טייסת 119
 | |
| סמל טייסת 119 | |
| ביום בליל ובערפל - אנחנו טסים גם כשהציפורים הולכות ברגל | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | "טייסת העטלף" |
| סוג | מטוסי קרב |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד | יירוט, הפצצה, תקיפת מטרות כירורגית וכלל סוגי משימות ההתקפה וההגנה. |
| כלי טיס | F-16I ("סופה") |
| כלי טיס בעבר | F-4E II פנטום, מיראז' 3, ווטור, מטאור |
.jpg)
טייסת 119, המכונה גם "טייסת העטלף" היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת מטוסי F-16I ("סופה") מבסיס רמון. המוטו של הטייסת הוא: "ביום בליל ובערפל - אנחנו טסים גם כשהציפורים הולכות ברגל".
היסטוריה
הקמה
הטייסת הוקמה ב-9 באוגוסט 1956 בבסיס רמת דוד כטייסת לילית המפעילה מטאור. שלושת מטוסי המטאור הראשונים, מדגם NF-13 דו-מושבי, הגיעו לטייסת ב-5 בספטמבר 1956. עקב העובדה שלרשות הטייסת עמדו שני מטוסים וצוות אוויר מבצעי אחד, נבצר מהטייסת מלהשתתף באופן פעיל במבצע קדש. את הטייסת הקים יואש צידון (צ'אטו), והוא שנתן לה את סיסמתה - "ביום בליל ובערפל", לזכר שירותו בספינות ההעפלה לפני קום המדינה.
בליל ה-28 באוקטובר 1956, יצא מטוס מטאור בודד (עם הטייס צידון והנווט אלישיב ברוש) ל"מבצע תרנגול". המטרה הייתה להפיל מטוס איליושין Il-14 מצרי, שבו היו אמורים לטוס רמטכ"ל צבא מצרים וקצינים בכירים נוספים, לצורך חתימה על הסכם ברית-הגנה עם סוריה וירדן. מטוס המטאור הצליח להפיל את מטוס התובלה המצרי בדרכו מדמשק לקהיר. ההפלה התרחשה כ-200 ק"מ מחופי קפריסין. 16 קצינים בכירים של הצבא המצרי שהיו על המטוס נהרגו, אך מאוחר יותר התברר כי הרמטכ"ל המצרי נשאר בדמשק.
ב-12 בפברואר 1958 עברה טייסת "העטלף", על שלושת מטוסי ה-NF-13 שלה, לבסיס תל נוף, ובמרץ צורפו לה שני מטוסים נוספים מדגם זה.
באפריל 1958 קלטה הטייסת את 7 מטוסי הווטור N לקרב אלראות. מטוסי המטאור - לילה המשיכו לשרת בטייסת לצורך אימון צוותים טייס-נווט.
התקיפה הראשונה של מטוסי הווטור נערכה ב-16 במרץ 1962. שלושה מטוסי ווטור תקפו סוללות ארטילריה סוריות מעל הכנרת, אך מרבית הפצצות לא פגעו במטרות. באוגוסט 1963, כחצי שנה לפני הגעת מטוסי המיראז'-3C לחיל, נסגרה הטייסת, מטוסי הווטור הועברו לטייסת 110 ("טייסת אבירי הצפון"), ומטוסי המטאור NF הועברו לטייסת 107, עד הוצאתם מן השירות. במשך השנים 1958–1963 נעשו ניסיונות ליירט את מטוסי האיליושין 28 שצילמו בלילות, מגובה רב, את שטחי מדינת ישראל, במסלול מעוגל, מסוריה דרך מרכז הארץ לסיני. נראה שזמן ההתרעה לירוט היה ארוך מדי וזמן הנסיקה של הווטורים לגבהים של מעל 40,000 רגל (12 קילומטרים), שעמד על כ-7 דקות, לא הספיק כדי להגיע למפגש עם המפציצים המצלמים.
כטייסת מיראז' ופנטום
במרץ 1964 נפתחה הטייסת מחדש כטייסת מיראז' 3C. מפקדה היה רס"ן רפי הר-לב. טייסת 119 הייתה הטייסת השלישית בחיל-האוויר שהפעילה את המיראז' 3C, והראשונה שקיבלה שני מטוסי מיראז' 3 מדגם CJR, ששימשו לצילום אוויר, ומטוסים דגם C,B מטייסות 101,117 ומטוסים חדשים מהיצרן.
במלחמת ששת הימים השתתפה הטייסת, בפיקודו של רס"ן רן פקר, בגל התקיפה הראשון בתקיפת שדה התעופה בע'רדקה ובימים השלישי והרביעי על ירדן וסוריה בהתאם. מהיום השני של המלחמה, פעלה הטייסת בעיקר בחזית הסורית והירדנית במשימות תקיפה וליווי. טייסת 119 נחשבה בתום המלחמה כטייסת הקרב המובילה, כשצברה בסך הכול 19 הפלות בקרבות אוויר. כמו כן הטייסת הייתה בעלת מספר האבדות הנמוך ביותר: רק שני מטוסי מיראז' הופלו ושני הטייסים שלהם ניצלו.
ב-30 ביולי 1970 (בקרב אוויר שכינויו רימון 20) הפילו מטוסי מיראז' 3C של הטייסת שלושה מטוסי מיג-21 שהוטסו על ידי טייסים רוסים. שני מיגים נוספים הופלו על ידי מטוסי F-4 פנטום של טייסת 69 ("טייסת הפטישים"). באותה השנה הועברו מטוסי המיראז' של הטייסת לטייסת 101 ("טייסת הקרב הראשונה") ולטייסת 117, ב-29 באוקטובר 1970 הייתה לטייסת השלישית בחיל-האוויר שצוידה במטוסי F-4E II פנטום ("קורנס"). בתחילת שנת 1971 קיבלה הטייסת זוג מטוסי פנטום מדגם RF-4E לאיסוף מודיעין.
במלחמת יום הכיפורים פיקד על הטייסת סא"ל אליעזר (לייזיק) פריגת. שמונה ממטוסי הפנטום של הטייסת השתתפו בתקיפת המטכ"ל הסורי. את התקיפה הובילו סגן מפקד הטייסת, רס"ן ארנון לבושין (לפידות) והנווט אליעזר ליאור. מזג האוויר היה מעונן מאוד אך המוביל, לבושין, הפר את דממת האלחוט והודיע בקשר למבנה על המשך ביצוע המשימה למרות העננות הכבדה. הוא הגביה את מסלול הטיסה תוך סיכון בחשיפת המבנה לגילוי מכ"ם, השביעיה חצתה את גבול סוריה-לבנון וביצעה איגוף כך שהגיעה לדמשק מכוון דרום מערב. המבנה הגיע ליעד מבלי שהתגלה בשעה 12:00. לבושין, המוביל, גילה שבאזור היעד עננות מעטה שמאפשרת זיהוי המטרה ותקיפתה. כל מטוס בתורו נסק לגובה 6,000 רגל (1.8 קילומטרים), צלל אל המטרה והטיל עליה מטען של כחמישה טון פצצות[1]. סך הכל הוטלו כ-35 טון פצצות בזו אחר זו שגרמו לנזק כבד לקומות העליונות של מבנה המטכ"ל הסורי[2] ולנזק חלקי למפקדת חיל האוויר. כן נפגע מבנה הטלוויזיה ומבנה מרכז האומנויות הסובייטי. לרס"ן ארנון לבושין (לפידות), הטייס במטוס המוביל, הוענק עיטור המופת על ביצוע התקיפה[3]. לנווט במטוס המוביל, סגן ליאור אלעזר, שהיה שותף להחלטה להמשיך במבצע, הוענק צל"ש הרמטכ"ל[4]. על פועלו הכולל במלחמה עוטר הנווט אהרון כץ ב"עיטור המופת"[5].
במהלך מלחמת לבנון הראשונה, במהלך טיסת קרב מעל בקעת הלבנון ביום 24 ביולי 1982, בעת שהיו בגיחה מבצעית להשמדת סוללות טילי קרקע־אוויר סוריות בבקעת הלבנון, נפגע מטוסם של גילי פוגל ואהרון כץ מטיל SA-8 סורי, בטרם הספיקו לשחרר את המוץ. כתוצאה מיירוט המטוס נהרג כץ, כנראה בגלל תקלה במצנח, והטייס פוגל שניצל בעת שנפלט מהמטוס נפל בשבי הסורי[6].
בתחילת 1989 החלה הטייסת לקלוט את מטוסי ה"קורנס 2000" שהיה שדרוג שנעשה למטוס הפנטום. בתחילת 1992 הסתיימה החלפת צי מטוסי הפנטום ב"קורנס 2000".
ב-2003 נסגרה הטייסת עם יציאת הפנטום משירות חיל האוויר.
כטייסת F-16I
ב-29 בדצמבר 2004 נפתחה הטייסת מחדש כטייסת F-16I ("סופה") בבסיס רמון. 119 היא טייסת הסופה השנייה לאחר טייסת 253 ("טייסת הנגב") המוצבת באותו בסיס.
הטייסת לקחה חלק בגיחות הפצצה רבות במלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן. בספטמבר 2007 השתתפו שניים ממטוסי הטייסת בתקיפת הכור הגרעיני בסוריה.
ב-19 ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, התרסק מטוס של הטייסת במהלך ריצת ההמראה על המסלול בבסיס רמון. שני הטייסים נטשו את המטוס בהצלחה, אך המטוס ניזוק קשות[7].
ב-10 בנובמבר 2010 התרסק מטוס F-16I של הטייסת במהלך אימון מעל מכתש רמון. כתוצאה מההתרסקות נהרגו שני אנשי הצוות, הטייס רב-סרן עמיחי איטקיס והנווט רב-סרן עמנואל (מנו) לוי[8]. ב-5 באוקטובר 2016 התרסק מטוס של הטייסת במהלך הנחיתה, לאחר ששב מגיחת הפצצה ברצועת עזה. הטייסים נטשו את המטוס אך הטייס, סגן מפקד הטייסת, רס"ן אוהד כהן נוב, נהרג והנווט נפצע[9]. ב-31 באוקטובר 2018 איבד מטוס את הבלמים לאחר הנחיתה וסטה לתעלה סמוכה. המטוס נפגע באופן קל[10].
מפקדי הטייסת
בין מפקדי הטייסת נמנים: יואש צידון (מקים הטייסת 1956–1959), אדם צבעוני (1959-1962), נחמן עובדיה (1962-1963), רפי הר-לב (1963-1965), רן פקר (מלחמת ששת הימים, 1965-1968), עמוס עמיר (מלחמת ההתשה, 1968-1971), אליעזר פריגת (מלחמת יום הכיפורים, 1971-1973), אשר שניר (1973-1976), שלמה אגוזי (1976-1978), צבי קנור (1978-1980), גדעון שפר (מלחמת לבנון הראשונה, 1980-1983), רן גרנות (1983–1986), רן אייזנברג (1986-1988), אבי מאור (1988-1990), גילי דקל (1990-1992), רז גור אריה (1992-1995), ניר הכהן (1995-1998), עופר גרין (1998–2000) איתי קרין (2000-2003), דוד מזרחין (2004–2006), כפיר שלח (2006-2008), עומר טישלר[12] (2013-2015), יובל הראל (2015-2017).
קישורים חיצוניים
יואש צידון-צ'אטו, ביום בליל בערפל , ספריית מעריב, 1995, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר- רן פקר, נץ בשחקים, הוצאת ידיעות אחרונות, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- טייסת העטלף, באתר חיל האוויר הישראלי
- שעת העטלף, באתר חיל האוויר הישראלי
- אודי עציון, ווטור בעורף האויב, בטאון חיל האוויר 115, יוני-יולי 1997, על טייסת העטלף במלחמת ששת הימים, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- "טיסה של 6 שעות עד איראן לא תהיה זרה לנו", באתר nrg מעריב, 01.03.2005
- האתר של טייסת 119, אתר לא רשמי על טייסת 119
- טייסת 119, באתר Global Security
- איצ'ה ארז, השנה היתה 1957, ותפקידנו כטייסים היה לסכל התקפות על גרמניה, באתר הארץ, מכתבים למערכת, 1 במאי 2019
- טייסת 119, באתר "מרחב אווירי"
- טייסת 119, באתר "מרקיע שחקים"
הערות שוליים
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 258, "איך לבושין הצליח להגיע לדמשק ולפגוע במטכ״ל הסורי נודע לי ממנו עצמו, ורק אחרי המלחמה. היה בינינו הבדל קטן שעשה את הכול. הנתיב שקיבלה 'העטלף' היה שונה מעט מהנתיב שלי, מרחק של כמה קילומטרים הצדה. אך במקום שבו הם טסו - יד המקרה - היה פתח נאה והם עברו בו. 'לא הייתה לי שום בעיה להגיע למטרה,' סיפר לי ארנון לאחר זמן. אכן, בחיים יש גם מזל".
- ^ שי לוי, דרך עננים נגד אש הגיהנום - תקיפת המטכ"ל הסורי, אתר ""פז"ם", 06.10.2011, ארנון לבושין: "התקרבנו אל דמשק, ומלמעלה היא נראתה לנו כעיר-כפר גדולה. חשתי את השקט באוויר. קשה להסביר את האווירה הזאת. התכוונו להגיע לתקיפה בהפתעה והצלחנו. חלפנו על פני עמדת נ"מ, שסובבה את הקנים ולא הספיקה לירות. טיל כתף מסוג 'סטרלה' חלף באוויר בסמוך למטוס שלי, והמשיך הלאה. זהו. עכשיו אנחנו בדיוק מעל היעד. נכנסתי ראשון ליעף ושאר המבנה בעקבותיי. ההפתעה הייתה מושלמת. הסירנות אינן פועלות לפני שהפצצה הראשונה פוגעת בלב המחנה. הפאנטומים מטילים את הפצצות בזו אחר זו. הפגיעות מדויקות. ממבני המטכ"ל עולה עשן שאי-אפשר לטעות בו".
- ^ עיטור המופת שהוענק לרס"ן ארנון לפידות (לבושין), מתוך אתר "בעוז רוחם" של אכ"א.
- ^ צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לסגן ליאור אלעזר, מתוך אתר "בעוז רוחם" של אכ"א
- ^ סרן אהרון כץ, באתר הגבורה
- ^ דן פישל, לפעמים אני שואל את עצמי אם באמת הייתי שם, בטאון חיל האוויר, גיליון 117 (218) 01/10/97
- ^ 19.7.2006 - תאונת מטוס סופה 489 באתר מרחב אווירי.
- ^ התרסקות מטוס סופה, באתר חיל האוויר הישראלי, 11.11.2010
- ^ תאונת סופה 119 באתר מרקיע שחקים.
- ^ זיתון, יואב (2018). "מטוס קרב הוסט מהמסלול, רגע לפני שפגע במטוס אחר ובאנשי צוות". Ynet. נבדק ב-2018-11-02.
- ^ דור פלקוביץ, מפקד בסיס נבטים: תת-אלוף עומר טישלר, באתר חיל האוויר הישראלי, 30 ביולי 2019
- ^ [11]
