פרנקו מודיליאני
פרנקו מודיליאני (באיטלקית: Franco Modigliani; 18 ביוני 1918 - 25 בספטמבר 2003) היה מקרו-כלכלן אמריקאי יהודי, יליד איטליה. בשנת 1985 זכה בפרס נובל לכלכלה על "ניתוחיו החלוציים בתחום החיסכון והשווקים הפיננסיים"[1].
קורות חייו
מודיליאני נולד ברומא לאב רופא ילדים ואם עובדת סוציאלית. משפחתו ייעדה אותו ללכת בדרכי האב, שמת כשפרנקו היה בן 13 וללמוד רפואה אך הוא החליט ללמוד משפטים במקום, משום שלא יכל לסבול את מראה הדם ומשום שתואר במשפטים נחשב אז כאמצעי שיכול לפתוח דלתות רבות.
בשנתו השנייה באוניברסיטה השתתף בתחרות ארצית לכתיבת עבודות בכלכלה וזכה במקום הראשון. לאחר מכן, במקביל ללימודי המשפטים (אותם השלים ב-1939) למד מודיליאני כלכלה באופן עצמאי ובהדרכתם של כלכלנים שהכיר.
מודיליאני היה פעיל אנטי-פאשיסטי ועם חקיקת חוקי הגזע באיטליה ב-1938 הצטרף לחברתו סרנה קלבי והוריה - גם הם מתנגדים למוסוליני - בפריז. באביב 1939 הם נישאו ולאחר ביקור קצר במולדת על מנת לקבל את תוארו במשפטים מאוניברסיטת רומא, היגרו לארצות הברית כדי להמלט ממלחמת העולם הקרבה ובאה.
את שנותיו הבאות העביר במכירת ספרים למחייתו ביום ולימודי כלכלה בלילה. לאחר שהשלים את השכלתו האקדמית בבית הספר ניו סקול למדעי החברה בניו יורק הצטרף ב-1948 לסגל אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. ב-1952 עבר לאוניברסיטת קרנגי-מלון, שם לימד וחקר במשך כעשור.
ב-1946 התאזרח בארצות הברית.
תחנתו האקדמית האחרונה הייתה MIT, שם כיהן כפרופסור מ-1962 עד מותו. שם גם העמיד תלמידים רבים ובהם רוברט סי. מרטון, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1997.
במקביל לקריירה האקדמית, המשיך מודיליאני להיות מעורב בפוליטיקה. סמוך למותו גייס את חבריו ל-MIT פול סמואלסון ו-רוברט סולו, גם הם כמוהו חתני הפרס, לכתוב יחד מכתב שפורסם בניו יורק טיימס במחאה נגד התבטאותו של סילביו ברלוסקוני כי "מוסוליני לא רצח אף אחד".
מודיליאני לא היה תאורטיקן בעלמא, אלא עסק בכלכלה מעשית: הוא היה שותף בשנות השישים לפיתוח המודל המקרו כלכלי המשמש את הבנק המרכזי באמריקה. כמו כן היה שותף פעיל לדיון הציבורי בענייני מדיניות כלכלית באיטליה וארצות הברית, מומחה לאינפלציה ונזקיה ומטיף תמידי כנגד גרעונות ממשלתיים מוגזמים[1].
מודיליאני נפטר ב-25 בספטמבר 2003 בקיימברידג' שבמסצ'וסטס.
תרומותיו למדע הכלכלה
מודיליאני עסק בחקר האינפלציה, בסוגיות שונות במקרו-כלכלה, מימון ואקונומטריקה. אך עיקר תהילתו הייתה על שתי עבודות להן היה שותף בשנות החמישים, אותן ציינה האקדמיה השוודית המלכותית למדעים בעת שהעניקה לו את הפרס:
- משפט מודיליאני-מילר M&M (בשיתוף עם מרטון מילר), הביא למסקנה מהפכנית שעוררה תשומת לב רבה לפיה ערכה של חברה אינו תלוי באופן שבו היא מממנת את פעילותה, על ידי הון, מכירת מניות או על ידי חוב. מודיליאני ומילר הראו גם כי מחירי מניות בפועל אינם מושפעים ממבנה החוב של החברות המנפיקות את המניות, אלא מרווחיותן העתידית הצפויה. למשפט מצדו התאורטי יש ערך רב למרות שתנאיו המוקדמים (העדר מיסוי, העדר עלות עסקה ומידע מושלם) אינם מתקיימים במציאות משום שהוא מספק כלים לקביעת מבנה ההון של החברה מתוך הבנת ההשפעה שיש לו על ערכה.
- השערת "מחזור החיים" - ההשערה קובעת כי פרטים מחלקים את הכנסתם הצפויה לאורך ימי חייהם באופן שווה על פני השנים. תוצאה תאורטית חשובה של ההשערה היא שיעור חיסכון שלילי לצעירים וזקנים המלווה בשיעור חיסכון חיובי גבוה בגילאי הביניים. תוצאה זו יכולה להסביר מדוע לתושבי מדינות שונות שיעורי חיסכון שונים, אף כי מחקרים אמפיריים גילו כי גיל בוודאי אינו הגורם היחיד המשפיע על חיסכון. ההשערה היא הבסיס עליו פיתח מילטון פרידמן את תאוריית ההכנסה הפרמננטית שלו. ההבדל הוא שאצל פרידמן מחלק הפרט את הכנסתו לשני גורמים: גורם קבוע וגורם מזדמן. הנטייה השולית לצרוך מתוך הגורם המזדמן תהיה לפי פרידמן נמוכה מאוד, משום שהפרט מחלק את ההכנסה על פני שנים רבות.
קישורים חיצוניים
- פרנקו מודיליאני, באתר פרס נובל (באנגלית)
- פרנקו מודיליאני, אתר זיכרון מטעם MIT.
- השערת מחזור החיים ביתר פרוט.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 דן דגוני, חתן פרס נובל בנובלה: אשתי מבינה בכסף טוב ממני, מעריב, 16 באוקטובר 1985
| זוכי פרס נובל לכלכלה | ||
|---|---|---|
| 1969–1975 | פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975) | 
|
| 1976–2000 | פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000) | |
| 2001 ואילך | אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) | |
