פול רומר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. פול רומר (באנגלית: Paul Romer; נולד ב-7 בנובמבר 1955) הוא כלכלן אמריקאי, פרופסור בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ניו יורק, מנהל מכון מרון לניהול עירוני, עמית בכיר במכון הובר וחוקר בלשכה הלאומית למחקר כלכלי (NBER) ושימש ככלכלן הראשי של הבנק העולמי. רומר הוא מומחה בתחום תאוריית הצמיחה הכלכלית ומהכלכלנים המצוטטים ביותר בעולם האקדמי.[1] הוא זכה בפרס נובל לכלכלה לשנת 2018.[2]
ביוגרפיה
רומר נולד וגדל בדנוור שבקולורדו, בנו של רוי רומר, פוליטיקאי מהמפלגה הדמוקרטית שנבחר לימים למושל המדינה.[3] ב-1977 סיים תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת שיקגו ובהמשך עשה דוקטורט בכלכלה אף הוא בשיקגו. ב-1982 החל לעבוד כמרצה (Assistant Professor) באוניברסיטת רוצ'סטר וב-1988 קיבל משרת פרופסור חבר באוניברסיטת שיקגו, ב-1990 עבר לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי ומשנת 1996 עד 2011 כיהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטת סטנפורד. ב-2010 שימש פרופסור אורח באוניברסיטת ניו יורק ומ-2011 מכהן כפרופסור מן המניין בבית ספר למנהל עסקים של האוניברסיטה ומכהן כמנהל מכון מרון לניהול עירוני.
משנת 2000 מכהן כעמית בכיר במכון הובר (מכון מחקר ליברטני באוניברסיטת סטנפורד) וחבר בוועדת הבחירה של קרן סלואן למלגות בכלכלה. הוא נבחר לעמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, ובחברה האקונומטרית.
עבודתו בולטת בתחום הצמיחה הכלכלית, ב-1986 פרסם ב-Journal of Political Economy את מאמרו פורץ הדרך Increasing Returns and Long-run Growth וב-1990 את המאמר Endogenous Technological Change . שני המאמרים נכללים בין עשרת המאמרים המצוטטים ביותר במחקר הכלכלי.[4] במאמרים אלו החדיר רומר את המושג של צמיחה אנדוגנית דרך שינויים טכנולוגיים במה שכונה מאז "תאוריית הצמיחה החדשה" (בניגוד לתאוריית הכלכלה נאו-קלאסית). רומר הציג מודלים מתמטיים המראים כיצד השקעות במחקר ופיתוח מביאות לצמיחה ומודלים המצביעים על הצורך של החברה בבניית מוסדות וחקיקה לעידוד השקעות אלו על מנת להביא לצמיחה הראלית.
רומר ידוע גם בשל אמרת הכנף שטבע "A crisis is a terrible thing to waste" (בתרגום חופשי: משבר הוא דבר נורא לבזבז") בהתייחסו לשינויים ולמדיניות שניתן לנקוט בתקופת משבר כלכלי על מנת להביא לצמיחה מהירה. ב-2009 נאם בועידת TED ובה הציג את רעיונו המהפכני של ייסוד "ערי אמנה" (Charter Cities), ערים בינלאומיות חדשות באזורים בלתי מיושבים, שייהנו ממגילות זכויות. ערים אלו יאפשרו פיתוח והתקדמות ללא מגבלות חוקיות המונעות צמיחה.[5] הוא עומד בראש ארגון Charter Cities שנועד לקדם מטרות אלו.[6]
בשנת 2000 ייסד את חברת Aplia העוסקת במתן פתרונות לימוד דרך האינטרנט.
ב-2016 מונה לכלכלן הראשי של הבנק העולמי.[7] הוא התפטר מתפקידו ינואר 2018 לאחר תקופה ממושכת של חיכוכים עם הנהלת הבנק ועובדיו'[8] ובעקבות התבטאות שלו ביחס לאמינות מחקרי הבנק, כשהטיל ספק בממצאי המחקר התקופתי "Doing Business" בנוגע לצ'ילה.[9]
בשנת 2018 זכה בפרס נובל לכלכלה יחד עם עמיתו ויליאם נורדהאוס על עיצוב שיטות המטפלות בכמה מן הנושאים הבוערים בזמנינו: צמיחה בת קיימא לטווח ארוך בכלכלה הגלובלית ורווחת אוכלוסיית העולם.
רומר נשוי ואב לשניים, מתגורר באזור מפרץ סן פרנסיסקו.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פול רומר- קורות חיים
- קורות חייו באתר NBER
- פול רומר באתר הבנק העולמי
הערות שוליים
- ^ הכלכלנים המשפיעים ביותר על פי המדד המשוקלל המבוסס על RePEc
- ^ הזוכים בפרס נובל לכלכלה: ויליאם נורדהאוס ופול רומר, באתר ynet, 8 באוקטובר 2018
- ^ TIME'S 25 MOST INFLUENTIAL AMERICANS, 21.4.1997
- ^ המאמרים המצוטטים ביותר באתר אוניברסיטת קונטיקט
- ^ פול רומר בוועידת TED
- ^ אתר הארגון
- ^ The World Bank hires a famous contrarian, האקונומיסט, 18 ביולי 2016
- ^ אורי פסובסקי, מדוע כלכלנים מעדיפים עמימות, באתר כלכליסט, 29 ביוני 2017
- ^ Paul Romer quits after an embarrassing row, האקונומיסט, 25 בינואר 2018
| זוכי פרס נובל לכלכלה | ||
|---|---|---|
| 1969–1975 | פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975) | 
|
| 1976–2000 | פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000) | |
| 2001 ואילך | אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) | |
