קרב ז'מפ
 | ||||||||||||||
| צבא צרפת המהפכנית בקרב ז'מפ | ||||||||||||||
| מערכה: הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמות המהפכה הצרפתית | ||||||||||||||
| תאריך | 6 בנובמבר 1792 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | המערכה בפלנדריה | |||||||||||||
| מקום | ז'מפ, ארצות השפלה האוסטריות | |||||||||||||
| עילה | מתקפה צרפתית | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון צרפתי | |||||||||||||
| ||||||||||||||
קרב ז'מפ (בצרפתית: Bataille de Jemappes) התרחש במהלך 6 בנובמבר 1792 בין צבא המהפכה הצרפתי וכוחות האימפריה הרומית ה"קדושה" במסגרת הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה. הקרב, אשר התרחש בקירוב לעיירה ז'מפ (כיום בבלגיה) היה ניצחון צרפתי ואפשר את הפלישה הצרפתית אל עבר ארצות השפלה האוסטריות. הכוחות הצרפתים היו ברובם מגויסים חדשים לא מיומנים תחת פיקודו של שארל פרנסואה דומורייה ומנו לערך 40,000 איש. לעומתם עמד צבא מלוכת הבסבורג תחת פיקודו של פילדמרשל אלברט קזימיר, דוכס טשן אשר מנה לערך 13,000 איש.
רקע
ערך מורחב – הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה
בקיץ 1792 שארל פרנסואה דומורייה, שר החוץ הצרפתי ומאוחר יותר מפקד ארמיית הצפון, האמין שהדרך הטובה ביותר למנוע פלישה של מלוכת הבסבורג וממלכת פרוסיה לתוך הרפובליקה הצרפתית הראשונה היא לפלוש לארצות השפלה האוסטריות (בלגיה המודרנית), אך כוחות הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה החלו את הפלישה דרך האימפריה הרומית ה"קדושה" לפני שדומורייה היה מוכן לנוע עם צבאו צפונה לעבר ארצות השפלה, והוא נאלץ לנוע דרומה כדי להתמודד מולם.
פלישת בעלות הברית נבלמה במהלך קרב ואלמי ב-20 בספטמבר 1792. מפקד בעלות הברית, קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל, לא היה מוכן להסתכן במתקפה בקנה מידה מלא על קו הגבול הצרפתי, ולאחר שבילה עשרה ימים במאבק ממושך מול הצרפתים נסוג מחוץ לצרפת. דבר זה הותיר את דומורייה חופשי לנוע צפונה, תחילה להעלות את המצור על ליל אשר נמשך בין 25 בספטמבר ל-7 באוקטובר 1792, ואז לפתוח בפלישתו המתוכננת לארצות השפלה. כאשר איחרה האספקה המתוכננת של כוח אדם ונשק היה על דומורייה להוציא צו גיוס כללי בצפון צרפת שכלל גיוס כולל גם של חקלאים לא מנוסים ולאחר מכן צעד לעבר מונס, בדרך אל עבר בריסל.
הצבא האוסטרי
על הצבא האוסטרי פיקד פילדמרשל אלברט קזימיר, דוכס טשן, מושל ארצות השפלה האוסטריות. אף על פי שהיה לרשותו יותר מ-20,000 חיילים, הם היו מפוזרים לאורך קו הגנה ארוך, וכך בעת נפגש עם הצרפתים בז'מפ הוא נלחם עם 11,600 חיילי חיל רגלים, 2,170 פרשים ועם 56 תותחים. בכוח זה הוא ניסה להגן על רכס ההררי קוזמס שאורכו חמישה קילומטרים, ונע ממונס באגף שמאל האוסטרי לז'מפ בימין. הימין האוסטרי הועמד על ידי פרנץ פרייהר פון ליליין, המרכז על ידי הגנרל פרנץ סבסטיאן דה קרואה ומשמאל על ידי יוהאן פטר פרייהר.
לליליין היו שבע פלוגות בז'מפ וארבעה רגימנטים חי"ר ושלושה רגימנטים של חיל פרשים משמאלם. לדה קרואה היו שלושה רגימנטים חי"ר וארבעה רגימנטים פרשים מול הכפר קוזמס, יוהאן פטר היו שלושה רגימנטים חי"ר על הגבעות מדרום לברטיימונט, כאשר חמש פלוגות חי"ר ורגימנט פרשים שמרו על שמאלו. שתי פלוגות נוספות הושארו עוד באגף האחורי ורגימנט חי"ר היה במונס. העמדה האוסטרית נסוגה לאזור הביצות סביב נהרות טרויל והיין איפה שהיה דרך מעבר במקרה של נסיגה אפשרית. המסלול האחר היחיד שהיה זמין לכל מקרה של נסיגה אפשרית היה דרך מונס.
הצבא הצרפתי
- ערך מורחב – צבא המהפכה הצרפתי
לדומורייז היו מספר חיילים כפול מהאוסטרים. ארמיית הצפון שלו הכילה 32,000 רגלים, 3,800 פרשים ו-100 תותחים, לעבר המערכה בז'מפ נוספו לצבאו 4,000 חי"ר ו-15 תותחים. חי"ר של דומורייה כלל שלושה עשר רגימנטים של מתנדבים אשר גויסו במהלך שנת 1792, אך מרבית המפקדים הבכירים היו חיילים מנוסים או אריסטוקרטים שתמכו במהפכה הצרפתית (מפקד המרכז הצרפתי אשר נודע בשם הבדוי אגליטה נודע מאוחר יותר בתור לואי פיליפ, מלך הצרפתים). האגף הימני היה בפיקודו של הגנרל פייר דה ריאל, מרקיז דה בורנונוויל והשמאל על ידי הגנרל מארי לואי פרנד דה לה קוסאדה. הכוחות המתגברים תחת הגנרל פרנסואה הארוויל אמור היה לחזק את האגף הימני. דומורייה תכנן להשתמש במספריו הנעלים כדי להתעלות על פני האוסטרים. התוכנית הצרפתית הלכה כך: הארוויל ובורנונוויל היו אמורים לתקוף תחילה, ולהקיף את אגף השמאל האוסטרי החלש. פרנד אז אמור היה לכבוש את העיירה קווארנון מול ז'מפ. בורנונוויל היה אז עובר שמאלה לתקוף את המרכז האוסטרי, ואילו הארוויל תכנן לכבוש את מונט פאליסל במטרה לנתק את הנסיגה האוסטרית.
הקרב
המתקפה הצרפתית החלה בהפגזת ארטילריה, מיד עם עלות השחר ב-6 בנובמבר. בהמשך לכך החלו התקפות על האגפים, שאף אחת מהן לא התקדמה כצפוי. בימין הצרפתי הארוויל לא הצליח לכבוש את הכפר ציפלי, ואגף השמאל האוסטרי התחפר בעמדותיו. משמאל כבשו אנשי פרנד את קווארנון, אך לא תקפו באופן מיידי את ז'מפ. האוסטרים עדיין החזיקו ברוב עמדתם המקורית, אך דה קרואה נאלץ לחזק את אגף הימין, ובכך החליש את מרכז הקו.
בצהריים דומורייה פתח במתקפה כוללת לאורך רוב קו האש. פרנד הצטווה לתקוף את ז'מפ, ואילו הימין והמרכז הצרפתי תקפו את מרכז הקו האוסטרי. בשלב זה הצרפתים עדיין ניסו להילחם באופן קונבנציונלי, והתקדמו בשיירה לפני שהתפרסו לביצוע ההתקפה בפועל. שמונה רגימנטים מאגף בורנונוויל תקפו את הקו האוסטרי בצורה זו, ולכדו מספר תותחים לפני שהיה עליהם לסגת במנוסה לנוכח מתקפת פרשים אוסטרית. הכוחות הצרפתיים הנסוגים נרתמו על ידי מפקדיהם. באותה העת גנרל אגליטה הסדיר את חי"ר שלו לכדי שיירה מאוחדת, ופתח במתקפה עם הכיבוש של החלק המרכזי של רכס קוזמס.
הצרפתים זכו להצלחה גם סביב ז'מפ, שם חלק מכוחותיהם הצליחו לחצות את פרברי העיירה כדי לתקוף את העמדה האוסטרית מאחור. עד מהרה נאלץ הימין האוסטרי כולו לסגת לכיוון מונס, ואחריו הכוחות באגף המרכזי, שלא הצליחו לעקור את הצרפתים מרכס קוזמס. החלק היחיד בקו האוסטרי שהחזיק היה שמאלם שהתחפר במקום מספיק זמן כדי לכסות על הנסיגה ואז לסגת בעצמו. השמאל והמרכז הצרפתי כבר היו עייפים מכדי לצאת במרדף ראוי, מה שאפשר לצבא האוסטרי לסגת.
תוצאה
על פניו ז'מפ לא היה ניצחון צרפתי מרשים. האוסטרים ספגו 828 אבדות, ואיבדו עוד 413 חיילים שנשבו, ואילו הצרפתים איבדו 2,000 איש, ולא הצליחו למנוע בריחה של צבא קטן בהרבה בהגנה על עמדה מסוכנת. עם זאת, בהקשר של 1792, עם חלק ניכר מהצבא הצרפתי בתוהו ובוהו, כאשר רבים מהקצינים בגלות ורבים אחרים ללא אמון מצד אנשיהם, זה היה הישג גדול. בואלמי הצבא הצרפתי נמנע מתבוסה, ובכך אילץ את בעלות הברית לפנות את כוחותיהם מצרפת, אך בז'מפ הצבא הצרפתי הביס למעשה צבא של אנשי קבע אוסטריים וכפה את נסיגתם מהשטח. הניצחון בז'מפ הגדיל מאוד את אמון הממשלה המהפכנית בפריז לצאת למתקפת נגד אל מול כוחות הקואליציה, ועודד את נטייתו למלחמה תוקפנית.
בטווח הקצר ז'מפ פתח את הדרך לפלישה הצרפתית אל תוך ארצות השפלה. העיירה מונס פתחה את שעריה לכוחותיו של דומורייה, שנשאר שם עד 12 בנובמבר. לאחר מכן התקדם לעבר בריסל, נלחם בפעולת עורף באנדרלכט ב-13 בנובמבר ונכנס לעיר ב-14 בנובמבר. הכיבוש הצרפתי הראשון הזה בארצות השפלה האוסטריות היה קצר מועד, אך גם בחודשים הספורים שעמדו לרשותם הצליחו המהפכנים להרחיק את האוכלוסייה, ולהטיל את רעיונות הנאורות החדשים שלהם על אוכלוסייה שמרנית. בשנת 1793 לא יכול היה דומורייה להגן על אזורי הכיבוש בארצות השפלה ועל עמדתו הפוליטית ונאלץ לברוח לגלות, אך ניצחונו בז'מפ היה צעד חשוב לניצחונות הצבאיים הבאים של הרפובליקה הצרפתית. קרב זה גם הבטיח שרוב הלחימה במהלך 1793 תתרחש מחוץ לגבולות צרפת.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- קרב ז'מפ, באתר הקיסרות הצרפתית
- אוסטריה: מאבקים בצרפת המהפכנית 1790–1805, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
| קרבות במלחמות הנפוליאוניות (מחולקים לפי הקואליציות האנטי-צרפתיות) | ||
|---|---|---|
| ראשונה | קרב ורדן • קרב ואלמי • קרב ז'מפ • המלחמה בוואנדה • קרב נירווינדן • קרב פלרוס • קרב ההר השחור • קרב כף סנט וינסנט | |
| שנייה | קרב הפירמידות • קרב הנילוס • קרבות בארץ ישראל • קרבות איטליה • הקרב על שטוקכך • קרב קופנהגן • קרב הוהנלידן • קרב מרנגו | |
| שלישית | גרנד ארמה • קרב כף פיניסטרה • מערכת אולם • קרב טרפלגר • קרב אולם • קרב דורנשטיין • קרב אוסטרליץ | |
| רביעית | קרב ינה-אאורשטדט • מרד פולין הגדולה • קרב אילאו • המצור על דנציג • קרב היילסברג • קרב פרידלנד • קרב קופנהגן | |
| חמישית | קרב אבנסברג • קרב לנדסהוט • קרב אקמיהל • קרב אספרן-אסלינג • קרב וגראם | |
| שישית | קרב סלמנקה • הפלישה לרוסיה • (קרב סמולנסק • קרב בורודינו • קרב ברזינה) • המערכה בגרמניה • (קרב ליצן • קרב באוצן • קרב דרזדן • קרב לייפציג) • קרב ויטוריה • מערכת ששת הימים • קרב פריז | |
| שביעית | קרב קאטר ברה • קרב ליגני • קרב ווטרלו | |
30939298קרב ז'מפ