קרב ברזינה

קרב ברזינה
Сражение на Березине

נפוליאון חוצה את ברזינה
נפוליאון חוצה את ברזינה
מערכה: מלחמת רוסיה–צרפת (1812)
מלחמה: המלחמות הנפוליאוניות
תאריכים	26 בנובמבר 1812 – 29 בנובמבר 1812 (4 ימים)
קרב לפני	קרב בורודינו
קרב אחרי	אין, סיום המערכה
מקום	נהר ברזינה
תוצאה	ניצחון אסטרטגי צרפתי, ניצחון טקטי רוסי.
הצדדים הלוחמים מפקדים נפוליאון בונפרטה מישל נה ניקולה אודינו קלוד ויקטור-פרין מיכאיל קוטוזוב פאבל צ'יצ'אגוב לואיס אדולף-פטר, נסיך ויטגנשטיין אבדות 13,000–25,000 חיילים קרביים. 10-20 אלף בלתי לוחמים (נספחי מחנה) 8,000–15,000
(למפת בלארוס מוגדלת)   מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה קרב ברזינה (למפת בלארוס רגילה)   מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה קרב ברזינה (למפת מחוז מינסק רגילה)   מינסק בוריסוב סליהורסק מלדזייצ'נה ז'ודזינה סלוצק ויטבסק מוהילב הומל ברסט גרודנו ליטא קרב ברזינה (למפת מחוז מינסק מוגדלת)   מינסק בוריסוב סליהורסק מלדזייצ'נה ז'ודזינה סלוצק ויטבסק מוהילב הומל ברסט גרודנו ליטא קרב ברזינה

קרב ברזינה (ברוסית: Сражение на Березине, בצרפתית: Bataille de la Bérézina) נערך בין ה-26 ל-29 בנובמבר 1812, במסגרת מלחמת רוסיה–צרפת. במהלך הקרב נכשל הצבא הרוסי בנסיונותיו לכתר את שרידי הגרנד ארמה, בפיקוד נפוליאון בונפרטה, בגדה המזרחית של נהר ברזינה ולהשמיד אותו. צבאו של נפוליאון הצליח לצלוח את הנהר ולהמשיך בנסיגתו ממוסקבה לכיוון דוכסות ורשה, אך ספג אבדות כבדות מאוד במהלך הקרב, וכוחו נחלש באופן משמעותי.

רקע

ערך מורחב – מלחמת רוסיה–צרפת (1812)

פלישת נפוליאון בראש צבאו אל האימפריה הרוסית הייתה אמנם הפתעה לפיקוד הרוסי העליון, כולל הצאר, אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה, שעבר תהפוכות נפש בשומעו על הפלישה, אבל הקדימה אותה תקופה של התקררות ביחסי צרפת–רוסיה. הממשל הרוסי חשש מניסיון התפשטות של דוכסות ורשה (מדינת חסות צרפתית) אל אבל השטחים הרוסים שסופחו מידי האיחוד הפולני-ליטאי במהלך חלוקת פולין והעביר כוחות אל עבר הגבול. יתרה בזאת, "המערכת היבשתית" שהקים משטר נפוליאון, שהיוותה סגר כלכלי בין אירופה היבשתית לאימפריה הבריטית, פגע קשות בכלכלתה של רוסיה, מה שהביא אותה לצאת מהמעורבות במערכת הכלכלית.

ב-24 ביוני 1812 חצו 437,000 חיילים צרפתים בפיקודו של נפוליאון את נהר ניימן לתוך שטחה של האימפריה הרוסית. ההנהגה הרוסית הצבאית לא הצליחה להגיע להסכמה בנוגע לאסטרטגיית הפעילות נגד הכוחות הצרפתים המתקדמים ועם התקדמותם של האחרונים נסוגו הרוסים מזרחה. לאחר כניעת וילנה ללא קרב היה יכול נפוליאון להתקדם לעבר סנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית ומושב הצאר, או למוסקבה, "רומא השלישית" בכינוייה והבירה המסורתית של האימפריה הרוסית, נפוליאון בחר באפשרות השנייה.

לפני שיכל לייצב את החזית ולצאת באסטרטגיית פעולה, היה על הגנרליסימו מיכאיל קוטוזוב להתמודד נגד הצרפתים שהיו על זנבם של הרוסים הנסוגים במהלך קרב בורודינו. נפוליאון נודע בכך שלא הפגין טקטיקת לוחמה גאונית במהלך הקרב והכוחות הצרפתים יצאו בסדרת התקפות חזיתיות שפירקו את קו החזית הרוסית אך במחיר של אבדות קשות. לאחר הקרב הציתו הכוחות הרוסים את מוסקבה באש והוכיחו את טעותו של נפוליאון שכן האצילים הרוסים קיבלו את פטרבורג בתור בירתם החדשה. עקב האבדות הקשות, התחזקות הצבא הרוסי ותחילת הכפור של החורף הרוסי, היה על צבאו של נפוליאון לסגת מערבה לעבר דוכסות ורשה בהבינו כי המערכה אבודה, לפחות לעת עתה.

הנסיגה לברזינה

במהלך נסיגתו הארוכה מערבה בתנאי מזג אוויר קשים, היה הצבא הצרפתי חשוף להתקפות מידי הצבא הרוסי ולפשיטות של הפרשים הקוזקים שלו, וכוחו נחלש מאוד. תוכנית הפיקוד הרוסי הייתה להקדים את הצבא הצרפתי הנסוג, לתפוס את הגדה המערבית של נהר ברזינה, ולאחר מכן לכתר ולהשמיד את צבאו של נפוליאון בגדה המזרחית של הנהר. הוא ריכז באזור זה כ-64,000 חיילים, במסגרת שני צבאות תחת פיקוד פאבל צ'יצ'אגוב (34,000 חיילים) ולואיס אדולף-פטר, נסיך ויטגנשטיין (30,000 חיילים), ששניהם פעלו תחת הפיקוד העליון של מיכאיל קוטוזוב. הצבא הצרפתי הנסוג, שתוגבר על ידי כוח, שהושאר באזור ברזינה במהלך התקדמותו לכיוון מוסקבה בקיץ 1812, היה כמעט שווה בעוצמתו לצבא הרוסי.

חיפוש מעבר הנהר

הגנרל הפולני יאן הנריק דומברובסקי השיג שליטה על גשר למעבר הכוחות הצרפתים מעל הנהר בבוריסוב, אך כוחותיו של צ'יצ'אגוב נעו במהירות לעבר הגשר ומספרם העדיף אילץ את דמברובסקי לסגת. כאשר הקורפוס הצרפתי השני הגיע לתקוף כדי לכבוש מחדש את הגשר, הרוסים חזרו לגדה המערבית והרסו את הגשר. כשהבין את המציאות הבולטת של המצב, הורה נפוליאון לשרוף את הניירות שלו (מכתבים, רישומים וצווי ממשלה) כדי למנוע את נפילתם לידיים רוסיות. הגנרל הצרפתי קורבינו גילה מעבר לנהר בסטיאנקה מצפון לבוריסוב.

האדמירל הרוסי צ'יצ'אגוב, שתפס את הגשר בבוריסוב מדומברובסקי, קרא לכוחותיו להתפרש לאורך הצד הנגדי של הנהר. הצעד הראשון עבור הצרפתים היה להסיח את הדעת של הרוסים כדי שיוכלו לבנות את הגשרים ולעבור מעבר ללא יותר מדי קושי. ב-25 בנובמבר, קבוצה גדולה של חיילים צרפתים מהארמייה השנייה עברו דרומית לבוריסוב וניסו ליצור רעש רב בכדי לשכנע את הרוסים שהמאמץ העיקרי של פעילות הצרפתים יתרחש מדרום. קצינים צרפתים הביאו בכוונה גם איכרים רוסים לחקירה אודות המעברים דרומה ואז שחררו אותם, וכמה איכרים דיווחו כדין לחיילים הרוסים על הראיונות. לא עבר זמן רב ורבים מכוחותיו של צ'יצ'אגוב החלו לנוע דרומה.

הצרפתים שצפו בתנועות אלה היו מרוממים ברוחם, וקורבינו חצה במהירות את הנהר בסטיאנקה והכניע את הכוח המשני של צ'יצ'אגוב שנותר להגן באותו קטע של הנהר. הצרפתים החלו במהרה בהקמת גשר חדש בעבר הצפוני בשביל מעבר הכוחות הצרפתים הגדולים. בשעה אחת אחר הצהריים ב-26 לחודש, גשר ראשון הושלם. הגנרלים אודינות, דומברובסקי ודומרק חצו את הנהר והקימו כוח גיבוי בגדת הנהר המערבית. כעבור שעתיים, הגשר השני הושלם והחלה העברת ארטילריה דרכו לגדה המערבית. בערב ה-26 אחד מהגשרים נשבר וחיילים צרפתים רבים נפלו למי הנהר. עד ה-27 לחודש הרוסים הבינו מה קורה, וצ'יצ'אגוב תקף בצד המערבי של הנהר, אך אודינות הצליח לבלות את התקפות חיל הרגלים שלו. במקביל, הגנרל הרוסי ויטגנשטיין ו-30,000 אנשיו תקפו בצד המזרחי של הנהר, אך כוחותיו של קלוד ויקטור-פרין הצליחו לבלום את ההתקפה הרוסית. לאורך כל אחד מהימים הללו המשיך מעבר הצבא וחלק וחציית הגשר במהירות האפשרית.

ב-28 לחודש אחת מהדיוויזיות של קלוד ויקטור-פרין, תחת פיקודו של הגנרל פרטונו, הקימה מערך בלימה מפני התקרבות רוסית והסדירה את החזית בבוריסוב. פרטונו קיבל הוראה לנוע חזרה למעבר בסטיאנקה בכדי להגן על מעבר הכוחות, אך הוא עוכב מסיבות לא ידועות. כאשר כוחותיו החלו סוף סוף בצעדתם, הם היו בסכנת ניתוק מהצבא הראשי על ידי הכוחות של ויטגנשטיין. כוחותיו של פרטונו נסעו בדרך הלא נכונה בצומת לא מסומנת, ובסופו של דבר הצעיד את כוחותיו לעבר מוצב הרוסים. כשהתחיל להבין שהוא בדרך הלא נכונה, הוא הורה על עצירת כוחותיו והמשיך עם הצוות שלו בניסיון להבין את מיקומם. כוח פרשים רוסי הופיע לפתע ולקח את כולם בשבי. כשנעמדו בפני חוסר התקווה של המצב, שרידי הדיוויזיה נכנעו.

ההתייצבות הצרפתית

בגלל אובדן הכוחות בחיל ויקטור-פרין, האחרון החל להתקשות לעצור את ההתקפה הרוסית המתמשכת, במיוחד באגף השמאלי של המערך הצרפתי. המצב החמיר עד כדי כך שנפוליאון הורה על בריגדה שלמה, בריגדת באדן, לעבור שוב את הגשר, הפעם חזרה מזרחה כדי לתמוך בויקטור. מהצד השני, ההתקפה הגדולה של צ'יצ'אגוב דחפה את כוחותיו של אודינות בהתמדה, אך הוא הצליח לגייס את מורל אנשיו ולהחזיק בקו אש יציב. מרשל אודינות נפצע קשה זמן קצר לאחר מכן, אך מרשל מישל נה היה בקרבת מקום ומיד קיבל את הפיקוד והמשיך להחזיק בקו. בגדה המזרחית, ויקטור-פרין המשיך להידחק לאחור עד שנפוליאון הורה על הצבתה של סוללת תותחים מסיבית בגדה המערבית כדי לכוון את הרוסים בגדה המזרחית לשחרר את האגף השמאלי של ויקטור. פעולה זאת ניפצה את תנופת ההתקפה הרוסית, והכוחות האחרונים נדחקו לאחור, אל עבר דרום-מזרח. הרוסים הפסיקו את פועלם ההתקפי, ולא יצאו עוד בפשיטות נוספות על הצרפתים בהמשך היום, במקום זאת העדיפו לחדש את ההתקפה למחרת בבוקר.

לאורך כל הלילה חצה שאר הצבא הצרפתי את הנהר, כאשר הכוחות האחרונים עברו עם שחר ב-29 לחודש. באי רצון, הורה אבלה, מפקד כוחות המהנדסים הצרפתים, על צריבת הגשרים בכדי למנוע מהרוסים לרדוף אחרי הכוחות הצרפתים. הקרב על ברזינה הייתה הצלחה אסטרטגית עבור הצרפתים שכן הם התחמקו בהצלחה מניסיון האיגוף הרוסי ושימרו לפחות חלק מכוחות צבאם. מתוך ארבע מאות מהנדסים, רק 40 נותרו בחיים לאחר הקרב, שפגע קשות בכוחות הצרפתים. אף על פי כן, הביצועים וההקרבה יוצאי הדופן של רבים כל כך בצבא הצרפתי אפשרו לו להמשיך להתקיים ולבנות כוחות מחודשים בחודשים הקרובים שבאו.

ראו גם

• קרב בורודינו
• מלחמת רוסיה–צרפת (1812)
• מיכאיל קוטוזוב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב ברזינה בוויקישיתוף

• קרב ברזינה, באתר הקיסרות הצרפתית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30449738קרב ברזינה