מכוור
מכוור[1] (ביוונית: Machaerus, Μαχαιροῦς - "מַכֵירוּס"; בערבית: قلعة المشناقى - "קלעת אל-מישנאקא") הוא הר בממלכת ירדן, השוכן במרחק של כ-24 ק"מ מדרום-מזרח לשפך הירדן לים המלח, כחמישה ק"מ ממזרח לחופו וארבעה ק"מ מדרום לערוצו של ואדי זרקא-מעין. על ראש ההר נמצאים שרידי מבצר בשם זה. מבצר זה הוא אחד משלושת המבצרים בהם התבצרו אחרוני הלוחמים היהודים בזמן המרד הגדול ברומאים. בנצרות נודעה לו חשיבות כמקום כליאתו והוצאתו להורג של יוחנן המטביל.
היסטוריה
מבצר מכוור נבנה על ידי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי בערך בשנת 90 לפנה"ס. המבצר נהרס על ידי חייליו של גביניוס, מושל סוריה בשנת 57 לפנה"ס לאחר שהוא שימש כאחד מבסיסיו של אלכסנדר השני שהוביל מרד כנגד שלטונה של רומא. המבצר נבנה מחדש על ידי הורדוס בשנת 30 לפנה"ס, ושימש כבסיס צבאי לשם שליטה על שטחי הממלכה ממזרח לנהר הירדן.
לאחר מותו של הורדוס עבר המבצר לבנו הורדוס אנטיפס. בתקופה זו ככל הנראה נכלא במבצר יוחנן המטביל ונערף ראשו. עם הגלייתו של הורדוס אנטיפס עבר מכוור לרשותו של אגריפס הראשון עד מותו בשנת 44 לספירה, ואז עבר לשליטה רומאית. עם פרוץ המרד הגדול בשנת 66 השתלטו המורדים היהודים על מכוור והחזיקו בו. הלגאטוס סקסטוס לוסיוס באסוס שהכניע את המורדים בהרודיון, פנה משם להטיל מצור על מכוור בשנת 72 בעזרת הלגיון העשירי פרטנסיס. הצבא הרומי הקים סוללה ושיפוע כדי לצור על המבצר, אך המורדים נכנעו לפני שהרומאים תקפו, והורשו לעזוב את המבצר. הרומאים החריבו את המבצר והותירו ממנו רק את יסודותיו.
המבצר
יוסף בן מתתיהו מתאר את המבצר בספרו מלחמות היהודים. ההר, שגובהו 1,100 מטר מעל פני ים המלח, מוקף מכל עבריו בגאיות עמוקים אשר מספקים לו הגנה טבעית. הורדוס חשב שהמקום ראוי לביצורים חזקים, במיוחד בשל קרבתו לממלכת הנבטים שאיתה היה פעמים רבות בעימות. הוא בנה את חומת המבצר בראש ההר, מסביב לפסגה. אורכה 100 מטרים ורוחבה 60 מטרים, עם שלושה מגדלים בפינות, כל אחד מהם בגובה של כ-30 מטר. הארמון נבנה באמצע השטח המבוצר. מכלים רבים הוצבו במתחם כדי לצבור את מי הגשמים.
חפירות ארכאולוגיות
הכפר מֻקַאוִר (مقاور) שוכן בעמק ממזרח להר ושמו מרמז על שם המבצר הקדום. החוקר הגרמני אולריך יאספר זטצן ביקר באתר בשנת 1807, ושם הכפר הזכיר לו את שם המבצר ביוונית. החפירות הארכאולוגיות במקום החלו בשנת 1968 על ידי ג'רי ורדמן, שהיה אז שייך לסמינר התאולוגי של הבפטיסטים הדרומיים ואחר כך המנהל של מכון קוב לארכאולוגיה באוניברסיטת מדינת מיסיסיפי. בשנת 1973 זיהה המלומד הגרמני אוגוסט סטרובל את החומה. בשנים 1978 - 1981 נערכו חפירות במקום על ידי וירגיליו קורבו, סטניסלאו לופרדה ומיקלה פיקירילו מבית הספר הפרנציסקני למקרא בירושלים.
בתוך השטח המבוצר נמצאו חורבות המבצר ההרודיאני, בהם חדרים, חצר גדולה, ובית מרחץ מפואר, שבו גם נותרו שרידים מרצפת הפסיפס. בצד המזרחי של ההר ישנם חומות ומגדלים נוספים, אולי שריד ל"עיר התחתונה" אותה מזכיר יוסף בן מתתיהו. אם מגיעים ממזרח אפשר גם לראות את אמת המים אשר הובילה מים למכלים שבמבצר. במקום גם נמצאו שרידי כדים שתוארכו מסוף התקופה ההלניסטית ועד התקופה הרומית, ואישררו את קיומן של שתי התקופות בתולדות המבצר: התקופה החשמונאית (90 לפנה"ס - 57 לפנה"ס) וההרודיאנית (30 לפנה"ס - 72 לספירה), ותקופה של שימוש מיד לאחר שנת 72. במקום נמצאו מטבעות שהמאוחר שבהם הם מימי טראיאנוס - מה שיכול להצביע על נוכחות צבאית רומאית עד לזמן המלחמות הפרתיות של טראיאנוס.
במקורות
במסכת תמיד מובא כי חלקים מסוימים מעבודת המקדש היו שומעים מיריחו, הנמצאת מזרחית לירושלים ומרוחקת ממנה מרחק ניכר. רבי אליעזר בן דגלאי סיפר שאף בהר מכוור - המרוחק עוד יותר ונמצא בעבר הירדן - העזים היו מריחות את הקטורת. ההר מוזכר בפרק ג, משנה ח[2]:
"אמר רבי אליעזר בן דגלאי, עזים היו לבית אבא בהר מכוור, והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת:"
ראו גם
לקריאה נוספת
- יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר א, פרק ח, פסקאות ב, ה; ספר ב, פרק יח, פסקה ו; ספר ג, פרק ג, פסקה ג; ספר ד, פרק ט, פסקה ט; ספר ז, פרק ו, פסקאות א-ה.
קישורים חיצוניים
- עפרה גורי-רימון, בתי אוצר ומרכזי מנהל – ייעודם העיקרי של מבצרי המדבר, קתדרה 82, תשנ"ז, עמ' 7–16.
- יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר שביעי, פרק שישי העוסק במכוור
הערות שוליים
- ^ מכָוֹר בעברית, בתרגום יעקב נפתלי שמחוני לתולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, מפתח, עמ' 571.
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ג', משנה ח'.
