חורבת טורה
 | |
| פסגת חורבת טורה | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
תקופה ההלניסטית התקופה החשמונאית התקופה הרומית |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | שמורת נחל שורק |
| קואורדינטות | 31°45′20″N 35°03′40″E / 31.755496°N 35.061215°E |
|
(למפת הרי ירושלים רגילה)   חורבת טורה | |
חורבת טורה הוא אתר ארכאולוגי ובו שרידי מבצר חשמונאי הממוקם בהרי ירושלים המערביים שהם חלק משמורת נחל שורק. המבצר שנמצא בראש גבעה דמוית חרוט אשר לה מדרונות תלולים מצפון, מזרח ומערב ודרך גישה רק מכיוון דרום, חולש על התוואי של הדרך הקדומה לירושלים, כיום תוואי הרכבת לירושלים.[1]
היסטוריית מחקר
הראשונים שסקרו את האתר היו החוקרים קיצ'נר וקונדר בשנת 1874 ובמפת הסקר שלהם נקרא המקום חורבת סאמוניה.[2] בשנות השמונים כחלק מסקר ארץ ישראל, נסקר האתר שוב על ידי מרכוס. בשנות התשעים ביצע בועז זיסו יחד עם דניאל וייס וגדעון סולימני סקר נוסף באתר. הסקר האחרון נערך בשנת 2001 מטעם רשות העתיקות על ידי צבי גרינהוט, לאחר שנערכו במקום חפירות שוד רבות.[1]
ארכאולוגיה
בחורבת טורה נתגלו שרידי מבצר חשמונאי כאשר ניתן לחלק אותו לשני מכלולים, המכלול הראשון נמצא בכיפת האתר ומכלול השני אשר ממוקם על השלוחה לכיוון צפון מזרח. בשני החלקים ישנם שרידי מבנים. שרידי המבנים בראש הגבעה מעידים של מבנה מבוצר ומגדל. בשלוחה הנמוכה יותר גם כן נמצאו שרידי מגדל, ביצורים ומבנים ששימשו למגורים. המתחמים עצמם היו מוקפים חומה, שעקב הטיפוגרפיה, הצמחייה והעובדה שלא נערכה חפירה ארכאולוגית מסודרת, קשה להתחקות אחרי התוואי המדויק שלה.[1]
ממצאים
מעבר לשרידי הבנויים על פני השטח שתיאורכם הוא לתקופה החשמונאית, נתגלו חרסים מתקופת הברזל המאוחרת, עיקר החרסים שנתגלו בחורבת טורה מתוארכים לתקופה ההלניסטית המאוחרת והרומית הקדומה.[1]
מערת קבורה
ממזרח לשרידי המבצר נתגלתה מערת קבורה עם מבואה חצובה בסלע, מגרעת חצובה לאבן גולל. בתוך מערת הקבורה ישנה חציבה של שישה כוכים, שניים בדופן הצפוני, שניים בדופן המערבי ושניים בדופן הדרומי. סגנון החציבה אופייני לקברים יהודיים בתקופת בית שני בירושלים ובאזור יהודה.
מאגרי המים
בחורבת טורה נחשפו שישה מאגרי מים חשמונאיים, אך ייתכן שיש עוד שקשה למצאם בגלל הצמחייה הסבוכה. מאגר מים אחד מדרום למבצר, שלושה מצפונו ואחד ממערב לאתר. המאגרים שנתגלו נחצבו בסגנון מאגרי המים המוכרים במבצרי המדבר החשמונאים כדוגמת אלכסנדריון, ארטבה, אורמה ועוד.[1]
מקווה
ממזרח לשרידי המבצר ומצפון לו נתגלו כנראה שתי מקוואות טהרה. עקב הסחף וההרס בשתי החללים התת-קרקעיים החצובים קשה לקבוע זאת בוודאות, אך לפי אופי החציבה, סגנונה והעבודה שהיה במקום מבצר חשמונאי, סביר להניח שמדובר במקוואות טהרה.[1]
קולומבריום
מדרום לראש המבצר, בצידי הדרך המובילה לחורבת טורה נתגלה קולומבריום חצוב בסלע. כיום, הוא נתמלא סחף כך שקשה לקבוע את עומקו המקורי של הקולומבריום שנחצב בצורה מעגלית.[1]
בית בד
במרחק קצר מהקולומבריום נמצאו שרידי בית בד, כמו כן נמצא שמשקולות בית הבד שולבו בבנייה משנית בקירות מבנה שנבנה בתקופה מאוחרת יותר.[1]
ממצאים נוספים כוללים גתות חצובות, כבשן סיד, ספלולים.[1]
הצעת זיהוי לחורבת טורה
בועז זיסו מציע לזהות את חורבת טורה עם מבצר טור שמעון. הוא מבסס הצעה זו על מספר גורמים:
דמיון בשם
השם הערבי כפי שמופיע במפת הסקר הבריטי הוא חורבת סאמונייה (Khurbat Sammunieh).[2] כידוע מאינספור מקרים בארץ ישראל, השמות הערביים שניתנו למקומות הם שיבוש השם העברי הקדום של המקום. אין ספק שיש דמיון בין סמונייה לשם שמעון, כך שבהחלט הגיוני הסברה שהשם הערבי משמר את השם הקדום, כך שמדובר בטור שמעון.[1]
המבצרים החשמונאים
על פי המקורות ידוע ששמעון הכהן הגדול ששלט לאחר הקמת ממלכת החשמונאים, ביצר את הממלכה, כולל ירושלים, תל חדיד ולכן הגיוני להסיק הקמת מבצר חשמונאי על הדרך העולה מהשפלה לירושלים. הממצאים שנתגלו המעידים שהמקום הוא מבצר חשמונאי מחזקים טענה זו. מעבר לכך ידוע גם מהמקורות שמבצרי המדבר הם המוזכרים ביותר, בעוד שמבצר טור שמעון נשאר בין המבצרים היותר אנונימיים במקורות. דוגמה לכך היא הדרישה לשליטה בארץ של הורקנוס וארסיטובלוס מאימם. היא מעבירה לידיהם את השליטה על מבצרי הארץ היחסית אנונימיים מלבד שלושה מבצרים שנשארים שלה: אלכסנדריון, הורקניה ומכוור. מבצרים ששמם מוכר מהמקורות.[1]
הערות שוליים
39582210חורבת טורה