נסטור קירשנר
.jpg) | |||||
| לידה |
25 בפברואר 1950 ריו גז'גוס, ארגנטינה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 באוקטובר 2010 (בגיל 60) אל קלפטה, ארגנטינה | ||||
| מדינה | ארגנטינה | ||||
| מפלגה | (PJ) המפלגה הפרוניסטית | ||||
| |||||
נסטור קרלוס קירשנר אוסטואיץ' (בספרדית: Néstor Carlos Kirchner Ostoić; 25 בפברואר 1950 - 27 באוקטובר 2010) היה פוליטיקאי ארגנטינאי, מושל פרובינציית סנטה קרוס מ-1991 עד 2003 ונשיא ארגנטינה בין השנים 2003 ל-2007.
ביוגרפיה
קירשנר נולד בריו גז'גוס שבפטגוניה לאב ממוצא שווייצרי ולאם צ'יליאנית ממוצא קרואטי. בגיל צעיר הצטרף לתנועה הפרוניסטית.
בשנות ה-70 למד משפטים באוניברסיטה הלאומית בלה פלאטה, ובשנת 1976 הוסמך כעורך דין. במהלך שהותו בלה פלאטה פגש את קריסטינה פרננדס, אף היא עורכת דין ופעילה פרוניסטית, נשא אותה לאישה ושב עימה לריו גז'גוס, בה עסקו שניהם בעריכת דין. כעבור שנים אחדות החל לעבוד בממשל פרובינציית סנטה קרוס וב-1987 נבחר לראשות עיריית ריו גז'גוס, תפקידו הפוליטי הראשון. ב-1991 נבחר לתפקיד מושל הפרובינציה, שבו כיהן עד 2003, אז נבחר לנשיאות ארגנטינה. ב-2007 פרש מהנשיאות ורעייתו נבחרה למלא את מקומו.
ב-27 באוקטובר 2010 נפטר נסטור קירשנר מדום לב.[1]
קריירה פוליטית
ראש עיריית ריו גז'גוס
לאחר נפילת החונטה הצבאית והשבת הדמוקרטיה ב-1983 החל לעבוד בממשלת פרובינציית סנטה קרוס. למשך זמן קצר עמד בראש גוף עירוני שעסק בהשלמת הכנסה, אך הודח על ידי מושל המחוז, לאחר שחלק על מדיניותו הכלכלית. הדחתו מהתפקיד שמה אותו באור הזרקורים, והפכה אותו לדמות פופולרית באזור, עד כדי כך שב-1986 היה למועמד המפלגה החוסטיסיאליסטית (PJ) הפרוניסטית לראשות עיריית ריו גז'גוס. הוא נבחר לתפקיד ב-1987, ברוב דחוק של 100 קולות.
לאחר 4 שנים כראש עיריית ריו גז'גוס, התמודד בשנת 1991 על משרת מושל פרובינציית סנטה קרוס, וזכה בניצחון סוחף, ברוב של 61% מהקולות.
מושל סנטה קרוס
בעת כניסתו של קירשנר לתפקידו, הייתה סנטה קרוס פרובינציה נחשלת, שתרמה רק 1% מהתוצר הלאומי הגולמי של ארגנטינה, וסבל משיעור אבטלה גבוה ומגירעון של 1.2 מיליארד דולר. משימתו העיקרית הייתה, אם כן, שיפור המצב הכלכלי הקשה בפרובינציה. באמצעות עידוד השקעות, חיסול הוצאות שלא הניבו רווחים והקטנת השימוש בפטור ממס לתעשיית הנפט, הצליח קירשנר להביא את הפרובינציה ליציבות כלכלית. השיפור ניכר עד כדי כך ששיעור העוני במחוז היה לנמוך ביותר בכל ארגנטינה, למעט פרובינציית בואנוס איירס.
אף שהיה מושל של אחת הפרובינציות מעוטות האוכלוסייה בארגנטינה (כ-200,000 תושבים), הצלחתו כמושל נתנה לו את הלגיטימציה למתוח ביקורת הן על מדיניותו הנאוליברלית של נשיא ארגנטינה באותה תקופה, קרלוס מנם, והן על המדיניות הסינדיקליסטית של מפלגתו.
קירשנר יזם תיקונים בחוקת הפרובינציה, שאפשרו לו להתמודד לכהונות נוספות על התפקיד. הוא גם נטל חלק בניסוח הרפורמות בחוקה הארגנטינאית ב-1994, שאפשרו את בחירתו של נשיא המדינה לכהונות נוספות.
בבחירות שנערכו ב-1995, לאחר התיקון בחוקת הפרובינציה, ניצח קירשנר בקלות, וקיבל 66.5% מהקולות. כעת, היה חזק דיו כדי לבדל עצמו ממנם השנוי במחלוקת. לקראת הבחירות הכלליות שנערכו בארגנטינה ב-1998, הודיע על תמיכתו ביריבו של מנם, מושל מחוז בואנוס אירס, אדוארדו דואלדה.
דואלדה והמפלגה החוסטיסיאלית הפסידו בבחירות שנערכו ב-1999, ולנשיא נבחר מנהיג האופוזיציה, פרננדו דה לה רואה. על אף כישלון מפלגתו במישור הארצי, הצליח קירשנר להיבחר לתקופת כהונה שלישית, אך הפעם ניצח רק בקושי, עם 45.7% מהקולות.
בחירות 2003
המשבר הכלכלי שפקד את ארגנטינה בסוף שנות ה-90 החריף בתקופת כהונתו של דה לה רואה. המיתון העמיק, שיעור האבטלה הגיע לרמה של 20%, המשקיעים הזרים הוציאו את כספם מהמדינה, וכדי למנוע את התמוטטות הבנקים, הוקפאו חשבונות הבנקים. לאחר שהמדינה עמדה על סף פשיטת רגל, התפטר דה לה רואה מתפקידו בדצמבר 2001. בתוך כשבועיים מילאו את מקומו 3 נשיאים שהתפטרו בזה אחר זה, עד שב-2 בינואר מונה דואלדה לתפקיד. הוא ביטל את הצמדת הפסו הארגנטינאי לדולר האמריקאי, והמטבע איבד כשני שלישים מערכו. צעד זה פגע בעיקר בחסכונותיו של מעמד הביניים הארגנטינאי, אך הביא להקטנת היבוא ולהגדלת היצוא. ביטול ההצמדה לא היה צעד פופולרי, בלשון המעטה, ודואלדה החליט שלא להתמודד בבחירות של 2003. במקומו הוצב קירשנר כמועמד המפלגה החוסטיסיאלית.
רבים בארגנטינה סברו שמועמדותו של קירשנר נועדה לאפשר לדואלדה להמשיך לשלוט בארגנטינה מאחורי הקלעים [דרוש מקור], ובסיבוב הבחירות הראשון קיבל 22% בלבד מהקולות. למזלו, המועמד שעלה מולו לסיבוב השני היה הנשיא לשעבר קרלוס מנם, שקיבל 24% מהקולות. יותר משהציבור הארגנטינאי כעס על צעדיו של דואלדה, הוא סלד ממנם, שנתפס בעיניו כאשם במצב הכלכלי הקשה. הסקרים שנערכו לקראת הסיבוב השני ניבאו לקירשנר ניצחון בהפרש של בין 30% ל-40%. מנם העדיף שלא להתבזות, ופרש מהמירוץ, מה שהוביל להשבעתו של קירשנר לנשיא ארגנטינה ב-25 במאי 2003.
כהונתו כנשיא ארגנטינה
מדיניות כלכלית
בעת שנכנס קירשנר לתפקידו כנשיא, סבלה ארגנטינה מחובות של 178 מיליארד דולר. מעמד הביניים טרם התאושש מהשחיקה בשער המטבע, וארגנטינה, שראתה בעצמה מדינה מערבית ברמה אירופית, נאלצה לפתע להתמודד עם בעיות של רעב ועוני קשה. הוא הותיר בתפקידו את שר האוצר של דואלדה, רוברטו לוואניה, שמיהר ליישר קו עם הנשיא החדש, והצהיר כי הבעיות החברתיות במדינה הן בראש מעייניו. השניים הצליחו להגיע להסדר קרן המטבע הבינלאומית לפריסת חובותיה של ארגנטינה על פני שלוש שנים, ועוד בטרם מלאה התקופה הודיע, ב-15 בדצמבר 2005, על חיסול יתרת חובותיה של ארגנטינה בתשלום אחד.
מדיניות חוץ
מדיניות החוץ שהנהיג קירשנר דגלה בחיזוק הקשר עם מדינות אמריקה הלטינית, ובמיוחד עם מדינות מרקוסור, על חשבון הקשרים עם ארצות הברית. בין היתר, התנגד, לצד עמיתו הברזילאי לואיז אינסיו דה סילבה, לעמדה האמריקאית לגבי הקמת אזור הסחר החופשי של האמריקות (FTAA).
עמדותיו בתחום הכלכלה הפכו אותו לבן בריתם של מנהיגים שמאלנים אחרים באמריקה הלטינית, כדוגמת דה סילבה, הוגו צ'אווס וטאבארה ואסקס. בשנת 2006 אף השתתף, לצד נשיא בוליביה, אוו מוראלס, במצעד צבאי שערך צ'אווס בקראקס, ובנאום שנשא בקונגרס של ונצואלה ציין כי לדעתו מדינה זו היא דוגמה למאבק של אמת למען הדמוקרטיה וכבוד האדם.[2]
מדיניות פנים
קירשנר ביצע שינויים פרסונליים מרחיקי לכת בצמרת הממשל. בכירים בצבא, חלקם כאלה שהיו מעורבים במלחמה המלוכלכת, הודחו, ושופטים שמרנים ודתיים בבית המשפט העליון הוחלפו בשופטים המזוהים עם השמאל.
בשנת 2005 נערכו בחירות לפרלמנט. קירשנר, שנבחר בקולותיהם של פחות מרבע מהבוחרים, ראה בבחירות הזדמנות לחזק את מעמדו. עקב מחלוקות פנימיות, התפלגה המפלגה החוסטיסיאלית, והתמודדה בכמה ראשים. קירשנר הטיל את כובד משקלו למען מועמדי אחד הפלגים, פְרֶנְטֶה פָּרָה לָה ויקטוריה (FPV, החזית לניצחון), שניצח ברוב של 40% מקולות הבוחרים.
סיום כהונתו
ב-2 ביולי 2007 הודיע קירשנר כי לא יתמודד על כהונה נוספת כנשיא ארגנטינה, אף שהסקרים ניבאו לו ניצחון ברוב של כ-60% מהקולות. במהלך שנועד להעביר את השלטון לידי רעייתו כריסטינה, שהתמודדה על המשרה בבחירות שנערכו ב-28 באוקטובר אותה שנה, והחליפה בתפקיד את בעלה לאחר שנשבעה אמונים ב-10 בדצמבר 2007. להערכת הפרשנים, מהלך הרוטציה בינו לבין אשתו נועד לאפשר להם להחזיק בנשיאות לטווח ארוך, תוך עקיפת המגבלה החוקתית על כהונה רצופה בנשיאות ליותר משתי קדנציות.
בשנת 2010 נבחר קירשנר למזכ"ל הראשון של איחוד האומות הדרום אמריקאיות (UNASUR), ארגון בו חברות כל מדינות דרום אמריקה, ושנועד להביא להגברת שיתוף הפעולה הכלכלי ביניהן.
פטירתו
במהלך שנת 2010 נחלשה בריאותו באופן משמעותי, בפברואר הוא נותח בעורק התרדמני וב-11 בספטמבר הוא נצרך לאנגיופלסטיה, הוחדר בו תומכן, אך הוא שוחרר למחרת.
הוא נפטר בבוקר 27 באוקטובר 2010 מדום לב בביתו שבעיר אל קלפטה שבפרובינציית סנטה קרוס.
מלבד ארגנטינה שבע מדינות נוספות בדרום אמריקה הכריזו על אבל לאומי בעקבות פטירת נסטור קירשנר: ברזיל, ונצואלה, פרגואי, אורוגוואי, צ'ילה, קולומביה ופרו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נסטור קירשנר |
- נסטור קירשנר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- נסטור קירשנר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ נסטור קירשנר נשיא ארגנטינה לשעבר מת מדום לב, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2010
- ^ "Kirchner dejó un fuerte apoyo a Chávez y se llevó un gesto por Malvinas", La Nacion, 5.7.2006 (בספרדית)
נסטור קירשנר34619475Q170899