איסור משכב בהמה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הרובע והנרבע)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איסור משכב בהמה
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"ח, כ"ג
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו שמ"ח, לאו שמ"ט
ספר החינוך, מצווה ר"י, מצווה רי"א

איסור משכב בהמה הוא מצוות לא תעשה מן התורה, האוסרת לבוא על בהמה. איסור זה הוא חלק מאסורי עריות, ועונש העובר עליו הוא סקילה. איסור זה הוא בין האיסורים החמורים בתורה, והוא נכלל בין שלושת העבירות החמורות, עליהם חל דין ייהרג ואל יעבור.

בתורה מחולק איסור זה לשני איסורים: איסור אחד לאדם הרובע בהמה, ואיסור שני לאשה הנרבעת לבהמה. בהתאם לכך, בספרי המצוות נמנה איסור זה בשני לאווים נפרדים.

מקור האיסור

בתורה נזכר איסור משכב בהמה בשלושה מקומות:

  • ”כָּל-שֹׁכֵב עִם-בְּהֵמָה, מוֹת יוּמָת.” (שמות, כ"ב, י"ח),
  • ”וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה--מוֹת יוּמָת; וְאֶת-הַבְּהֵמָה, תַּהֲרֹגוּ.” (ויקרא, כ', ט"ו),
  • ”וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל-כָּל-בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ--וְהָרַגְתָּ אֶת-הָאִשָּׁה, וְאֶת-הַבְּהֵמָה; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם.” (ויקרא, כ', ט"ז).

עונש השוכב

עונש השוכב עם בהמה הוא בסקילה, אחת ממיתות בית דין, בתלמוד למדו דין זה מסמיכות הפסוק 'מכשפה לא תחיה' שדינה בסקילה לדין משכב בהמה[1].

בן עזאי אומר: נאמר (שמות כב, יז): 'מכשפה לא תחיה', ונאמר (בפסוק הבא): 'כל שוכב עם בהמה מות יומת'. סמכו עניין לו, מה שוכב עם בהמה בסקילה - אף מכשפה בסקילה. אמר לו רבי יהודה: וכי מפני שסמכו עניין לו נוציא זה לסקילה?!

עובר ירך אמו

התורה אוסרת להקרבה בהמה שנרבעה על ידי אדם. אם הייתה הבהמה מעוברת, גם הוולד אסור בהקרבה, זאת גם לפי הדעה האומרת שהוא לא נחשב כחלק מגוף אמו, לפי דעתו של רבא, שכן הוא נהנה מהרביעה באופן נפרד.

לא נחשדו ישראל

הרמב"ם מרחיב על כך בהלכות איסורי ביאה[2], ובמסכת בבא מציעא, רב יוסף אוסר על אלמנה לגדל כלב מחשש שכזה.[3] יחד עם זאת, מקובל להניח שבני ישראל אינם נחשדים במשכב בהמה[4] וכי האיסור שלעיל נועד על מנת למנוע לשון הרע.

דין הבהמה

רמב"ם: "אין הבהמה נפסלת משום רובע או נרבע עד שיהיה האדם שרבעה בן תשע שנים ויום אחד... ואם האדם הוא שנרבע מן הבהמה אינה נפסלת עד שתהיה האשה הנרבעת בת שלש שנים ויום אחד או יהא האיש הנרבע בן תשע שנים ויום אחד.  אמר אברהם: זה המחבר דימה איסור מזבח לאיסור סקילה ואולי אין מדמין כן שהרי נרבע על פי הבעלים או על פי עד אחד שאינו במיתה ופסול למזבח הואיל ונעבדה בו עבירה מפני שהוא מאוס ואם הבהמה נרבעה ודאי בעינן שיהא הרובע בן ט' שנים ויום אחד לפי שאין לה הנאה ממנו והיא אנוסה ומתני' היא במסכת נדה, אבל כשהבהמה רובעת שנהנית מן העבירה נפסלת מכל מקום".

אזכור בענייני צניעות

יש שכתבו שיש לאשה להיות צנועה בליל טבילתה, וכן נהגו הנשים להסתיר את ליל טבילתן שלא ללכת במהומה או בפני הבריות, שלא ירגישו בהן בני אדם, ומי שאינה עושה כן, נאמר עליה "ארור שוכב עם בהמה". בהתאם למנהג זה, התיר הרב יהודה אסאד לאשה בעלת חנות — שהיא ובעלה ביקשו לדחות את טבילתה שחלה במשך ימי השבוע, כדי שלא ירגישו אחרים בהליכתה — לדחות את טבילתה לערב שבת. הרב עמרם בלום בשו"ת בית שערים, דחה את דברי הרב יהודה אסאד וכתב עליו ש"הפריז על המדה", כיון שמדובר במנהג ואין כאן דין גמור ולא ייתכן שהמנהג ידחה את דין הטבילה בזמנה.

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23804037איסור משכב בהמה