בייזדזם). הבן השני, קארל (1868-1834) היה צייר ומבקר אמנות. בנו של קארל, ציריל פורקינייה (1937-1862) היה גאולוג ומינרלוג, פרופסור בבית הספר הטכני הגבוה של פראג. נין של פורקינייה, ייז'י פורקינייה (1942-1898), הנכד של בנו אמנואל, היה פעיל קומוניסטי, רופא ופרופסור להיסטוריה באקדמיה למסחר בהראדץ קראלובה, הוצא להורג על ידי הנאצים.
פרסים ואותות הוקרה
פורקינייה זכה בפרסים מדעיים רבים של מדינות שונות באירופה והיה חבר בכ-40 איגודים ואקדמיות למדע ותרבות.
- חבר בחברה המלכותית הבוהמית למדעים
- 1829 - התקבל כחבר באקדמיה לאופולדינה בברלין.
- 24 בפברואר 1835 - התקבל כחבר זר בהתכתבות של האקדמיה הלאומית לרפואה של צרפת - מחלקת הרפואה
- 1836 - חבר בהתכתבות של האקדמיה למדעים של סנט פטרבורג
- חבר לשם כבוד של האקדמיה לרפואה ולכירורגיה של סנקט פטרבורג
- חבר לשם כבוד של איגוד הרופאים של סנקט פטרבורג
- 1850 - נבחר לחבר החברה המלכותית של לונדון[9]
- 1861 - התקבל כחבר בהתכתבות באקדמיה למדעים של צרפת - מחלקת האנטומיה[10]
- 1862 - עיטור המסדר ולדימיר ה"קדוש" של האימפריה הרוסית
- 1868 - אביר של מסדר הקיסרי לאופולד להצטיינות וליושרה.
- 1869 - קיבל תואר אצילות של אביר (Ritter von Purkinje) מקיסר אוסטרו-הונגריה, פרנץ יוזף הראשון
הנצחה
- אוניברסיטת מסריק בעיר ברנו, נקראה פורקינייה בשנים 1990-1960.כך נקראה בשנים 1994–2004 גם האקדמיה לרפואה צבאית בהראדץ קראלובה.
- 1991 - האוניברסיטה שהוקמה בעיר אוסטי נאד לאבם (על יסוד הפקולטה לחינוך שהייתה קיימת) נקראת על שמו.
- 1970 - המכתש על הצד הרחוק של הירח והאסטרואיד 3701 נקראים על שמו
- שמו נחרט מתחת לאחד החלונות של האוניברסיטה הלאומית בפראג, יחד עם עוד 71 שמות של צ'כים חשובים
- איגוד הרופאים של צ'כיה נקרא על שמו
- 1929 -לוח גרניט לזכרו הוצבה בפנתאון בחיק הטבע על יד אדמוב בלסיניצקי סלאבין, לצד אנדרטאות נוספות לזכרם של צ'כים חשובים.
- 1926 - בנוכחות הנשיא תומש מסריק נחנך באלברטוב המכון פורקינייה במסגרת הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת קרל בפראג
- 1937 - הדואר הצ'כוסלובקי הנפיק שני בולים לכבוד מלאת 150 שנה ללידתו של פורקינייה.
- 1961 - בככר קרל בעיר החדשה של פראג הוצב פסל ברונזה של פורקינייה, יצירת הפסלים אוסקר קוזאק וולדימיר שטרונץ[11].
מבחר ספרים
- כלל כתביו Opera omnia - 13 כרכים (פורסמו ב־1985-1918) בגרמנית, לטינית, צ'כית ופולנית
- טופולוגיית החושים
- על היווצרות הביצה בתרנגולת
In: Symbolae ad ovi avium historiam ante incubationem, Leopold Vossi, Leipzig (1830), pp. 1–24.
- על הריזיפוד
- על הנשימה
- ניסויים בשמיעה
- תפוצת הדו-חיים
- מחקרים מיקרוסופיים על מערכת העצבים
- על החושים - תמונה כללית
- ,תפוצת המינים בעלי עלים מבוהמיה באירופה
- Commentatio de Examine Physiologico organi Visus et Systematis Cutanei,Vratislaviae - Breslau 1823
(פירוש בדיקה פיזיולוגית של איברי הראייה ושל מערכת העור) הדפסה מחודשת - Dr. Junk Publ. The Hague 1938
- 1825 - Neue beitrage zur Kenntnis des Sehens in Subjektiver Hinsicht
(תרומות חדשות לידע על הראייה מבחינה סוביקטיבית)
לקריאה נוספת
- Franqueville, Institut de France, le premier siècle, t.2, n°698
— Index biographique des membres, des associés et des correspondants de l’Académie de médecine : 1820-1990. 4e édition. Paris : Académie nationale de médecine, 1991.
קישורים חיצוניים
Reminiscing about Jan Evangelista Purkinje: a pioneer of modern experimental physiology, Advances in Physiological education 1.12.2017
C.Richard Keeler - Three Hundred Fifty Years of the Royal Society JAMA Ophthalmology oct 2011, AMA
J.M.S.Pearce in Eur Neurol, Karger SA, Basel 2009;61:244–249
- Miloš Judaš, Goran Sedmak (U.Zagreb) Purkynĕ's Contributions to Neuroscience and biology Part I, Translational Neuroscience • 2(3) • 2011 •270-280
- על גילוי הצמנט BL Foster On the discovery of cementum J Periodontal Res. 2017 Aug; 52(4): 666–685
- "Origin" of the germinal vesicle
Gary M.Wessel - On the Shoulders of Giants
Mandana Minai - "Jan Evangelista Purkynĕ (1787-1869)". Embryo Project Encyclopedia (2014-06-05). ISSN 1940-5030 Arizona State University. School of Life Sciences. Center for Biology and Society.
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- , Henry G.John - Jan Evangelista Purkynĕ - Czech Scientist and Patriot, The Proceedings of the Royal Society of Medecine, London
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
31246941יאן אוונגליסטה פורקינייה