ח'רבת אבו טוין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אתר ארכאולוגי ריקה. ח'רבת אבו טוין היא חורבה של מצודה מתקופת הברזל, בתחום ממלכת יהודה. המצודה נמצאת במורדות המערביים של הר חברון, מצפון מערב לכפר עציון שביהודה ושומרון. באתר שני חלקים: מבנה גדול היושב על ראש כיפה הצופה על עבר עמק האלה וקבוצת בתי מגורים שהוקמה על אוכף למרגלות הגבעה. המצודה הוקמה לכל המוקדם במאה ה-9 לפנה"ס, לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת. הכפר התפתח בסמוך למצודה ושניהם המשיכו להתקיים עד שהכפר חרב עם חורבן בית ראשון. המצודה המשיכה להיות בשימוש, עד שניטשה ונושבה רק לתקופה קצרה בעת שיבת ציון, בתקופה הפרסית.
האתר נתגלה בשנת 1974 במהלך סיור שקיימו זאב קלאי ועמיחי מזר יחד עם תלמידים של החוג לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, במורדות המערביים של הר חברון. האתר נחפר על ידי מזר בשתי עונות קצרות בשנים 1974-1975.[1]
מיקום
המצודה נמצאת על ראש גבעה טרשית בגבוה של 670 מטרים מעל פני הים. הגבעה היא חלק מרכס אליו היא מתחברת מחלקה הדרום מערבי, ומשאר חלקיה היא מוקפת במדרונות תלולים. בצד המזרחי של הגבעה זורם ואדי אל-עבהרה, שהוא יובל של נחל גדור, המתחבר אל נחל האלה שבעמק האלה. החיבור שבין הגבעה לרכס הוא אוכף, שעליו נמצאים הבתים של הכפר העתיק הסמוך. הגבעה משקיפה מערבה, לכיוון השפלה. ניתן לראות ממנה את האתרים בעזקה, שוכה ותל גודד. בראות טובה אפשר גם לצפות בתל לכיש ומרשה.[2]
המצודה
המצודה שנחפשה היא מרובעת. מידותיה 29.5 על 31 מטר. הקירות החיצונים דקים יחסית וכל פינה עשויה אבנים כבירות. המבנה של המצודה הוא חצר מרכזית המוקפת בחדרים מארבעת צדדיה. החדרים מחולקים על ידי קירות ושורות של עמודים מחלקים אותם למרחבים. בשער המצודה נמצא ספסל מצד אחד וחדר משמר מצד שני. מחוץ למצודה נמצא בור מים. המצודה שימשה כמוצב צבאי בו ישב חיל מצב אשר הגן על הדרכים בין השפלה לגב ההר. באזור המצודה האדמה קשה ולא היו יישובים גדולים..[3] הממצא באתר מתחלק לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה היא חרסים מן המאה ה-9 וה-8 לפנה"ס. בתקופה זו הוקמה המצודה. הקבוצה השנייה היא הקבוצה העיקרית והיא כוללת חרסים מן המאות ה-7 וה-6 לפנה"ס. קבוצה נוספת של חרסים שייכת לתקופה הפרסית אך קבוצה זאת דלה מאוד. נראה כי המצודה הוקמה על ידי ממלכת יהודה והייתה בשימוש עד חורבן הממלכה בידי הבבלים. לא נראה באתר שום סימני חורבן ולכן יש להסיק כי המצודה ניטשה על ידי תושביה, שכנראה גם לקחו עמם את כל הכלים יקרי הערך והמצודה עמדה חרבה זמן מה. נראה כי התיישבו במצודה אנשים בתקופת שיבת ציון, היא התקופה הפרסית, אך אותם אנשים התיישבו במצודה לזמן קצר ולא עשו בה שינויים של ממש. המצודה ניטשה סופית במאה ה-5 לפנה"ס לאחר התבוססות האדומים בהר חברון.[4]
הכפר
הכפר הסמוך, כמו המצודה, מתוארך אך ורק לתקופת הברזל. נמצאו שרידים של עד עשרה בתים, המפוזרים ללא תוכנית מסוימת. נראה כי הכפר התפתח בסמוך למצודה ושימש כמגורי חיילים או חקלאים אשר היו קשורים בצורה כזו או אחרת למצודה. שרידי המבנים שרדו ברובם עד לגבוה של מטר. דגם היישוב מזכיר יישובים כפריים נוספים מאותה התקופה.[5] היישוב חרב במאה ה-6 לפנה"ס, בעת חורבן בית ראשון בידי הבבלים.[6]
לקריאה נוספת
- עמיחי מזר, החפירות בח'רבת אבו א-תוין ומערך המצודות הישראליות בהרי יהודה, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ספר יוחנן, 1981, עמ. 229-249
- Amihai Mazar, Three Israelite Sites in the Hills of Judah and Ephraim, The Biblical Archaeologist, Vol. 45, No. 3 (Summer, 1982), pp. 167-178
הערות שוליים
- ^ Three Israelite Sites in the Hills of Judah and Ephraim, p. 174
- ^ החפירות בח'רבת אבו א-תוין ומערך המצודות הישראליות בהרי יהודה, עמ. 229
- ^ אפרים שטרן, "האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל", כרך 1, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, משרד הבטחון - הוצאה לאור, כרטא ירושלים, 1992, עמ. 4-5
- ^ החפירות בח'רבת אבו א-תוין ומערך המצודות הישראליות בהרי יהודה, עמ. 246
- ^ החפירות בח'רבת אבו א-תוין ומערך המצודות הישראליות בהרי יהודה, עמ. 237
- ^ החפירות בח'רבת אבו א-תוין ומערך המצודות הישראליות בהרי יהודה, עמ. 248
