פנמה סיטי
 | |
| קו הרקיע של העיר | |
| מדינה |
 פנמה |
|---|---|
| מחוז | פנמה |
| ראש העיר | רוקסנה מנדס |
| תאריך ייסוד | 15 באוגוסט 1519 |
| שטח | 275 קמ"ר |
| גובה | 576 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 813,097 (2000) |
| ‑ במטרופולין | 1,063,000 (2000) |
| ‑ צפיפות | 2,750 נפש לקמ"ר (2000) |
| קואורדינטות | 9°0′N 79°30′W / 9.000°N 79.500°W |
| אזור זמן | UTC -5 |
| http://www.municipio.gob.pa | |
|
(למפת פנמה רגילה) | |
 | |
| קסקו וייחו, מראה מסרו אנקון | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 2, 4, 6 | |
| מדינה |
פנמה |
|---|---|
פנמה סיטי (בספרדית: Ciudad de Panamá, "סיודאד דה פנמה") היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר בפנמה. ממוקמת בסמוך לתעלת פנמה, בצד האוקיינוס השקט. אוכלוסייתה מונה כ-813,000 תושבים, המהווים רבע מאוכלוסיית המדינה כולה, והיא המרכז הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של פנמה.
היסטוריה
העיר נוסדה ב-15 באוגוסט 1519, בידי הקונקיסטאדור הספרדי פדרו אריאס דָוִילה (פֵּדרָאריָאס), והייתה היישוב הקולוניאלי הראשון לחופי האוקיינוס השקט. בזכות מיקומה הפכה בתוך זמן קצר לבסיס למסעות מחקר וכיבוש בפרו, וכן תחנת-מעבר למטעני זהב וכסף בנתיב מאמריקה לספרד. במשך השנים חלו עליות ומורדות במעמדה של פנמה בהתאם לשינוי בהיקפי הסחר והתנועה לאורך מצר פנמה.
ב-1539 ושוב ב-1563 פרצו בעיר שרפות גדולות שהרסו חלקים ניכרים ממנה. למרות זאת לא נבלמה התפתחותה של העיר, וב-1610 התגוררו בה לפחות 5000 תושבים, והיו בה בית-חולים, מנזרים, כנסיות וקתדרלה. באותה עת הייתה בין החשובות שבערים הספרדיות באמריקה.
במאה ה-17 סבלה העיר מפשיטות של שודדי ים וכן מהתקפות של ילידים אינדיאנים מאזור דריין, וכמו כן הוכתה ברעידת אדמה קטלנית ב-1620 ובשריפה נוספת, קשה מקודמותיה, שבה עלו באש הקתדרלה ומספר רב של בתים ומבני ציבור. באותה עת מנתה האוכלוסייה 8000 תושבים.
הגידול באוכלוסייה נמשך למרות האסונות, וב-1670 התגוררו בעיר כ-10,000 תושבים. בשנת 1671 נכבשה העיר על ידי כוח שמנה כ-1,400 פיראטים, בהנהגת הנרי מורגן. הפיראטים בזזו את העיר, שנשרפה לחלוטין. היא נבנתה מחדש בשנת 1673, במרחק של כ-8 ק"מ מהמיקום המקורי, אך לא חזרה במהרה לממדיה לפני החורבן.
באמצע המאה ה-19, בעקבות בנייתן של מסילות הרכבת בארצות הברית, עברו דרכה מאות אלפי בני אדם, והיא התרחבה במידה משמעותית.
בעקבות פתיחתה של תעלת פנמה בשנת 1914, הנוכחות האמריקנית באזור תרמה לצמצום פגיעתן של מחלות נפוצות, כמו למשל המלריה, ולהעלאת איכותם של מי השתייה.
במהלך מלחמת העולם השנייה הגבירה ארצות הברית את נוכחותה בעיר במידה רבה, ותרמה לפיתוחה. מתקנים צבאיים שהוקמו באזור מנעו חופש תנועה מתושבים מקומיים עד לשנות השישים.
בשנות השבעים והשמונים נחשבה העיר למרכז בנקאי בינלאומי של הלבנות כספים. בדצמבר 1989, ארצות הברית פלשה לפנמה ולכדה את מנהיגה מנואל נורייגה, שהורשע בסחר בסמים. במהלך התקיפה, אחת השכונות בעיר נפגעה בשריפה, ושוקמה בסיוע אמריקני.
כלכלה
פנמה סיטי היא המרכז הכלכלי והפיננסי של פנמה. הכלכלה המקומית מסתמכת על בנקאות, מסחר ותיירות.
חינוך
בעיר פועלות מספר אוניברסיטאות, בהן אוניברסיטת פנמה, האוניברסיטה הטכנולוגית של פנמה והאוניברסיטה הקתולית סנטה מריה לה אנטיגואה, וכמו כן שלוחות של אוניברסיטאות שונות מארצות הברית, כמו אוניברסיטת אוקלהומה, אוניברסיטת לואיוויל ואוניברסיטת המדינה של פלורידה.
תחבורה
בפאתיה המזרחיים של העיר שוכן שדה התעופה הבינלאומי טוֹקוּמן (Tocumen), שדה התעופה הראשי במדינה. שדה תעופה קטן יותר, מרקוס חלברט (Marcos A. Gelabert), שהיה בעברו שדה תעופה צבאי אמריקני, משרת טיסות-פנים וטיסות בינלאומיות לטווחים קצרים.
הנמל הימי של העיר ממוקם בבלבואה (Balboa).
העיר מהווה את מוקד התחבורה היבשתית של פנמה, ונמצאת על הדרך המהירה המרכז אמריקנית מספר 1, שהיא חלק מן הכביש הפאן-אמריקאי. הדרך חוצה את תעלת פנמה בגשר האמריקות, המצוי קרוב לפתח התעלה. ב-2004 נבנה גשר נוסף, "גשר יובל המאה", מעט צפונה מהעיר, כדי לנקז חלק מצוואר הבקבוק שיצר גשר האמריקות.
התחבורה הציבורית הפנימית בעיר מבוססת על אוטובוסים, ומצויה בתהליך של שדרוג, שמתוכנן להסתיים ב-2009.
ב-8 באפריל 2014 נחנכה לראשונה בתום שנתיים של עבודות הרכבת התחתית הראשונה של פנמה סיטי.[1]
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פנמה סיטי (בספרדית)
פרידה מון, ניו יורק טיימס, גורדי שחקים, מוזיקה קובנית ומנגו ירוק: סוף שבוע בפנמה סיטי, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2018
הערות שוליים
  | |
|---|---|
|
| בירות מדינות אמריקה המרכזית | ||
|---|---|---|
|
23559540פנמה סיטי