יוג'ין פאמה
 | |
| לידה | 14 בפברואר 1939 (גיל: 85) |
|---|---|
| ענף מדעי | כלכלה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| פרסים והוקרה | פרס נובל לכלכלה |
| תרומות עיקריות | |
| תורת המימון | |
יוג'ין פאמה (באנגלית: Eugene Fama; נולד ב-14 בפברואר 1939) הוא כלכלן אמריקאי ופרופסור למימון באוניברסיטת שיקגו. פאמה נחשב לאבי תורת המימון המודרנית, בזכות מחקריו פורצי הדרך בתחום התאוריה המודרנית של תיקי השקעות והערכות שווי נכסים. הוא אחד הכלכלנים המצוטטים והמשפיעים ביותר בתחומו[1], כתב מעל 100 מאמרים, שהתפרסמו בכתבי עת מקצועיים, ושני ספרים. בשנת 2013 זכה בפרס נובל לכלכלה יחד עם רוברט שילר ולארס פטר האנסן.
ביוגרפיה
פאמה נולד בבוסטון שבמדינת מסצ'וסטס להורים ממוצא איטלקי. ב-1956 החל בלימודי תואר ראשון בשפות רומאניות באוניברסיטת טאפטס המקומית, לאחר שנתיים החל להתמקד בלימודי כלכלה. הוא המשיך ללימודי MBA ודוקטורט בכלכלה ומימון באוניברסיטת שיקגו, בה עשה את כל הקריירה האקדמית שלו מלבד שנתיים שלימד בבלגיה. עבודת התזה שלו לדוקטורט, שנעשתה תחת הדרכתו של מרטון מילר, עסקה בחיזוי מחירי מניות, פאמה מצא כי המחירים מתנהגים באופן הבלתי ניתן לחיזוי מנתוני מחירי העבר, כלומר ב"הילוך מקרי" (רנדומלי). העבודה התפרסמה ב-1965 בכתבי עת למימון תחת הכותרת Random Walks In Stock Market Prices. פאמה טבע את המונחים שוק יעיל (efficient markets), ויעילות שוק (market efficiency) שהפכו למושגים מקובלים בשיח הענפי.
במהלך עבודתו בשיקגו נבנה לראשונה מאגר מסודר ואמין של היסטוריית מחירי ניירות ערך (CRSP), מה שאפשר לחוקרים ביצוע בדיקות אמפיריות לתאוריות המימוניות. ב-1969 פרסם פאמה עם עמיתיו מייקל ג'נסן, לורנס פישר וריצ'רד רול את המחקר האמפירי שביצעו ובו בחנו את תגובת מחירי ניירות ערך למידע חדש שהתפרסם. המחקר כלל מתודולוגיה חדשה לניתוח התגובות, והראה כיצד מגיבים המשקיעים במהירות ומחירי ניירות הערך משקפים כמעט מיידית את הגלום במידע החדש. [1]
ב-1970 פרסם בכתב העת למימון את מאמרו פורץ הדרך Efficient Capital Markets: A Review of Theory and Empirical Work. פאמה סקר במאמר זה את המחקרים והנתונים שנאספו ממדינות שונות בעולם לגבי יעילות שוקי המניות ברמות שונות, לצורך כך פאמה הגדיר שלוש רמות של יעילות בשווקים: הרמה החלשה בה מחיר המניה משקף ידע של המשקיעים לגבי מחירים והיקפי המסחר במניה בעבר, הרמה החצי חזקה בה המחיר משקף את כל המידע הפומבי הקיים, והרמה החזקה בה המחיר משקף הן את המידע הגלוי והן מידע פנים. [2]
שורת מאמרים אלו הניחו את הבסיס התאורטי והעובדתי למה שמכונה תאוריית השוק היעיל, שהתבססה על תאוריית הציפיות הרציונליות והגעה לשיווי משקל כלכלי. עם השנים הפכה התאוריה לנקודת המוצא של חוקרי המימון, כשעל מסקנותייה נעשו מחקרים רבים במטרה לבחון את נכונותה בתנאים שונים.
באמצע שנות ה-80 החל פאמה לשתף פעולה עם עמיתו מאוניברסיטת שיקגו קנת פרנץ' בסדרת מחקרים הנוגעים להערכת שווי נכסים. בין השאר השניים הטילו ספק בנכונותו של המודל המקובל להערכת שווי המניות ה-CAPM. ב-1992 פרסמו פאמה ופרנץ' את מחקרם על סיכון ותשואה בו בחנו את ביצועיהן של אלפי מניות משנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-90. הם הראו כי הבטא שעל פי מודל ה-CAPM קובעת את התשואה הנדרשת למחיר המניה, בכך שמגדירה את רגישות המניה לכלל השוק, אינה מהווה מכשיר מספק וכי קיימים גורמים משפיעים נוספים.
מאז 1963 משמש פאמה כחבר סגל באוניברסיטת שיקגו, כשב-1968 מונה לפרופסור מן המניין. ב-1989 נבחר לחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, הוא עמית בחברה האקונומטרית, נבחר לחבר הראשון באיגוד האמריקאי למימון וחבר כבוד באקדמיה הצרפתית למוסר ומדע המדינה.
הוא נשוי ואב לארבעה ילדים.
קישורים חיצוניים
- דף הבית של יוג'ין פאמה באתר בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת שיקגו
- פול קרוגמן, ניו יורק טיימס, שבויים בקונספציה: כך נכשלו הפרופסרים לכלכלה ומינהל עסקים בחיזוי המשבר ותוצאותיו, 27.9.2009, TheMarker
- my-life-in-finance אוטוביוגרפיה מקצועית של פאמה
- An Experienced View on Markets and Investing
- יוג'ין פאמה, באתר פרס נובל (באנגלית)
הערות שוליים
| זוכי פרס נובל לכלכלה | ||
|---|---|---|
| 1969–1975 | פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975) | 
|
| 1976–2000 | פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000) | |
| 2001 ואילך | אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) | |
