טייסת הגליל
![סמל הטייסת[1]](/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Palmach_Galilee_Squadron.png) | |
| סמל הטייסת[1] | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי עבר |
נספחת ב' וגם נספחת יבנאל |
| סוג | מטוסי מנוע בוכנה חד־מנועיים |
| בסיס האם | מנחת יבנאל |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 4 באפריל 1948 – 29 בינואר 1949 (43 שבועות) |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד | סיור, צילום, הובלת נשק ומזון, הפצצה, צליפות ופינוי פצועים וחולים. |
| כלי טיס בעבר | ראו רשימה מפורטת |
טייסת הגליל (שנודעה גם כ"טייסת 3") הייתה מהטייסות הראשונות של חיל האוויר הישראלי כשהוקמה באפריל 1948 כגף של טייסת א'. הטייסת פעלה לאורך מלחמת העצמאות עד איחודה בינואר 1949 עם "טייסת 2" ("טייסת הנגב") וטייסת א' כדי ליצור את טייסת 100. במהלך המלחמה ביצעו טייסי הטייסת מעל 1,200 גיחות מבצעיות.
היסטוריה
בעקבות קשיים מבצעיים שנבעו מריחוקו של שדה דב, בסיסה של טייסת א' מהנגב ומהגליל הוחלט בשירות האוויר על הקמת גפים באזורים אלו, שכונו נספחת א' (לימים טייסת מס' 2 וטייסת הנגב בניר עם) ונספחת ב' ביבנאל (ששמה שונה בהמשך לטייסת מס' 3 ולטייסת הגליל). את הדחיפה להקמת הטייסת בגליל נתנו הטייסים בני יישובי הצפון: משה פלדמן מבית קשת, פסח גרוסר מאשדות יעקב, פסח (פוסי) טולצ'ינסקי מכפר גלעדי וכן דניאל בוקשטיין. טולצ'ינסקי מונה למפקדה הראשון של הטייסת החדשה.
משימותיה של הטייסת הוגדרו כך:
- סיוע לכוחות צה״ל, ובעיקר סיורי אוויר ללימוד השטח, ההיערכות הערבית, ולקראת מבצעים יזומים.
- צילומי אוויר לצורכי מודיעין.
- הובלת פצועים, חולים ויולדות.
- עזרה ליישובים במצוקה (הצנחת מזון, תרופות ונשק).
- סיוע צמוד לכוחות הלוחמים, בעיקר הפצצת הכוחות הערביים.
ב-4 באפריל 1948 נחתו ביבנאל שני מטוסי אוסטר אוטוקרט הראשונים של הטייסת, ושעות ספורות לאחר מכן כבר המריאו לגיחות מבצעיות, למשימות סיור עם מפקדים מחטיבת גולני.
כוחות הטייסת פעלו בחודשים הבאים במשימות מבצעיות רבות וסייעו בין היתר בקרבות רמות נפתלי, קרב משמר העמק, בקרב על מצודת כ"ח, קרבות מלכיה, קרבות סג'רה, כיבוש כפר לוביה, קרבות עשרת הימים, מבצע יעל ומבצע חירם.
לאור הקרבה לחזית ולהתקפות חיל האוויר הסורי והארטילריה הערבית, עברה הטייסת ב-19 במאי לשדה התעופה מחניים, עברה לבסיס רמת דוד אך נאלצה לחזור באותו חודש ליבנאל ובאוקטובר עברה שוב לרמת דוד. ב-29 בינואר 1949 פורקה הטייסת ואנשיה הועברו לטייסת 100 בתל נוף.
מטוסי הטייסת
הטייסת הפעילה את המטוסים שלהלן (לא בו זמנית) ובשיאה מנתה 8 מטוסים פעילים[2] :
- אוסטר J1 אוטוקרט (כינוי בח"א: "נמלה")
- אוסטר AOP5 טיילורקרפט (Taylorcraft Auster) ("נמלה")
- טיילורקרפט BL (Taylorcraft BL) ("נמלה")
- פייפר PA11-90 קאב ספיישל (Piper PA-11 Cub Special) (ללא כינוי)
- פיירצ'יילד F24R ארגוס - שלל (Fairchild F24R Argus) ("חרגול")
מפקדי הטייסת
- פסח (פרסי) טולצ'ינסקי - 6 באפריל עד 21 באפריל 1948
- דניאל בוקשטיין - 21 באפריל עד 10 במאי 1948
- משה פלד (פלדמן) - 10 במאי עד 6 באוגוסט 1948
- נחום רפפורט (אפרת) - 6 באוגוסט עד 17 בנובמבר 1948
- חיים גולדשטיין - 17 בנובמבר עד 30 בנובמבר 1948
- יוסף שטיינמן - 30 בנובמבר 1948 עד 17 בינואר 1949
- אהרון בירם - 17 בינואר 1949 עד 28 בינואר 1949
קישורים חיצוניים
- טייסת הגליל באתר הפלמ"ח.
- טייסת הגליל באתר מרקיע שחקים.
הערות שוליים
- ^ אבי כהן, תולדות חיל־האוויר - במלחמה לעצמאות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2004 - כרך ב', עמודים 693 או 707.
- ^ נעם הרטוך, טייסת הגליל במלחמת העצמאות, ד.ג. הנדסה ייעוץ וכתיבה טכנית, 1999 - עמ' 137, פרק ו' - מטוסי טייסת הגליל.
24718835טייסת הגליל