מבצרי המדבר של יהודה
מבצרי המדבר של יהודה הם מבצרים שנבנו והוקמו במדבר יהודה בעיקר, במהלך התקופה החשמונאית (המאות ה-2 וה-1 לפסה"נ, בתקופת בית שני) במטרה ליצור קו ביצורים אסטרטגי ומנהלי, והם כללו שבעה מבצרים עיקריים: אלכסנדריון, דוק, קיפרוס, הורקניה, הרודיון, מכוור ומצדה.[1]
המבצרים
מבצרי המדבר המכונים גם מבצרי המדבר החשמונאיים הם כולם במדבר יהודה להוציא מבצר אחד, מבצר מכוור, הנמצא בפראיה, אזור בעבר הירדן המזרחי שהיה מיושב ביהודים. המבצרים הללו אמנם ידועים כמבצרי מדבר יהודה, אך מינוח זה הוא נכון באופן חלקי, היות שחלקם הוקמו לפני תקופת בית שני. יחד עם זאת כל המבצרים הגיעו לשיאם בתקופה זו.[1]
אלכסנדריון
מבצר אלכסנדריון שנבנה על ידי אלכסנדר ינאי ומוזכר במשנה ובתלמוד, הוא אחד המבצרים הידועים בארץ, זאת גם בזכות שמו השני – סרטבה. המבצר עצמו שמשקיף על בקעת הירדן, ממוקם בצפון בקעת יריחו בין ירושלים לבית שאן (סקיתופוליס). בתקופת אלכסנדר ינאי ולאחריו היה במקום מוצב צבאי, והמלך הורדוס (37–4 לפסה"נ) הפך את המקום למבצר חזק הכולל ארמון מפואר. במקום הזה נהג הורדוס לכלוא את יריביו הפוליטיים ואף את בני משפחתו. המבצר נחרב בימי המרד הגדול ברומאים (66–73 לספה"נ) בידי המצביאים אספסיאנוס או טיטוס.[1][2]
דוק
מבצר דוק הוא מבצר חשמונאי שנבנה בפסגת הר שהיום נקרא על ידי הערבים ג'בל קרנטל. בשנת 1897 בוצעה הזיהוי הראשוני של המקום על ידי ג.פ. קסטרן שהסתמך גם על השם שהשתמר במעין הסמוך – עין דוק. לאחר שהמבצר נחרב במרד הגדול הוקם במקום מנזר ביזנטי – קרנ-טנא.[1][3]
הרודיון
מבצר הרודיון הוא אחד ממפעלי הבנייה המרשימים והמתוחכמים של הורדוס בארץ ישראל. הרודיון ממוקמת כ־12 ק"מ דרומית לירושלים בראש תל עגול שנבנה בצורה סימטרית מדויקת והוא כולל ארמונות, מגדלים, בתי מרחץ, בית כנסת ומערכות גדולות לאגירת מים. כל אלה הם עדות לרמת התכנון המתקדמת והגבוהה של הורדוס.[1][4]
הורקניה
מבצר הורקניה נבנה בחלק הצפוני של מדבר יהודה על ידי יוחנן הורקנוס הראשון או בנו אלכסנדר ינאי במאה השנייה או הראשונה לפנה"ס. בשלב הראשון שימש המקום כמוצב צבאי, אך לאחר שנהרס הוא שוקם ושופץ על ידי הורדוס שהפך אותו למבצר משמעותי, שהתפרסם גם כמקום בו הוא הוציא את בנו להורג. לאחר חורבן המבצר, הוקם במקום בתקופה הביזנטית מנזר בשם "קסטליון", על שם המבצר ההרוס.[1][5]
קיפרוס
שרידי מבצר קיפרוס ממוקמים על פי ההשערה בתל אל עקבה. במקום נתגלו שרידי ביצורים, מבנים, מרחצאות ומערכות מים גדולות המאפיינות את הבנייה החשמונאית. ההערכה היא שמבצר קיפרוס הוקם על שרידיהם של המבצרים טאורוס או ת'רקס והורדוס שיקם את השרידים והפך אותם למבצר שהוא קרא לו על שם אימו.[1][6]
מכוור
מבצר מכוור שהוא היוצא דופן מבין מבצרי המדבר החשמונאים, נבנה על ידי אלכסנדר ינאי בסביבות שנת 90 לפנה"ס בפראיה, אזור של יישוב יהודי בעבר הירדן המזרחי. המבצר נבנה בנקודה אסטרטגית בגבול המזרחי של ממלכת החשמונאים ונועד לשמור על הגבול מפני פלישות והתקפות. בשנת 57 לפנה"ס החריב את המבצר גביניוס, הגנרל של פומפיוס. אך בשנת 30 לפנה"ס הקים מחדש הורדוס את המבצר ובהתבסס על כתביו של יוסף בן מתתיהו, הוא כלא בו והוציא להורג את יוחנן המטביל. המבצר נחרב בידי הרומאים בשנת 72 לספירה.[1][7]
מצדה
מצדה הוא המבצר המפורסם ביותר בארץ ואחד המפורסמים בעולם, בזכות סיפור הגבורה של המורדים היהודים. זהו גם המבצר בו בוצעו לאורך השנים המספר הגדול ביותר של חפירות ארכאולוגיות. אלכסנדר ינאי היה זה שהפך את המקום שנמצא בקצה מדבר יהודה ליעד מבוצר במאה הראשונה לפנה"ס. המלך הורדוס היה זה שפיתח והרחיב את המבצר והוסיף לו ביצורים, ארמונות ומערכות עצומות לאגירת מים. במהלך המרד הגדול הוכנע המבצר בסופו של מצור ארוך, רק לאחר שיושביו העדיפו להתאבד מאשר ליפול בשבי הרומאים.[1][8]
מסקנה
לא כל המבצרים נבנו והוקמו באותה תקופה, אלא בתקופות שונות, לכן קשה לקבוע במדויק מתי נוצר קו הביצורים החשמונאי במדבר. מה שכן ברור הוא שתקופת ממלכת החשמונאים קו הביצורים הזה, שהתבסס על מבצרים חזקים הגיע לשיאו. במיוחד בתקופת המלך הורדוס שדאג לבצר, לשקם, לשפץ, להרחיב ולתחזק את כל המבצרים. המבצרים נבדלים אחד מהשני מבחינת המאפיינים, אך ישנם קווים מקבילים בין כולם. כולם ממוקמים באזור מדברי, יש קשר עין בין מבצר אחד למשנהו. גם מבחינת הבנייה ישנם קווים מקבילים, במיוחד בבנייה של מערכות עצומות לאגירת מים.[1]
מעבר להיותם נקודות מבוצרות ואסטרטגיות, כל המבצרים מילאו תפקיד משמעותי בתקופה החשמונאית. חלקם סימנו את גבולות הממלכה, אחרים חלשו על דרכים ראשיות, חלק היו מרכזים אדמיניסטרטיביים וחלק שימשו כמרכזי קבורה. יחד עם זאת בכולם נבנו ארמונות והם כולם מילאו את תפקידם ביעדים מבוצרים, דבר שבא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר במרד הגדול. כל המבצרים מילאו תפקיד משמעותי בתקופה החשמונאית, חלקם סימנו את גבולות הממלכה בעוד אחרים חלשו על דרכים ראשיות, חלקם שימשו כמרכזים אדמיניסטרטיביים וחלק שימשו כמקומות קבורה. יחד עם זאת בכולם נבנו ארמונות והם כולם מילאו את תפקידם כיעדים מבוצרים. העדות הטובה ביותר לכך, הוא תפקודם במרד הגדול.[1]
לקריאה נוספת
- אהוד נצר, ארמונות החשמונאים והורדוס הגדול, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תש"ס 1999.
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 יורם צפריר, מבצרי המדבר של יהודה בימי בית שני, קדמוניות 2-3, 1975, עמ' 41-53
- ^ Samuele Rocca, The forts of Judaea 168 BC-AD 73: from the Maccabees to the fall of Masada, Oxford ; New York: Osprey, 2008, Fortress, מסת"ב 978-1-84603-171-7
- ^ אהוד נצר, ארמונות החשמונאים והורדוס הגדול [דרושה הבהרה]
- ^ רועי פורת, יעקוב קלמן ורחל צ'אצ'י, משלחת חפירות הרודיון ע"ש אהוד נצר, האוניברסיטה העברית ומכון ישראלי לארכיאולוגיה ע"ר, "הרודיון לאור החפירות החדשות במדרונות ההר ובראשו", באתר מכון ישראלי לארכיאולוגיה, 2022-02-13
- ^ Guy MacLean Rogers, For the freedom of Zion: the great revolt of Jews against Romans, 66-74 CE, New Haven (Conn.): Yale University Press, 2021, מסת"ב 978-0-300-24813-5
- ^ אהוד נצר, "קיפרוס", קדמוניות, 1975, עמ' 54–61
- ^ David Noel Freedman, Allen C. Myers, Eerdmans Dictionary of the Bible, Amsterdam University Press, 2000-12-31, מסת"ב 978-90-5356-503-2. (באנגלית)
- ^ Massada, whc.unesco.org
39067023מבצרי המדבר של יהודה