הקרב על פריז (1814)
 | ||||||||||||||||||
| מגני פריז ב-30 במאי | ||||||||||||||||||
| מערכה: הקואליציה האנטי-צרפתית השישית | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמות הנפוליאוניות | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 30 במאי 1814 – 31 במאי 1814 (יומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | פריז, הקיסרות הראשונה | |||||||||||||||||
| עילה | מתקפה של הקואליציה האנטי-צרפתית השישית. | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון הקואליציה, הדחת נפוליאון מקיסרות הצרפתים. | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
הקרב על פריז (בצרפתית: Bataille de Paris) היה האחרון בקרבות המערכה בצפון-מזרח צרפת במסגרת הקואליציה האנטי-צרפתית השישית, חלק מתוך המלחמות הנפוליאוניות. הקרב התרחש בין 30 ל-31 במרץ 1814. הקרב כלל איחוד צבאות האימפריה הרוסית, האימפריה האוסטרית וממלכת פרוסיה בפיקוד קרל פיליפ, נסיך שוורצנברג, נגד הגרנד ארמה (צבא הקיסרות הצרפתית הראשונה) בפיקודו של נפוליאון בונפרטה, קיסר הצרפתים. הקרב הביא לנפילתה של הבירה הצרפתית ולכניעתה של הקיסרות הצרפתית. לאחר הקרב יודח נפוליאון משלטונו ויצא לגלות באי אלבה בעוד כוחות הקואליציה ישיבו את בית בורבון לכתר הצרפתי בראשות לואי השמונה עשר, מלך צרפת.
רקע לקרב
המערכה בגרמניה
ערך מורחב – הקואליציה האנטי-צרפתית השישית
בעקבות תבוסות במלחמות הקואליציה הרביעית והחמישית, ממלכת פרוסיה והאימפריה האוסטרית הפכו בעלות ברית בכוח עם הקיסרות הצרפתית הראשונה במהלך פלישת הצרפתים אל האימפריה הרוסית. כאשר מערכה זו הביאה להרס הגרנד ארמה של נפוליאון בונפרטה, קיסר הצרפתים, פרוסיה ניצלה את המצב על ידי הקמת הקואליציה האנטי-צרפתית השישית (1813-1814). הנסיגה מרוסיה הפכה למלחמה חדשה על אדמת הקונפדרציה של הריין. נפוליאון נשבע ליצור צבא חדש גדול כמו זה ששלח לרוסיה. אף על פי שהוא עולל 40,000 הרוגים לבעלות הברית במהלך קרב ליצן וקרב באוצן, הצרפתים איבדו גם הם כוחות רבים בקרבות אלה. הלוחמים הכריזו על שביתת נשק, במהלכה שני הצדדים ניסו להתאושש מהפסדים. במהלך תקופה זו, משא ומתן בעלות הברית הביא לבסוף את אוסטריה בהתנגדות גלויה לצרפת.
לאחר סיום שביתת הנשק נראה היה כי נפוליאון החזיר לעצמו את היוזמה במהלך קרב דרזדן, שם הביס את צבא בעלות ברית שהיה עליון מבחינה מספרית והביא לאבדות עצומות תוך שהוא מאבד כוחות מעטים יחסית. עם זאת, בערך באותה תקופה, הצרפתים ספגו תבוסות בשאר המערכות, בהם גם במלחמת חצי האי, כאשר הפורטוגזים, הספרדים והבריטים תחת ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון, הפילו את ממלכת ספרד הנפוליאונית בקרב סלמנקה וקרב ויטוריה. נפוליאון, חסר פרשים אמינים, לא הצליח לנצל את ניצחונו בדרזדן במלואו ולא יכול היה להימנע מהשמדת חיל שלם בקרב קולם, מה שהחליש עוד יותר את צבאו. הוא נסוג ללייפציג בממלכת סקסוניה שם שינה את האסטרטגיה הצרפתית להגנתית. לבסוף פגש נפוליאון בהפסד מכריע לבעלות הברית בקרב לייפציג (ידוע גם בתור "קרב האומות" בפי פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה). השליטה הצרפתית בגרמניה התפרקה, הצבא הצרפתי נסג חזרה לצרפת עצמה ואלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה, הורה על פלישה לתוך אדמת הקיסרות הצרפתית בשנת 1814.
הצעדה לפריז
לאחר שנסוג מגרמניה נלחם נפוליאון בסדרת קרבות בכדי למנוע את ההתקדמות של הקואליציה לצרפת, אך נאלץ לנסגת בהתמדה כנגד סיכויים מוחצים. במהלך המערכה על צרפת הוא הוציא צו המורה על 900,000 מתגייסים טריים, אך רק חלק קטן מהם הועלה אי פעם על מדים. בתחילת פברואר 1814, יצא נפוליאון למסע מערכת ששת הימים שלו בו ניצח בקרבות מרובים כנגד כוחות אויב עליונים מבחינה מספרית שצעדו על פריז. עם צבא של 70,000 בלבד עמד הקיסר בפני לפחות חצי מיליון כוחות בעלות הברית שהתקדמו בכמה צבאות עיקריים. המערכה של ששת הימים התמשכה בין 10 בפברואר ל-15 בפברואר, ובמהלכו נפוליאון הנחיל ארבע תבוסות: בקרב בשמפאובר, קרב מונמירייל, קרב שאטו-תיירי וקרב וושאן. עם זאת, הניצחונות של הקיסר לא היו משמעותיים מספיק בכדי לבצע שינויים בתמונה האסטרטגית הכוללת. בעוד נאבק נפוליאון נגד ההתקדמות הרוסית והפרוסית, הכוחות האוסטרים תקפו מדרום תחת פיקודו של קרל פיליפ, נסיך שוורצנברג.
הפסקת האש
עם זאת, לאחר שישה שבועות של לחימה, צבאות הקואליציה כמעט לא צלחו בכיבוש שטח. הגנרלים עדיין קיוו להביא את נפוליאון לקרב מכריע נגד כוחותיהם המשותפים. עם זאת, לאחר קרב ארקיס-סור-אובה, נפוליאון הבין שהוא לא יכול להמשיך באסטרטגיה הנוכחית שלו להביס את צבאות הקואליציה בהתנגשויות נגד כוחות לא מאוחדים והחליט לשנות את הטקטיקה שלו. היו לצרפתים שתי אפשרויות: לחזור אל פריז ולקוות שחברי הקואליציה יבקשו להגיע להסדר, שכן לכידת פריז בעודה מוגנת בידי הצבא צרפתי בפיקודו תהיה קשה וגוזלת זמן, או לצאת במתקפה על הרוסים ולהשאיר את פריז פתוחה לאויביו כפי שהם השאירו לו את מוסקבה שנתיים קודם לכן. נפוליאון החליט לנוע מזרחה לסנט דיזייר, לגייס כמה שיותר חיילים שרק יוכל, ולהעלות את כל המדינה בהתקוממות אזרחית נגד הפולשים. הוא החל בביצוע תוכנית זו כאשר העביר מכתב לרעייתו מארי לואיז, דוכסית פארמה, בו הסביר על תוכניתו. המכתב התגלה לכוחות הקואליציוניים והתוכנית הצרפתית נחשפה למפקדי בעלות הברית. מפקדי הקואליציה קיימו מועצת מלחמה בפוגי במרץ והחליטו בתחילה להגיע למשא ומתן עם נפוליאון, אך למחרת הצאר אלכסנדר הראשון מרוסיה והמלך פרידריך וילהלם מפרוסיה יחד עם יועציהם שקלו מחדש והבינו את חולשת יריבם והחליטו לצעוד לעבר פריז.
הקרב על העיר
צבאות אוסטריה, פרוסיה ורוסיה חברו יחד והועברו לפיקודו של הרוזן הרוסי מיכאיל ברקלאי דה טולי, עליו ניתנה גם האחריות על השתלטות העיר, אך הכוח המניע מאחורי הצבא היה צאר רוסיה והמלך של פרוסיה. נפוליאון השאיר את אחיו הבכור ז'וזף בונפרטה להגנת פריז עם חיילים נוספים בפיקוד המרשלים אוגוסט דה מרמונט, בון אדריאן ז'נו דה מונסי ואדוארד מורטייר. צבא הקואליציה הגיח אל מחוץ לשערי פריז בסוף מרץ. בסמוך לעיר, חיילים רוסים שברו את המערך ורצו קדימה כדי לקבל הצצה ראשונה לעיר הבירה הצרפתית. כוחות הקואליציה חנו מחוץ לעיר ב-29 במרץ, לפי תוכניתם היו אמורים לתקוף את העיר מצדה הצפוני והמזרחי למחרת בבוקר. מלבד דה טולי גבהרד לברכט פון בליכר הנהיג את הכוחות הפרוסים והנסיך שוורצנברג את האוסטרים. מרמונט ומורטייר גייסו כוחות זמינים לעמדות ברמת מונמארטר כדי להתנגד להם. ב-30 במרץ החל הקרב כאשר כוחות הקואליציה תקפו את הצרפתים שהוצבו על הרמה. לאחר יום של קרבות התבהר הניצחון הקואליציוני על הצרפתים המעטים. הקרב הסתיים כאשר המפקדים הצרפתים נכנעו ובשמם נכנעה העיר. אלכסנדר שלח שליח להיפגש עם הצרפתים ולזרז את הכניעה. הוא הציע תנאים נדיבים לצרפתים, אף על פי שהיה מוכן לנקום בשם השריפה במוסקבה יותר משנה קודם לכן, הכריז על עצמו שהוא מביא שלום לצרפת ולא להרס[1]. ב-31 במרץ מסר המרשל טליירנד את מפתח העיר לצאר הרוסי. מאוחר יותר באותו יום, צבאות הקואליציה נכנסו בניצחון לעיר עם הצאר בראש הצבא ואחריו מלך פרוסיה והנסיך שוורצנברג. ב-2 באפריל הכריז הסנאט הצרפתי על הדחת נפוליאון והקמת הרסטורציה הצרפתית, במסגרתה הושבו לשלטון בני בית בורבון בראשותו של לואי השמונה עשר, מלך צרפת.
תוצאות
נפוליאון התקדם עד פונטנבלו כאשר הגיעה אליו הבשורה על כניעתה של פריז. זועם, הוא רצה לצעוד לעבר הבירה, אך המרשלים שלו לא נלחמו למענו ודחקו בו שוב ושוב להיכנע. הוא ויתר על הכס לטובת בנו נפוליאון השני ב-4 באפריל. בעלות הברית דחו זאת על הסף, ואילצו את נפוליאון להתפטר ללא תנאי ב-6 באפריל. תנאי הפטירה שלו, שכללו את גלותו לאי אלבה, הוסדרו בחוזה פונטנבלו ב-11 באפריל. נפוליאון בעל כורחו אישר זאת כעבור יומיים. מלחמת הקואליציה השישית הסתיימה. בהמשך, במהלך 1815, שב נפוליאון לצרפת והושב לכס, בכך החלה תקופת מאה הימים שבסופו של דבר הביאה להדחתו המחודשת ולהגלייתו לסנט הלנה באוקיינוס האטלנטי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- המערכה בצרפת – 1814, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- הקרב על פריז, באתר ההיסטוריה של נפוליאון
הערות שוליים
- ^ הקיסר הרוסי אלכסנדר לא ידע כי היו אלו קצינים רוסים שהורו על שריפת מוסקבה לאחר קרב בורודינו והאשימו את הצרפתים במעשה והמשיך להעריך כי אכן היו אלו הצרפתים שעשו זאת.
| קרבות במלחמות הנפוליאוניות (מחולקים לפי הקואליציות האנטי-צרפתיות) | ||
|---|---|---|
| ראשונה | קרב ורדן • קרב ואלמי • קרב ז'מפ • המלחמה בוואנדה • קרב נירווינדן • קרב פלרוס • קרב ההר השחור • קרב כף סנט וינסנט | |
| שנייה | קרב הפירמידות • קרב הנילוס • קרבות בארץ ישראל • קרבות איטליה • הקרב על שטוקכך • קרב קופנהגן • קרב הוהנלידן • קרב מרנגו | |
| שלישית | גרנד ארמה • קרב כף פיניסטרה • מערכת אולם • קרב טרפלגר • קרב אולם • קרב דורנשטיין • קרב אוסטרליץ | |
| רביעית | קרב ינה-אאורשטדט • מרד פולין הגדולה • קרב אילאו • המצור על דנציג • קרב היילסברג • קרב פרידלנד • קרב קופנהגן | |
| חמישית | קרב אבנסברג • קרב לנדסהוט • קרב אקמיהל • קרב אספרן-אסלינג • קרב וגראם | |
| שישית | קרב סלמנקה • הפלישה לרוסיה • (קרב סמולנסק • קרב בורודינו • קרב ברזינה) • המערכה בגרמניה • (קרב ליצן • קרב באוצן • קרב דרזדן • קרב לייפציג) • קרב ויטוריה • מערכת ששת הימים • קרב פריז | |
| שביעית | קרב קאטר ברה • קרב ליגני • קרב ווטרלו | |
30485734הקרב על פריז (1814)