זליג שטורמן

אין תמונה חופשית

זליג שטורמן (1900 יקטרינוסלאב, אוקראינה - 12 במרץ 1969) היה מאנשי העלייה השנייה ומתושבי חוות סג'רה ואילניה. שירת בגדודים העבריים ובגדוד העבודה.

ביוגרפיה

נעוריו

הוריו של זליג, אברהם משה שטורמן ומנוחה לבית קליגורסקי גרו תחילה בכפר צ'רבונה שם נולדו 5 ילדים. משפחת שטורמן הייתה המשפחה היהודית היחידה בעיירה כשאב המשפחה עבד כמנהל טחנת הקמח של הפריץ בכפר. כשהילדים גדלו עברה המשפחה לעיירה היהודית הסמוכה זבניגרודקה. בהמשך עברה המשפחה ליקטרינוסלאב שם נולד זליג ב-1900 כילד שישי מתוך שבעה. אב המשפחה עבד ביקטרינוסלאב כמנהל מפעל "ברוק" לייצור לבנים ורעפים.

בערב פסח 1906 עלה שטורמן, עם משפחתו, ארצה במסגרת העלייה השנייה. בנמל יפו קיבלה את פניהם הבת חיה ברשדסקי (שעלתה כבר ב-1905 עם בעלה שלמה ובנם הראשון שלום).

תקופת יפו

לאחר העלייה ארצה התיישבה המשפחה ביפו בה עסק האב בניהול מטבח ציבורי "בית תבשיל". זליג נשלח, עם אחיו מנחם שטורמן, לבית ספר לבנים ביפו של חברת עזרה. בתחילת 1908 נפטר האב אברהם משה. בתקופת ה"שבעה" ביקרה בבית השטורמנים חנה צ'יזיק (שהייתה מנהלת המשק בפנימייה "קריית ספר" המשויכת לבית הספר החקלאי בן שמן) והציעה לזליג שטורמן לעבור ללמוד בבן שמן. שטורמן החל ללמוד בבית הספר אולם עם סיום שנת הלימודים נסגר המקום ושטורמן סירב לחזור לבית הספר "עזרה". האם, שהמשיכה להפעיל את בית התבשיל לאחר מות בעלה, החליטה, בהמלצת הבן חיים, לעלות עם משפחתה לגליל שם נמצאו כבר 3 מבנותיה. זליג נשלח ראשון אל חוות סג'רה ושאר המשפחה הגיע אחריו.

תקופת הגליל

ב-1909 התיישבה המשפחה בחוות סג'רה שם כבר גרו אחיותיו שפרה ואסתר. האם הצטרפה כשותפה ב"קולקטיב" שהקימה מניה שוחט. בעקבות השביתה שפרצה במקום ב-1910 עברה המשפחה ליבנאל ואחרי תקופת מה עברו לחיפה שם המשיך זליג את לימודיו בבית ספר "עזרה" שבישוב. ב-1918, לאחר נפילתו של גיסו צבי בקר, מקבל שטורמן את רובהו של בקר, מצטרף לארגון השומר, ומתחיל לשמור במקומו של בקר במושבה בית-גן. בהמשך עבר לגור בתל עדש שם גרו, באותה תקופה, רבים מאנשי "השומר" ואחיו חיים ביניהם.

תקופת הגדודים העבריים

ב-1919, לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, התגייסו שטורמן וחברים נוספים מארגון "השומר" לגדודים העבריים. תחילה שהו בסרפנד ואז נשלחו למצרים כדי לשמור על שבויים גרמנים. כמו כן התבקשו לשמור על מחסני הנשק הבריטים ועל הרכבות שהובילו אותו צפונה. על פי הנחיות של שמואל הפטר שביקר אותם החלו חברי השומר שבגדודים להעלים כלי נשק מהמשלוחים ולהעביר אותם למחסני "השומר". לקראת סוף שירותו חלה בקדחת ושוחרר בשחרור מוקדם.

תקופת גדוד העבודה

לאחר שחרורו של שטורמן מהגדודים העבריים עבר לגור בתל עדש והחל לעבוד, עם קבוצת חלוצים, בסלילת הכבישים בעמק הירדן (בין השאר את כביש טבריה-צמח). קבוצת עובדים זו היוותה את הגרעין של גדוד העבודה על שם טרומפלדור שהוקם, רשמית, ב-25 באוגוסט 1920. במקביל לעבודתו השתתף בקורסים צבאיים שהעביר יצחק שדה ואף נשלח לקורס מפקדים בתל יוסף אותו ניהל ירחמיאל לוקאצ'ר. בתקופה זו אף צורף לארגון החשאי הקיבוץ ב-1927 עזב שטורמן את גדוד העבודה והקים, עם עוד חברים, קבוצת חציבה בשם "האבן העברית", במתכונת של קולקטיב, שפעלה באזור ירושלים אך קבוצה זו שרדה כשנה והתפרקה. ב-1928 החל לעבוד כעוזר למנהל מחצבה לייד בית לחם.

תקופת ירושלים

ב-1927 עבר שטורמן לירושלים והיה מפעילי ארגון ההגנה שם וזאת במקביל לעבודתו במחצבה בין בית לחם לחברון. בתחילת מאורעות תרפ"ט ניצל בנס מטבח שניסו פורעים ערבים לעשות בעובדי המחצבה היהודים. אחרי אירוע זה לא הסכימה לולה, אשתו, שיחזור למחצבה בבית לחם והוא החל לעבוד בחציבה בתחנת הכוח בנהריים אולם עזב עקב אי הסכמות עם פנחס רוטנברג. משם עבר לעבוד בחברה אנגלית לסלילת כבישים והקמת מחנות צבא ובמסגרת זו נדד ברחבי הארץ ובעבר הירדן. בתקופת המרד הערבי מונה למפקד, מטעם "ההגנה", על היישובים הר טוב, קריית ענבים ואחרים. בתקופת מלחמת העצמאות מונה לאחראי על שרותי האספקה לעיר. לאחר המלחמה עבד במקורות ובמינהל מקרקעי ישראל.

משפחתו

זליג שטורמן נישא ללולה (לאה) ולזוג נולדה בת (ניצה). זליג נפטר ב-1969 והובא למנוחות בבית הקברות של כפר גלעדי. לולה אשתו נפטרה ב-1987 ונקברה לידו.

• אחיו חיים שטורמן היה מאנשי השומר.
• אחותו שיפרה נישאה לישראל בצר.
• אחותו שרה נישאה למשה עמי-עד.
• אחותו אסתר נישאה לצבי בקר.

פרשיות עבר

הילד הערבי מתל עדש

בתקופת בה חי שטורמן בתל עדשים אימץ היישוב ילד בדואי, בשם מוחמד ראזאווי, שננטש על ידי שבטו, שהגיע מהדרום בעקבות עדריהם בתקופת בצורת. לאחר מספר שנים בהם גדל בקיבוץ נסע לעזה לחפש את משפחתו. כ-30 שנה לאחר מכן נפגש שטורמן עם אותו ילד בנסיעה באוטובוס בה מילא תפקיד של נהג הרכב.

חיפוש הזהב בירדן

לאחר נסיגת הטורקים במהלך המערכה על ארץ ישראל וסיני במלחמת העולם הראשונה נפוצה השמועה שהמפקדה העות'מאנית השליכה לנהר הירדן ארגזי זהב תוך כדי נסיגתם. מניה שוחט, שחיפשה מקורות מימון לארגון השומר, פנתה לשטורמן שינהל מבצע חיפוש אחרי תיבות הזהב. בעזרת אמודאי יווני ששכר בחיפה ובעזרת ציוד טכני שמסר גדליהו וילבושביץ החל החיפוש אחר הזהב. החיפושים הופסקו לאחר שבוע בו לא נמצא הזהב.

ההצלה ממחצבות צור באהר

ב-1929 עבד שטורמן כעוזר מנהל המחצבה בצור באהר שלייד בית לחם (יחד עם עוד 3 פועלים יהודים) ורכש שם חברים ערבים. ב-23 באוגוסט (תחילת מאורעות תרפ"ט ביקשו ממנו חבריו הערבים לא להגיע למחרת לעבודה בגלל ידיעות על תוכניות ערביי חברון לפשוט על המחצבה. שטורמן וחבריו התעקשו להגיע ב-24 באוגוסט לעבודה ואכן בשעות הצהריים הגיעו למקום פורעים שביקשו להסגיר לידיהם את ארבעת היהודים. שטורמן וחבריו הסתגרו במחסן חומרי הנפץ והכינו פצצות על מנת לפוצץ את המקום על היהודים והערבים. החברים הערבים הביאו ליושבי המחסן בגדי ערבים והצליחו להבריחם ברגל לביתו של אחד הערבים בכפר השכן. לאחר יומיים בכפר הלכה החבורה המעורבת לשכונת תלפיות שם התייצבו הארבעה במפקדת ההגנה. כשחזרו הערבים מתלפיות לכפרם נורו על ידי חיילים בריטים ואחד מהם נהרג. לאחר מלחמת ששת הימים חידש שטורמן את הקשר עם המשפחה שהצילה אותו (משפחתו של מחמד ג'אבר).

לקריאה נוספת

• שמעון קושניר, אנשי בזלת - השטורמנים, הוצאת עם עובד, 1975
• זליג שטורמן, דפים פזורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971
• זליג שטורמן, ב"גדוד" ובעבודה, מתוך "ספר השומר" - דברי חברים, הוצאת דביר ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1962, עמודים 400–403
• צבי לבנה, נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות -כרך ד, הוצאת המרכז לחינוך ותרבות תל אביב, 1972, עמודים 214-231
• זליג שטורמן, ב"גדוד" ובהגנה, ספר "השומר", הוצאת דביר, 1962, עמודים 400-403

קישורים חיצוניים

• ההגדה לבית שטורמן באתר של גילי חסקין
• שלמה שבא, זליג שטורמן - מאנשי "השומר", דבר, 15 באפריל 1969
• זליג שטורמן, מוחמד, הנער מעזה, למרחב, 9 במאי 1969
• האח זליג שטורמן באתר "מלון בכל מקום"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29523747זליג שטורמן