ז'אן טירול
ז'אן טירול (צרפתית: Jean Tirole; נולד ב-9 באוגוסט 1953) הוא כלכלן צרפתי, פרופסור באוניברסיטת טולוז ומכהן בה כיו"ר מועצת המנהלים של הקרן על שם ז'אן-ז'אק לפון (Fondation Jean-Jacques Laffont-TSE). טירול הוא מהחוקרים הבולטים בתחום הארגון התעשייתי, תורת המשחקים, בנקאות, כלכלה התנהגותית וכלכלת מידע, מחברם של ספרי לימוד פופולריים ומעל 160 מאמרים אקדמיים. טירול הוא מהכלכלנים המצוטטים והמשפיעים ביותר בעולם.[1]
טירול הוא חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2014.
ביוגרפיה
טירול נולד בטרואה שבצרפת. ב-1976 סיים לימודי הנדסה באקול פוליטכניק, וב-1978 קיבל תואר נוסף בהנדסה מאקול נסיונל דה פון. במקביל סיים תארים מתקדמים (Diplôme d'Etude Approfondie ו-Docteur de 3ème Cycle) במתמטיקה של תורת ההחלטות באוניברסיטת פארי דופן. ב-1981 סיים את לימודי הדוקטורט בכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בהנחייתו של אריק מסקין. טירול חזר לצרפת ועבד עד 1984 כחוקר ב"אקול נסיונל דה פון". בשנים 1984 עד 1992 עבד ב-MIT, זכה למלגת סלואן ולמלגת גוגנהיים וקודם לפרופסור מן המניין. ב-1992, במהלך שנת שבתון שבה עבד על ספרו, קיבל הצעה מעמיתו לכתיבה, ז'אן ז'אק לפון, להפוך את אוניברסיטת טולוז לאוניברסיטה ברמה בינלאומית בתחום הכלכלה. השניים ייסדו את המכון לארגון תעשייתי, ובית הספר לכלכלה והמכון נכנסו ברבות הימים לרשימת המוסדות המובילים בעולם בתחומם.[2] בשנים 1994 עד 1996 כיהן פרופסור באקול פוליטכניק. נכון ל-2010 מכהן כפרופסור באוניברסיטת טולוז, ומאז מותו של לפון ב-2004 עומד טירול בראש המכון לארגון תעשייתי וקרן ז'אן-ז'אק לפון בבית הספר לכלכלה של האוניברסיטה.
משנת 1995 חבר טירול במועצה של בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה. בשנים 1996 עד 2006 ומאז 2008 מכהן טירול במועצת היועצים הכלכליים לראש ממשלת צרפת.
טירול ביקר מספר פעמים בישראל כאורח כבוד והרצה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים.
עבודתו
מחקריו הבולטים של טירול עוסקים בתחומים הקשורים בהתנהגות הפירמה, כגון ממשל תאגידי, תמריצים ותורת החוזים, רגולציה, עבודתו משלבת תאוריות מתורת המשחקים עם כלכלת מידע, יישומם במודלים של התנהגות ארגונים פרטיים וציבוריים והתנהלותם בשווקים.
ספרו פורץ הדרך מ-1988, The Theory of Industrial Organization, הפך לבסיס ללימוד תאוריית הארגון התעשייתי, בספר נסקרו נושאים כגון כלכלת קוד פתוח, פול פטנטים והסכמים שבשתיקה בין חברות. באותה שנה ניסח עם אריק מסקין את עקרון שיווי משקל משוכלל מרקובי (Markov perfect equilibrium), סט כללים לפתרון סוגיות בתורת המשחקים ובארגון תעשייתי.
במאמרו המצוטט ביותר, "Formal and real authority in organizations", שפורסם ב-1997 במגזין לכלכלה פוליטית בהוצאת אוניברסיטת שיקגו (Journal of Political Economy), הציג יחד עם עמיתו פיליפ אגיון מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון, תאוריה בדבר הקצאת סמכויות פורמליות וסמכויות אמיתיות בפירמה שנועדו לסייע בפתרון בעיית המנהל-סוכן. על פי תאוריה זו האצלת סמכויות פורמליות לנציגים כפופים בפירמה מגדילה את מעורבותו החיובית של הנציג בפרויקטים, אך פוגעת ביכולת השליטה של המנהל, עקב כך יעדיפו המנהלים להקצות סמכויות פורמליות לצורך פעילויות או החלטות במקרים בהם הן נחשבות שוליות עבור המנהל, חשובות עבור הנציג או במקרים שלמנהל אין יכולות מקצועיות מספקות. שימור הסמכויות אצל המנהל עלול להביא לנתק במידע המועבר אליו. טירול ואגיון זיהו גורמים המגדילים את הסמכויות האמיתיות, בהן מוטת שליטה רחבה, המייקרת עבור המנהל את העלות השולית בפיקוח צמוד על הנציגים, מספר הנציגים, היסטוריה של התערבות מדודה מצד המנהל ודחיפות ביצוע המשימה.
במאמר מפורסם אחר, "Financial Intermediation, Loanable Funds, and the Real Sector" שפורסם באותה שנה יחד עם עמיתו בנט הולסטרום, הציגו השניים מודל המציג את הפגיעה בחברות לאור שינויים בשוק כגון מחנק אשראי (Credit crunch) או שינויים מוניטריים.
מחקרים אחרים שלו עוסקים במשברים פיננסים ובהתנפצות בועות כלכליות.
ב-2003 הציע שצרפת תאמץ חקיקה לפיה חברות יאלצו לשלם "מסי אבטלה" כשהן מפטרות עובדים, בדומה לעקרון התשלום החל על חברות מזהמות סביבתית.
הרחיב את מחקרו גם לתחום המשלב בין פסיכולוגיה לכלכלה. במאמרים שפרסם עם עמיתו רולנד בנאבו מאוניברסיטת פרינסטון ניתחו השניים כיצד השפעת תמריצים על רקע התנהגות פרו חברתית, וכיצד רגשות כמו כבוד, גאווה ותחושת בשם המשאלה (Wishful thinking), יוצרים עיוותים אנדוגניים בחלוקות יעילות, הנוגדים למשל את חוק קואס, ובכך עלולים לפגוע ביכולת להגיע להסכמים או ליישם רפורמות כלכליות.
פרסים והוקרות
- עמית באגודה האקונומטרית (1986) ונשיאה (1998)
- עמית זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1993)
- עמית זר של האגודה הכלכלית האמריקאית (1993)
- נשיא האגודה הכלכלית האירופאית (2001)
- אות לגיון הכבוד בדרגת אביר (2007)
- מדליית הזהב של CNRS (המכון הלאומי למחקר מדעי) (2007)
- דוקטור לשם כבוד מבית הספר לניהול של אוניברסיטת מונטריאול (HEC Montréal) ומבית הספר לכלכלה של לונדון (2007)
- פרס "חזית הידע" בכלכלה מימון וניהול, בסך 400,000 אירו, מטעם ארגון ה-BBVA (2008)[3]
- אות מסדר ההצטיינות של נשיא צרפת (2010)
- פרס על שם קלוד לוי-שטראוס (2011)
- חבר האקדמיה למדעי הרוח והמדינה של צרפת (Académie des Sciences Morales et Politiques) משנת 2011.
- פרס סטיבן רוס (2012)[4]
- פרס נמרס לכלכלה (2014) - על תרומותיו לתאוריה כלכלית ויישומה למימון, ארגון תעשייתי וכלכלה התנהגותית.[5]
- פרס נובל לכלכלה לשנת 2014
ספריו
- Inside and Outside Liquidity, MIT Press, January 2011.
- Balancing the Banks: Global Lessons from the Financial Crisis, Princeton University Press, 2010.
- The Theory of Corporate Finance, Princeton University Press, January 2006.
- Financial Crises, Liquidity and the International Monetary System, Princeton University Press, 2002.
- Competition in Telecommunications, series “Munich Lectures in Economics”, MIT Press, 1999.
- The Prudential Regulation of Banks, MIT Press, 1994.
- A Theory of Incentives in Procurement and Regulation, MIT Press, 1993.
- Game Theory, MIT Press, 1991.
- The Theory of Industrial Organization, MIT Press, 1988.
קישורים חיצוניים
- ז'אן טירול באתר המכון לארגון תעשייתי של אוניברסיטת טולוז
- ביוגרפיה באתר ארגון ECGI
- על טירול ועבודתו, האקדמיה למדעי הרוח והמדינה של צרפת
- פרופיל אתר CNRS
- ז'אן טירול, באתר פרס נובל (באנגלית)
- גנאלוגיה מתמטית של ז'אן טירול, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
הערות שוליים
- ^ הכלכלנים המשפיעים ביותר על פי המדד המשוקלל המבוסס על RePEc
- ^ דירוג עולמי של מחלקות הכלכלה באוניברסיטאות העולם
- ^ ז'אן טירול באתר הפרס
- ^ Economics Scholars Bengt Holmstrom and Jean Tirole Recognized, אתר FARFE
- ^ Nemmers Economics Prize Announced, באתר אוניברסיטת נורת'ווסטרן
| זוכי פרס נובל לכלכלה | ||
|---|---|---|
| 1969–1975 | פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975) | 
|
| 1976–2000 | פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000) | |
| 2001 ואילך | אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) | |
