אלינור מקסטיליה

אלינור מקסטיליה (1241 – 28 בנובמבר 1290) הייתה אשתו הראשונה של אדוארד הראשון, מלך אנגליה. היא נישאה לו כחלק מהסכם פוליטי שהעניק לאנגליה ריבונות על גסקוניה. בנוסף החזיקה בתואר רוזנת פונטייה משנת 1279 ועד מותה.

ביוגרפיה

אלינור נולדה בבורגוס לפרדיננד השלישי, מלך קסטיליה ולג'ואן, רוזנת פונטייה. הגרסה הספרדית של שמה הייתה ליאונור, אך באנגליה היא נודעה כאלינור על שם סבתא רבתא מצד אביה, אלינור מאנגליה, בתם של אלינור מאקוויטניה והנרי השני, מלך אנגליה.

אלינור הייתה השנייה מבין חמשת ילדיהם של פרדיננד וג'ואן. אחיה הבכור פרדיננד נולד ב-1239/40, ואחיה הצעיר לואיס ב-1242/43; שני בנים שנולדו לאחר מכן מתו בצעירותם. אלינור עצמה נולדה ככל הנראה ב-1240 או 1241, היות שידוע כי בעת מותה הייתה בת 49.

עוד לפני נישואיה של אלינור לאדוארד ב-1254 ייעדה אותה משפחתה להינשא לתיאובלד השני מנווארה, על מנת לחזק את טענותיהם לשלטון בממלכת נווארה. אימו של תיאובלד, מרגרט מבורבון, התנגדה לנישואים אלה, וב-1253 במסגרת ברית שחתמה עם חיימה הראשון, מלך אראגון התחייבה כי תיאובלד לעולם לא יתחתן עם אלינור.

נישואיה לאדוארד

בעקבות הסכם זה החל אלפונסו העשירי, אחיה למחצה של אלינור, לנהל משא ומתן עם הנרי השלישי, והשניים הסכימו כי אלינור תינשא לאדוארד, שבאותה עת החזיק בתואר דוכס. הנרי היה מעוניין בנישואים ואף הסכים לזנוח את ההכנות לקראת טקס האבירות של אדוארד באנגליה שכבר היו בעיצומן, כדי שאלפונסו עצמו יעניק לאדוארד תואר אבירות בספרד.

הזוג הצעיר נישאו במנזר לאס הולגאס בבורגוס, ב-1 בנובמבר 1254. אדוארד ואלינור היו קרובי משפחה רחוקים - סבו של אדוארד המלך ג'ון וסבתא רבתא של אלינור היו אחים. בעת נישואיהם אלינור הייתה בת שלוש עשרה וחצי בלבד, ובמהלך השנה הראשונה לנישואיהם כבר ילדה את ביתה הראשונה, שמתה בינקות. בסוף הקיץ של 1255 הגיעה אלינור לאנגליה ואדוארד הגיע בעקבותיה כמה חודשים לאחר מכן.

קרובי משפחה נוספים של אלינור הגיעו אף הם לאנגליה זמן קצר לאחר נישואיה כדי לזכות בחסותו של הנרי השלישי, מהלך שנתקל בהתנגדות מצד אצילי אנגליה והפך אותה ללא פופולרית. מנגד, הברית בין הנרי לאלפונסו אפשרה שליחת חיילים אנגלים וצרפתים לערים סביליה וקורדובה, שנכבשו באותה תקופה מידי המורים, נוכחות צבאית שהמשיכה עד לפרוץ מלחמת מאה השנים.

מלחמת הברונים השנייה

במהלך מלחמת הברונים השנייה בין הנרי השלישי לברונים שלו תמכה אלינור באדוארד, ואף דאגה לכך שקשתים ממחוז פונטייה של אמה בצרפת יצטרפו לצידו. במהלך המלחמה היא החזיקה בטירת וינדזור שבה נכלאו כמה מהברונים אדוארד. לאחר שהצבא המלוכני הובס בקרב לווס ביוני 1264, הורה מנהיג הברונים סיימון דה מונפורט לסלק את אלינור מטירת וינדזור ולכלוא אותה בארמון וסטמינסטר.

אלינור שוחררה לאחר שצבאם של אדוארד והנרי הביס את צבא הברונים בקרב אבשם ב-1265, וביולי 1266 ילדה בן ראשון, לאחר שלוש בנות שמתו כולן בינקות. באביב 1268 נולד בנה השני הנרי, וביוני 1269 נולדה בת נוספת, אלינור.

מסע הצלב

ב-1270 אדוארד ואלינור הצטרפו ללואי התשיעי מצרפת במסע הצלב השמיני. לואי מת בקרתגו במהלך המסע, ובני הזוג המשיכו בלעדיו והגיעו במאי 1271 לעכו, שם נולדה בתם ג'ואן מעכו. למרות שמבחינה צבאית מסע הצלב נחל כישלון, נוכחותו של אדוארד בארץ הקודש היוותה איום על שלטונו של ביברס והשושלת הבחרית והוא ניסה להתנקש בחייו של יורש העצר האנגלי באמצעות פגיון מורעל. על פי הגרסה העממית של האירועים אלינור הייתה זו שהצילה את חייו של אדוארד ומצצה את הרעל מהפצע בזרועו, אך ככל הנראה האחראי לכך היה רופא שכרת את החלקים המורעלים מבשרו של אדוארד. בספטמבר 1272 עזבו אדוארד ואלינור את ארץ ישראל, ובמהלך המסע שלהם נולד בנם אלפונסו. עוד לפני שחזרו לאנגליה נודע להם על מותו של הנרי, שבעקבותיו הפך אדוארד למלך אנגליה. לאחר שובם לממלכה הם הוכתרו יחדיו ב-19 באוגוסט 1274.

המלכה הרעיה

למרות שנישואיהם היו נישואים מאורגנים, כמקובל במשפחות המלוכה בימי הביניים, אלינור ואדוארד ניהלו זוגיות יציבה, ואדוארד הוא אחד המלכים האנגלים היחידים בימי שלא ידוע על קשרים שניהל מחוץ לנישואים. אלינור ואדוארד נפרדו רק לעיתים רחוקות והיא ליוותה אותו גם במסעות צבאיים בוויילס, במהלך אחד מהם נולד בנם אדוארד בטירת קרנארבון.

לאחר מותה של אלינור התאבל עליה אדוארד במשך שנים ארוכות, וסירב להינשא מחדש. לבסוף התחתן עם מרגרט, ביתו של פיליפ השלישי מלך צרפת אך רק מכיוון שחשש ממלחמת ירושה שתפרוץ בין הבעלים של בנותיו במקרה שבנו אדוארד, הבן היחיד שילדה אלינור שיגיע לבגרות, ימות גם הוא לפני שיעלה לכס המלוכה. מרגרט אכן ילדה לו בנים נוספים, אך אדוארד נשאר נאמן לאלינור והשתתף מדי שנה באזכרות לזכרה, ולפחות באחת מהן השתתפה לצידו גם מרגרט.

סמלה של אלינור מקסטיליה כמלכת אנגליה

מוות

אלינור הייתה ככל הנראה אישה בריאה במשך רוב חייה; היא שרדה לפחות שישה עשר הריונות, אך מסמכים מאותה תקופה מעידים על כך שלאחר לידת ילדה האחרון, החלה לצרוך תרופות באופן תכוף. ב-1287 שהתה אלינור עם אדוארד בגסקוניה וככל הנראה לקתה שם בקדחת, מחלה שאומנם אינה קטלנית בפני עצמה, אך משאירה את קורבנותיה חלשים ופגיעים לזיהומים מזדמנים. כמו כן חוקרים משערים כי כמו שאר בני משפחת המלוכה של קסטיליה גם אלינור סבלה מבעיות לב.

לאחר ששבה לאנגליה מגסקוניה אלינור הייתה ככל הנראה מודעת למותה המתקרב. היא דאגה לנישואי בנותיה, מרגרט וג'ואן, והאיצה את המשא ומתן על נישואיו של אדוארד הצעיר למרגרט, העלמה מנורווגיה, יורשת העצר של סקוטלנד. בקיץ 1290 אלינור יצאה למסע בין אחוזותיה, אך התקדמותה הייתה איטית בהרבה מהמתוכנן. בסתיו זומן מושב הפרלמנט לקליפסטון במקום לונדון, וגם ילדיה של אלינור זומנו לבקר אותה שם. עם סיום מושב הפרלמנט אלינור ואדוארד יצאו בדרכם מקליפסטון ללינקולן, אך אלינור הייתה מסוגלת לנסוע פחות משמונה קילומטרים ביום.

תחנתה האחרונה הייתה בכפר הארבי בנוטינגהמשייר, כ-10 קילומטר מלינקולן. המלכה התאכסנה בביתו של ריצ'רד דה ווסטון (ששרידיו עדיין ניצבים ליד הכנסייה בהארבי), ושם מתה בערב ה-28 בנובמבר 1290, בגיל 49 ואחרי 36 שנות נישואים. אדוארד היה ליד מיטתה ברגעיה האחרונים, ולאחר מותה הוכרזו שלושה ימי אבל בהם כל מנגנוני השלטון הפסיקו את פעילותם.

תהלוכה, קבורה ואנדרטאות

גופתה החנוטה של אלינור נישאה בתהלוכה מלינקולן ועד מנזר וסטמינסטר. אדוארד ליווה את התהלוכה במשך רוב הדרך, כמו גם אבלים רבים. אדוארד הורה להקים צלבי זיכרון בכל נקודה בה עצרה התהלוכה למנוחת לילה, בדומה לצלבים שהוצבו בצרפת במסלול מסע הלוויה של לואי התשיעי. "צלבי אלינור" הוצבו בלינקולן, גרנת'ם, סטמפורד, גדינגטון, הרדינגסטון ליד נורת'המפטון, סטוני סטרטפורד, וובורן, דאנסטייב, סנט אולבנס, וולתם, ווסטצ'יפ וצ'רינג קרוס. מתוכם שרדו רק שלושה, אף אחד מהם לא בשלמותו.

האנדרטה הידועה כיום בשם "צ'רינג קרוס" (צלב צ'רינג) בלונדון, מול תחנת הרכבת בשם זה, נבנתה בשנת 1865, והיא שחזור של הצלב המקורי שהוצב בקצה הצפוני של וייטהול, אך נהרס ב-1647 והוחלף בפסלו של צ'ארלס הראשון. עם זאת, עד היום הנקודה בה הוצב צלב הזיכרון לאלינור משמשת כנקודת האפס של לונדון, ממנה נמדדים כל המרחקים בעולם מהעיר.

הלווייתה של אלינור התקיימה במנזר וסטמינסטר ב-17 בדצמבר 1290. גופתה הונחה בקבר ליד המזבח הגבוה שבו נטמנו ארונותיהם של אדוארד המוודה והמלך הנרי השלישי. גופתה של אלינור נשארה בקבר זה עד להשלמת הקבר שככל הנראה הזמינה לפני מותה, ומורכב מתיבת שיש עם פיתוחים מגולפים ומגנים צבעוניים של סמלי אנגליה, קסטיליה ופונטייה. מצבת הקבר היא פסל ברונזה מוזהבת של ויליאם טורל של אלינור ניצבת בתנוחה כמו התמונה של החותם שלה.

כאשר אדוארד התחתן בשנית עשור לאחר מותה, הוא ואשתו השנייה מרגרט מצרפת, קראו לבתם היחידה אלינור לכבודה.

צאצאים

1. לידה שקטה (יולי 1255)
2. קתרין (בערך 1264 - 5 בספטמבר 1264), קבורה במנזר ווסטמינסטר.
3. ג'ואנה (ינואר 1265 - לפני 7 בספטמבר 1265), קבורה במנזר וסטמינסטר.
4. ג'ון (13 ביולי 1266 - 3 באוגוסט 1271), מת בוולינגפורד, תחת חסותו של נכדו ריצ'רד, רוזן קורנוול. קבור במנזר וסטמינסטר.
5. הנרי (לפני 6 במאי 1268 - 16 באוקטובר 1274), קבור במנזר וסטמינסטר .
6. אלינור (18 ביוני 1269 - 29 באוגוסט 1298). הייתה מאורסת לאלפונסו השלישי מאראגון, שמת ב-1291 בטרם נישאו. בשנת 1293 נישאה לרוזן הנרי השלישי מבר, ונולדו לה בן אחד ושתי בנות.
7. בת (נולדה ב-1271 בארץ ישראל). על פי כמה מקורות ייתכן ששמה היה ג'וליאנה.
8. ג'ואן (אפריל 1272 - 7 באפריל 1307). נישאה בשנת 1290 לגילברט דה קלייר, הרוזן השישי מהרטפורד, שמת בשנת 1295, ולאחר מכן ב-1297 לראלף דה מונת'רמר. היו לה ארבעה ילדים מכל נישואים.
9. אלפונסו (24 בנובמבר 1273 - 19 באוגוסט 1284), רוזן צ'סטר.
10. מרגרט (15 במרץ 1275 - לאחר 1333). בשנת 1290 נישאה לג'ון השני מבראבנט, שמת ב-1318. היה להם בן אחד.
11. ברנגריה (1 במאי 1276 - לפני 27 ביוני 1278), קבורה במנזר וסטמינסטר.
12. בת (דצמבר 1277/ינואר 1278 - ינואר 1278), קבורה במנזר וסטמינסטר. אין ידיעות על שמה.
13. מרי (11 במרץ 1279 - 29 במאי 1332), נזירה בנדיקטנית באמסברי.
14. בן, יליד 1280 או 1281 שמת זמן קצר מאוד לאחר הלידה ואין עדויות על שמו.
15. אליזבת (7 באוגוסט 1282 - 5 במאי 1316). נישאה בשנת 1297 לג'ון הראשון, רוזן הולנד, ובשנת 1302 התחתנה עם בעלה השני המפרי דה בוהון, הרוזן הרביעי של הרפורד והרוזן השלישי של אסקס. הנישואים הראשונים היו ללא ילדים; מבוהון היו לאליזבת היו עשרה ילדים.
16. אדוארד השני מאנגליה, הידוע גם בשם אדוארד מקרנארבון (25 באפריל 1284 - 21 בספטמבר 1327). בשנת 1308 התחתן עם איזבלה מצרפת. נולדו להם שני בנים ושתי בנות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלינור מקסטיליה בוויקישיתוף

• אלינור מקסטיליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ביבליוגרפיה

• Hamilton, Bernard (1996). "Eleanor of Castile and the Crusading Movement". In Arbel, Benjamin (ed.). Intercultural Contacts in the Medieval Mediterranean. Frank Cass.
• Parsons, John Carmi. Eleanor of Castile: Queen and Society in Thirteenth Century England, 1995.
• Parsons, John Carmi, "The Year of Eleanor of Castile's Birth and Her Children by Edward I," Mediaeval Studies 46 (1984): 245–265, esp. 246 n. 3.
• Parsons, John Carmi, 'Que nos lactauit in infancia': The Impact of Childhood Care-givers on Plantagenet Family Relationships in the Thirteenth and Early Fourteenth Centuries," in Women, Marriage, and Family in Medieval Christendom: Essays in Memory of Michael M. Sheehan, C.S.B, ed. Constance M. Rousseau and Joel T. Rosenthal (Kalamazoo, 1998), pp. 289–324.
• Powicke, Frederick Maurice (1991). The Thirteenth Century, 1216–1307. Oxford University Press.
• Cockerill, Sara (2014). Eleanor of Castile: the shadow queen. Stroud: Amberley. ISBN 9781445635897.
• Dilba, Carsten. Memoria Reginae: Das Memorialprogramm für Eleonore von Kastilien, Hildesheim 2009.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37891156אלינור מקסטיליה