ריי ליימן וילבור
 | |||||||
| ריי לימן וילבור | |||||||
| לידה | בונסבורו (כיום בון), איווה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | סטנפורד, קליפורניה, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | פארק הזיכרון אלטה מסה, פאלו אלטו, קליפורניה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ריי לימן וילבור (באנגלית: Ray Lyman Wilbur; ) היה רופא אמריקאי, שכיהן כנשיא השלישי של אוניברסיטת סטנפורד וכמזכיר הפנים של ארצות הברית ה-31.
ראשית חייו
ריי וילבור נולד בבוּנסבורו (כיום בוּן), איווה, כבנם של עורך הדין ואיש העסקים דווייט לוק וילבור ושל עדנה מריה לימן. הוא גודל על ידי אחיו קרטיס וילבור, שכיהן כמזכיר הצי בממשלו של הנשיא קלווין קולידג', וכשופט בבית המשפט העליון של קליפורניה. כאשר היה וילבור בן 12, עברה משפחתו לריברסייד, קליפורניה.
וילבור סיים את לימודיו בבית הספר התיכון של ריברסייד, ולאחר מכן למד באוניברסיטת סטנפורד, שם הוא סיים ב-1896 תואר בוגר אוניברסיטה, וב-1897 סיים תואר מוסמך אוניברסיטה. לאחר מכן הוא למד בקולג' הרפואי קופר בסן פרנסיסקו (אז חלק מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, כיום חלק מאוניברסיטת סטנפורד), וב-1899 הוא קיבל תואר דוקטור לרפואה.[1]
בשנת לימודיו הראשונה בסטנפורד, הכיר וילבור את מי שיכהן לימים כנשיא ארצות הברית הרברט הובר, שניהל בקמפוס האוניברסיטה עסק של מכבסה מקומית.[2] השניים היו לידידים במשך כל ימי חייהם.
ב-1898 נשא וילבור לאישה את מרגריט מיי בלייק, שהייתה חברתה לספסל הלימודים בקולג' של לו הובר, רעייתו של הרברט הובר. לזוג נולדו חמישה ילדים.
אוניברסיטת סטנפורד
ב-1896 החל וילבור להיות חבר בסגל האקדמי של אוניברסיטת סטנפורד כמרצה לפיזיולוגיה. ב-1900 הוא התקדם לדרגת מרצה בכיר, ובמקביל עסק ברפואה מעשית באינטנסיביות. הוא היה הרופא היחידי בסגל האוניברסיטה.
בשנים 1903–1909 עסק וילבור ברפואה במשרה מלאה. ב-1911 הוא היה לפרופסור לרפואה וב-1911 הוא מונה כדקאן בית הספר לרפואה החדש של אוניברסיטת סטנפורד, ששכן בקמפוס לשעבר של הקולג' הרפואי קופר, שם הוא קיבל את תוארו ברפואה. כהונתו כדקאן נמשכה עד 1916.[1]
ב-1916 נבחר וילבור כנשיא אוניברסיטת סטנפורד, משרה בה הוא כיהן עד 1943, גם במהלך השנים בהם כיהן כמזכיר הפנים. עם כניסתו לתפקיד נשיא האוניברסיטה הוא אמר שכוונתו להקדיש את שארית חייו לסטנפורד, וכך הוא עשה.[1] לאחר פרישתו ב-1943 ועד למותו ב-1949 הוא שימש כצ'נסלור האוניברסיטה. במלחמת העולם הראשונה שימש וילבור כראש חטיבת השימור של מנהל המזון של ארצות הברית. בעת ששימש בתפקיד זה הוא טבע את האמרה "המזון ינצח את המלחמה",[3] אם כי יש המייחסים את המשפט להרברט הובר ששימש אז כראש מנהל המזון.[4]
כנשיא האוניברסיטה ארגן וילבור מחדש את הלמידה לתוארים, הנהיג למידה עצמאית, ואיחד מחדש מחלקות אקדמיות במסגרת בתי הספר של האוניברסיטה. הוא הקים את בית הספר למנהל עסקים של האוניברסיטה ואת המכון למחקר מזון.[1] בין עמדותיו המפורסמות ביותר בעת כהונתו בסטנפורד היו התנגדותו לאחוות ולתנועת מכוניות בשטחי הקמפוס.
בשנים 1923–1924 שימש וילבור כנשיא האיגוד הרפואי האמריקאי (American Medical Association). ב-1923 הוא היא אחד הרופאים שנקראו לייעוץ כאשר הנשיא וורן הרדינג נפל למשכב בעת שהיה בסן פרנסיסקו, ונכח על ערש הדווי שלו. בנו של וילבור, דווייט לוק וילבור, הלך לימים בדרכי אביו והיה נשיא האיגוד הרפואי האמריקאי בשנים 1968–1969.
כאשר הקים בית המחוקקים ב-1927 של קליפורניה את נציבות הפארקים המדינתיים, מונה וילבור כחבר בנציבות.[5]
מזכיר הפנים של ארצות הברית
ב-5 במרץ 1929 מינה הרברט הובר, שנבחר כנשיא ארצות הברית, את וילבור כמזכיר הפנים של ארצות הברית, ומינויו אושר על ידי הסנאט של ארצות הברית. וילבור כיהן בתפקיד עד תום נשיאותו של הובר ב-4 במרץ 1933.
כמזכיר הפנים, התייחס וילבור לשחיתות בהענקת חוזי קידוחי נפט, שהיו הסיבה לשערוריות במהלך נשיאותו של וורן הרדינג וכונו שערוריית טיפוט דום (Teapot Dome scandal). הוא נקט במדיניות ששום זיכיון נפט חדש לא יוענק ליחידים, אלא אם כן יאושר הדבר בחוק.
על וילבור נמתחה ביקורת על ידי מתנגדים פוליטיים על העברת סכר בולדר לידיים פרטיות. המתנגדים גם מתחו עליו ביקורת על כך שהוא שינה את שם הסכר לסכר הובר.
וילבור גילה עניין במיוחד בענייני הילידים האינדיאנים וארגן מחדש את הלשכה לענייני אינדיאנים של מחלקת הפנים. הוא סייע לאינדיאנים להיות יותר נסמכים על עצמם.
מבקר הניו דיל
לאחר סיום כהונתו כמזכיר הפנים ב-1933, היה וילבור למבקר בולט של מדינות הניו דיל של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט והיה מהמובילים של "האינדיבידואליזם המוצק" (rugged individualism).
הוא כתב:
דיבור נפוץ הוא שכל אדם יחיד זכאי לביטחון כלכלי. בעלי החיים והעופות היחידים שאני מכיר שיש להם ביטחון כלכלי הם אלו שבויתו, והביטחון הכלכלי שיש להם נשלט על ידי גדר תיל דוקרנית, על ידי סכינו של השוחט, ועל ידי רצונם של אחרים. הם נחלבים, עורם נשחט, ביציהם נאספות והם נאכלים על ידי מגיניהם.[6]
מותו ומורשתו
ריי לימן וילבור נפטר כתוצאה ממחלת לב בביתו שבקמפוס אוניברסיטת סטנפורד ב-26 ביוני 1949, בגיל 74. הוא נטמן בפארק הזיכרון אלטה מסה שבפאלו אלטו. הנשיא לשעבר הובר הספיד אותו כ"ידידי המסור וידידי התמידי מאז נעורינו". הוא אמר על וילבור: "במהלך כל שנותיו, כולל בתקופה האחרונה בה הוא היה הצ'נסלור של סטנפורד, הוא העניק שירותים רבים לאנשים. הבריאות הציבורית והחינוך הועשרו במשך כל השנים הללו כתוצאה ממדיניותו השפויה וכנות האינטלקטואלית המוצקה שלו. אמריקה היא מקום טוב יותר בזכות זה שהוא חי בה". על שמו של וילבור נקרא מכלול מעונות סטודנטים באוניברסיטת סטנפור.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- ריי לימן וילבור באתר מחלקת הפנים של ארצות הברית (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 "Memorial Resolution: Ray Lyman Wilbur". Academic Council. Stanford University. September 30, 1949. Archived from the original on 27 July 2011.
- ^ David E. Hamilton, HERBERT HOOVER: LIFE BEFORE THE PRESIDENCY, Miller Center
- ^ David Michaelis, Eleanor, Simon and Schuster, 2021, p. 161.
- ^ Glen Jeansonne, Herbert Hoover: The Man Nobody Knows, The American Historian.
- ^ Register of the Ray Lyman Wilbur papers - Online Archive of California
- ^ "Ray Lyman Wilbur", The Washington Post, June 28, 1949
| מזכירי הפנים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
32192253ריי ליימן וילבור