מאוריסיו מאקרי

מאוריסיו מאקרי
Mauricio Macri
לידה	8 בפברואר 1959 (גיל: 65); טנדיל, ארגנטינה
מדינה	ארגנטינה
מפלגה	PRO
	10 בדצמבר 2015 – 10 בדצמבר 2019; (4 שנים)
סגן נשיא ארגנטינה	גבריאלה מיקטי
	→ כריסטינה פרננדס דה קירשנר אלברטו פרננדס ←

מאוריסיו מאקרי (בספרדית: Mauricio Macri; נולד ב-8 בפברואר 1959) הוא פוליטיקאי ארגנטינאי שכיהן כנשיא ארגנטינה בשנים 2019-2015^[1]. מאקרי הוא יושב ראש מפלגת PRO (אנ') ובעבר כיהן כראש עיריית בואנוס איירס. כיהן כנשיא קבוצת הכדורגל בוקה ג'וניורס וכחבר הקונגרס הלאומי הארגנטינאי. הוא מהנדס אזרחי בהכשרתו.

ביוגרפיה

מאקרי נולד בטנדיל שבפרובינציית בואנוס איירס, בן לאיש עסקים איטלקי שהיגר לארגנטינה והפך לאחד מעשירי המדינה. הוא סיים תואר ראשון בהנדסה אזרחית באוניברסיטה הקתולית של ארגנטינה, עבד בחברת הבנייה המשפחתית ובסיטיבנק. הוא כיהן כסגן נשיא וכנשיא יצרנית המכוניות הארגנטינאית "סבל". ב-24 באוגוסט 1991 נחטף באישון לילה מביתו על ידי כנופיה של יוצאי המשטרה הפדרלית וסוכנות הביון הארגנטינאית, הוא הוחזק במשך 14 יום בתיבה קטנה במרתף, עד ששוחרר לאחר תשלום כופר על ידי משפחתו^[2]. בשנים 1995–2007 כיהן כנשיא קבוצת הכדורגל בוקה ג'וניורס. בתקופתו זכתה הקבוצה שש פעמים באליפות הליגה, ארבע פעמים בגביע ליברטדורס, פעמיים בגביע הביניבשתי ובתארים נוספים.

מאקרי החל את דרכו בפוליטיקה כשייסד את מפלגת "Compromiso para el Cambio" (התחייבות לשינוי) ב-2003. הוא התמודד במסגרתה על ראשות עיריית בואנוס איירס אך נוצח בסיבוב השני של הבחירות. ב-2005 ייסד את מפלגת "הצעה רפובליקנית" ‏(PRO) ונבחר לנציג העיר בואנוס איירס בבית הנבחרים הארגנטינאי. ביוני 2007 ניצח בבחירות לראשות עיריית בואנוס איירס כשזכה לרוב של כ-61% בסיבוב השני. ב-2011 ניצח בבחירות לכהונה נוספת.

ב-2015 התמודד לנשיאות ארגנטינה בראש הברית הפוליטית "קמביימוס" (Cambiemos), קואליציית ימין-מרכז שכוללת את מפלגתו, את מפלגת "איחוד אזרחי רדיקלי", את מפלגת "קואליציה אזרחית ARI", ועוד מפלגות קטנות רבות. בסיבוב הראשון זכה ב-34% מהקולות, ובסיבוב השני התמודד מול מועמד מפלגת השלטון ומושל פרובינציית בואנוס איירס, דניאל סיולי, וזכה ב-51.4% מהקולות^[3]. הוא הושבע לתפקיד הנשיא ב-10 בדצמבר 2015^[4].

עם כניסתו לתפקיד החל מאקרי בביצוע שינויים מקיפי לכת בתחום הכלכלי: בוטל הפיקוח על שער הפסו, הורד שיעור מס ההכנסה, מונה נגיד חדש לבנק המרכזי והובטחו מקורות מימון לארצו מקבוצת בנקים בינלאומיים למימוש התוכניות הכלכליות^[5].

מאקרי נשוי בפעם השלישית, הוא אב לשלושה ילדים בוגרים מרעייתו הראשונה ולילדה נוספת מרעייתו השלישית.

עמדותיו

בתחום יחסי החוץ ציין מאקרי שבכוונתו לבטל את הברית הפוליטית עם ונצואלה ולפעול להוציאה מגוש המרקוסור על רקע הפרת זכויות האדם של משטר ניקולאס מאדורו^[6]. הוא ציין כי יכונן ברית אסטרטגית עם ברזיל ויחזק את הקשרים עם מדינות אמריקה הלטינית המתונות יותר, חברות הברית הפסיפית: מקסיקו, צ'ילה, קולומביה ופרו. כמו כן ציין כי בכוונתו לחזק את יחסי ארגנטינה-ארצות הברית, להפחית את הרטוריקה האנטי-אמריקאית שהייתה נהוגה במדינה ולפעול יחד עמה במלחמה בסמים^[7]. בנושא יחסי ארגנטינה-הממלכה המאוחדת ציין כי בכוונתו למתן את העוינות סביב המחלוקת על איי פוקלנד^[8]. בתחום יחסי איראן-ארגנטינה ציין כי בכוונתו לבטל את כוונתה של קודמתו, כריסטינה קירשנר, להקים ועדה משותפת עם איראן "לחקר האמת" של הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה^[7]. עם כניסתו לתפקיד מומשה הבטחה זו^[9]. בתחום יחסי ארגנטינה–ישראל שוחח מאקרי לאחר בחירתו עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, והבטיח כי יחסה של ארגנטינה לישראל ישתנה מעתה לחיוב, וכי שיתוף הפעולה בין שתי המדינות צפוי להתרחב^[10]. הוא מינה את סרחיו ברגמן לשר בממשלתו.

בתחום כלכלת הפנים תומך מאקרי בכלכלה חופשית יותר הכוללת מדיניות תמיכה בעסקים פרטיים וביטול הפיקוח על מטבע החוץ^[11]^[12]. עם זאת, ציין כי יותיר בבעלות ממשלתית את חברת התעופה הלאומית אארולינאס ארחנטינס, וכן את חברת האנרגיה YPF^[13].

במסגרת קמפיין הבחירות לנשיאות הציג את תוכנית "אפס העוני" שמטרתה לפתור את בעיית 14 מיליון העניים במדינה. על פי התוכנית תורחב התמיכה של הביטוח הלאומי לילדים ולקשישים ויינתנו מיליון משכנתאות מסובסדות על מנת להבטיח מגורים בטוחים לכל. תוכנית נוספת שהציג עוסקת בפיתוח כלכלי של אזור צפון ארגנטינה, האזור הנחשל יותר במדינה. תוכנית זו כוללת השקעה של כ-16 מיליארד דולר בתשתיות, בנייה של מאות אלפי יחידות דיור ומתן הטבות מס ותעסוקה.

מסמכי פנמה

שמו של מאקרי עלה במסגרת פרשת מסמכי פנמה באפריל 2016^[14]. מן המסמכים עולה כי בין השנים 1998–2009 הייתה בבעלותו ובבעלות משפחתו חברה באיי בהאמה, ומאקרי לא הצהיר על נכסים אלו בזמן היותו ראש עיריית בואנוס איירס. בתגובה טען דוברו כי הוא לא היה בעל נכסים בחברה אלא רק חבר במועצת המנהלים^[15].