ג'ורג' אקרלוף
ג'ורג' ארתור אקרלוף (באנגלית: George Arthur Akerlof; נולד ב-17 ביוני 1940) הוא פרופסור יהודי-אמריקאי לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2001 (יחד עם ג'וזף שטיגליץ ומייקל ספנס).
ביוגרפיה
ג'ורג' אקרלוף נולד ב-17 ביוני 1940 לאב שוודי ואם יהודיה אמריקאית. סבו ואבי סבו מצד האמא היו יוצאי אוניברסיטת ברקלי.
את התואר הראשון שלו קיבל אקרלוף מאוניברסיטת ייל ב-1962. תואר הדוקטור הוענק לו מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בשנת 1966. לאחר מכן הוא הרצה בבית הספר לכלכלה של לונדון.
אשתו היא ג'נט ילן, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ברקלי ולשעבר יו"ר הבנק הפדרלי ויו"ר הבנק הפדרלי בסן פרנסיסקו, וכן הייתה בחרה בוועד היועצים הכלכלי של נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון.
עבודתו
עבודתו הידועה ביותר של אקרלוף, שפורסמה ברבעון "Quarterly Journal of Economics" בשנת 1970 "שוק הלימונים: איכות ומנגנון השוק"[1], הדגימה כיצד מידע א-סימטרי בשוק יכול להביא לבחירה השלילית (Adverse Selection) שנגרמת מכשל השוק. "הלימונים" הם כינוי בשוק המכוניות המשומשות למכוניות פגומות. בעיית המידע כאן היא שכאשר אדם קונה מכונית משומשת, אין הוא יודע בוודאות מתקבלת על הדעת מהו מצבה. בעלי "לימונים" יהיו מוכנים להיפטר ממכוניותיהם, גם כאשר מחירי המשומשות נמוכים יחסית. בעלי מכוניות תקינות יחכו למחירים טובים יותר בשוק המשומשות. לפיכך, ככל שמחירי המשומשות נמוכים יותר, כן גדלה ההסתברות שקונה המכונית ירכוש "לימון". המאמר, שכיום הוא בין המצוטטים ביותר[2], נדחה בשלושת כתבי העת הראשונים אליהם נשלח לפרסום, בתואנה שהוא טריוויאלי מדי או שגוי בהכרח.[3]
בשנות ה-90 רעיונותיו של אקרלוף עמדו במרכז הוויכוח הציבורי בנושא חוקיותן של הפלות.
קישורים חיצוניים
- ג'ורג' אקרלוף, באתר פרס נובל (באנגלית)
- גיא רולניק, הכלכלנים שזכו בפרס נובל מוכיחים: חברה שלא תרמה אתכם - תתרסק, באתר TheMarker, 17 באוקטובר 2015
- אורי פסובסקי, איך ריח מאפה הקינמון מסמל את הצד האפל של השוק החופשי, באתר כלכליסט, 5 בנובמבר 2015
- אשר שכטר, איתן אבריאל, דגים פתאים | עובדים עלינו ישר בעיניים, באתר TheMarker, 6 בדצמבר 2015
הערות שוליים
| זוכי פרס נובל לכלכלה | ||
|---|---|---|
| 1969–1975 | פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975) | 
|
| 1976–2000 | פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000) | |
| 2001 ואילך | אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) | |
