טיוטה:פולמוס הפאה הנכרית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף.
עריכה - שיחה
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף.

פולמוס הפאה נכרית הוא פולמוס הלכתי לגבי חבישת פאה נכרית, כאשר יש מהפוסקים שרואים בכך איסור ויש פוסקים שמתירים ואף מצדדים בחבישתה. בין הטענות לאיסור נטען כי אסור על האשה להתקשט ברחוב, וכן כי חבישת הפאה ברחוב בעייתית משום פריעת הראש. בשנת ה'תשס"ד התעורר פולמוס נפרד על הפאות מהודו.

הצדדים

קישוט ברחוב

ישנם מספר מקורות חז"ל שמשמעותם הפשוטה שיש איסור לאישה להתקשט ברחוב:

  1. במדרש מובאת אמרתו של רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי, שהקב"ה נמנע מלברוא את האישה מהרגל וזאת כדי לנסות לגרום לה שלא תהיה פרסנית[1].
  2. במדרש תנחומא נכתבה דעתו של אחד התנאים הסובר שאסור לאישה לצאת עם תכשיטים, כדי שלא לגרום להולכי דרך להסתכל בפניה[2].
  3. במדרש נכתב בגנות דינה, שכמו אמה לאה אמנו שיצא מקושטת לקראת יעקב אבינו, על אף שזה היה לדבר מצווה, כך דינה יצאה מקושטת במקום של גוים פרוצים[3].
  4. ומצאה איש בעיר ושכב עמה: מלמד שהפרצה קורא לגנב.[4]
  5. אשתך כגפן פוריה. אימתי אשתך כגפן פוריה כשהיא צנועה בירכתי ביתך אז בניך כשתילי זתים. וכן אתה מוצא בשרה (בראשית יח ט-י) ויאמר הנה באהל.[5]


לעומת זה יש כמה מקורות בחז"ל שמשמעותם הפשוטה היא שמותר (ואף משובח) לאשה להתקשט ברחוב:

  1. אבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל הוה... זימנא חדא איצטריך עלמא למיטרא, שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למבעי רחמי... אזול בדברא ואשכחוהו... כי מטא למתא נפקה דביתהו לאפיה כי מיקשטא... אמרו ליה... לימא לן מר הני מילי דתמיה לן... מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא? אמר להו: כדי שלא אתן עיני באשה אחרת.[6]
  2. הגמרא במסכת שבת בפרק במה אשה (פרק ו) מזכירה (בעניין מלאכת הוצאה בשבת) עשרות סוגי בגדים ותכשיטין המותרים ואסורים בלבישה ברשות הרבים בשבת. ומשמע שביום חול (שאין בו הלכות שבת) כל הבגדים ותכשיטים מותרים ברשות הרבים.

יישוב המקורות הסותרים

האוסרים מיישבים שהעיקר לדינא הוא שאסור לאשה לצאת לרחוב מקושטת ומתרצים מקורות שמשמעותם להקל כדלהלן:

  1. מעשה דאשת אבא חלקיה י"ל שלש תירוצים: א) בירושלמי[7] מבואר שלא התקשטה כפשוטו אלא החליפה מבגדים מלוכלכים לבגדים נקיים. ב) בבן יהוידע מבואר שהתכשיטין היו מתחת לצעיפה ונפל הצעיף מעליה ואז ראו את התכשיטין[8]. ג) רבי יוסף חיים זוננפלד תירץ שלא הלכה מקושטת בשוק אלא היה ביתו סמוך לשדה.[9]
  2. הגמרא בפרק במה אשה מפרשת את האיסור לצאת בתכשיטין בשבת "דִילְמָא שָׁלְפָא וּמַחְוְיָא"[10] (שמא האשה תשלוף את התכשיט ותראה לחברותיה ותבוא להעביר ד' אמות ברשות הרבים). מדיוק בלשון הגמרא שכתבה לשון שליפה (שמשמעותה לקחת דבר המכוסה מתוך הכיסוי) ולא לשון נקיטה מבואר שהאשה לובשת התכשיט מתחת לבגד או לצעיף - ויש חשש שתשלוף את התכשיט מתוך הבגד ולא שהיא לובשת את התכשיט בגלוי. לדעת האוסרים זוהי תפקיד הרדיד - לכסות על תכשיטיה.

לעומת זה המתירים מיישבים שהעיקר לדינא שמותר (ואף רצוי) לדינא שהאשה תתקשט בשוק ומתרצים המקורות שמשמעותם להיפך כדלהלן:

  1. המקורות הנ"ל מדברות על קישוט באופן שבולטת מאוד, אך אם אשה מתקשטת כמו שאר חברותיה אינה בולטת ואינה נקראת יצאנית.
  2. במדרש תנחומא[11] כתוב "ילמדנו רבינו מהו שתצא אשה בעיר של זהב בשבת, כך שנו רבותינו לא תצא אשה בעיר של זהב... רבנן אמרי אף בחול אסור לצאת בהן לר"ה מפני שהעם מסתכלין בה ופגם הוא לאשה, שלא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך בית" ומבואר שיש מחלוקת במדרש זו בין הת"ק לתנא בתרא: הת"ק ס"ל שמותר לאשה להתקשט ברשות הרבים ביום חול אך התנא בתרא ס"ל שאסור. ונקטינן להלכה כת"ק מכיון שכך מבואר להלכה בפרק במה אשה כמבואר לעיל.

קישוט בבית

לפי כל השיטות מותר ואף רצוי ומשובח לאשה להתקשט בביתה לפני בעלה כמבואר בחז"ל:

  1. עזרא תיקן "שיהו רוכלין מחזרין בעיירות משום תכשיטי נשים כדי שלא יתגנו על בעליהם"[12]
  2. תַנְיָא: ״וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ״ — זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים אָמְרוּ שֶׁלֹּא תִּכְחוֹל וְלֹא תִּפְקוֹס וְלֹא תִּתְקַשֵּׁט בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד: אִם כֵּן — אַתָּה מְגַנָּהּ עַל בַּעְלָהּ, וְנִמְצָא בַּעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ״ — בְּנִדָּתָהּ תְּהֵא עַד שֶׁתָּבֹא בַּמַּיִם.[13]
  3. ואלו נדרים שֶׁהוּא מֵפֵר דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ... אִם אֶתְקַשֵּׁט וְאִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט.[14]
  4. רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא נְזִירָה שֶׁמָּא יִתְגָּרוּ בָּהּ פִּרְחֵי כְהוּנָּה אָמַר לוֹ לִדְבָרֶיךָ סוֹטָה תּוֹכִיחַ דִּכְתִיב בָּהּ וְהֶעֱמִידָהּ לִפְנֵי ה׳ וְלָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יִתְגָּרוּ בָּהּ פִּרְחֵי כְהוּנָּה אָמַר לָהֶן זוֹ כּוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת זוֹ אֵינָהּ כּוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת.[15]
  5. "ושמחת בחגך", במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין.[16]
  6. כבס ביין. יְהֵא אַרְגְּוָן טַב שֶׁצִּבּוּעוֹ דּוֹמֶה לְיַיִן, וְצִבְעוֹנִין הוּא לְשׁוֹן סוּתֹה, שֶׁהָאִשָּׁה לוֹבַשְׁתָּן וּמְסִיתָה בָּהֶן אֶת הַזָּכָר לִתֵּן עֵינָיו בָּהּ.[17]
  7. אמר רבי לוי אמר רבי שמעון בן לקיש, מה הכלה הזו מקושטת בעשרים וארבעה מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות פקח וזריז בעשרים וארבעה ספרים.[18]

פריעת ראש עם פאה נכרית

במשנה נכתב:

לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה לֹא בְּחוּטֵי צֶמֶר וְלֹא בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן וְלֹא בִּרְצוּעוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ. וְלֹא תִּטְבּוֹל בָּהֶן, עַד שֶׁתְּרַפֵּם. וְלֹא בְטֹטֶפֶת וְלֹא בְסַרביטִין בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין. וְלֹא בְכָבוּל לִרְשׁוּת הָרַבִּים... יוֹצְאָה אִשָּׁה בְחוּטֵי שֵׂעָר, בֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה, וּבְטֹטֶפֶת וּבְסַרביטִין בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין. בְּכָבוּל וּבְפֵאָה נָכְרִית לֶחָצֵר.

לדעת המתירים מוכח מהמשנה שביום חול מותר לאשה לצאת לרשות הרבים עם פאה נכרית שהרי:

  1. המשנה לא אסרה יציאה לרשות הרבים עם פאה נכרית אלא בשבת אבל משמע שביום חול מותר לה לצאת לרחוב עם פאה נכרית.
  2. במשנה מפורש שמותר לה לצאת אפילו לרשות הרבים עם חוטי שער שדומים לפאה.

לעומת זה לדעת האוסרים מוכח מהמשנה שגם ביום חול אסור לאשה לצאת לרשות הרבים עם פאה נכרית שהרי בתחילת המשנה כתוב איסור לאשה לצאת בשבת עם כבול לרשות הרבים ולא הזכיר איסור לאשה לצאת בשבת עם פאה לרשות הרבים וצ"ל שלא הזכיר המשנה איסור לאשה לצאת לרשות הרבים עם פאה נכרית בשבת מכיון שזה אסור גם בחול - ורק לחצר מותר בין בחול בין בשבת.[19]

האוסרים דחו גם את ראיות המתירים בכך:

  1. גם אם מוכח שהאשה יוצאת לרשות הרבים עם פאה נכרית ביום חול היא מכסה את הפאה עם רדיד.
  2. מדינא דגמרא מותר לאשה נשואה לגלות מקצת שערות ראשה (שלא כמנהגינו להחמיר שתכסה את כל שערות ראשה) א"כ לא גרע חוטי שער ממקצת השערות עצמן שמותר לה לגלות. ולפי הראשונים[20] פאה שבמשנה פירושה כעין תוספות שער (פירוש המילולית של 'פאה' היא 'צד' או 'זויית') ולא פאה המכסה את כל הראש א"כ גם פאה דומה לחוטי שערות שמותר לגלות.

לעומתם המתירים דחו את ראית האוסרים בטענה:

  1. ----

ראיה לאסור מהערוך

כתוב בגמרא ירושלמי:

היוצאה בקפליטין למבוי, יש בה משום יוצאה וראשה פרוע.[21] הערוך כותב על זה: ”פירוש קפליטין בלשון רומי: שער ותלתלים ופאה נכרית”[22]

האוסרים מביאים ראיה מהערוך שאסור לצאת עם פאה נכרית למבוי[23].

תגובת המתירים

המתירים דוחים ראיה זו עם שלש טענות:

  1. אין אלו דברי הערוך עצמו אלא דברי רבי בנימין מוספיא בעל המוסף ערוך שהוא אחרון ואין הכרח לבאר כפירושו.
  2. דעת הערוך שפאה האמורה בגמרא היא פאה המקיפה את הראש ואינה מכסה אותו וא"כ ברור שאינה נחשבת כיסוי ואסור לצאת בה.
  3. הפני משה חלק ופירש שקפליטין הינה מטפחת, שאסור לצאת איתה למבוי[24].

טעם מצוות כיסוי הראש

עוד סברות לאסור

האוסרים מביאים כמה טעמים לאסור פאה נכרית:

  1. הפאה דומה לשערות ראשה ויש חשש מראית עין בפרט בדורות אחרונים שיש שיפור באיכות הפאות.[25]
  2. מדת יהודית היא שהאשה היוצאת לשוק צריכה שני כיסויים: מטפחת ועליה רדיד. וכמו שאשה שלובשת מטפחת צריכה רדיד על המטפחת, גם אשה החובשת פאה תצטרך רדיד על הפאה.
  3. בחבישת פאה יש איסור של "ובחוקותיהם לא תלכו" (שבזמנם נשות הגויים היו יוצאות רק בפאה נכרית).
  4. הפאה גורמת להרהורי עבירה כמו שיער רגיל[26].

תגובות המתירים

  1. מכיון שנתפשט המנהג לכסות את הראש עם פאה, לא שייך מראית העין כי הרואה יתלה שמדובר בפאה ולא בשיער[27]. אין לומר שבזמנינו מכיון שיש שיפור במראה הפאות גם המתירים דאז יאסרו היום משום מראית עין שהרי הפוסקים שאסרו מלפני כמה דורות, גם טענו שהפאה נראית כשיער ממש.
  2. דת יהודית הינה מנהג הנשים שמשתנה לפי הזמן והמקום[28], כמו לדוגמא לבישת הרדיד שהיא חיוב מדינא דגמרא ונפסק ברמב"ם ובשו"ע, כבר אינה נהוגה בימינו.
  3. בזמננו התבטל המנהג לגמרי אצל הגויים ולא שייך חשש זה[29].
  4. בדורנו רוב הנשים הולכות בשערותיהן, הדבר נדוש ואינו גורם להרהורי עבירה[30]. ועוד דרק שיער טבעי הנראה יחד עם הבשר, מביא הרהורי עבירה, ולא שיער תלוש[31].

שיטות הפוסקים

במאה ה16 רבי יהושע בועז כתב בספרו שלטי גיבורים היתר לנשים לחבוש פאה נכרית בתור כיסוי ראש:

יראה מזה להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בכסוי שערות שלהן כשהן נשואות אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן שקורין קרינאל"ו בלע"ז מההיא דשנינו פרק במה אשה יוצאה דף סד שהאשה יוצאה בפאה נכרית בשבת ופירשו המפרשים כי פאה נכרית היא מגבעת ידבקו בו שער נאה והרבה ותשים אותו האשה על ראשה כדי שתתקשט בשער והתם באשה נשואה מיירי מתניתין מדקאמר בגמרא דהטעם משום שלא תתגנה על בעלה הרי דבנשואה מיירי והרי פאה נכרית הוי ממש כעין אלו הקרניא"ל ומשמע להדיא שמותרות בנות ישראל להתקשט בהן דשער באשה ערוה דקאמר לא הוי אלא בשער הדבוק לבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השיער אבל שיער המכסה שערה אין כאן משום שער באשה ערוה וגם לא משום פרועת ראש ונראה דל"ש שערות דידה ל"ש שערות של חברתה כל עוד דעבידי לכסוי השער והן תלושות אע"פ דקישוט הוא לה כדי שתראה בעלת שער אין בכך כלום וש"ד ואע"ג דאמרינן סוף פ"ק דערכין דפאה נכרית המחוברת לשער ממש דהוי כגופה ממש מ"מ לא נאסר בשביל כך לצאת בה ולהתקשט בה דהא על כרחך אותן הצדקניות דקאמר התם היו מתקשטות בפאות ההם ובנשואות מיירי התם דקאמר תנו שערי לבתי ואין לומר שהיו משימות צעיף או מידי על הפאות נכרית דא"כ מאי אהני ההוא קשוט הרי כל עצמו של אותו קשוט לא הוי אלא בשביל שתראה בעלת שער אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולות ולכשתעיין סוף פ' קמא דערכין ופ' מי שמתו דף כ"ה בדברי רש"י שם ובדברי הרא"ש תמצא דאין איסור בשער אשה משום ערוה אלא במחובר לבשרה וגם שהבשר נראה עם השיער כדאוקימנא ועוד הארכתי בזה בחדושי בס"ד

— שלטי גיבורים שבת דף כט עמוד א' בדפי הרי"ף אות א'

מאז זמנו רבו החולקים בעניין פאה נכרית.

הפוסקים המתירים
פרק זה נתונה במחלוקת. כדי למנוע מלחמת עריכה מבקשים מהעורכים: אם אתה חולק לגבי רב מסויים שרשום מהאוסרים/מתירים ואתה סבור שהוא דווקא מצד השני - לא להעביר אותו לצד השני אלא לפסקה "פוסקים שנחלקו האוסרים והמתירים בדעותיהם" תודה!
פרק זה נתונה במחלוקת. כדי למנוע מלחמת עריכה מבקשים מהעורכים: אם אתה חולק לגבי רב מסויים שרשום מהאוסרים/מתירים ואתה סבור שהוא דווקא מצד השני - לא להעביר אותו לצד השני אלא לפסקה "פוסקים שנחלקו האוסרים והמתירים בדעותיהם" תודה!


פוסקים שהתירו


שואל ומשיבמאמר מרדכי[32]בעל התניא[33]מגן אברהם[34] לבוש התכלת[35] פרישה[36] דברי חמודות[37] עטרת זקנים[38] עולת תמיד[39] ספר דברי חכמים - מקור חכמה[40] משנה ברורה[41]אליה רבה[42] באר היטב הקדמון[43] באר היטב[44] מחצית השקל[45] שולחן תמיד[46] רב ברוך פרנקל תאומים[47] רבי אהרן אלפנדרי[48] שולחן שלמה[49] עמודי ארזים[50] מאורי אור[51] מגן גיבורים[52] מאמר מרדכי[53] רבי אליהו גוטמאכר[54] פתח הדביר[55] שו"ת כרם שלמה[56] באר משה[57]רבי יעקב שמשון שבתי מסיניגאליא[58] חינא וחיסדא[59]סידור בית עובד[60] שולחן המערכה[61] טהרת השולחן[62] דרך החיים[63] חדוות יהושע[64] רבי שמשון רפאל הירש[65] ליקוטי שלמה[66] שתילי זיתים[67]רבי אברהם מיוחס[68] ערוך השולחן[69] מנחת שבת[70] תורת חיים[71] שו"ת רבי עזריאל[72] רבי אליהו סלימאן מני[73] כף החיים[74]הגאון רבי ישכר דובעריש[75] באר יעקב[76] רבי יוסף יצחק שניאורסאהן[77] אפיקי מגינים[78] רבי יעקב אשר הלוי גראייבסקי[79] מנחם משיב[80] רבי שמואל סלנט[81] רבי איצלה פטרבורגר[82] שולחן מלכים[83] רבי סיני שיפפער[84] דברי חיים[85] רבי יצחק מאיר פצינר[86] הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל[87] רבי יעקב צבי כ"ץ[88] רבי אשר אנשיל כץ[89] רבי שלום מאסקאוויטש[90] החזון איש[91] רבי דב בעריש ווידנפלד[92] רבי צבי פסח פראנק[93] רבי עובדיה הדאיה[94] רבי רפאל ברוך טולדנו[95] הרב יוסף משאש[96] רבי יצחק אבוחצירא[97] הרב איסר יהודה אונטרמן[98] רבי משה פיינשטיין[99] רבי שמואל דוד הכהן מונק[100] האדמו"ר מליובאוויטש[101] רבי חיים כסאר[102] רבי שלום משאש[103] רבי ישראל יעקב פיעקארסקי[104] הגאון רבי זלמן רוטנברג[105] רבי בנימין יהושע זילבר[106] רבי אליהו כ"ץ[107] רבי מאיר זאב גאלדבערגער[108] רבי משה ווינער[109] רבי משה שטרנבוך[110] רבי אפרים גרינבלט[111] רבי חיים ישעיה קעניג[112] רבי יוסף שלום אלישיב[113] רבי חיים קניבסקי[114] רבי ניסים קרליץ[115] הרב יצחק עבאדי[116] רבי יהודה סילמן[117] רבי יעקב פוזן[118] רבי יהודה טשזנר[119] רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר[120] רבי שלמה אליעזר שיק[121] רבי חיים הלוי פרדס[122] רבי מרדכי גרוס[123] רבי מרדכי שמואל אשכנזי[124] רבי חיים דב אלטוסקי[125] רבי גבריאל ציננער[126] רבי מיכל יהודה לפקוביץ[127]הדיינים בכור מזרחי, משה הררי, ויצחק לבטון[128]רבי דוד יהודה זילברשטיין[129]רבי שלמה תווינה[130]רבי שמעון סידאן[131]הגאון רבי וואלף ברייער[132]רבי משה שיק[133]רבי אליהו מרדכי הלוי וואלקובסקי[134]רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר[135]רבי יעקב דוד וילובסקי[136]רבי יעקב שור[137]רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר[138]רבי שלמה קורח [139]רבי עזריה בסיס[140]רבי ישעיהו פנחס רוטנברג[141]רבי אליהו אברז'ל[142]רבי אברהם יצחק הלוי כלאב[143]רבי אברהם שלוש[144]רבי אליהו בקשי דורון[145]חיי עולם[146]רבי שלום יוסף הלוי פייגנבויים[147]רבי אברהם צבי קליין[148]הגאון רבי רפאל זילבר[149]רבי ישראל וועלץ[150]רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק[151]רבי שלמה זלמן אויערבאך[152]רבי אלעזר מנחם מן שך[153]רבי יהודה שפירא[154]

הפוסקים האוסרים

פוסקים שאסרו


מהר"י קצנלנבוגן[155] באר שבע,[156] יעב"ץ,[157] עצי ארזים,[158] הפלאה,[159] רב חיים מצאנז[160] תורת שבת[161] רב שלמה קלוגר[162] רבי יצחק לאמפורנטי[163] רבי רפאל מילדולה[164] רב ישראל יעקב אלגאזי[165] רב יהודה אסאד[166] ישועות יעקב[167] ברכת רצה[168] שו"ת יהודה יעלה[169] פרדס הבינה[170] מהרז"ך[171] רב אברהם פאלג'י[172] צמח צדק מליבאוויטש[173] שמן רוקח[174] בית דוד[175] בית יעקב[176] חתם סופר[177] שו"ת בגדי כהונה[178] שער הזקנים[179] תורת שבת[180] שו"ת מהרי"ץ חיות[181] שו"ת הרי בשמים[182] בית אהרן[183] אבקת רוכל[184] שו"ת חסד לאברהם[185] לב העברי[186] שו"ת בית יצחק[187] החיד"א[188] דעת תורה[189] ערך שי[190] רבי אברהם חיים איינהורן[191] שלחן העזר[192] שו"ת יד הלוי[193] מהרש"ם[194] שו"ת תשורת ש"י[195]רבי משה יהושע ליב דיסקין[196] שו"ת משיב דבר[197] אשר לאברהם[198] האדמו"ר רבי יחזקאל הלברשטאם[199] מלאה קטרת[200] רבי צבי הירש שפירא[201] רבי חיים אלעזר שפירא[202]האדמו"ר רבי יששכר דב רוקח[203] האדמו"ר יקותיאל יהודה טייטלבוים[204] האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם[205] הגאון ממונקאטש[206] לחמי תודה[207] יש סדר למשנה[208] האדמו"ר מספינקא[209]רבי מאיר א"ש[210] רב שלמה אליעזר אלפנדרי[211] האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים[212]שו"ת משכנות הרועים[213] תפארת ישראל[214] משא מלך[215] הרב עובדיה יוסף[216] הרב יצחק יוסף[217] הרב דוד יוסף[218]רבי משה אריה פריינד[219] רבי בנימין רבינוביץ[220] רבי אברהם דוד הורוויץ[221] הרב יחזקאל שרגא הלברשטאם[222] הרב מאיר מאזוז[223] הגאון מצליח מאזוז[224] הרב משה לוי[225] הרב בן ציון מוצפי[226]הרב שלום שבדרון[227] הרב משה הלברשטאם[228] הרב משה מלכה[229] הרב חיים דוד הלוי[230] הרב יצחק ברדא[231] הרב יהושע ממן[232] הרב דב ליאור[233]. רבי גרשון ליטש ראזנבוים[234] רב בנימין מוספיא [235] הרב יצחק רצאבי[236]

פוסקים שנחלקו האוסרים והמתירים בדעותיהם

על פוסקים רבים נחלקו האוסרים והמתירים מהי דעתם האמיתית, יש פוסקים שיש עדויות סותרות לגבי דעתם ויש פוסקים שהאוסרים ומתירים טוענים שדעתם ישתנה מסיבות אחרות:

צד האוסרים טוענים שפוסקים רבים שמקילים לכאורה יסכימו לדינא שבזמנינו פאה אסורה משום: א) פאות זמנינו דומות הרבה יותר לשיער עצמו ולא דיברו פוסקים אלו אלא בפאות הצנועות שבזמנם. ב) פוסקים רבים רק התירו לקרוא ק"ש כנגד פאה אבל לא התירו יציאה לרשות הרבים. ג) יש פוסקים שחזרו מפסיקתם. ד) יש פוסקים שלא התירו פאה כ"א בחצר אבל לא לרשות הרבים.[237]

כמו כן צד המתירים טוענים שפוסקים רבים המחמירים לכאורה יסכימו לדינא שבזמנינו הפאה מותרת משום: א) בזמנינו היתר פאה נכרית ידועה לציבור ואין בו מראית עין.

להלן רשימה של פוסקים שנחלקו בדעותיהם:

שלטי הגיבורים,[238] גר"א,[239] הרמ"א[240], פרי מגדים[241] כנסת הגדולה[242] הבבא סאלי[243] רבי בן ציון אבא שאול[244]רבי יואל טייטלבוים[245] רבי ברוך ייטלס[246]עדות ביהוסף[247] שו"ת פני יצחק[248] רבי מתתיה אברהם צורמאני[249] רבי מיכאל זאב זאבאצקי[250]

מחלוקות בין המתירים

עדיפות הפאה או מטפחת

בין הפוסקים המתירים פאה יש מחלוקת אם (על אף ההיתר) מ"מ עדיף מטפחת על פאה:

פוסקים המעדיפים מטפחת על פאה

הרב מרדכי אליהו[251] הרב שמואל אויערבאך.

פוסקים המעדיפים פאה על מטפחת

בין הפוסקים המעדיפים פאה ממטפחת:

הגרי"ש אלישיב,[252] החזון איש,[253] הרב ניסים קרליץ,[254] הרבי מליובאוויטש,[255] הגרש"ז אוירבך,[256] הרב גבריאל ציננער,[257]הרב משה שטרנבוך,[258]הרב משה פיינשטיין,[259] הרב מיכל יהודה ליפקוביץ,[260] רבי אליעזר שלמה שיק,[261] רבי יהודה טשזנר,[262] הרב שלום משאש,[263] , רבי יהודה שפירא[264].

סגנון הפאות המותרות

בין הפוסקים המתירים פאות יש מחלוקת על סגנון הפאות המותרות ע"פ הלכה.

פוסקים המתירים רק פאות פשוטות

הרב שמואל הלוי וואזנר והרב יוסף שלום אלישיב.

פוסקים המתירים אף פאות קאסטם וכו

הרב שלום משאש,[265] הרב יצחק עבאדי[266] הרב יוסף קאפח,[267] רבי עזריאל הילדסהיימר[268] וכרם שלמה[269].

המנהג כיום

ברוב הציבור החרדי ליטאי ובחסידויות שמקורן מפולין ובלארוס (כגון חסידות גור וחסידות חב"ד) נוהגות הנשים ללכת עם פאה נכרית. בחסידות חב"ד מקפידות הנשים על כיסוי ראשן דווקא בפאה נכרית, זאת על פי הוראתו של הרבי מחב"ד[270].

בחסידויות שמוצאן מהונגריה (כגון חסידות בעלז, חסידות סאטמר) ,רומניה (כגון חסידות ויז'ניץ, חסידות נדבורנה) ומיהדות גליציה (כגון חסידות צאנז, חסידות באבוב), נוהגות הנשים לחבוש על הפאה כובע.

בציבור הדתי לאומי ובעדה החרדית, חובשות הנשים מטפחות לכיסוי ראשן. מיעוט בקרב הנשים בציבור הדתי לאומי האשכנזי, בעיקר מבוגרות יותר חובשות פאה[271], כאשר אצל הנשים הצעירות מדובר בתופעה חדשה יחסית המסוקרת בתקשורת[272].

בציבור החרדי הספרדי ישנן נשים ההולכות במטפחת או כובע בהתאם לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף, אך ישנן גם נשים רבות החובשות פאה[273]. ישנם גם ראשי ישיבות ספרדיות המורים לתלמידיהם כי על נשותיהם להשתמש בפאה[274].

לקריאה נוספת

ספרים, קונטרסים ואתרים מצד האוסרים

קונטרס הישכם אוהבים

אתר יופי יהודי

קונטרס שקר החן

אתר עבודה זרה

קונטרס ללא כחל ושרק

ספרים, קונטרסים ואתרים מצד המתירים

ספר חן וכבוד

ספרי יואל שילה

קונטרס לקט שכחת הפאה

הערות שוליים

  1. ^ בראשית רבה, י"ח.
  2. ^ מדרש תנחומא, וישלח, ה.
  3. ^ בראשית רבה, פ, א.
  4. ^ מדרש לקח טוב דברים כב:כג כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש. נערה ולא בוגרת. בתולה. ולא קטנה. ארוסה ולא נשואה. ומצאה איש בעיר ושכב עמה, מלמד שהפרצה קורא לגנב. ושכב עמה. כל שכיבה: ודומה להנ"ל בילקוט שמעוני תתקלג ומצאה איש בעיר אילו לא יצאת בעיר לא היה מסתקף לה (בעיר ושכב עמה מלמד) [מגיד] שהפרצה קוראה לגנב.
  5. ^ מדרש תהילים קכח:א וע"ע מדרש אגדה בראשית יח:ט:א ויאמר הנה באהל. מיכן אנו למדים שהיתה שרה צנועה ולא יצאה לפני המלאכים:
  6. ^ גמרא תענית כג.:
  7. ^ ירושלמי תענית פרק א הלכה ד ולמה כד הווי את בטורא איתתך לבשה מאנין צאין וכד את עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין אמר לון כד דאנא הוי בטורא היא לבשה מאנין צאיין דלא יתן בר נש עינוי עלה וכד דאנא עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין דלא ניתן עיני באיתא אוחרי
  8. ^ בן יהוידע תענית כג: כִּי מָטָא לְמָתָא, נַפְקָא דְּבִיתְהוּ לְאַפֵּיהּ כִּי מִקַּשְׁטָא. דרכם באותו זמן אף על פי שהנשים לובשים צעיף לא היו מכסים פניהם ולכן נראית מקושטת מצד הפנים והחכמים שידעו בה לא הסתכלו בה חס ושלום אלא כך נזדמנה ראייתה לנגדם בעל כרחו וכאשר אמרו בגמרא (ירושלמי עבודה זרה א, ט) על רבן גמליאל כשראה ריבה אחת ובירך על ראייתה, ויתכן נפל הצעיף מעליה מכח איזה סיבה וראו אותה.
  9. ^ שלמת חיים (סימן תרנו)
  10. ^ גמרא שבת דף סב. כּוֹבֶלֶת — אָמַר רַב: חוּמַרְתָּא דְפִילוֹן. וְכֵן אָמַר רַב אַסִּי: חוּמַרְתָּא דְפִילוֹן. תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא תֵּצֵא בְּכוֹבֶלֶת, וְאִם יָצְתָה — חַיֶּיבֶת חַטָּאת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא תֵּצֵא, וְאִם יָצְתָה — פְּטוּרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּכוֹבֶלֶת לְכַתְּחִלָּה. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי מֵאִיר סָבַר מַשּׂאוֹי הוּא. וְרַבָּנַן סָבְרִי תַּכְשִׁיט הוּא, וְדִילְמָא שָׁלְפָא וּמַחְוְיָא, וְאָתְיָא לְאֵיתוֹיֵיהּ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: מַאן דִּרְכַּהּ לְמִירְמֵיהּ — אִשָּׁה שֶׁרֵיחָהּ רַע, אִשָּׁה שֶׁרֵיחָהּ רָע לָא שָׁלְפָא וּמַחְוְיָא, וְלָא אָתְיָא לְאֵתוֹיֵיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
  11. ^ וישלח ה
  12. ^ גמרא ב"ק דף פב:
  13. ^ שבת דף סד:
  14. ^ נדרים דף עט.
  15. ^ גמרא נזיר דף מה.-:
  16. ^ גמרא פסחים דף קט.
  17. ^ פירש"י לבראשית מט:יא
  18. ^ מדרש תנחומא כי תשא טז
  19. ^ סברת הגאון רבי מנחם מנדל מליבאוויטש - בעל צמח צדק במשניות פ"ג דברכות: וקצת ראיה דבפא"נ לא שרי רק בחצר מדאמרי' בשבת (ס"ד ב') הכל בכבול, ואמאי עזיב פאה נכרית, אלא דפא"נ גם בחול אינו מותר רק בחצר.
  20. ^ רש"י דף סד: ד"ה פאה רב עובדיה ברטנורא
  21. ^ פ"ז דכתובות ה"ו
  22. ^ בלטינית capillatura הינה שיער או שיער מזוייף.
  23. ^ שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות א
  24. ^ וק"ו לרשות הרבים
  25. ^ פרדס הבינה, חלק מטעי משה, דף עג יביע אומר שם במילואים
  26. ^ שו"ת חסד לאברהם סימן פ"ז, אך העיר שדבריו אלה הם נגד רש"י בביאורו העיקרי למסכת כתובות דף ע"ב, שם מבואר שכיסוי הראש הוא משום גזירת הכתוב
  27. ^ ספר מגן גיבורים
  28. ^ הגאון רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר זצ"ל, מגדולי הונגריה, בשו"ת "לבושי מרדכי" מהדורא תניינא יו"ד סי' קס"ח, ומהדורה רביעאי סי' פ"ו. נדפס בשנת תרע"ב
  29. ^ רבי שלום משאש בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו והלאה). הגר"מ גרוס בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד), רבי גבריאל ציננער, מח"ס "נטעי גבריאל" בקובץ אור ישראל ל"ז.
  30. ^ הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת "שמש ומגן" אה"ע ח"ב סימן ט"ז, הגאון רבי משה שטרנבוך בשו"ת "דת והלכה" סימן א'. סברא זו הביא גם בשו"ת יביע אומר חלק ו' או"ח סימן י"ג
  31. ^ הרב עובדיה הדאיה בשו"ת ישׂכיל עבדי ח"ז אה"ע סי' טז אות ג-ד, עמ' ר"כ, וכן משמע מדברי שלטי הגיבורים
  32. ^ בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה
  33. ^ שו"ע הרב או"ח סי' ע"ה סעיף ד'.
  34. ^ על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ה'.
  35. ^ (או"ח סי' ע"ה סעיף ב').
  36. ^ על הטור או"ח סי' ש"ג http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4306&catId=446
  37. ^ על הרא"ש ברכות כד. אות קי"ט http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4308&catId=452
  38. ^ על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ג'
  39. ^ על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ד'.
  40. ^ רבי יהודה ליב פוחוביצר זצ"ל, על שו"ע או"ח סימן ע"ה סעיף א'.
  41. ^ סימן עה סעיף ב
  42. ^ על הלבוש או"ח סי' ש"ג ס"ק י"ח http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4313&catId=446
  43. ^ רבי ישראל ישעיה ב"ר אברהם זצ"ל, נכד הט"ז על השו"ע או"ח סי' ע"ה. נדפס בשנת תס"ח http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4316&catId=446
  44. ^ רבי יהודה אשכנזי זצ"ל. על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ח'. ובאה"ע סי' קט"ו ס"ק י', הלכות פריעת ראש.
  45. ^ על המג"א סי' ע"ה ס"ק ה'
  46. ^ על השו"ע או"ח סי' ע"ה מבעל מרכבת המשנה.
  47. ^ בעל "ברוך טעם", בהגהותיו לשו"ע (או"ח סי' ע"ה).
  48. ^ בספרו יד אהרן http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4322&catId=446
  49. ^ או"ח סי' ע"ה סעיף ב'.
  50. ^ פירוש על ספר היראים, חלק א' סי' י"ב ס"ק ז'.
  51. ^ חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל', וחלק "באר שבע" למסכת שבת דף ס"ד.
  52. ^ או"ח סי' ע"ה.
  53. ^ בספר מגן גיבורים הנ"ל שכתב עם גיסו הגאון ר"י נתנזון.
  54. ^ מח"ס שו"ת "אדרת אליהו", בהגהותיו למסכת ברכות (כד.) שנדפסו בסוף המסכת.
  55. ^ או"ח סי' ע"ה סעיף א'.
  56. ^ (או"ח סי' ע"ה) ובחלק אה"ע (סי' צ"א, נדפס בשנת תר"ו).
  57. ^ על מסכת נזיר (דף כ"ח ע"א. נדפס בשנת תרי"ב).
  58. ^ הגאון הספרדי רבי יעקב שמשון שבתי מסיניגאליא זצ"ל, בספרו "שבת של מי" על מסכת שבת )דף סד: ד"ה מתני'. נדפס בליוורנו בשנת תקס"ז( פסק כשלטי הגיבורים, ואף הביא ראיה לש"ג מהמשנה ד"חוטי שיער" ומרש"י שם, והוכיח משם שיכולה אשה לצאת לרה"ר בשערות תלושות: "יוצאת אשה בחוטי שיער בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה. פירש רש"י בין משלה תלושים, ע"כ. איכא למידק מאי אתא לאשמועינן, פשיטא דתלושין הן, דאי מחוברות מהיכא תיתי דלא תצא. ויש לומר דאתא לאורויי לן דמתני' מיירי באשה נשואה דאסורה לצאת בשערותיה מחוברות, דשיער באשה ערוה, ולא התירו אלא כשהן תלושות, וכמש"כ הרב שלטי הגיבורים, והביאו הרב אליה רבה בסי' ש"ג ושאר אחרונים".
  59. ^ רבי יהושע שלמה ארדיט על מסכת כתובות ס"ו ע"ב.
  60. ^ רבי יהודה שמואל אשכנזי זצ"ל
  61. ^ חלק א' סי' ט"ו אות מ' סעיף ג', ובביאורים "היכל התשובה" ס"ק ה' שם.
  62. ^ מובא בסוף ספר "פתחי עולם" על השו"ע סי' ע"ה.
  63. ^ מאת רבי יעקב לוברבוים זצ"ל מליסא, בעל "חוות דעת", ו"נתיבות המשפט", סי' כ"ו סעיף ל"ב.
  64. ^ רבי יהושע טרייטיל זצ"ל סי' ע"ה סעיף ב'
  65. ^ חורב פרק פ"א סי' תקל"ט.
  66. ^ רבי שלמה הכהן קליין זצ"ל, אב"ד דק"ק זענטא, (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נדפס בשנת תרנ"ד).
  67. ^ רבי דוד משרקי (מזרחי) זצ"ל, ר"מ ומו"צ בעיר צנעא, מגדולי פוסקי תימן, שו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ה'.
  68. ^ מרבני ירושלים, בשו"ת "שדה הארץ" )חלק ג', יו"ד הלכות נדרים סי' י'. נדפס בשנת תקמ"ח(, הביא את דברי הש"ג וחיזק את ראייתו מהגמ':"דמכאן יש היתר כמו שכתב בגליון ]בעל הש"ג[, דמדקאמר בש"ס ]נזיר כח:[ ולתנא קמא אפשר בפאה נכרית, הרי מזה נשמע להדיא דמותר לנשים נשואות לתת שערות בראשיהן".
  69. ^ או"ח סי' ע"ה ס"ק ו'. ובסי' ש"ג (ס"ק י"ז) פירש שחוטי שער הכוונה לפאה נכרית.
  70. ^ על קיצור שו"ע, הלכות שבת סי' פ"ד ס"ק ס"ב.
  71. ^ על השו"ע (סי' ע"ה ס"ק ז'. נדפס בשנת תרנ"ז). כותב שההלכה כהמג"א אבל יש להחמיר כהבאר שבע
  72. ^ חלק ב', אה"ע סי' ל"ו.
  73. ^ שיח יצחק דיני ק"ש סעיף ע'. וכן בספר זכרונות אליהו (חלק א' מערכת פ' אות ג').
  74. ^ על השו"ע סי' ע"ה ס"ק י"ט וס"ק כ'. ובסי' ש"ג (ס"ק נ"ה וס"ק נ"ח).
  75. ^ בספרו "עבודת היום" )סי' ע"ה סעיף ה'. נדפס בשנת תרכ"ז(, פסק להתיר לאשה לכסות ראשה בפאה נכרית ברה"ר: "פאה נכרית אפי' דרכן לכסותה מותר לקרות כנגדה, ואין חילוק בין אם הם משיער שלה או משל אחרים, ויש מחמירין אם השערות שלה, שנחתכו ואח"כ חיברה בראשה כדי שתהא נראית בעלת שיער )מגן גיבורים ועטרת זקנים(. וגם מותר לגלותן ואין בזה משום יוצאה וראשה פרוע שהוא אסור מן התורה באשת איש, מדכתיב ופרע את ראש האשה מכלל שהיתה מכוסה )רמ"א(. ומותר לצאת בהן אפי' לרה"ר. ודוקא במקום שדרכן לילך מגולה בפאה נכרית, אבל במקום שדרכן לכסות אסור )פרי מגדים(.
  76. ^ רבי חיים יעקב הלוי קרוייזר זצ"ל, רב דק"ק דאלינא, על שולחן ערוך (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נכתב בשנת תרס"ו).
  77. ^ ספר התולדות פרק י"א - איגרות קודש דף רכ"ז, וכן בספר "איגרות קודש" להריי"צ, איגרת א'תתנ"ג.
  78. ^ על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב' ס"ק י"ב.
  79. ^ בספרו ברית עולם - שבט הלוי (יבמות מח. ד"ה וגלחה).
  80. ^ רבי מנחם מענדל קירשבוים זצ"ל, רב דק"ק פרנקפורט, בשו"ת "מנחם משיב" (סי' כ"ו. נכתב בשנת תרע"ד).
  81. ^ אמר שמעיקר הדין פאה נכרית מותרת, ורק תקנה היתה בירושלים באותו הזמן, שלא ללבוש פאה נכרית. כן העיד רבי חיים קניבסקי בשם אביו, רבי ישראל יעקב קניבסקי, כמובא בספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ב).
  82. ^ רבי יצחק בלאזר זצ"ל, הידוע בשם רבי איצלה פטרבורגר, מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט, רבה של פטרבורג, ואביה הרוחני של ישיבת "קלם" לאחר פטירתו של ה"סבא מקלם", עמד על כך שאשתו תלבש פאה נכרית, נגד מנהג ירושלים בזמן ההוא. כן העיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו בספר הנ"ל, וכן העיד הגרי"ש אלישיב שליט"א.
  83. ^ רבי משה צבי לנדא זצ"ל, אב"ד ק"ק קליינווארדיין, בספרו "שולחן מלכים" (על קיצור שו"ע סי' ה' סעיף ט"ז, "הלכה למשה" ס"ק קמ"ז. נדפס בשנת תרצ"א).
  84. ^ רבי סיני שיפפער זצ"ל, רב ואב"ד דקהל יראים קרלסרווה, בשו"ת "סתרי ומגיני" (חלק ב' סי' מ"ד, נדפס בשנת תרצ"ב).
  85. ^ רבי חיים זלמן צבי שרל זצ"ל, אב"ד אייזפוטע, בספרו "דברי חיים" (חלק א' על מסכת עבודה זרה, ענין מראית העין אות ב'. נדפס בשנת תרצ"ו).
  86. ^ רבי יצחק מאיר פצינר זצ"ל, רבה של פתח תקוה וחתנו של הגרא"ז מלצר זצ"ל, בספרו "פרשת המלך" (על הרמב"ם הלכות אישות, פרק י"ג הלכה י"א בהערה. נדפס בשנת תרח"צ).
  87. ^ הראשון לציון והרב הראשי לישראל, בשו"ת "משפטי עוזיאל" (חלק ז', אה"ע סי' צ"ד).
  88. ^ אב"ד דק"ק הידוסובוסלו והגלילות, בספרו "לקט הקמח החדש" (סי' ע"ה ס"ק י"ט - כ"ב).
  89. ^ אב"ד סערדאהעלי. בשו"ת "ולאשר אמר", בהקדמת בן המחבר (בעל "ויאמר יהושע").
  90. ^ מלונדון, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו (הקדמת ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן בספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ב, ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגש"פ, ובספר "מים רבים").
  91. ^ אמר‏ כי יש יתרון לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את השערות היטב, ובמטפחת אין זה תמיד מכוסה (דינים והנהגות מהחזון איש, ח"ב פ"ח אות ט').
  92. ^ הגאון מטשעבין, בשו"ת "דובב מישרים" (חלק א' סי' קכ"ד).
  93. ^ רבה של ירושלים, בשו"ת "הר צבי" (אה"ע ח"א סי' פ"ט).
  94. ^ חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים וראש ישיבת המקובלים בית אל, בשו"ת "ישכיל עבדי" (חלק ז', אה"ע סי' ט"ז). כותב להתיר במקומות שנהגו, אבל מסיים שבמקומות שלא נהגו אין להתיר להם בלכתחילה.
  95. ^ רב ראשי ואב"ד בעיר מקנאס במרוקו, בספרו קיצור שולחן ערוך חלק א' (או"ח סי' קע"א סעיף ב').
  96. ^ אב"ד במרוקו ורבה של חיפה, בספרו "אוצר המכתבים" חלק ג' (מכתב א'תשצ"ח), כתב להתיר פאה נכרית (ועיין עוד בדבריו שם סי' א'תתפ"ד, ובשו"ת "מים חיים").
  97. ^ (אחיו של רבי ישראל אבוחצירא), המכונה "בבא חאקי", רבה של רמלה ולוד, וממנהיגי יהדות מרוקו, במכתב כת"י מיום כ' בתמוז תשכ"ו, הובא בספר "סידנא בבא חאקי" המספר על תולדות חייו (עמ' שפ"א), לשאלת השואל האם מותר לאשה לצאת בפאה נכרית, כתב: "בקשר לצניעות בנשים... דין פאה נכרית - יש מקילים", כלומר שיש לסמוך עליהם.
  98. ^ הרב הראשי לישראל, בשו"ת "שבט מיהודה" (חלק ב', אה"ע סי' ל"ה).
  99. ^ גדול הפוסקים בארה"ב, ראש ישיבת תפארת ירושלים וראש מועצת גדולי התורה בארה"ב, בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"ב סי' יב).
  100. ^ רב הקהילה החרדית בחיפה וראש בית המדרש להוראה שם, במכתב שפורסם בקובץ "אהלי שם" (קובץ ט'), ובשו"ת "פאת שדך" (חלק ג' סי' ל"ד).
  101. ^ הובאו דבריו בספר "שערי הלכה ומנהג" (אה"ע סי' נ'), וכן בספרים תורת מנחם, ליקוטי שיחות, אגרות קודש (אגרות קודש חלק י"ט איגרת ז'תכ"ה, חלק ט"ו איגרת ה'תקי"ג ועוד עשרות מקומות).
  102. ^ מגדולי חכמי תימן בדורנו, בשו"ת "החיים והשלום" (אבן העזר סי' ג').
  103. ^ רבה של יהדות מרוקו בדורנו ורב העיר ירושלים, בשו"ת "תבואות שמש" (חלק אה"ע סי' קל"ז-קל"ח) ושו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו-י"ז, וחלק ד' אה"ע סי' צ"ג).
  104. ^ רב ואב"ד דק"ק בית יעקב בארה"ב, בהסכמה לספר "כבודה בת מלך".
  105. ^ ראש ישיבת בית מאיר, בהסכמה לספר "כפתור ופרח".
  106. ^ חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"א סי' נ', חלק י' סי' כ"ח, חלק י"ב סי' מ"א, חלק י"ג סי' נ"ה - נ"ו, וחלק י"ד סי' מ"ח).
  107. ^ ראב"ד באר שבע, בשו"ת "באר אליהו" (אה"ע סי' כ"ב), בתשובה שהשיב להרב אליהו לבנון ויספיש שליט"א (מח"ס "כדת וכדין" בהיתר לבישת פאה).
  108. ^ אב"ד דק"ק פעלעדיהאזא בהונגריה (ואח"כ בברוקלין), בספרו "אמרי המז"ג" על ששה סדרי משנה (שבת פ"ו).
  109. ^ חבר אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה, בספרו "כבודה בת מלך" (עמ' ס"ד).
  110. ^ ראב"ד העדה החרדית בירושלים, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א').
  111. ^ רב ואב"ד במעפיס ארה"ב, בשו"ת "רבבות אפרים" (חלק ו' סי' ת"ס ענף ז', וחלק ז' סי' רמ"ג וסי' תכ"ט).
  112. ^ אב"ד ור"מ דק"ק יאקע בברוקלין ניו יורק, הובאו דבריו בשו"ת "רבבות אפרים" הנ"ל.
  113. ^ בוידאו שפורסם בתקשורת(דרוש מקור) מפגישתו עם כמה ת"ח, אמר שפאה היא כיסוי ראש לכתחילה ולא בדיעבד‏.
  114. ^ מגדולי דורנו, בספרו "שונה הלכות" (חלק א', סי' ע"ה ס"ק כ"ב), ובספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ג), ובמענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד), ענה הרב: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות". ויש מי שכתב בשמו שלנוהגים במנהגי ספרד - אסור (ספר 'מאיר עוז', הרב מאיר ז. ערבה, ח"ג, סי' עה סעיף ב אות ב, עמ' תתכט).
  115. ^ ראב"ד בבני ברק וראש כולל חזון איש, בספרו "חוט שני" (חלק ג', בקונטרס על שו"ע אה"ע סי' כ"א הנדפס בסוף הספר).
  116. ^ ראש כולל אוהל תורה, מתלמידי החזון איש והרב אהרן קוטלר, בשו"ת "אור יצחק" (אה"ע סי' ג').
  117. ^ רב 'קהל חסידים' רמת אלחנן ודיין בבית דינו של הרב ניסים קרליץ, בהסכמה לספר "כפתור ופרח".
  118. ^ , רב בזכרון יעקב ודיין ומו"צ בבית דינו של הרב ניסים קרליץ, במכתב פרטי שכתב לאדם ששלח לו מאמר לאסור פאה נכרית, והתפרסם בציבור(דרוש מקור).
  119. ^ אב"ד ומו"צ באופקים ומחבר ספר 'שיח תפילה' ועוד ספרים, בספרו "שערי תורת הבית" (פרק ה' עמ' שי"ד).
  120. ^ לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה).
  121. ^ מגדולי רבני חסידות ברסלב, הובאו דבריו בספר "שיחות מוהרא"ש" (חלק ט' וחלק י"ג), בספרו "אשר בנחל" (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד), ובחלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה, ובקונטרס "אשה צנועה".
  122. ^ אב"ד בתל אביב, בספרו "תורתך שעשועי" (פרשת נשא).
  123. ^ אב"ד חניכי הישיבות בני ברק, בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד) ובספר "והיה מחניך קדוש" (שיעורים בהלכות צניעות - דף י"ז).
  124. ^ רבו של כפר חב"ד, במכתב מיוחד שפירסם לנשות כפר חב"ד(דרוש מקור).
  125. ^ מראשי ישיבת "תורה אור" וחתן הרב חיים פנחס שיינברג, בספרו "חידושי בתרא" על מסכת שבת והפוסקים (דף סד:), ועל משנה ברורה (הלכות ק"ש).
  126. ^ רב ומו"צ בבורו פארק ומחבר סדרת הספרים 'נטעי גבריאל', בקובץ "אור ישראל" ל"ו, ובקובץ אור ישראל ל"ז.
  127. ^ ראש ישיבת פוניבז' לצעירים, מגדולי דורנו, הובאו דבריו בקובץ בית הלל (קובץ י"ט).
  128. ^ הגאון הספרדי רבי בכור מזרחי זצ"ל, מדייני בית הדין דארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל: "מענוותנותיה דמר ניהו רבה, הרב הגדול מורינו הרב רבי יצחק אבולעפיא נר"ו הנזכר עליון למעלה, אותנו ציווה והוא פקד עלינו לבוא על החתום, ולבלתי סור מן המצוה פי קדשו לא מרינו ועברנו בכל דברי קדשו בתשובתו הרמתה לארכה ולרחבה וניחזי אנן שכל דבריו אמת וצדק ואין צריכין חיזוק ויפה דן את הדין אמת לאמיתו, ראה ויתר לבית יעקב אלו הנשים ללבוש פאה נכרית, וכל טעמי דיהיב בשירותא הלכתא נינהו ומפיו אנו חיים ומי כמוהו מורה, והכי נהיגי נשי דידן בפני רבנן קמאי ובתראי, ועל דבר אמת וצדק באנו כיהודה ועוד לקרא וחתמנו שמנו פה ארם צובא יע"א בחודש זיו אייר דהאי שתא שנת והחכמה תעז לחכם לפ"ק ]תרנ"ט[ ברוב עוז ושלום. הצעיר בכור מזרחי ס"ט. הצעיר משה ח"ר יצחק הררי ס"ט. הצעיר יצחק לבטון ס"ט".
  129. ^ בשו"ת "שבילי דוד" )או"ח סי' ב'. נדפס בשנת תרמ"ד(, פסק כרמ"א אך כתב שרמ"א התיר רק פאה שהיא ככיסוי דק לשערות הראש )שהיא הפאה הנפוצה כיום(, ולא פאה נפוחה המבליטה את האשה, שע"ז דיבר הפס' בישעיה. וכן כל ההיתר הוא רק במקום שנהגו ללבוש פאה, ושם אכן הדבר מותר, אך במקום שלא נהגו אין זה מדרכי הצניעות )והיום נהגו בזה בכל אתר ואתר(: "ובדרכי משה כתב דמותר לכסות שערותן בפאה נכרית, היינו באופן דלא מתעבה שערותיה ע"י פאה נכרית, רק כיסוי בעלמא, אבל כשמתעבות על ידן ודאי זה פריצות גדול, והן הנה היו בעוכרן בעו"ה בנבואת ישעיהו הנביא הנ"ל כאמור. וגם זה מה שמתיר בנשים פאה נכרית לכסות שערן זה במקום שלא נהגו הנשים כן מעולם ליזהר בזה, אבל במקום שנהגו כבר שלא לילך אפי' בפאה נכרית, ודאי לא מדרכי צניעות הוא".
  130. ^ רבי שלמה תווינה זצ"ל מהודו, בספרו "חמשה ואלף" )דף כ"ד, עין משפט סעיף פ"ד. נדפס בשנת תרמ"ז( פסק כרמ"א: "וכל שכן שיער של פאה נכרית שאינו שערה, אפי' שאין דרכה לכסותו, פשיטא דמותר".
  131. ^ רבה של העיר טירנויא והגליל, בספרו "שבט שמעון" )חלק ג', קידושין ל"א. נדפס בשנת תרמ"ח( פסק כדעת המתירים פאה נכרית: "בפאה נכרית מתיר השלטי גיבורים בשבת דף ס"ד, והוכיח כן מהגמ' שם. והמג"א בסי' ע"ה ס"ק ה' מביא בשם באר שבע לאסור פאה נכרית לאשה, והוא חולק עליו ומסכים עם הש"ג". ]אמר המעתיק: מסגנון הדברים מוכח שהוא מתיר, כי הביא את המתיר, ולאחר מכן את האוסר, וסיים שוב שהמג"א התיר והסכים עם הש"ג )לאחר מכן הוא הביא ראיות לכאן ולכאן ודן בהם אך לא הכריע שוב(. וראיה לכך ניתן לראות בדברי הבית יוסף ביורה דעה סימן פז סעיף ט: "והרשב"א אע"פ שבחידושיו כתב שנראין דברי רבינו תם, בתורת הבית כתב 'המבשל בחלב שבקיבה אפילו היה צלול מותר דאינו אלא כפירשא בעלמא, ויש מי שאוסר בצלול אבל בשנקרש בחיי הבהמה מותר דכיון שנקרש בחיי הבהמה חשוב כפרש, והגאונים מסכימים להתיר' עכ"ל. נראה מדבריו אלה שהוא סובר כדברי הגאונים". ולמרות שהרשב"א בחידושיו מכריע כדעת רבינו תם, מסיק הב"י מדבריו בתורת הבית שהוא סובר כהגאונים, וזאת מפני שהביא שם את המתיר, וכתב שיש מי שאוסר, ושוב הביא שהגאונים מסכימים להתיר[.
  132. ^ אב"ד דק"ק טאב והגליל, בשו"ת "נחלת בנימין" )סי' כ"ו. נדפס בשנת תרמ"ט( פסק כש"ג וכרמ"א, וביאר את סברת הש"ג שאין ערוה בשיער תלוש, אע"פ שהוא קישוט כשיער: "הנה הרמ"א כתב בסי' ע"ה ובדרכי משה שם, וגם בסי' ש"ג, פאה נכרית מותר לגלותה, לא שנא אם היא משיער חברתה או משערותיה, דאין שיער באשה ערוה אלא דוקא אם השערות דבוקות בבשרה, אבל לא אם הם תלושים והיא לובשת לקישוט שתהא נראית בעלת שיער, ע"כ... ויש להמתיק טעמא דהגהת אלפסי שהובא בדרכי משה וברמ"א הנ"ל, דהנה אי לאו דגלי לן קרא דשיער באשה ערוה, הוה אמינא דאין לחוש כלל לשערותיה, אלא משום דמשבח לה קרא שמע מינה תאוה היא, עיין ברש"י ברכות ד', ובקרא כתיב שערך כעדר העזים, וקרא מקלס צוהר וזיו השערות כשיער העזים, ושערן מבהיק מרחוק, עיין רש"י שיר השירים. וכל הקילוס הוא בעודן מחוברת בבשרה, דוגמת שערות העזים, וכל זמן שהשערות מחוברות מקרי "שערך" ותאוה המה לעיניים, אמנם אם פאה נכרית על ראשה לא הוי קילוס. וכן אם השערות תלושין, אף שחוזרת ומתקשטת בהם, מכל מקום שוב לא תאוה היא וליכא שבח ולא מקרי ערוה, כך נראה לענ"ד והבן".
  133. ^ מגדולי רבני הונגריה, בשו"ת מהר"ם שיק )יורה דעה סי' שמ"ט(, כתב שאין לאסור לצאת בפאה נכרית מצד איסור הנאה בשערות מת, ולא הזכיר כלל טעמים אחרים לאסור, ולא כתב שדעתו היא לאסור, ומשמע שדעתו להתיר )וראה בדבריו של הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א לקמן בעמ' שכ"ז. והוסיף שם שכיון שהיה תלמיד ה"חתם סופר", יהיה מכאן סיוע נוסף להסוברים שהחת"ס זצ"ל אסר פאה נכרית רק לבני משפחתו, כדמשמע מצוואתו, ולא לכלל ישראל, כי לא זז מעולם מפסקי הרמ"א(: "השערות שרגילין הנשים בהם, שקורין "שאטליך", וכן הפוריקען של שערות ]פאה נכרית[, והם שכיחים לעשותן משיער המתים, אי יש לחוש הואיל ומת אסור בהנאה. והנה כבר העיר בזה בתשובת יד אליהו תשובה סי' ס"ו, והאריך שם להתיר, וכן נראה לי... כיון דהרמב"ם וסמ"ג וגם תוס' בבבא קמא )דף י'( סוברים דשיער המת מותר אפי' בישראל, יש להקל בשיער של גוי, דהרי אפי' אי מת גוי אסור, נראה דהיינו מדרבנן, וא"כ בדרבנן שומעים להקל, והפמ"ג בסי' ע"ט כתב דעור אסור מדרבנן, וא"כ כל שכן שיער. וא"כ באיסור דרבנן בוודאי יש לסמוך על הפוסקים דמת גוי אינו אסור, כן נראה לענ"ד נכון".
  134. ^ בספרו "שולחן הטהור" על מסכת ברכות )דף כ"ד ע"א, מערכת השולחן ס"ק כ"ב. נדפס בשנת תרע"א( פסק כדעת הרמ"א.
  135. ^ מגדולי הונגריה, בשו"ת "לבושי מרדכי" )מהדורא תניינא יו"ד סי' קס"ח, ומהדורה רביעאי סי' פ"ו. נדפס בשנת תרע"ב(, התיר בדיעבד לבישת פאה כנהוג בימינו שהפאה תפורה על בגד
  136. ^ )הרידב"ז, נפטר בשנת ה'תרע"ד(, רבה של סלוצק ושל צפת, במכתב לנכדתו, אשת הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שהובא בספר "מלך ביופיו" )עמ' 17 ,) כתב בשבח הפאה שעל ראשה, ומשמע מדבריו שההיתר תלוי במנהג המקום, שאם נהוג ללבוש פאות באותו המקום, אין בזה בעיה כלל.
  137. ^ הגאון מקיטוב, בספרו נר ערוך (הנדפס בספר משנת יעקב)
  138. ^ לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה).
  139. ^ רב העיר ואב"ד בני ברק, בהסכמה לספר חן וכבוד, כתב שיש לנשים הלובשות פאה על מי לסמוך, ורק בתימן ומקומות כיו"ב שלא הלכו בפאה, שייך לאסור פאה מפני מנהג המקום, אך בא"י אין שייך לאסור אחר שפשט המנהג.
  140. ^ רבה של ראש העין, בהסכמה לספר זה, כתב שההולכות בפאה יש להן על מי לסמוך, גאונים וצדיקים כהחזון איש והגר"ש משאש זצ"ל, ובפרט שעיקר האיסור הוא משום מראית העין דרבנן, ובכל מקום שחלוקים הפוסקים באיסור דרבנן הלך אחר המיקל.
  141. ^ מרבני בית וגן )לשעבר ראש ישיבה בבואנוס איירס( ור"מ בישיבת קול יעקב, בספרו "מנחת פרי" )חלק ב' סי' ע"ד(: "שורש הדבר מבואר ברמב"ם )פכ"ד מהל' אישות הי"ב( שדת יהודית הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל, וכיון שנהגו כך קבעו חז"ל דכל אשה שאינה מתנהגת בצניעות זו תצא בלא כתובה כדי לא לפרוץ גדר הצניעות, אך אחר שכבר נוצר מצב שהרבה מאוד מבנות ישראל החרדים והצנועים הולכות בפאה נכרית והמטרה לכסות את ראשן, אפשר דכבר ליכא בזה משום דת יהודית וממילא גם לא מראית העין".
  142. ^ ראש אבות בתי הדין הרבניים בירושלים, בהסכמה לספר חן וכבוד, כתב שיש ללובשות פאה על מה שיסמוכו, וראוי ללמד עליהן זכות. ובשו"ת "דברות אליהו" )חלק ז' יורה דעה סי' מ"ו( כתב גם להתיר פאה נכרית מחשש ע"ז, ולקנות את הפאות שאינן מגיעות ישירות מהודו, וזה לשונו: "המורם מהאמור, שלא להביא שערות לפאות נשים מהודו סתם, אלא ממקום שמוכרים אותו לא דרך בית ע"ז, אלא דרך אנשים פרטיים... אלה שכבר קנו פאות כאלו יש להקל להם להמשיך להשתמש".
  143. ^ אב בית הדין הרבני בירושלים, בהסכמה לספר חן וכבוד, כתב להתיר לבישת פאה, כי בימינו שנהגו בה אלפים ורבבות ע"פ גדולי הפוסקים שבכל דור ודור, לא שייכים הטעמים לאסור.
  144. ^ רב העיר כפר סבא, בהסכמה לספר זה, כתב שהלובשות פאה יש להן על מה שיסמוכו.
  145. ^ הגאון הספרדי רבי אליהו בקשי דורון זצ"ל, הראשון לציון ומלפנים הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול, בהסכמה לספר חן וכבוד, כתב שיש לנשים הלובשות פאה על מי לסמוך, ובפרט שרבים וטובים נהגו להקל: "על כגון דא נאמר: המיקל יש לו על מי לסמוך, והמחמיר תבוא עליו ברכה. ונכון לצאת נגד היוצאים ביד רמה נגד המקילים, בפרסומים השונים, לפי שאין זה דרכה של תורה, ובפרט שרבים וטובים נהגו בזה להקל".
  146. ^ הגאון רבי מאיר לרנר זצ"ל, רב הקהילות החרדיות בלונדון ורב העיר אלטונה בגרמניה )נפטר בשנת תר"צ(, בספרו "חיי עולם" )דף קט"ו(, כתב שאין חשש איסור בלבישת פאה: "העולה מזה דשיער המת לרש"י ותוס' והרמב"ם שרי בהנאה אף בישראלית המתה, וכן דעת הש"ך ביורה דעה )סי' שמ"ט(, ובחינם החמירו חסידי פולין ]בלבישת פאה[, ומה גם דרוב פאה נכרית המה מן הנכריות בעודם חיים גוזזים אותם, ואף לאחר מיתה גדולי הפוסקים ורובם סוברים דמתים א"י מותר בהנאה, ונשים צדקניות יקשרו בראשם ]פאה[ באין שום חשש איסור".
  147. ^ אב"ד דק"ק לאקאטש, בשו"ת "משיב שלום" )סי' ל"ד. נדפס בשנת תרצ"א(, כתב שהלואי שהיו הנשים לובשות פאה נכרית, שבזה פשט ההיתר ע"פ הפוסקים, וע"י זה לא היו באות לידי גילוי ראש. ודבריו שייכים ביתר שאת בימינו אנו, שרוב הנשים היהודיות לא מכסות ראשן: "אוי לנו שכך עלתה בימינו, שגם נשואות נשאו ראש בגלוי ובפרהסיה יוצאות בשוק פרועות לשמצה... ואפי' בפאות הנכריות שהיו נוהגות מקדמת דנא, שבזה כבר פשט ההיתר מכמה פוסקים ע"פ השלטי גיבורים )והגם שהרבה אחרונים מחו לה אמוחא, מ"מ בחרו הרע במיעוטו והתירו פרושים ואינש לא ימחא(, מאסו אלה פרות הבשן... ובפאה נכרית נחלקו בתראי, והלואי היינו ניצולין בקולא זו ולא באנו לידי פרצה זו"
  148. ^ אב"ד סילאש, בשו"ת "בארות אברהם" )חלק ב' סי' י'. נכתב בשנת תרצ"ב(, הביא את דעות המתירים וכתב שיש לסמוך עליהם
  149. ^ אב"ד פריימאן, בספרו "מרפא לנפש" )חלק ב' סי' כ"ח. נדפס בשנת תש"י(, פסק להתיר פאה נכרית, וכתב שרוב ככל הפוסקים האוסרים אסרו רק מדרבנן
  150. ^ אב"ד בבודפשט )עד השואה( ולאחר מכן מו"צ בירושלים, בשו"ת "דברי ישראל" )חלק ב' ]יו"ד[ סי' כ"ו אות ז'(
  151. ^ הרב מבריסק, אמר על ענין הפאה שיש היתר בזה, ו"הנח להם לישראל" גם אם ההיתר קלוש )והובאו דבריו בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" חלק ב' עמ' מ"ז(. וכוונתו היא כדברי הרב יצחק רייטפארט שליט"א בדבריו הנדפסים בחתימת ספרנו. וידוע ומפורסם בספר דברי הימים תקפו וגבורתו, שהיה מתנשא כארי לגדור כל פירצה בחומת היהדות, ולא נשא פנים לאיש, ועם כל זה התבטא בענין הפאה "הנח להם לישראל".
  152. ^ ראש ישיבת "קול תורה", בספר "שולחן שלמה" )חלק א' סי' ש"ג אות י"ב( כתב שמותר לאשה לצאת בפאה נכרית לרה"ר
  153. ^ ראש ישיבת פוניבז' ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ודגל התורה, דבריו הובאו בספר "סערת אש" להגאון הרב יוסף רפאל וולף שליט"א, נאמן ביתו של הגרא"מ שך )מדור נישואין, עמ' ת"ל(: "חתן ביקש מהכלה שתכסה את ראשה עם מטפחת ולא עם פאה, ולכלה זה מאוד מפריע. השיב: "ע"פ הלכה מותר לכתחילה ללכת עם פאה. ועל החתן להתחשב ברגשות האשה - ואין לחייבה ללכת עם מטפחת" )בסוגריים נוסף: אמנם אם מנהג המשפחה או העדה דוקא עם מטפחת, יש בזה שאלה של נדר(. "סיפר שרעיית החפץ חיים זצ"ל ורעיית הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל הלכו עם פאה נכרית" )הוספת הרב יואל שילה שליט"א בספרו "ותשקט הארץ": היה זה במענה לשאלת הרב עמנואל טולדנו, ראש ישיבת שארית יעקב, כיצד לנהוג למעשה. עדות בנו שליט"א(.
  154. ^ ראש כולל 'חזון איש', ומתלמידיו המובהקים של החזון איש. בספרו "דעת יהודה" )תשובות בהלכה ובהנהגה(, הובא: שאלה - "המשנה ברורה בסימן ע"ה, כתב שמותר ללבוש פאה נכרית, מלבד במקומות שנהגו לאיסור, אלא שיש טוענים שאין לדמות הפאות של אז לשל היום, ולכן מעודדים לעבור לכיסוי ראש במטפחת". תשובה - "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".
  155. ^ בספרו י"ב דרשות (הדרש הראשון לשבת בינתים בפרשת וילך דף 8) עיין פה http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4198&catId=445
  156. ^ שו"ת באר שבע (סימן יח) עיין פה http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4470&catId=445
  157. ^ מור וקציעה (או"ח סי' עה)
  158. ^ אה"ע סי' כ"א סק"ב.
  159. ^ הובא בספר לחמי תודה דף ד
  160. ^ שו"ת דברי חיים (ח"א יו"ד סי' ל וח"ב יו"ד סימן נט)‏
  161. ^ (או"ח סימן ש"ג)
  162. ^ בספר קנאת סופרים (דף כד ע"ב תשובה ע"ב). וע"ע בספרו שו"ת שנות חיים (סימן שט"ז)
  163. ^ פחד יצחק (אות פ)
  164. ^ שו"ת מים רבים (חאהע"ז סי' ל)‏ http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4205&catId=449
  165. ^ קהלת יעקב (מענה לשון ח"ג, אות רמ)
  166. ^ בשו"ת מהרי"א יו"ד סי' שס"ו משום ובחוקותיהם לא תלכו.
  167. ^ (או"ח סימן עה)
  168. ^ בישועות יעקב אה"ע סימן כא מובאת תשובה ארוכה של נכדו - בעל ברכת רצה, לאסור פאה נכרית.
  169. ^ (חיו"ד סימן שס"ו)
  170. ^ (חלק מטעי משה, דף עג)
  171. ^ הובא שער הזקנים ח"א דף מג'
  172. ^ בספר ברך את אברהם (סדר בחוקותי דרוש ב)
  173. ^ במשניות פ"ג דברכות: וקצת ראיה דבפא"נ לא שרי רק בחצר מדאמרי' בשבת (ס"ד ב') הכל בכבול, ואמאי עזיב פאה נכרית, אלא דפא"נ גם בחול אינו מותר רק בחצר.
  174. ^ בצוואתו (נדפסה בספרו יבין שמועה על התורה קרקא תרס"ד)
  175. ^ שבת פ"ו מ"ב. סובר שלא יתכן שהגמ' בשבת "שתראה כבעלת שער" מדובר בנשואה שהרי אין לה לרצות להראות ראשה פרוע
  176. ^ סי' קנ"ב.
  177. ^ הגהותיו על שו"ע סימן ע"ה.
  178. ^ מבואר בדברי תלמידו.
  179. ^ ח"א סי' מ"ג.
  180. ^ סי' ש"ג סק"י.
  181. ^ סי' נ"ג.
  182. ^ מהדו"ק סי' ל"ו.
  183. ^ רבי אהרן קריספין - מערכת אבן העזר מערכת הפ' את א'.
  184. ^ פ"ב כלל ב' פרט א'
  185. ^ מהד"ת אהע"ז סימן פ"ז.
  186. ^ (ח"א דף פא) סובר שגם המתירים התירו רק בקצת מהפאה יוצאת מתחת לשבכה, והוא עצמו מכריע כדעת האוסרים
  187. ^ או"ח סי' ט"ו. כותב שיש לחוש לדעת האוסרים שהם גדולי האחרונים והמורים
  188. ^ בספרו ברכי יוסף או"ח סימן ש"ג סק"ב.
  189. ^ רבי שלום מרדכי הכהן אב"ד בערזאן סי' ע"ה ס"ב.
  190. ^ רבי שלום יהודה מסיגעט מהדו"ק סי תק"ע.
  191. ^ בסוף ספרו שערי טוהר על הל' נדה: גם בענין שבנות ישראל יוצאות בפא"נ לרה"ר כבר העלה להלכה בשאילת יעב"ץ סי' ט ובד"ח ח"ב סי' נט דאסור ויש בה משום דת יהודית, וכ"מ פשטות השו"ע באהע"ז סי' קטו ס"ד כו', וכ"ש בזה"ז שמתקנין השיער להיות דומה ממש כמעשה הפריצות בודאי אסור מן התורה כמש"כ בד"ח ח"א סי' ל.
  192. ^ רבי יצחק צבי לעבאוויטש אב"ד טשאפ ח"ב סי' ט אות י'.
  193. ^ (סימן קכד)
  194. ^ בדעת תורה, ע"ה, סעיף ב.
  195. ^ (סימן תקע).
  196. ^ בשו"ת מהרי"ל דיסקין קונ' אחרון סי' רג: עי' שלה"ג פ' במה אשה דבשער תלוש שרי, ונ"ל דדוקא דניכר לכל שלא נעשה משער של עצמה אבל בלא"ה ודאי אסור, כדקיי"ל לאסור בדם דגים ובכמה דוכתי משום מראית העין, ובפרט לענין איסור ערוה שהוא חשש הרהור, גם בלא"ה י"ל דשם רק לחצר אמרו ובאינה מעוברת אבל לרה"ר עדיין מנ"ל.
  197. ^ (ח"ב מערכת פ).
  198. ^ רבי אברהם פונטרימולי בן מחבר ספר פתח הדביר ר' חיים בנימין פונטרימולי) בסוף ספר תוכחת חיים עה"ת מרבי חיים פלאג'י ז״ל (והביא ממנו בשדי חמד באסיפת דינים מערכת ד').
  199. ^ בדברי יחזקאל על התורה (דרוש לשבועות. וע"ע בדברי יחזקאל החדש ליקוטים עמ' קכ, מקור החיים רסב).
  200. ^ בדבריו שנדפסו בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה.
  201. ^ בעל דרכי תשובה בשו"ת סו"ס תפארת בנים עה"ת סי' ב - ע"ד שו"ב שאשתו מתקשטת בפ"נ ורוב בני העיר מסכימים ומיעוט ממאנים, השיב: הדין עם מע"כ ואחוזת מרעיו שלא לקבלו לשו"ב כו' כי הוא עון פלילי ובס' עצי ארזים כתב דהמקילין עתידין ליתן את הדין כו' ומעתה בשו"ב שצריך להיות יר"ש מרבים אם ראינו שמיקל בזה הרי נראה בעליל שהוא קל כו'.
  202. ^ בעל מנחת אלעזר בספר נמוקי או"ח סי ע"ה: ועי' בדברינו בשו"ת מנח"א ח"ה סי' לה [עודנו בכת"י] באריכות ע"ד מג"א אלו כו' ודברי הבאר שבע נכונים. ובס' שולחן העזר ח"ב סי' ט בשמלה לצבי סקי"א העתיק מה שראה בתשו' מנח"א ח"ה בכת"י, דהעיקר כהשיטות דפא"נ אסור מן התורה.
  203. ^ בדרשה שנדפסה ב"קונטרס דיבורים קדושים.
  204. ^ האדמו"ר מסיגט ייטב לב (תוכחת מוסר לי"ג מידות ויום העשור אות כח ובספר ייטב פנים מאמר דורש טוב אות ד).
  205. ^ בשו"ת דברי יציב יו"ד ח"א סימן נו
  206. ^ נמוקי אור חיים (סימן עה).
  207. ^ דף י"ט ע"ב.
  208. ^ מהר"י ברלין זצ"ל. (שבת פ"ו מ"ה) ובהגה"ה בעין משפט נזיר כח: בש"ס ווילנא
  209. ^ בחקל יצחק סימן פ"א.
  210. ^ בעל אמרי אש אלו הן הדברים אשר צוה רבינו מאיר א"ש לפני מותו כו'והנשים ישמרו מללבוש פאה נכרית ח"ו (לב העברי ח"א דף פא).
  211. ^ בשו"ת הסבא קדישא (ח"א סימן א).
  212. ^ דברי יואל פרשת בראשית עמ' לב.
  213. ^ ח"ש קונטרס עת שלום דף י"ב כתב שזה איסור גמור ואין היתר משום מראית עין וגם משום לפני עיוור.
  214. ^ על משניות פ"ו דשבת מ"ה משום מראית עין.
  215. ^ בחלק ז' חקירה ט' ובמפתחות אפילו שער סוס (מובא בכהנה"ג לאהע"ז סי' כ"א)
  216. ^ אסר פאה לנשואה (יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה), ופסק שדינה של ההולכת בפאה נכרית כהולכת בראש מגולה‏, והתיר לגרושה ואלמנה (שם ח"ד אה"ע סי' ג)
  217. ^ החובשת פאה - מכניסה עבודה זרה לבית! דברי של הרב יצחק יוסף בכיכר השבת
  218. ^ הלכה ברורה על שו"ע סי' ע"ה ס"ק ב'.
  219. ^ גאב"ד העדה החרדית בירושלים וראש ישיבת 'ייטב לב' סאטמר, במכתב למחברי הספר דת משה וישראל.
  220. ^ ראב"ד העדה החרדית בירושלים, בהסכמתו לספר דת משה וישראל.
  221. ^ בשו"ת קניין תורה (ח"א סי' יא, עמ' לו; וח"ד סימן קכט).
  222. ^ אב"ד שינאווא. בספר דברי יחזקאל עה"ת בדרוש לשבועות: ועתה ראיתי כי מוכרח אני להגיד כי איסור גדול יש לבנות ישראל לילך בבגדי פריצות ובפאה נכרית וכל איש ישראל מחויב למחות באנשי ביתו בכל כוחו, המקום ירחם עלינו ויסיר המכשלה הזאת מעלינו.
  223. ^ ראש ישיבת כסא רחמים, בירחון "קול תורה" ניסן תשמ"ו סימן עב.
  224. ^ בשו"ת איש מצליח ח"א או"ח סימן כד שכתב לאסור.
  225. ^ בספרו מנוחת אהבה ח"ב פי"א סע' ה' הערה 16.
  226. ^ בתשובות קצרות שנתן באתר 'דורש ציון'.
  227. ^ מגיד מישרים בירושלים, בהסכמתו לספר דת משה וישראל.
  228. ^ דיין בבד"צ העדה החרדית בירושלים ומחבר שו"ת דברי משה, במכתבו-הסכמתו לשיטת מחברי 'דת משה וישראל'
  229. ^ רבה של פתח תקוה (שו"ת "והשיב משה" סי' ל"ה).
  230. ^ רבה של תל אביב ("מקור חיים" פרק א, סעיף ו).
  231. ^ (שו"ת יצחק ירנן)
  232. ^ (שו"ת עמק יהושע ח"ו או"ח סי' כט אות ו עמ' לא)
  233. ^ רבה של קרית ארבע בתשובה באתר ישיבת בית אל.
  234. ^ בספרו משיב דברים ח"ב סי' קכ"ז. כותב שההיתר ללכת בפאה נכרית הוא רק כאשר רוב הפאה מכוסה ורק יוצאות קצת שערות מהפאה.
  235. ^ בספרו מוסף ערוך מפרש שקפליטין המוזכר בירושלמי הינה פאה.
  236. ^ [https://www.maharitz.com/hordot/peut.pdf להסיר מכשול מישראל
  237. ^ עיין בדברי הרה"ג רבי אליעזר פולק שליט"א, ראש כולל תפארת אריה בירושלים עיה"ק, מח"ס "משנה ערוכה", בקובץ אור ישראל כ"ב / כ"ה שהגיב לטענה זו.
  238. ^ https://yofi-yehudi.net/?p=16713
  239. ^ בחיבורו ביאור הגר"א )על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נדפס בשנת תקס"ג(, הביא מקור לדברי הרמ"א, כדברי המג"א, ומדלא חלק עליהם משמע שפסק כמותם: "וכל שכן שיער נכרית וכו'. כמש"כ בפרק ו' דשבת, יוצאה אשה בחוטי שיער וכו'". ]אמר המעתיק: יש הטוענים שהגר"א אסר פאה נכרית, ומביאים ראיה מפירושו על המשניות בספר "שנות אליהו", שפירש את המשנה בשבת )פ"ו משנה ה("יוצאה אשה... ובפאה נכרית לחצר", שמדובר בפאה מכוסה, ואין זה כפירוש הש"ג ראש המתירים, שלמד מכאן היתר לפאה, וכתב שמדובר בפאה מגולה. והנה בוודאי שאין להביא ראיה מפירוש המשניות, שאין כוונת הגר"א שם להלכה, כשיש ראיה מפורשת מהגהותיו לשו"ע, ששם כיוון להלכה ולמעשה. אך מכל מקום נראה שלדעת הגר"א "חוטי שיער" זוהי פאה של ימינו, ולא פאה המוזכרת במשנה. ואכן בביאור הגר"א הנ"ל הביא מקור והוכחה להיתר הרמ"א מדברי המשנה שם "יוצאה אשה בחוטי שיער". ומקור זה שהביא הגר"א, הלא הוא מוזכר בדברי המג"א, שהביא מקור זה לדברי הרמ"א, וכתב על הב"ש שדבריו הם דברים דחויים, והלכה כש"ג. ומכך שראה הגר"א את דברי הרמ"א והמג"א המפורשים בהיתר פאה נכרית, ולא חלק עליהם ולא העיר עליהם, אלא חזר על המקור שהביא המג"א, מוכח שהוא סובר כמותם, כי דבר זה ידוע בכללי ביאור הגר"א, שכאשר הוא מביא מקור לשו"ע ולרמ"א ולמג"א ואינו חולק עליהם, הרי כן דעתו להלכה ולמעשה. וראה מש"כ החזון איש במכתב שהובא בספר "צדקת הצדיק" )דף קל"ז(, וזה לשונו: "הגר"א ז"ל בביאור הגר"א אינו מסתפק בביאור מקורו של השו"ע, אלא נכנס תמיד לקבוע מסמרות בהכרעת ההלכה ומגלה דעתו ז"ל במקום שנוטה מדברי השו"ע... ואם נמצאים מקומות מספר שהניח מלחלוק, יש באלו מקומות טעם, או משום שאין הדבר מוכרע כל כך, או שאין הנדון אלא בהידור מצוה ולא בעיקר הלכה ]ושני טעמים אלה לא שייכים כלל בפאה[. סוף דבר, לפי מנהגו של הגר"א, לא יתכן שיכוון לחלוק על השו"ע ויכחד תחת לשונו, ויכתוב בלשון כמראה מקור הלכה ויכוון לחלוק, אלא היה מפרש כוונתו ז"ל בגלוי". עכ"ל. והמעיין יראה גם שאין סתירה בין פירוש הגר"א למשניות לבין ביאורו לשו"ע, כי אמנם בפירושו למשניות משמע שאין ראיה מדברי המשנה "ובפאה נכרית לחצר" כמש"כ הש"ג, מפני שמדובר שם לשיטתו בפאה נכרית מכוסה, אך מאידך בפירושו לשו"ע הוא מביא ראיה אחרת, שלא עלתה על דעת הש"ג, והיא מתחילת המשנה, "יוצאה אשה בחוטי שיער", שגם הם כיסוי של שערות מגולות, והמשנה מתירה לצאת בהם לרה"ר בשבת, מפני שהם קשורים היטב עם השערות ואין חשש שיפלו כמו שחששה המשנה בפאה נכרית )וכך הם פאות ימינו שמותר לצאת בהם בשבת, ולכן הביא הגר"א ראיה מכאן דוקא(. וראה פירוש הראיה בדברי מחצית השקל ופמ"ג. וזאת מפני שהרמ"א בסי' ש"ג כתב את דבריו על הדין שיוצאה אשה בחוטי שיער. וכן הפרישה, וכן האליה רבה, ושבת של מי, וכף החיים, ועוד, הבינו שחוטי שיער במשנה הם פאה נכרית של ימינו, ופסקו כש"ג אך הביאו ראיה אחרת לשיטתו. וממילא ברורה דעתו של הגר"א להתיר כש"ג וכרמ"א. ויתכן שהוצרך לפרש כך בפירוש המשניות, משום דקשיא לו קושיית האחרונים, למה אסרה המשנה לצאת בפאה נכרית מגולה, הרי בודאי לא תסירנה ותלך בגילוי ראש ברה"ר )והאחרונים תירצו זאת כל אחד לפי דרכו(, ולכן כתב שמדובר בפאה מכוסה. וראה בהקדמה לספרנו )לעיל עמ' ע"א( ביאור נוסף לדברי הגר"א באופן פשוט. ובספר "הלכות הגר"א ומנהגיו" )סי' ע"ט( להגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, כתב וזה לשונו: "בביאורו מייתי רבינו זצ"ל הוכחה מהאי דאיתא בפרק ו' דשבת דאשה יוצאה בפאה נכרית, ומשמע דמסכים דשרי. ויותר מזה מבואר בדברי רבינו, שהרי הרמ"א ]בסי' ע"ה[ מיירי רק לענין איסור ערוה, דלא הוי ערוה לענין ק"ש, ורבינו מייתי הראיה מעצם מאי דיוצאה בפאה נכרית, וממילא לא הוי ערוה לק"ש. ואף שבביאורו למשנה בפרק ו' דשבת דחה הראיה וביאר דמיירי שיוצאה עם כיסוי, דבריו בביאורו כתב אח"כ והם עיקר טפי, כיון שנכתבו ע"י עצמו ולדינא, משא"כ ביאורו למשנה הוא מתלמידים. וכך מקובלים אנו מתלמידיו ומתלמידי תלמידיו שהתירו... ועל סמך זה נהגו בפאה נכרית בליטא ורוסיה ופולין". עכ"ל. וכן כתבו בפשטות כמה אחרונים, ומהם הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה, והגר"ש משאש בשו"ת תבואות שמש, שדעת הגר"א להתיר לבישת פאה].
  240. ^ או"ח סי' עה סע' ב ועיין במור וקציעה על סימן עה שטען שאולי לא התיר הרמ"א אלא לעניין ק"ש אבל לא לעניין יציאה לרשות הרבים
  241. ^ אב"ד פרנקפורט, בספרו "פרי מגדים" (על המג"א או"ח סי' עה, אשל אברהם ס"ק ה שם כותב שמ"מ במקומות שנהגו יש להן על מי לסמוך, והבינו הרבה אחרונים(דרוש מקור) שדעתו להתיר לגמרי במקומות שנהגו, אמנם עיין מה שהביאו בשם המנחת אלעזר שהבין שאין דעת הפמ"ג להתיר כלל אלא בשערות שאינן נראות כפאה נכרית, וסי' שג, משבצות זהב ס"ק ט. כותב שהוי בגדר ספק דרבנן ולענין ק"ש מסתפק דמשא חשיב ספקא דאורייתא, ונוטה להכריע שהולכים אחרי מקור הספק נדפס בשנת תקמ"ו). וגם מה שהתיר בפרי מגדים (שנדפס באמצע שנת תקמ"ז) חזר בו בספרו אם לבינה כתב יד וכתב (בערך כתובה) "נראה לי איסור גמור וכ"ש מאמרם ז"ל רבי בקעה מצא וגדר גדר כ"ש במקום שמקילין דברים המותרים ואחרים נהגו איסור א"א רשאי להתירם כ"ש שיש איסור גמור מכמה טעמים דכתיבנא ומה הנאה להם ומה טעם בזה ולהשומעים תבוא אליהם ועליהם ברכת טוב וכל אשה יראת ה' ובעלה תלמיד חכם מצווה להוכיחה ולפייסה לציית לבעלה ודי בהערה זו כתבתי זה יום א' י"ב אלול התקמ"ז פפד"א יע"א וחתמתי שמי יוסף מלמד כעת חונה בכאן ה' ישלח לנו משיח צדקינו ב"ב אמן."
  242. ^ רבי חיים בנבנישתי זצ"ל, בספרו "כנסת הגדולה" (נדפס בשנת תרכ"א), באה"ע סי' כ"א הוא מביא את שני הדיעות ומסיים שה"ש הפריך את דברי הש"ג והעלה לאיסור, אמנם באה"ע סי' קט"ו, משמע שמתיר, וכן באו"ח סי' ש"ג, ובספר "שיירי כנה"ג" או"ח סי' ע"ה (שהוא משנה אחרונה, ונכתב לאחר ספר כנה"ג על או"ח) לענין ק"ש מתיר אבל אין מכאן ראיה ברורה לענין חבישת פאה נכרית ‏.
  243. ^ ע"פ עדות חתנו הרב יהודיוף (בספר סידנא בבא סאלי), אסר לבנות משפחתו ללבוש פאה. אך מאידך, ע"פ עדות שני חתניו, הרב יהודה הראל שליט"א והרב ישר אדרעי שליט"א, העלים עיניו משלושת בנותיו שלבשו פאה בחייו, למרות שידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא אסר פאה.
  244. ^ ראש ישיבת פורת יוסף, מגדולי הפוסקים בדורנו, בשו"ת "אור לציון" (חלק א' סי' י"א וחלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז) כתב נימוקים להיתר פאה נכרית. ומאידך הרב בן ציון מוצפי מעיד שהוא אסר בכל תוקף, וגם עוד רבים מתלמידיו מעידים כך.
  245. ^ בדברי יואל פרשת בראשית עמ' לב, כתב נגד לבישת פאה נכרית, אך מאידך כתב רבי גבריאל ציננער ‏ ש"כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זצ"ל לא אסר בהחלט על הציבור לילך בפאה, רק גילה דעתו שרצונו לילך שלא בפאה נכרית", וכן הובא במחזור "ויואל משה" ליו"כ, הנהגת שבת שובה, שהאדמו"ר מסאטמר אסר פאה נכרית רק לאנשי שלומו והתיר לקהילת האשכנזים.
  246. ^ בעל ספר "טעם המלך", הובאו דבריו בשו"ת תשובה מאהבה (חלק א' סי' מ"ז.) ועיין ספר חן וכבוד שטען שהוא מבין המתירים
  247. ^ סי' כ"ט ענף ג' משום מראית עין.ועיין ספר חן וכבוד שטען שהוא מבין המתירים.
  248. ^ בשו"ת פני יצחק אה"ע ח"ו ס"ו כתב שגם מהר"א סתהון ומהר"א שמעו ונחלקו בזה, וא"כ אחד מהם אוסר בכל אופן (אפילו באופן שנהגו שם ללבוש עם פאה המכוסה ברדיד) בחו"כ מונה אותו בין המתירים ובאתר הצניעות תנצח מונה אותו בין האוסרים.
  249. ^ אב"ד בוקרשט, הביא דבריו בשו"ת "וישב יוסף" (יורה דעה סי' ב'. נדפס בשנת תרס"ה) בחו"כ מונה אותו בין המתירים ובאתר הצניעות תנצח מונה אותו בין האוסרים.
  250. ^ רבי מיכאל זאב זאבאצקי זצ"ל, אב"ד דק"ק פראשאוויץ, בספרו "מתנה טובה" (שבת ס"ד ע"ב. נדפס בשנת תרס"ח). מכריע כדעת הש"ג ודוחה דעת היעב"ץ אך סובר שגם המתירים לא התירו אלא מעל השבכה.
  251. ^ הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הייתה דעתו שיש להעדיף מטפחת ולא פאה, אך במקרה והאשה אינה מכסה את כל ראשה במטפחת, עדיף לה ללבוש פאה.
  252. ^ בוידאו שפורסם בשמו התבטא כי הפאה כשרה לכתחילה, והביא על זה "מעשה רב" מרבי איצלה בלאזר שהקפיד על כך שרעייתו תלבש פאה גם כאשר הגיעו לירושלים, שם לא היה נהוג ללבוש פאה בתקופה ההיא. אך התבטא בחריפות נגד הפאות הארוכות, שיש בהן פריצות.
  253. ^ ראה בספר דינים והנהגות מהחזו"א חלק ב' פ"ח אות ט' שם הביע דעתו שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה וכן העיד הרב חיים קניבסקי בשמו בספר נזר החיים עמוד ריד.
  254. ^ בספרו "חוט שני" חלק ג', בקונטרס על שו"ע אה"ע סי' כ"א הנדפס בסוף הספר כתב כי יש לדקדק ולכסות את הראש כפי כל השיטות. הרב יהודה אריה דינר, העיד בשמו בכנס חיזוק מרכזי לאברכים מוצ"ש פרשת וארא תשע"ו שאין מעלה למטפחת על פאה, אם היא אינה מכסה את כל הראש. מתוך החוברת "בהתאסף ראשי עם"
  255. ^ אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה אך עיין בקונטרס הכתר היהודי https://yofi-yehudi.net/?p=15689 שכותב שהרבי למעשה דווקא העדיף מטפחת על פאה לכתחילה.
  256. ^ עדות נכדו, שהובאה בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג' עמוד ע' שקנה פאות לבנותיו וכאשר נכדתו לא רצתה לכסות את הראש בפאה, אמר לה "תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן". גם חתנו, הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי, משגיח בישיבת קול תורה, וראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים, העיד ש"היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה"
  257. ^ קובץ אור ישראל ל"ז כתב שיש שתי מעלות בחבישת הפאה, גם שמכוסה כל שערותיה דלא כמצוי במטפחת, וכן מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור... לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות.. עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה.
  258. ^ בספרו דת והלכה סימן א' כתב כי האוסר פאה אינו מחמיר אלא מקל, כי בפאה החשש הוא דת יהודית לפי רוב הפוסקים, אבל במטפחת החשש הוא מגילוי שיער שהוא דת משה
  259. ^ בשו"ת אור יצחק אה"ע סי' ג' עדות רבי יצחק עבאדי, על רבי משה שפאה עדיפה ממטפחת, היות והיא מכסה את כל השערות, וגם אינה מחליקה מהראש מידי פעם, ופוק חזי שדבריו צודקים
  260. ^ במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט כתב כי בתעמולה נגד פאה יש סכנה לעיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, וכיסוי הפאה גרם טובה לכיסוי נאות של שערות הראש, כאשר נכשלו רבים בכיסוי המטפחת בגילוי שערות
  261. ^ בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט' "אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות"
  262. ^ בספרו שערי תורת הבית פרק ה' עמ' שי"ד כתב כי אשה שאינה מצליחה לכסות את שערותיה בשלמות עם המטפחת, היות והיא הרבה פעמים מחליקה מראשה, עדיף לה שתכסה בפאה. אבל אם היא מצליחה לכסות את הראש בשלמות עם מטפחת, אז יש הידור במטפחת
  263. ^ שו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז "אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה". "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה".
  264. ^ בספר "דעת יהודה" (תשובות בהלכה ובהנהגה), כתב שבלבישת הפאה יש משום חיזוק הדת, כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון.
  265. ^ בשו"ת תבואות שמש חלק אבן העזר סימן קל"ח, ראו כאן כתב כי "לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם"
  266. ^ בשו"ת אור יצחק חלק אבן העזר סימן ג', ראו כאן כתב כי "בוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר"
  267. ^ בספר ברכת משה, הלכות ברכות פרק א' סעיף מ"ב בהערה פסק שמותר לחבוש פאה "יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות"
  268. ^ בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (חלק ב' סי' ל"ו): "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה"
  269. ^ שו"ת "כרם שלמה" אורח חיים ע"ה מיישב את הגמרא בכתובות (סו:) ש"נתעטפה בשערה" מדבר על פאה נכרית
  270. ^ שטען כי אמנם הכיסוי במטפחת הוא טוב, אלא שלא ייתכן במציאות שאשה תכסה את ראשה כהלכה באמצעות מטפחת (תורת מנחם כרך י"ב עמ' 188 ואילך). למען חיזוק הוראה זו יזם הרבי הקמת גמ"ח הלוואות עבור נשים המתקשות לרכוש פאה נכרית (אגרות קודש חלק ו', איגרת א'תתל"ב).
  271. ^ סימה זלצברג, עוז אלמוג, שיער וכיסוי ראש בקרב נשים במגזר הדתי לאומי באתר אנשים ישראל, 2008.
  272. ^ כתבה מתוך מגזין 'בשבע' ומגזין 'מקור ראשון'
  273. ^ מתוך כתבה בכיכר השבת:"ברשת החינוך של הרב עובדיה לא מצייתים לפסקים של מרן ונשים באות לעבודה עם פאות... עשרות נשים בתפקידי מנהלה, שכמחציתן חובשות פאות"
  274. ^ מקור
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טיוטה:פולמוס_הפאה_הנכרית&oldid=2271283"