נשיא ארגנטינה

נשיא ארגנטינה
Presidente de la Nación Argentina
תאריך כניסה לתפקיד	10 בדצמבר 2023
תחום שיפוט	ארגנטינה
איוש ראשון	ברנרדינו ריבדביה

נשיא רפובליקת ארגנטינה (בספרדית: Presidente de la República Argentina; רשמית, נשיא האומה ארגנטינאית - Presidente de la Nación Argentina) הוא ראש המדינה של ארגנטינה, ראש הרשות המבצעת והמפקד העליון של הכוחות המזוינים של ארגנטינה. הנשיא ממנה את סגנו ואת שרי ממשלתו וזו המשרה הבכירה במערכת הפוליטית במדינה.

ב-19 בנובמבר 2023 נבחר חאבייר מיליי לנשיא ארגנטינה, וכהונתו החלה ב-10 בדצמבר 2023.

היסטוריה

לאחר קבלת העצמאות ביולי 1816, בפדרציה הארגנטינאית טרם התקיים ממשל מרכזי והמדינה נודעה כאיחוד פרובינציית לה פלטה, ואחר כך איחוד פרובינציית דרום אמריקה. ב-1826 הוקם לראשונה הממשל הנשיאותי הארגנטינאי, בעקבות פרוץ מלחמת ארגנטינה–ברזיל.

בין נשיאי ארגנטינה בשנים האחרונות נמנים נסטור קירשנר ואשתו כריסטינה קירשנר. איסבל פרון, האישה הראשונה בתפקיד בתולדות המדינה ואשת הנשיא חואן דומינגו פרון - מנסח תורת הפרוניזם. חורחה רפאל וידלה, מנהיג החונטה הצבאית שתפסה את השלטון בשנת 1976. ראול אלפונסין. פרננדו דה לה רואה, נשיא ארגנטינה עם פתיחת המאה ה-21. אדוארדו דואלדה, נשיא ארגנטינה בין השנים 2002–2003 לאחר פרוץ המשבר הכלכלי החמור שפקד את המדינה בתחילת המאה. קרלוס מנם כיהן בתפקיד בין השנים 1989–1999.

זכויות סוציאליות

בשנת 2015 הנשיא וסגן הנשיא נהנו משכר ששולם על ידי משרד האוצר. בתקופת כהונתם נאסר עליהם להחזיק במשרה נוספת ברמה הלאומית או המחוזית. משכורתו של הנשיא עמדה על 131,421 פסו ארגנטינאי לחודש.

מקום עבודתו הוא המשרד הנשיאותי בבית הוורוד (La Casa Rosada), מול פלסה דה מאז'ו שבבואנוס איירס הבירה, בעוד קינטה דה אוליבוס (Quinta de Olivos) משמש כמעון המגורים. לנשיא יש גם מעון קיץ בצ'פאדמלאל, בפרובינציית בואנוס איירס ונקרא בשם היחידה הנשיאותית צ'פאדמלאל. על אבטחת הנשיא ובני משפחתו אחראי הגדוד הנשיאותי.

בנוסף, לרשות נשיא ארגנטינה עומד הבית הצבאי (Casa Militar), גוף האחראי לאבטחת צי המטוסים הנשיאותיים. הבית הצבאי מחולק למספר מחלקות הכוללות את קבוצת הביטחון והמודיעין האחראית על איסוף מודיעין בנוגע לניסיונות פגיעה במטוסים הנשיאותיים ולאבטחתם, ולקבוצת הלוגיסטיקה והתקשורת האחראית על תפעול המטוסים ולאבטחת התקשורת הנשיאותית. כמו כן, הבית הצבאי אחראי על קבוצת האוויר הנשיאותית המהווה יחידת סמך של חיל האוויר הארגנטינאי.

המטוס הנשיאותי הוא מטוס מדגם בואינג 757 המכונה "טנגו 01" ומשרת את הנשיא מאז 1995 במקום מטוס הבואינג 707 ששירת קודם לכן. בתקופת המשבר הכלכלי בארגנטינה בשנת 1999 רבים ביקרו את הצורך באחזקת מטוס נשיאותי הטומן בחובו גם עלויות אחזקה כבדות. הצי הנשיאותי כולל גם שני מטוסי Fokker F28 (המכונים T-02 ו-T-03) ומטוס Learjet 60 (המכונה T-10). הנשיא משתמש גם במסוק מדגם סיקורסקי S-70‏ (H-01) ושני מטוסי סיקורסקי S-76‏ (H-02 ו-H-03). בתקופת נסטור קירשנר וכריסטינה פרננדס דה קירשנר בוצע שימוש גם במטוסים מדגמי בואינג 747 שהושכרו מחברת התעופה אארולינאס ארחנטינס ומטוס פרטי מדגם Bombardier Global 5000.

נכסי הנשיא
הלשכה הנשיאותית
כס הנשיא
הלימוזינה הנשיאותית
טנגו 001

נשיאי ארגנטינה

הפרובינציות המאוחדות

לאחר קבלת העצמאות בשנת 1816 ארגנטינה הייתה פדרציה ללא ממשלה מרכזית. תחילה נקראה בשם הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה ולאחר מכן נקראה בשם הפרובינציות המאוחדות של אמריקה הדרומית, בראש הישות עמד מנהיג עליון.

דיוקן	תקופת כהונה	ראש המדינה
‏	31 בינואר 1814 — 9 בינואר 1815	חרבאסיו אנטוניו דו פוסאדס, מנהיג עליון
	‏9 בינואר 1815 — 20 באפריל 1815	קרלוס מריה דה אלוויאר, מנהיג עליון
	‏20 באפריל 1815 — 9 ביולי 1816	חוסה איגנסיו אלווארס תומאס, מנהיג עליון
	‏9 ביולי 1816 — 9 ביוני 1819	חואן מרטין דה פואירדון, מנהיג עליון
	‏ 9 ביוני 1819 — 11 בפברואר 1820	חוסה קסימירו רונדו פריירה, מנהיג עליון
	‏11 בפברואר 1820 — 16 בפברואר 1820	חואן פדרו, ממלא מקום המנהיג העליון

בשנת 1819 נכשל הניסיון לכונן חוקה וזו התקבלה רק בשנת 1826. בשל מלחמה עם האימפריה הברזילאית מעמד החוקה התערער והנשיא הראשון התפטר זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד וממשלתו פוזרה.

דיוקן	תקופת כהונה	ראש המדינה	שיוך מפלגתי	הערות
	‏8 בפברואר 1826 — 7 ביולי 1827	ברנרדינו דה לה טרינידד גונסלס ריוואדאוויה, נשיא	Uni	התפטר
	‏7 ביולי 1827 — 18 באוגוסט 1827	ויסנטה אלחנדרו לופס אי פלאנס, נשיא זמני	Con	פיזור הממשלה המרכזית

הקונפדרציה הארגנטינאית

לאחר פיזור הממשלה, ארגנטינה נותרה ללא ממשלה מרכזית במשך 27 שנה. בתקופה זו נודעה בשם הקונפדרציה הארגנטינאית, והתפקיד הבכיר ביותר באותה עת היה "מושל פרובינציית בואנוס איירס", שייצג את המדינות בחתימת חוזים והסכמים בינלאומיים.

ראש המדינה האחרון אז היה חואן מנואל דה רוסאס, ששלט זמן רב עד שהודח על ידי מפקדו הצבאי חוסטו חוסה דה אורקיסה. אז החלה תקופת המעבר לשלטון נשיאותי.

תקופת כהונה	ראש המדינה	שיוך מפלגתי	הערות
1827 — דצמבר 1828	גנרל מנואל דורגו	Fed	מושל פרובינציית בואנוס איירס
דצמבר 1829 — דצמבר 1832	גנרל חואן מנואל חוזה דומינגו אורטיס דה רוסאס	Fed	מושל פרובינציית בואנוס איירס
דצמבר 1832—1833	חואן רמון בלקארסה		מושל פרובינציית בואנוס איירס
1833 — 1834	חואן חוסה ויאמונטה גונסלס		מושל פרובינציית בואנוס איירס
1834 — מרץ 1835	מנואל ויסנטה מאסה		מושל פרובינציית בואנוס איירס
מרץ 1835 — 20 בספטמבר 1851	גנרל חואן מנואל חוזה דומינגו אורטיס דה רוסאס	Fed	מושל פרובינציית בואנוס איירס
20 בספטמבר 1851 — 3 בפברואר 1852	גנרל חואן מנואל חוזה דומינגו אורטיס דה רוסאס, ראש הקונפדרציה העליון	Fed	מושל פרובינציית בואנוס איירס
3 בפברואר 1852 — 5 במרץ 1854	גנרל חוסטו חוסה דה אורקיסה, מנהיג זמני	Fed

רפובליקת ארגנטינה

המנהיג האחרון שניהל את היחסים הבינלאומיים היה הגנרל חוסטו חוסה דה אורקיסה, שייסד את האספה החוקתית שכוננה את חוקת 1853 ובה לראשונה נוצרה משרת הנשיא, הנשיאים שנבחרו כונו בשם "נשיאי החוקה", בשינויים קלים זו החוקה שתקפה עד היום.

תקופת כהונה	ראש המדינה	שיוך מפלגתי	הערות
5 במרץ 1854 — 5 במרץ 1860	גנרל חוסטו חוסה דה אורקיסה, נשיא	Fed
‏5 במרץ 1860 — 5 בנובמבר 1861	סנטיאגו רפאל לואיס מנואל חוסה מריה דרקי רודריגס, נשיא	Fed	התפטר
5 בנובמבר 1861 — 12 בדצמבר 1861	חואן אסטבן פדרנרה, ממלא מקום הנשיא	Mil

במהלך הקרב תחת פאבונה היריבות הארוכה בין רפובליקת ארגנטינה ופרובינציית בואנוס איירס הסתיימה לטובת האחרונה. כתוצאה מכך, השלטון המרכזי בארגנטינה פורק ומושל בואנוס איירס, ברטולומה מיטרה, מילא את תפקיד הנשיא ובעקבות הבחירות שנערכו היה גם לנשיא ארגנטינה המאוחדת. המדינה נקראה לראשונה בשם רפובליקת ארגנטינה (República Argentina).

תקופת כהונה	ראש המדינה	שיוך מפלגתי	הערות
‏12 באפריל 1862 — 12 באוקטובר 1862	גנרל ברטולומה מיטרה מרטינס, ממלא מקום הנשיא	Lib	מושל פרובינציית בואנוס איירס
‏12 באוקטובר 1862 — 12 באוקטובר 1868	גנרל ברטולומה מיטרה מרטינס, נשיא	Lib
‏12 באוקטובר 1868 — 12 באוקטובר 1874	דומינגו פאוסטינו סרמיינטו, נשיא	Lib
‏ 12 באוקטובר 1874 — 12 באוקטובר 1880	ניקולאס אבז'אנדה, נשיא	UC
‏12 באוקטובר 1880 — 12 באוקטובר 1886	גנרל אלחו חוליו ארחנטינו רוקה, נשיא	PAN	קדנציה ראשונה
‏12 באוקטובר 1886 — 6 באוגוסט 1890	מיגל חוארס סלמן, נשיא	‏PAN	התפטר
‏6 באוגוסט 1890 — 12 באוקטובר 1892	קרלוס פלגריני, נשיא	‏PAN
‏12 באוקטובר 1892 — 23 בינואר 1895	לואיס סאנס פניה, נשיא	‏UC‏	התפטר
‏23 בינואר 1895 — 12 באוקטובר 1898	דוקטור חוסה אבאריסטו דה אוריבורו, נשיא	Aut
‏12 באוקטובר 1898 — 12 באוקטובר 1904	גנרל אלחו חוליו ארחנטינו רוקה, נשיא	Aut	קדנציה שנייה
‏12 באוקטובר 1904 — 12 במרץ 1906	מנואל קינטאנה, נשיא	‏PC‏	מת בתפקיד
‏12 במרץ 1906 — 12 באוקטובר 1910	חוסה פיגרואה אלקורטה, נשיא	‏PC
‏12 באוקטובר 1910 — 9 באוגוסט 1914	רוקה סאנס פניה, נשיא	PC	מת בתפקיד
‏9 באוגוסט 1914 — 12 באוקטובר 1916	דוקטור ויקטורינו דה לה פלאסה, נשיא	PC

מרבית ההיסטוריונים סבורים שהנשיאים הבאים נבחרו בבחירות חופשיות וכלליות, למעט אלה שעלו לשלטון באמצעות ארגון הפיכה.

תקופת כהונה	ראש המדינה	שיוך מפלגתי	הערות
‏12 באוקטובר 1916 — 12 באוקטובר 1922	דוקטור חואן איפוליטו איריגוז'ן, נשיא	‏UCR	קדנציה ראשונה
‏12 באוקטובר 1922 — 12 באוקטובר 1928	דוקטור מרסלו טורקואטו דה אלבאר, נשיא	‏UCR
8‏12 באוקטובר 1928 — 6 בספטמבר 1930	דוקטור חואן איפוליטו איריגוז'ן, נשיא	‏UCR	קדנציה שנייה, הודח מתפקידו

בשנת 1930 התרחשה ההפיכה המדינית הראשונה בתולדות ארגנטינה. מנהיג המהפכה מינה את עצמו לנשיא; הנשיאים הבאים אחריו אומנם נבחרו, אך לא נחשבים על ידי מרבית ההיסטוריונים לכאלה שנבחרו באופן דמוקרטי.

אחרי הפיכת 1930

תקופת כהונה	ראש המדינה	שיוך מפלגתי	הערות
‏6 בספטמבר 1930 — 20 בפברואר 1932	גנרל חוסה פליקס בניטו אוריבורו, נשיא	צבא ארגנטינה	מת בתפקיד
‏20 בפברואר 1932 — 20 בפברואר 1938	גנרל אגוסטין פדרו חוסטו רולון, נשיא	‏CC
‏20 בפברואר 1938 — 27 ביוני 1942	דוקטור חיימה חרארדו רוברטו מרסלינו מריה אורטיס ליסארדי, נשיא	‏PDN‏	מת בתפקיד
‏27 בעועי 1942 — 4 ביוני 1943	דוקטור רמון קאסטיז'ו באריונואבו, נשיא	האיחוד האזרחי הרדיקלי	הודח מהתפקיד

אחרי הפיכת 1943

בשנת 1943 פרצה הפיכה נוספת שהעלתה לשלטון את הצבא.

תקופת כהונה	ראש המדינה	הערות
4 июня 1943 — 7 июня 1943	גנרל ארתורו ראוסון, נשיא הממשלה הזמנית	הודח מתפקידו
‏7 ביוני 1943 — 24 בפברואר 1944	פדרו פאבלו רמירס, נשיא הממשלה הזמנית	התפטר
‏24 בפברואר 1944 — 4 ביוני 1946	אדלמירו חוליאן פארל, נשיא

לאחר מכן, הנשיא החדש נבחר בהצבעה עממית כללית. הוא שינה את החוקה באופן כזה שאיפשר לו להיבחר ולהישאר בשלטון במשך 9 שנים, עד שהודח:

תקופת כהונה	ראש המדינה	הערות
‏4 ביוני 1946 — 4 ביוני 1952	קולונל חואן דומינגו פרון, נשיא	קדנציה ראשונה
‏4 ביוני 1952 — 21 בספטמבר 1955	קולונל חואן דומינגו פרון, נשיא	קדנציה שנייה, הודח מתפקידו

אחרי הפיכת 1955

בשנת 1955 פרצה הפיכה נוספת שקיבלה את הכינוי "המהפכה המשחררת" (Revolución Libertadora):

תקופת כהונה	ראש המדינה	הערות
‏‏21 בספטמבר 1955 — 23 בספטמבר 1955	חונטה צבאית
‏‏21 בספטמבר 1955 — 23 בספטמבר 1955	חוסה דומינגו מולינה גומס, יושב, ראש החונטה	ממלא מקום
‏23 בספטמבר 1955 — 13 בנובמבר 1955	גנרל אדוארדו לונארדי, נשיא דה פקטו	התפטר
‏13 בנובמבר 1955 — 1 במאי 1958	גנרל פדרו אאוחניו ארמבורו סילבסטי, נשיא דה פקטו

לאחר מכן, שוב הנשיאים נבחרו בבחירות דמוקרטיות:

תקופת כהונה	ראש המדינה	שיוך מפלגתי	הערות
‏1 במאי 1958 — 29 במרץ 1962	דוקטור ארתורו פרונדיסי ארקולי, נשיא	‏UCRI	הודח מתפקידו
‏29 במרץ 1962 — 12 באוקטובר 1963	דוקטור חוסה מריה גידו, ממלא מקום	‏UCRI	נשיא הסנאט
‏12 באוקטובר 1963 — 28 ביוני 1966	דוקטור ארתורו אומברטו איליה, נשיא	‏UCRP	הודח מתפקידו

אחרי הפיכת 1966

בשנת 1966 פרצה הפיכה צבאית כונתה בשם "המהפכה הארגנטינאית" (Revolución Argentina):

תקופת כהונה	ראש המדינה	הערות
‏28 ביוני 1966 — 29 ביוני 1966	חונטה מהפכנית פסקואל אנחל פיסטריני, בניניו וארלה ברנאדו ואדולפו תאודורו אלווארס מלנדי
‏ 29 ביוני 1966 — 8 ביוני 1970	גנרל חואן קרלוס אונגאנייה, נשיא דה פקטו	ממלא מקום, הודח מתפקידו
‏8 ביוני 1970 — 18 ביוני 1970	חונטה צבאית פדרו אלברטו חוסה גנאווי, ראש החונטה
‏18 ביוני 1970 — 22 במרץ 1971	גנרל רוברטו מרסלו לווינגסטון, נשיא דה פקטו	הודח מתפקידו
‏ 22 במרץ 1971 — 25 במאי 1973	גנרל אלחנדרו אגוסטין לנוסה, נשיא דה פקטו

לאחר מכן, למשך זמן קצר שרר שלטון דמוקרטי:

תקופת כהונה	ראש המדינה	שיוך מפלגתי	הערות
‏25 במאי 1973 — 13 ביולי 1973	דוקטור הקטור חוסה קמפורה, נשיא	FJL	התפטר
‏14 ביולי 1973 — 21 באוקטובר 1973	דוקטור ראול אלברטו לסטירי, ממלא מקום	‏FJL‏
‏21 באוקטובר 1973 — 1 ביולי 1974	[גנרל חואן דומינגו פרון דה לה סוסה, נשיא	המפלגה החוסטיסיאליסטית	קדנציה שלישית, מת בתפקיד
‏1 ביולי 1974 — 24 במרץ 1976	איסבל אסטלה מרטינס דה פרון, נשיאה	המפלגה החוסטיסיאליסטית	הודחה מתפקידה בעקבות הפיכה צבאית

אחרי הפיכת 1976

בעקבות ההפיכה הצבאית בשנת 1976, המשטר הפך לדיקטטורה צבאית, בשם תהליך הארגון מחדש של האומה (בספרדית: Proceso de Reorganización Nacional). בראש המדינה עמדו ראשי הצבא.

תקופת כהונה	ראש המדינה	הערות
‏24 במרץ 1976 — 29 במרץ 1976	חונטה צבאית גנרל חורחה רפאל וידלה, אמיליו מאסרה ואורלנדו רמון אגוסטי אצ'ניקה
‏29 במרץ 1976 — 29 במרץ 1980	גנרל חורחה רפאל וידלה נשיא דה פקטו
‏29 במרץ 1980 — 11 בדצמבר 1981	רוברטו אדוארדו ויולה, נשיא דה פקטו	התפטר
‏11 בדצמבר 1981 — 22 בדצמבר 1981	קרלוס לקוסטה, נשיא דה פקטו	ממלא מקום
‏22 בדצמבר 1981 — 18 ביוני 1982	לאופולדו גלטיירי, נשיא דה פקטו	ממלא מקום
‏18 ביוני 1982 — 1 ביולי 1982	אלפרדו סן ז'אן, נשיא דה פקטו	ממלא מקום
‏1 ביולי 1982 — 10 בדצמבר 1983	ריינלדו ביניונה, נשיא דה פקטו

מאז 1983

בשנת 1983 השלטון התחלף ממשטר רודני למשטר דמוקרטי באופיו:

תקופת כהונה	ראש המדינה	שיוך מפלגתי	הערות
‏10 בדצמבר 1983 — 8 ביולי 1989	ראול ריקרדו פולקס אלפונסין, נשיא	איחוד אזרחי רדיקלי	התפטר
‏8 ביולי 1989 — 8 ביולי 1995	קרלוס סאול מנם, נשיא	המפלגה החוסטיסיאליסטית	קדנציה ראשונה

בשינויים לחוקה משנת 1994 הותר לנשיא לכהן בקדנציה שנייה (אפשרות שבוטלה בשנת 1957).

דיוקן	תקופת כהונה	ראש המדינה	שיוך מפלגתי	הערות
	‏8 ביולי 1995 — 10 בדצמבר 1999	קרלוס סאול מנם, נשיא	המפלגה החוסטיסיאליסטית	קדנציה שנייה
	‏10 בדצמבר 1999 — 21 בדצמבר 2001	פרננדו דה לה רואה, נשיא	האיחוד האזרחי הרדיקלי/AL‏	התפטר
	‏21 בדצמבר 2001 — 23 בדצמבר 2001	אדולפו רודריגס סאה, ראש הרשות המבצעת	המפלגה החוסטיסיאליסטית	ממלא מקום
‏	23 בדצמבר 2001 — 31 בדצמבר 2001	אדולפו רודריגס סאה, נשיא	המפלגה החוסטיסיאליסטית	נבחר על ידי הקונגרס, התפטר
‏	31 בדצמבר 2001 — 2 בינואר 2002	אדוארדו דואלדה, ראש הרשות המבצעת	המפלגה החוסטיסיאליסטית	ממלא מקום
‏	2 בינואר 2002 — 25 במאי 2003	אדוארדו דואלדה, נשיא	המפלגה החוסטיסיאליסטית	נבחר על ידי הקונגרס, התפטר
‏	25 במאי 2003 — 10 בדצמבר 2007	נסטור קירשנר, נשיא	חזית לניצחון
	‏10 בדצמבר 2007 — 10 בדצמבר 2015	כריסטינה פרננדס דה קירשנר, נשיאה	חזית לניצחון
‏	10 בדצמבר 2015 - 10 בדצמבר 2019	מאוריסיו מאקרי, נשיא	‏PRO
‏	10 בדצמבר 2019 - 10 בדצמבר 2023	אלברטו פרננדס, נשיא	‏המפלגה החוסטיסיאליסטית
‏	10 בדצמבר 2023 - כיום	חאבייר מיליי, נשיא	‏המפלגה הליברטריאנית (ארגנטינה)