ויליאם שארפ
 |
ויליאם פורסיית שארפ (באנגלית: William Forsyth Sharpe; נולד ב-16 ביוני 1934) הוא כלכלן אמריקאי, פרופסור אמריטוס למימון בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד, וזוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1990, יחד עם מרטון מילר והארי מרקוביץ'.
שארפ היה אחד ממפתחיו של CAPM - מודל לתימחור נכסי הון (Capital asset pricing model), פיתח את מדד שארפ לניתוח תשואות תיקי השקעות, תרם לפיתוח המודל הבינומי להערכת אופציות, פיתח שיטות לאופטימיזציה של הקצאת נכסים, ושיטות לניתוח והערכת ביצועי קרנות נאמנות.
ביוגרפיה
שארפ נולד בבוסטון, מסצ'וסטס, ב-1934. מאחר שאביו היה מגויס למשמר הלאומי של ארצות הברית, נדדה המשפחה ממקום למקום, עד שהשתקעה סופית בריברסייד, קליפורניה. ב-1951 הצטרף לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, כדי ללמוד רפואה, אך עוד במהלך השנה הראשונה החליט להתחיל לימודי מנהל עסקים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.
משמצא כי חשבונאות משעממת אותו, החליט ללמוד כלכלה. ב-1955 סיים את לימודי הבוגר, וב-1956 קיבל תואר מוסמך. בעקבות סיום לימודיו החל לעבוד בתאגיד ראנד. במקביל החל בלימודי דוקטורט במימון.
מוריו באוניברסיטה הביאו לידיעתו את עבודתו של הארי מרקוביץ' על התאוריה המודרנית של תיקי השקעות. שארפ חבר למרקוביץ', עובד ראנד בעצמו, ונוצר ביניהם קשר כה מוצלח, עד כי שארפ הגדיר את מרקוביץ כ"יועץ שלו לעבודת הדוקטורט".
ב-1961 סיים את עבודת הדוקטורט שעסקה בתימחור ניירות ערך, וכללה גרסה מוקדמת למודל ה-CAPM. לאחר קבלת התואר החל ללמד באוניברסיטת וושינגטון, ושם גם החל את המחקר בנושא CAPM. ב-1962 שלח שארפ מאמר בנושא ל"כתב העת למימון" (Journal of Finance) אך המאמר נדחה בתואנה שאינו רלוונטי. המאמר פורסם לבסוף ב-1964, והתברר שאותו מודל פותח עצמאית גם על ידי ג'ון לינטנר וג'ק טריינור.
ב-1968 עבר שארפ ללמד באוניברסיטת קליפורניה באירווין, וב-1970 חזר לסטנפורד, שם חקר בעיקר הקצאת נכסים בניהול השקעות וקרנות פנסיה. עם הזמן נעשה גם יועץ למריל לינץ' ולוולס פארגו. ב-1986 הקים חברה לייעוץ פיננסי. ב-1989 פרש מהוראה, ונעשה פרופסור אמריטוס באוניברסיטת סטאנפורד. עמד גם בראש האגודה האמריקאית למימון. ב-1990 זכה בפרס נובל לכלכלה.
קישורים חיצוניים
- הדף האישי של ויליאם שארפ באתר אוניברסיטת סטנפורד
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
| מנהל עסקים | ||
|---|---|---|
| תחומים | ניהול • מימון • שיווק • חשבונאות • התנהגות ארגונית • אסטרטגיה עסקית • מערכות מידע • יזמות • לוגיסטיקה • חקר ביצועים • קבלת החלטות | |
| מושגים כלליים | ניהול סיכונים • אסטרטגיה תפעולית • ייעוץ אסטרטגי • SWOT • קרן הון סיכון • תוכנית עסקית • נתח שוק • משאבי אנוש • יועץ עסקי • דירקטוריון • מנכ"ל | |
| אישים בולטים | פיטר דרוקר • הנרי מינצברג • פרדריק טיילור • ויליאם שארפ • הנרי פורד • מילטון פרידמן • מייקל פורטר | |
| מוסדות לימוד ומחקר בולטים | הרווארד • וורטון • סטנפורד • MIT • קלוג • דיוק (פיוקווא) • INSEAD • בית הספר לעסקים של לונדון | |
| שיטות מחקר | אתנוגרפיה • מחקר איכותני • מחקר כמותי • ניתוח אירוע • ניתוח נתוני ארכיון • ניתוח תוכן | |
| זוכי פרס נובל לכלכלה | ||
|---|---|---|
| 1969–1975 | פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975) | 
|
| 1976–2000 | פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000) | |
| 2001 ואילך | אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • גולדין (2023) • אג'מולו, ג'ונסון, רובינסון (2024) | |
29473823ויליאם שארפ