הרולד איקס
 | |||||||
| הרולד איקס | |||||||
| לידה | הולידייסבורג, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | וושינגטון הבירה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | הרולד לה קלייר איקס | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סנדי ספרינג, מרילנד, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
הרולד לה קלייר אִיקֶס (באנגלית: Harold LeClair Ickes; ) היה איש ממשל ופוליטיקאי אמריקאי. הוא כיהן כמזכיר הפנים של ארצות הברית במשך כמעט 13 שנים מ-1933 - 1946, האדם שמשך כהונתו בתפקיד זה היא הארוכה ביותר אי פעם, והשני באורך כהונתו מכל חברי הקבינטים של ארצות הברית לאחר ג'יימס וילסון (מזכיר החקלאות בשנים 1913-1897). איקס ופרנסס פרקינס, מזכירת העבודה בקבינט של רוזוולט, היו שני חברי הקבינט היחידים בממשלו שכיהנו לאורך כל תקופת נשיאותו.
איקס היה האחראי על יישום רבים מצעדי מדיניות הניו דיל של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. הוא היה אחראי על תוכנית הרווחה הכללית, "מנהל עבודות הקדמה" (Public Works Administration), ועל הפעולות הסביבתיות של הממשל הפדרלי.
בזמנו הוא נחשב לדובר ליברלי בולט, נואם מוכשר ותומך בולט של רבים ממטרותיהם של האפרו-אמריקאים, אם כי באותה עת הוא נכנע לכדאיות הפוליטית שעל פיה הונהגה ההפרדה הגזעית ברמת המדינות. לפני הקריירה הפוליטית שלו ברמה הארצית, שבה הוא ביטל האת ההפרדה הגזעית בתחומים שהיו בשליטתו הישירה, היה איקס נשיא הסניף של שיקגו של NAACP. רובר ויוור, שב-1966 היה האפרו-אמריקאי הראשון שכיהן במשרה בקבינט של ארצות הברית (כמזכיר השיכון והפיתוח העירוני הראשון של ארצות הברית), היה חבר ב"קבינט מטבחון השחורים" של איקס, שהיו יועציו בסוגיות הקשורות ליחסים גזעיים.
איקס היה אביו של הרולד מקאוון איקיז, שהיה סגן ראש סגל הבית הלבן בממשלו של הנשיא ביל קלינטון.
ראשית חייו
הרולד איקס נולד בהולידייסבורג, פנסילבניה למשפחה ממוצא סקוטי וגרמני.[1] הוריו היו מטילדה (לבית מק'קון) וג'סי בון ויליאמס איקס.[2] בגיל 16, בשל מותה של אמו, הוא עבר לשיקגו, שם הוא התחנך בבית הספר התיכון אינגלווד, בו הוא היה נשיא כיתתו. לאחר סיום בית הספר התיכון הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטת שיקגו, שם הוא סיים תואר בוגר אוניברסיטה ב-1897. בשיקגו היה איקס חבר בסניף שנוסד מחדש של אחוות פי-דלתא-טתא.
עבודתו הראשונה הייתה ככתב בעיתון The Chicago Record, ולאחר מכן ככתב בעיתון שיקגו טריביון. ב-1907 הוא קיבל תואר J.D. מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת שיקגו, אך כמעט ולא עסק במקצוע. אחד התיקים הבולטים שבהם הוא עסק היה פרשת הריגתו של לזרוס אוורבוך (אנ'), שנורה ב-1908 על ידי מפקד משטרת שיקגו על רקע החשש שהיה באותה תקופה מפני האנרכיסטים לאחר מעורבותם באירועי היימרקט ב-1886.[3][4] כבר אז היה איקס פעיל בפוליטיקה.
פעילות פוליטית
בתחילת דרכו היה איקס חבר במפלגה הרפובליקנית בשיקגו, אך מעולם לא היה חלק מהמנגנון המפלגתי. הוא חש חוסר שביעות רצון מהמדיניות הרפובליקנית והצטרף ב-1912 למפלגה הפרוגרסיבית בראשותו של תאודור רוזוולט. לאחר ששב למפלגה הרפובליקנית, הוא השתתף במסעות הבחירות של הרפובליקנים הפרוגרסיבים צ'ארלס אוונס יוז בבחירות לנשיאות של 1916, ובאלו של היירם ג'ונסון בבחירות לנשיאות של 1920 ובאלו של 1924.
הוא נאבק קשות באיל ההון משיקגו סמואל אינסול, בראש העיר ויליאם הייל תומפסון, ובבעלי השיקגו טריביון, רוברט מקומריק. מאוחר יותר היה לו מאבק במועמד לנשיאות תומאס דיואי.
אף על פי שהיה איקס פעיל בפוליטיקה של שיקגו, עד ל-1933 הוא לא היה מוכר ברמה הארצית. כחלק ממעורבותו בפוליטיקה, הוא היה מעורב בחיים הפוליטיים והחברתיים של העיר. בין פעילויותיו הבולטות הייתה עבודתו עבור הארגון "המועדון העירוני של שיקגו" (City Club of Chicago).
לאחר שנבחר פרנקלין דלאנו רוזוולט לנשיאות ב-1932, הוא החל לקבץ את חברי הקבינט שלו. יועציו סברו שכנשיא דמוקרטי, הוא יזדקק לרפובליקני פרוגרסיבי כדי למשוך אליו את המתלבטים בקרב קהל המצביעים. הוא ביקש למנות לתפקיד בממשלו את היירם ג'ונסון, סנאטור רפובליקני, שבאותה תקופה תמך במערכת הבחירות של רוזוולט, אך הוא לא היה מעוניין. עם זאת, המליץ ג'ונסון על בעל בריתו משכבר הימים, איקס.
מזכיר הפנים של ארצות הברית
איקס שימש בו-זמנית במספר תפקידים מרכזיים בממשלו של רוזוולט. אף על פי שהוא כיהן כמזכיר הפנים, הוא נודע יותר בציבור בשל עבודתו במקביל כמנהל "מנהל עבודות הקדמה" (Public Works Administration), שם הוא ניהל מיזמים בהיקף של מיליארדי דולרים שנועדו למשוך השקעות פרטיות וליצור מקומות עבודה במהלך השפל הגדול. ניהול תקציב מנהל עבודות הקדמה על ידו והתנגדותו לשחיתות, הקנו לו את הכינוי "הרולד הישר" (Honest Harold). בדרך כלל הוא הגיש מיזמים לאישורו של הנשיא, אך הוא גם התעמת באופן לא פחות תכוף עם רוזוולט ועם עמיתיו בקבינט, ונודע בלוחמנות שלו.
תמיכתו של איקס בתחנות הכוח של מנהל עבודות הקדמה הטילה לחץ פיננסי שהלך וגדל על חברות החשמל הפרטיות במהלך השפל הגדול, שהיה לו הן השפעה חיובית והן השפעה שלילית. הוא ניסה לאכוף את חוק רקר (Raker Act) כנגד עיריית סן פרנסיסקו, חוק של הקונגרס שקבע שבשל העובדה שהסכר בעמק הץ' הצ'י שבתחומי הפארק הלאומי יוסמיטי, שכן על קרקע ציבורית, שום רווח פרטי לא היה יכול להיות מופק מפיתוחו. העיר המשיכה למכור את החשמל לחברת החשמל והגז הפסיפית (Pacific Gas and Electric Company), שמכרה אותו ברווח.
ביולי 1938 כתב איקס מכתב לנשיא רוזוולט, בו הוא הפציר בו לא להעביר את אטול פאלמירה לידי צי ארצות הברית לשימוש כבסיס צבאי. בצטטו את מכתבו הוא כתב:
...למחלקת הצי יש תוכנית לרכישה ופיתוח של האי כבסיס אווירי. נציגינו למדו את התנאים באי ובאיים אחרים בדרום האוקיינוס השקט, והם דיווחו שהשימוש בשטח אדמה קטן זה כבסיס צבאי למטרות מחלקת הצי יהרוס ללא ספק חלק ניכר ממנו אם לא את כולו וכך יהפוך האי לאחד מנכסינו הייחודיים ביותר מבחינה מדעית ונופית.
שליחת המכתב לא נחלה הצלחה, והתוכניות להקמת הבסיס התקדמו, אך על פי כל הדיווחים היה איקס פקיד הממשלה הראשון שהציע שאטול פאלמירה יהפוך למונומנט לאומי. כיום האטול הוא חלק מהמונומנט הלאומי הימי של האיים הפסיפים המרוחקים (Pacific Remote Islands Marine National Monument), ועל אף שסבל מסוגי הנזקים שחזה איקס, הוא שוקם ונעשה בו שימוש קבוע לצורכי מחקר מדעי, ונשמרים בו מה שאיקס תיאר במכתבו כ"מוצגים גאולוגים וביולוגים ...בעלי יופי נהדר וחשיבות מדעית".[5]
איקס תרם מאוד להקמת הפארק הלאומי קינגס קניון, והזמין את אנסל אדמס, "צלם קיר" במיזם יחסי ציבור שאפתני שהשניים יזמו כדי לתעד ולפרסם, ברמה המפורטת ביותר, את היופי היוצא מן הכלל של הפארקים לעיני הציבור, ובאופן בלתי ישיר אך משפיע, שכנעו את הקונגרס לתמוך בהצעת החוק של הנשיא רוזוולט ב-1940.[6]
לאחר האסון בו התפוצצה ספינת האוויר הגרמנית הינדנבורג ב-1937, ביקש מנהל חברת צפלין, הדר' הוגו אקנר, לרכוש הליום מארצות הברית כתחליף למימן הדליק לשימוש עתידי בספינות האוויר שלהם. איקס התנגד למכירה, אם כי באופן מעשי תמכו בה כל שאר חברי הקבינט והנשיא רוזוולט עצמו. איקס לא ויתר, מתוך חשש שגרמניה הנאצית תעשה בהליום שימוש צבאי. חברת צפלין לא השיגה את ההליום משום מקור אחר, ואקנר סירב לסכן את נוסעי הספינות בהמשך השימוש במימן. כתוצאה מכך הגיע לקיצו עידן ספינות האוויר.
חברת עראמקו הסעודית, בסיועו של איקס, הביאה את הנשיא רווזולט להסכים לסיוע לערב הסעודית במסגרת הסכם השאל-החכר, שהיה קשור להגנה על האינטרסים האמריקאים שם.
מיוני ועד אוקטובר 1941, בתקופה בה היה חשש למחסור בנפט, הוציא איקס הוראות לסגור את תחנות הדלק במזרח ארצות הברית החל מהשעה 7 בערב ועד 7 בבוקר.
איקס היה נואם מוכשר והיחידי בממשל רוזוולט שהיה מסוגל להתמודד מול ג'ון ל. לואיס, נשיא איגוד עובדי המכרות, שלעיתים קרובות נשא נאומים ברדיו שבהם מתח ביקורת על ממשל רוזוולט.
מאוקטובר 1942 ועד ספטמבר 1945, במהלך הכיבוש ההיפני של הפיליפינים, החזיק איקס בתפקיד הנציב העליון של הפיליפינים.
הפרדה גזעית וזכויות האזרח
איקס היה תומך נלהב של זכויות האזרח. הוא היה נשיא הסניף בשיקגו של "האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים" (NAACP), ותמך בזמרת הקונטרה אלט האפרו-אמריקאית מריאן אנדרסון כאשר ב-1939 אסרו עליה בנות המהפכה האמריקאית (אנ') להופיע בקונטיטושן הול (Constitution Hall) בוושינגטון הבירה. איקס היה המארגן ומנהל האירוע בקונצרט של אנדרסון שנערך לאחר מכן באנדרטת לינקולן.[7]
ב-1933 שם איקס קץ להפרדה הגזעית בקפיטריה ובחדרי השירותים של מחלקת הפנים, כולל בפארקים הלאומיים ברחבי ארצות הברית. הוא עודד קבלנים פרטיים שעבדו עם מנהל עבודות הקדמה להעסיק אפרו-אמריקאים הן כעובדים מקצועיים והן כעובדים מקצועיים. רוברט ויוור, שב-1966 היה האפרו-אמריקאי הראשון שכיהן בחבר בקבינט, היה אחד מיועציו בסוגיות שנגעו ליחסים בין-גזעיים, קבוצה שנודעה בכינוי "קבינט מטבחון השחורים" (Black Kitchen Cabinet).[8][9] ביחסם של הלבנים כלפי השחורים חל שינוי איטי מאוד במהלך שנות ה-30, ואיקס לא ניסה להאיץ את השינוי, בטענה קיים קודם כל צורך לבצע הקלה דחופה ושדרוג של מיומנויותיהם של השחורים.[10]
ב-1937, כאשר האשים הסנאטור הדמוקרטי מקרוליינה הצפונית ג'וזאיה ביילי את איקס על כך שהוא מפר את חוקי ההפרדה הגזעית, כתב לו איקס שהוא פעל לטובת השוויון וצפה שהוא יתרחש, אך לא בזבז אנרגיה על ההפרדה הגזעית ברמת המדינות:
אני סבור שזהו עניינן של המדינות לפתור את בעיותיהן החברתיות ככל האפשר, ובעוד שתמיד הייתי מעוניין לראות שהשחורים זוכים לעסקה הגונה, מעולם לא בזבזתי את כוחותיי אל מול חומת האבנים של ההפרדה הגזעית. אני מאמין שהחומה תתפורר כאשר השחורים יגיעו למעמד חינוכי וכלכלי גבוה. ...יותר מכך, בה בשעה שבצפון לא קיימים חוקי ההפרדה הגזעית, ההפרדה הגזעית אכן קיימת ואנחנו צריכים להכיר בכך.[11]
ב-1941 סלל איקס את הדרך לכך ששירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית יבטל את ההפרדה הגזעית במתקניו בבירה לאחר שקבוצה של שחורים הגיעה כדי לשחק מיני גולף במסלול הגולף של פארק הפוטומק המזרחי והוטרדה מילולית על ידי מנהלי המתקן הלבנים.[12] הוא עשה כן יום לאחר האירוע וכמעט 14 שנים לפני פסק דין בראון נגד מועצת החינוך.
ב-1942 כתב איקס ביומנו על התנגדותו לכליאת היפנים בארצות הברית, אך לא נתן פומבי למחשבותיו. חודשים ספורים לאחר מכן הוא ניהל התכתבות עם רוזוולט על העניין.[13]
כנציג רשמי לוועידת היסוד של האומות המאוחדות בסן פרנסיסקו, שבראשה ישב המזכיר הכללי בפועל אלג'ר היס, קידם איקס דעות להשגת שלטון עצמי ובסופו של דבר עצמאות של המושבות ברחבי העולם.
ההצעה לישוב הפליטים היהודים באלסקה
במסיבת עיתונאים שהתקיימה ערב חג ההודיה של 1938, הציע איקס את אלסקה כ"גן עדן עבור פליטים יהודים מגרמניה הנאצית ומאזורים אחרים באירופה בהם יהודים נתונים להגבלות מעיקות". ההצעה נועדה לעקוף את מכסות ההגירה, שכן אלסקה לא הייתה אז עדיין מדינה. איקס סייר באותו קיץ באלסקה, נפגש עם פקידי ממשל כדי לדון עמם כיצד למשוך אליה פיתוח בקנה מידה רחב יותר, הן מסיבות כלכליות והן כדי לחזק את הביטחון באזור שהיה קרוב ליפן ולברית המועצות ולפתח תוכנית למשוך בעלי מקצוע ברמה עולמית, כולל יהודים אירופאים. במסיבת עיתונאים זו, ציין איקס שמאתיים משפחות עברו מאגן האבק לעמק מטנוסקה-סוסיטנה שבאלסקה.
מחלקת הפנים הכינה דוח שפירט את יתרונות התוכנית, שהוגשה בתוך הצעת חוק על ידי הסנאטור מיוטה ויליאם ה. קינג ועל ידי חבר בית הנבחרים מקליפורניה פרנק ר. הוונר. התוכנית זכתה לתמיכה מצומצמת בקרב יהדות ארצות הברית, למעט איגוד ציונות העבודה. רוב היהודים הסכימו עם הרב סטיבן שמואל וייז מהקונגרס היהודי האמריקאי שהתוכנית, אם תיושם, תיצור "רושם מוטעה וכואב ...שהיהודים משתלטים על חלק כלשהו של הארץ לצורך התיישבות".
המהלומה הסופית שספגה התוכנית התרחשה כאשר הנשיא רוזוולט הציע מכסה של 10,000 מהגרים לשנה למשך חמש שנים, שמתוכם לא יותר מעשרה אחוזים יהיו יהודים. בהמשך הוא הפחית את המספר עוד יותר והתוכנית לא הוזכרה שוב בפומבי.[14]
התפטרותו
אף על פי שאיקס המשיך לכהן כמזכיר הפנים בממשלו של הנשיא הארי טרומן לאחר מותו של רוזוולט באפריל 1945, שנה לאחר מכן הוא התפטר מתפקידו. בפברואר 1946 הציג טרומן את מועמדותו של אדווין ו. פאולי לתפקיד מזכיר הצי. פאולי שימש קודם לכן כגזבר הארצי של המפלגה הדמוקרטית. בעבר הוא הציע לאיקס סכום של 300,000 דולר בגיוס כספים למסע הבחירות אם הוא יוותר על מאבקו נגד זיכיון לקידוחי נפט רווחיים בים. במהלך השימוע על מינויו של פאולי כמזכיר הצי בסנאט, העיד על כך איקס. צעדו זה הוביל לעימות קשה עם הנשיא טרומן, שרמז שזכרונו של איקס השתבש.
איקס כתב מכתב התפטרות באורך של 2,000 מילים, שבו נכתב בין השאר: "אין אני מעוניין להישאר בממשל בו מצופה ממני לשאת שבועת שקר לטובתה של המפלגה... המוניטין שלי לא מאפשר לי להתמודד בפזיזות עם האמת". טרומן קיבל את ההתפטרות ונתן לאיקס שלושה ימים לסיים את תפקידו. זמן קצר לאחר מכן ויתר פאולי על המינוי.[15][16]
התנצחויות פוליטיות
ב-1937 רכש איקס את חוות הדווטרס ליד אולני, מרילנד. רעייתו ג'יין ניהלה את החווה ואיקס גידל פרחים כתחביב. הנשיא רוזוולט בילה שם לעיתים את סופי השבוע לפני שהוקם מעון הנופש הנשיאותי בקמפ דייוויד.[17]
לאחר התפטרותו ב-1946 פרש איקס לחוותו, אך נותר פעיל בזירה הפוליטית, וכתב טור בעיתון. בדצמבר 1945 הוא קיבל משרה כיושב הראש של ועדת האזרחים העצמאיים לאומנויות, מדעים ומקצועות (Independent Citizens Committee of the Arts, Sciences and Professions), שאך נוסדה, והייתה קבוצה שמתחה ביקורת על חוסר הנאמנות של טרומן לעקרונותיו של רוזוולט. אלף איש נכחו בסעודה שנערכה במלון לכבוד מינויו. בפברואר 1946 הוא התפטר מתפקידו זה מתוך חוסר שביעות רצון מהכשל של הארגון לשלם לו את השכר שהוסכם עליו וחוסר רצונו לתמוך בארגון בהקמת מפלגה פוליטית חדשה שתתמוך במרוץ לנשיאות של הנרי וולאס.
איקס נודע בשל שנינות לשונו החריפה והנאתו מקרבות מילוליים. אך הוא גם ספג השפלות מילוליות בעצמו. לדוגמה, רוזוולט בחר באיקס למסור את התגובה למועמדותו של ונדל וילקי לנשיאות. בתגובה לתגובתו של איקס, כינה אותו הסנאטור סטיילס ברידג'ס "איש מדנים נפוח ממשרתו הרמה". חברת בית הנבחרים הרפובליקנית העירה פעם הערה מפורסמת שלאיקס היה "נפש של קומיסר ונשמה של גרזנאי".
בספטמבר 1944 הבטיח המועמד הרפובליקני לנשיאות תומאס דיואי לפטר את איקס אם הוא ייבחר. איקס כתב לדיואי מכתב התפטרות שהודפס בהרחבה בעיתונות, ובו הוא כתב בין השאר: ”לפיכך, אני מתפטר בזאת מתפקידי כמזכיר הפנים, בהנחה שיתרחש הדבר הבלתי יאמן ואתה תבחר כנשיא ארצות הברית. עם זאת, כמועמד לתפקיד זה עליך לדעת את עובדת בית הספר הבסיסית שהקבינט של הנשיא היוצא מסיים את תפקידו יחד עם העומד בראשו”.[18]
חיים אישיים
ב-1911 נשא איקס לאישה את אנה וילמרת' תומפסון. לזוג נולד בן אחד, ריימונד וילמרת' איקס. הוא גם היה אביהם החורג של שני ילדיה של אנה מנישואיה הקודמים, בנה הביולוגי וילמרת' תומפסון, ובתה המאומצת פרנסס תומפסון. איקס ותומפסון אימצו גם הם בן בשם רוברט הרולד איקס. אנה נהרגה בתאונת דרכים ב-31 באוגוסט 1935.[19] בנו המאומץ בן ה-37 התאבד בבית המשפחה בפרברי שיקגו באותו תאריך שנה לאחר מכן. איקס סירב להגיב על התאבדות בנו.
ב-1938, בגיל 64, נישא איקס בשנית לג'יין דהלמן בת ה-25, אחותה הצעירה של רעיית בנו וילמרת, בטי.[20] מנישואים אלו נולדו בתו אליזבת ג'יין ובנו הרולד מקאוון איקס, שהיה סגן ראש סגל הבית הלבן בממשלו של ביל קלינטון.
כאשר נשאל איקס כיצד יש להגות את שמו, הוא השיב: "אני חושב שתהיה קרוב ביותר להגיה הנכונה כאשר תבין שהשם מתחרז עם המילה sickness (מחלה), עם השמטת האות n. האות e נהגת בערך באמצע בין e ל-u". עם זאת, בנו, הרולד מקאוון איקיז, הוגה את שמו "איקיז". האיות הנכון של שמו האמצעי לא מוגדר עד סופו, וקיימות גרסאות כמו Le Clair, Le Claire או LeClare.
מותו והנצחתו
הרולד איקס נפטר ב-3 בפברואר 1952 בוושינגטון הבירה. הוא נטמן בבית הקברות בסנדי ספרינג, מרילנד.
בשנים 1954 - 1955 נבנה מיזם מגורים ציבורי בדרום שיקגו, שנקרא על שמו של איקס. בעשור השני של המאה ה-21 נהרסו אחרוני המבנים במיזם.[21]
בשכונת רד הוק שבברוקלין, ניו יורק, קיים מגרש משחקים בשטח של 1.82 אקר (כ-7 דונם), הקרוי על שמו של איקס.[22]
הר איקס, שבשטחי הפארק הלאומי קינגס קניון, נקרא על שמו ב-1964.
בתרבות הפופולרית
בסרט יאנקי דודל דנדי מ-1942, שר ג'יימס קאגני (בתפקיד ג'ורג' מ. קוהאן) שיר סטירי על ממשל רוזוולט, שכולל התייחסות ל"מר איקס". בביצוע זה הוא מבטא את השם באופן בו הוגה אותו בנו של איקס, "איקיז".
במחזמר אנני מ-1977, דורש רוזוולט מאיקס לשיר את השיר "מחר" (Tomorrow) בחדר הסגלגל ומורה לו לשיר אותו בקול רם יותר. דמותו של איקס במחזמר הייתה דמות קומית באופן כללי, על אף שהוא היה בו גס רוח, המוני ויהיר. אנני מסייעת לו בשירה, ובאופן כלשהו עולה הדבר בידו. הוא מסיים את השיר כשהוא כורע על ברכיו, לתדהמתם של חברי הקבינט והנשיא.
בספרו של מייקל שייבון מ-2007, איגוד השוטרים היידים, דמותו של איקס מופיעה כדמות מפתח ברקע הסיפור.
קישורים חיצוניים
- הרולד איקס באתר מחלקת הפנים של ארצות הברית (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ "German ancestry Politicians in Illinois". The Political Graveyard.
- ^ McElvaine, Robert S. (11 February 2019). Encyclopedia of the Great Depression: A-K. Macmillan Reference USA. , p. 496.
- ^ Rivkah Shpak-Lisak, Pluralism and Progressives: Hull House and the New Immigrants, 1890-1919, University of Chicago Press, 1989, p. 92.
- ^ Dominic A. Pacyga, Chicago: A Biography, University of Chicago Press, 2009, p. 185.
- ^ Ickes, Harold (July 11, 1938). "MEMORANDUM FOR THE PRESIDENT REGARDING PALMYRA ISLAND". Office of the Secretary of the Interior. Archived from the original on December 9, 2017.
- ^ Ken Salazar, Interior Unveils New Ansel Adams Murals, The White House, APRIL 7, 2010
- ^ [ Arsenault (2010). The Sound of Freedom: Marian Anderson, the Lincoln Memorial, and the Concert That Awakened America. Bloomsbury Publishing USA. p. 158.]
- ^ Stephen Grant Meyer (2001). As Long as They Don't Move Next Door: Segregation and Racial Conflict in American Neighborhoods. Rowman & Littlefield. pp. 54–55.
- ^ Gary A. Donaldson (2015). Truman Defeats Dewey. University Press of Kentucky. pp. 92–93.
- ^ [ Raymond Arsenault (2010). The Sound of Freedom: Marian Anderson, the Lincoln Memorial, and the Concert That Awakened America. Bloomsbury USA. p. 67.]
- ^ Harold Ickes, The secret diary of Harold L. Ickes Vol. 2: The inside struggle, 1936-1939 (1954) p 115. see for more David L. Chappell (2009). A Stone of Hope: Prophetic Religion and the Death of Jim Crow. pp. 9–11.
- ^ LeFrak, Mikaela. "How Mini-Golf Played A Big Role In Desegregating Public Rec Spaces". NPR. National Public Radio.
- ^ "FDR-51: Letter, Harold L. Ickes to FDR, and Letter, FDR to Harold L. Ickes re: Conditions in Japanese-American Internment Camps, April 13 & 24, 1943 OF 4849: War Relocation Authority, 1943 (Box 1)". Franklin D. Roosevelt Presidential Library and Museum. April 13, 1943.
- ^ "A Thanksgiving plan to save Europe's Jews", Raphael Medoff, The Jewish Standard, November 16, 2007
- ^ 1946, February 13. Resignation speech. United States National Archives and Records Administration, The Crucial Decade: Voices of the Postwar Era, 1945-1954, Select Audiovisual Records Archived 2016-03-31 at the Wayback Machine
- ^ Oliver Stone, Peter Kuznick, The Untold History of the United States, Simon and Schuster, 2013, pp. 193-194.
- ^ MARYLAND HISTORICAL TRUST - INVENTORY FORM FOR STATE HISTORIC SITES SURVEY - Headwaters Farm
- ^ "Ickes Sends 'Resignation' to Dewey, Effective if the 'Incredible' Happens". New York Times (page 16, column 2). 29 September 1944.
- ^ [ James, Edward T.; James, Janet Wilson; Boyer, Paul S.; College, Radcliffe (1971). Notable American Women, 1607-1950: A Biographical Dictionary. Harvard University Press. pp. 251–252.]
- ^ Koppes, Clayton R. (December 1991). "Review: Interior and Exterior Man: The Enigma of Harold L. Ickes". Reviews in American History. 19 (4), p. 548.
- ^ Chicago Housing Authority: Harold Ickes Homes
- ^ (undated). "Harold Ickes Playground". New York City Department of Parks and Recreation.
| מזכירי הפנים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
32195592הרולד איקס