זרובבל הורביץ

זרובבל הורביץ

לידה	1924 ז'ז'מר, ליטא
נהרג	27 במרץ 1948 (בגיל 24 בערך) שיירת נבי דניאל
תאריך עלייה	1933
השתייכות	פלמ"ח
תקופת הפעילות	1940–1948 (כ־8 שנים)
דרגה	סגן
תפקידים בשירות
מלווה שיירה
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות
עיטורים
אות גיבור ישראל

זרובבל הורביץ (1924 - 27 במרץ 1948) היה לוחם הפלמ"ח, שעוטר באות גיבור ישראל לאחר מותו בקרב בלווי שיירת נבי דניאל בחודש מרץ 1948.

ביוגרפיה

זרובבל הורביץ נולד בחודש תשרי תרפ"ד (1923) להוריו, חנה־בתיה ושלמה הלוי־הורביץ, בעיירה ז'ז'מר בליטא. אביו היה בר-אוריין, עסק בהוראת התנ"ך והשפה העברית, חינך את בניו ברוח ציונית-סוציאליסטית והפיח בלִבם את הלהט לארץ ישראל העובדת. כשהיה בן 9 עלו הוריו לארץ ישראל וזרובבל התגורר אצל אחיו בקיבוץ תל יוסף, שם למד בבית הספר המשותף. בגיל 16 כשהרגיש שלא יכול ללמוד עוד עזב את לימודיו התגייס לפלמ"ח והתנדב לבריגדה העברית בצבא הבריטי, ושירת בה כשנה וחצי. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, שב למשק, שם כינוהו חבריו "בבל", ועבד בחקלאות. התחתן וכשהתלקחו קרבות מלחמת העצמאות, היה מראשוני הנחלצים למערכה ותפקידו היה להיות אחד ממלווי השיירות במסגרת הגדוד השישי ("ירושלים") של חטיבת הראל.

שיירת נבי דניאל

ערך מורחב – שיירת נבי דניאל

תפקידו בשיירה היה לפקד על המשוריין "פורץ המחסומים" של השיירה. המשוריין הראשון מילא את תפקידו כיאות כשפינה מהכביש מחסום אחר מחסום. בקרבת בריכות שלמה, במבואות בית לחם, נתקל פורץ המחסומים במחסום השביעי, שאותו לא הצליח לפרוץ, מחסום זה היה הגדול ביותר. לאחר ניסיונות רבים תחת אש כבדה התדרדר המשוריין אל התעלה שבצד הכביש, המשוריינים האחרים שנסוגו, היו במרחק 200 מטר מאחורי המשוריין הראשון.

מפקד השיירה, מג"ד הפלמ"ח צבי זמיר, הורה לכל הנהגים המסוגלים לעשות זאת, לחזור לגוש עציון. עשר מכוניות הצליחו להסתובב ואספו אנשים ממכוניות פגועות. בדרך היה עליהם לפרוץ מחסומים שהוקמו בינתיים בין השיירה לבן הגוש. מפקד השיירה עצמו היה בין החוזרים לגוש, והפיקוד על 41 הרכבים הנותרים עבר למפקד מחלקה מהפלמ"ח אריה טפר שמהר מאד נסוג עם כל אנשי השיירה למבנה קבר נבי דניאל שם שהו כיממה עד שהבריטים חילצו אותם.

באותו זמן נעשו ניסיונות לחלץ את הלוחמים בפורץ המחסומים ומשוריין נשלח לשם כדי להוציא אותם. אולם הכפריים הערבים ירו אש חזקה לשטח שהפריד בין הפורץ לבין המשוריין שניסה לחלצו והמשוריין המחלץ שב לאחור. המשוריין המחלץ נשאר במרחק של מאתיים מטר מהפורץ כדי לחפות עליו, בתקווה שעם חשיכה אפשר יהיה להגיע אליו.

בינתיים בתוך המשוריין הפורץ ישבו הלוחמים כשרובם פצועים. אלו מתוכם שפצעיהם היו קלים, עמדו בתצפית והמשיכו לירות על כוחות הערבים הכפריים שניסו להתקרב. המשוריין החל להעלות אדים, והפצועים שכבו ושתקו. בשעה שש וחצי בערב הכוחות הערבים הכפריים היו כבר קרובים ביותר. בקבוקי תבערה יודו לעבר המשוריין, שהחל לבעור. זרובבל ואיתו אחד הלוחמים, ניסו לכבות את האש שאחזה ברכב, ללא הצלחה. זרובבל לחץ על הלוחמים שיכולים לנסות לברוח ולהינצל. כשנדרש גם הוא לברוח מפני שלא היה פצוע, לא הסכים ונשאר לחפות על הבורחים. שלושה לוחמים יצאו בחיפויו של זרובבל לתוך תעלה בצד הכביש. הלוחמים הצליחו להגיע מאוחר יותר חזרה לגוש. לאחר שיצאו, מילכד זרובבל את המשוריין. כשהכוחות הערביים התקרבו מאד ופתחו את דלת המשוריין פוצץ זרובבל עליו ועל הפצועים את המשוריין. פיצוצו שהחריד את הסביבה כולה, הפיל חללים רבים בקרב הערבים הכפריים שהקיפו את המשוריין.

על מעשה זה זכה באות גיבור ישראל. הוא נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים בתאריך כ' באדר ב' תש"ח (31 במרץ 1948) לאחר תום המלחמה הועברו שרידיו להר הרצל בכ"ג בחשוון תש"י (15 בנובמבר 1949) והוענקה לו דרגת סגן.

לקריאה נוספת

• עמוס בר, פורץ המחסומים, י' שרברק ('נועזים'), 1977.
• ניר מן, "זרובבל הורביץ גיבור ישראל", בתוך: מרדכי נאור וצבי צמרת (עורכים), עין לעציון: יישובים, דמויות ואירועים בגוש עציון, מקווה־ישראל: ספריית יהודה דקל – המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2016, עמ' 77–90

קישורים חיצוניים

• תיאור מעשה הגבורה של זרובבל הורביץ, באתר הפלמ"ח.
• קורות החיים של זרובבל הורביץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
• עיטור הגבורה שהוענק לזרובבל הורביץ, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
• קרב שיירת נבי דניאל - אתר ההיסטוריה וההנצחה של גוש עציון
• "פורץ המחסומים" סיפור קומיקס על חייו של זרובבל הורביץ מאת עמוס בר ודניאל לוי" במגזין הרשת "יקום תרבות".

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24723667זרובבל הורביץ