ויליאם הראשון, מלך אנגליה
| דמותו של ויליאם על שטיח באייה | |||||||||||
| דמותו של ויליאם על שטיח באייה | |||||||||||
| לידה |
1027? טירת פאלז, דוכסות נורמנדיה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 בספטמבר 1087 רואן | ||||||||||
| מקום קבורה | כנסיית סטפן ה"קדוש", קאן | ||||||||||
| בת זוג | מתילדה מפלנדריה | ||||||||||
| שושלת המלכים הנורמנים | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
ויליאם הראשון, הידוע כויליאם הכובש או ויליאם הממזר (לטינית: Willelmus או Willielmus,[1] אנגלו-סקסית: Willelm, אנגלית מודרנית: William the Conqueror; 1027? – 9 בספטמבר 1087) היה דוכס נורמנדיה משנת 1035 ומלך אנגליה לאחר ניצחונו על הרולד גודווינסון בקרב הייסטינגס ב-1066. ויליאם היה הראשון בשושלת המלכים הנורמנים שמשלה באנגליה עד 1154. תקופת שלטונו הביאה לשינויים עמוקים בתרבות ובחברה האנגלו-סקסית, וסימנה עידן חדש בתולדות הארץ.
חייו
הולדתו
ויליאם נולד בטירת פָּאלֶז הסמוכה לקלבדוס כבנו הלא-חוקי של רוברט דוכס נורמנדיה, ושל הרלבה (Herleva), בתו של בורסקאי. היה מצאצאיו של רולו מנורמנדי.
דוכס נורמנדי
ויליאם נאלץ להיאבק על קבלת תואר דוכס נורמנדיה, בעיקר עקב היותו ממזר ומוצאה הנחות של אמו. ב-1034 עלה אביו לרגל לירושלים ולפני יציאתו קבע את בנו ויליאם כיורשו, במקרה שימות בדרך. אכן, בחזרתו, מת ממחלה וב-1035 ירש ויליאם את כיסאו של אביו והוכתר כדוכס, בעודו אך נער. הוא הותקף מיד על ידי הווסאלים שלו, ונאלץ להיעזר באנרי הראשון, מלך צרפת על מנת להביסם. המאבק נמשך שנים, ורק בשנת 1047 הצליח ויליאם לקבל את מלוא השליטה על נורמנדיה, כאשר הביס את הברונים המורדים בקרב ואל-אס-דון סמוך לעיר קן.
נישואים למתילדה מפלנדריה
ויליאם נישא למתילדה מפלנדריה ב-1050 או ב-1051, בקתדרלת נוטרדאם של העיר אה (Eu) בנורמנדי. הוא היה בן 23 והיא בת 21. נישואיהם הניבו ארבעה בנים ושש בנות (ראו רשימה להלן). למרות שאלו היו נישואים פוליטיים שמטרתם הייתה להכניס טריז בין אויבי נורמנדי העיקריים - צרפת, אנז'ו ופלנדריה, האהבה שררה בין בני הזוג שכנראה שמרו אמונים אחד לשני במשך כל חייהם.
ילדיהם של ויליאם הכובש ומתילדה מפלנדריה
ישנו ויכוח לגבי מספר הבנות שהיו לויליאם ולאשתו, מתילדה מפלנדריה. רשימה זו כוללת כמה רישומים המוטלים בספק.
- רוברט קצר הנעל (מ-1054 לערך עד 1134), דוכס נורמנדיה, נישא לסיביל מקונברסנו, בתו של ג'פרי מקונברסנו.
- אלדליזיה (או אליס) (1055–1065 לערך), נטען כי היא אורסה להרולד גודווינסון, אך קיומה מוטל בספק.
- ססיליה (1054 לערך - 1126), נזירה ראשית של האחווה הקדושה בקן.
- ויליאם רופוס "האדום" (1056–1100), מלך אנגליה.
- ריצ'רד (1057–1081 לערך), נהרג בתאונת צייד.
- אדלה (1026 לערך - 1138), נישאה לסטפן, רוזן בלואה. בנה, סטפאן יהיה המלך האנגלי האחרון של שושלת הנורמנים.
- אגתה (1064 לערך - 1080 לערך), אורסה הן להרולד מווסקס והן לאלפונסו השישי, מלך קסטיליה.
- קונסטנס (1066 לערך - 1090), נישאה לאלן הרביעי פרגנט, דוכס ברטאן. היא הורעלה, ככל הנראה על ידי משרתיה.
- מתילדה (קיומה מוטל בספק ומעורפל)
- הנרי ביוקלרק (מ-1068 ועד 1135), מלך אנגליה. נישא (1) למתילדה (או אדית) מסקוטלנד, בתו של מלקולם השלישי, מלך סקוטלנד, (2) לאדלייד מלאוביין, בתו של ג'פרי מלאוביין, דוכס ברבנט.
מלך אנגליה
לאחר מות אחיין סבו של ויליאם, המלך אדוארד המודה מאנגליה (ינואר 1066), טען ויליאם לכתר אנגליה, בטענה כי אדוארד חשוך הילדים נקב בשמו כיורש בזמן שביקר באנגליה (ככל הנראה ב-1052). אדוארד המוֹדֶה היה סקסוני במוצאו, והיה שייך לבית וסקס עתיק היומין, אשר שלט בממלכת אנגליה, תוך מלחמות תמידיות עם הוויקינגים, הדנים והנורווגים במשך שנים רבות.
טוען נוסף לכתר אנגליה היה הרולד גודווינסון, אציל אנגלי, שהיה גיסו של אדוארד המודה. ויליאם טען שהרולד נשבע בפניו שיוותר על דרישתו לרשת את כס מלך אנגליה. אין שום הוכחה היסטורית על שבועה זו אך המסורת מספרת שהרולד הפליג בתעלה האנגלית בספינתו ועמד לטבוע אך ויליאם הציל אותו. כתמורה להצלה הוא דרש מהרולד להישבע על ויתורו על כס המלכות. ללא ידיעתו של הרולד הוא החביא מתחת לשולחן שרידי גופתו של "קדוש" נוצרי דבר שאינו מאפשר לנשבע להפר את שבועתו.
מכל מקום, עם מותו של אדוארד המודה, התאספה קבוצת האצילים האנגלית והכריזה על הרולד כמלך אנגליה. טקס ההכתרה התקיים ב-5 בינואר 1066, והוא הפך למלך הרולד השני. מנגד, על מנת לחזק את זכותו לכתר האנגלי, השיג ויליאם את תמיכתו של האפיפיור בטענה שהרולד הפר שבועה על שרידי "קדוש" נוצרי.
ב-28 בספטמבר נחת ויליאם על חופה של אנגליה בראש כוח שמנה צי של 600 כלי שיט ו-7,000 חיילים, ויצא לקראת הרולד. באותו הזמן הרולד נאלץ להפנות את צבאו נגד טוען נוסף לכתר אנגליה והוא הרולד הרדרדה (Hardrada), מלך נורווגיה ולוחם ויקינגי מפורסם, שפלש לצפון אנגליה וכבש את העיר יורק. דבר זה איפשר לויליאם להנחית את חייליו על חוף אנגליה ולבצר שם ראש גשר. אחרי שניצח את המלך הנורווגי שב הרולד לכוון ויליאם. בקרב הייסטינגס (14 באוקטובר 1066) הובסו הכוחות הסקסוניים, והרולד עצמו נהרג מחץ שפגע בעינו. היה זה רגע מכונן של מה שידוע כיום ככיבוש נורמני של אנגליה. ניצחון זה מונצח בשטיח באייה, שטיח קיר המפורסם בו רקומות למעלה משבעים תמונות המראות את שלבי כיבוש אנגליה על ידי ויליאם.
לאחר היסוס קל, התאספו אצילי ובישופי אנגליה והחליטו להכתיר את ויליאם כמלך אנגליה ב-25 בדצמבר 1066 במנזר וסטמינסטר.
ב-1067 חזר ויליאם לנורמנדי והשאיר את אחיו למחצה, אודו מבאייה, כשליט. אך מרידות שפרצו בכל חלקי אנגליה נגד ויליאם אילצו אותו לשוב אליה. במשך 4 שנים הוא לחם נגד המורדים השונים וניצח את כולם. ויליאם הנהיג עונש של החרמת רכושם ואדמותיהם של המורדים ותומכיהם ומתן רכוש זה לאנשיו הנורמנדים. כך, בהדרגה, הודחה כמעט כל האצולה האנגלית וארץ זו נוהלה, למעשה, על ידי אצולה נורמנדית דוברת צרפתית.
ויליאם יזם שינויים גדולים רבים, ביניהם שינוי בסיסי של מערכת החוק האנגלו-סקסונית, אותה הוא חיבר עם החוק הנורמני (1085). על מנת לוודא את מידת שלטונו, הזמין ויליאם את חיבורו של ספר יום הדין, הדומה למפקד אוכלוסין מודרני, בו נרשם כל אנגלי בעל רכוש והמהות המדויקת של רכושו. גם בכנסייה ביצע ויליאם מהפך גדול כאשר החליט להעביר בהדרגה את כל משרות הבישופים לידיים של אנשי כנסייה נורמנדים. כך גם רכושה הרב של הכנסייה עבר לידי אנשיו.
ויליאם נחשב למלך חזק, בעל כוח אבסולוטי ולעיתים קרובות אכזר וחסר רחמים נגד כל ניסיון למרוד בו. שמעו כלוחם אמיץ ומנצח יצא למרחקים ובזמנו לא היו יותר ניסיונות של פלישות סקנדינביות (ויקינגים) לאנגליה. כך הפכה אנגליה למקום בטוח הנשלט לחלוטין על ידי אנשיו ומקור הכנסה כספית עצום ממדים. אך ויליאם היה גם דוכס נורמנדי ושם הצרות לא פחתו. אויביו משכבר הימים - צרפת, פלנדריה ואנז'ו יצאו נגדו בכל הזדמנות ואף גייסו לצידם את רוברט, בנו הבכור של ויליאם. מלחמות אלו נמשכו לסירוגין בין השנים 1071 ל-1084. לאחר מכן הוא חזר שוב לאנגליה שם המשיך להחרים רכוש אנגלי ולהעבירו לאנשיו.
כמו כן, הורה על בנייתן של מספר רב של טירות, ביניהן מגדל לונדון.
ב-1087 נאלץ לחזור לנורמנדי ולהלחם במלך צרפת שניסה לכבוש שטח מדוכסותו. מלך צרפת נוצח אך ויליאם נפצע בקרב.
מותו
לאחר הקרב הקרב הצרפתי נפצע ויליאם קשות ומת מפצעיו ב-9 בספטמבר 1087. הוא נקבר בכנסיית סטפאן ה"קדוש" בעיר קן בנורמנדי.
את ממלכת אנגליה הוריש ויליאם לבנו השני, ויליאם רופוס, ואת מקומו כדוכס נורמנדי הוריש לבנו הבכור, רוברט קצר הנעל, למרות שמרד בו קודם לכן. בנו הצעיר, הנרי ביוקלרק, נעשה אף הוא מלך אנגליה מאוחר יותר, לאחר שויליאם השני מת ללא יורשים.
לקריאה נוספת
- David Bates, William the Conqueror.
- The lives of the Kings & Queens of England, Antonia Fraser Ed., University of California press, 1998.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
הערות שוליים
- ^ Nicholas Harris Nicolas, The Chronology of History, Green, & Longman and John Taylor, 1838. עמ' 364.
| מלכי אנגליה | ||
|---|---|---|
| שושלות מלוכה | ממלכת מרסיה • בית וסקס • המלכים הנורמנים • בית פלנטג'נט • בית לנקסטר • בית יורק • בית טיודור • בית סטיוארט • בית הנובר • בית סקסה-קובורג-גותה • בית וינדזור | |
| מלכים | ויליאם הראשון • ויליאם השני • הנרי הראשון • מתילדה • סטיבן | |
