הנרי מייטלנד וילסון

הנרי מייטלנד וילסון
Henry Maitland Wilson

וילסון בשנת 1944.
לידה	5 בספטמבר 1881 לונדון, בריטניה
פטירה	31 בדצמבר 1964 (בגיל 83) צ'ילטון, באקינגהמשייר, בריטניה
כינוי	Jumbo
השתייכות
דרגה	פילדמרשל
פעולות ומבצעים
מלחמת הבורים מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה
עיטורים
מסדר האמבט מסדר האימפריה הבריטית מפקד בלגיון ההצטיינות

פילדמרשל הנרי מייטלנד וילסון, הברון הראשון לבית וילסון (באנגלית: Henry Maitland Wilson;‏ 5 בספטמבר 1881 – 31 בדצמבר 1964), המכונה אף "ג'אמבו" וילסון, היה איש צבא בריטי ששירת שירות קרבי במלחמת הבורים השנייה, במלחמת העולם הראשונה והיה קצין בכיר בזירת המזרח התיכון והים התיכון במלחמת העולם השנייה.

ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת

וילסון היה בנם הבכור של בעל אחוזה בסאפוק, קפטן ארתור מייטלנד וילסון, ואשתו הרייט קינגסקור, אף היא ממוצא אריסטוקרטי. הוא התחנך באיטון ולאחר מכן במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט. לאחר שסיים את חוק לימודיו התקבל לקצונה בחיל הרגלים הבריטי בשנת 1900 ונשלח לשרת בדרום אפריקה במלחמת הבורים השנייה. על אומץ לבו בשדה הקרב במלחמה זו זכה לעיטורים.

בשנת 1908 קודם לדרגת קפטיין (מקביל לדרגת סרן בצה"ל), והוצב לשרת בבית הספר לקצינים באוקספורד כמדריך. הוא נשלח לחזית צרפת ב-1914 בדרגת מייג'ור (מקביל לדרגת רב-סרן בצה"ל). הוא השתתף בקרב על הסום ובקרב פשנדל. גם בשירותו במלחמה זו הצטיין באומץ ליבו וזכה לעיטורים.

לאחר המלחמה נבחר מבין רבים להשתתף בקורס פיקוד ומטה, שלאחריו המשיך בשירות פעיל. 3 שנים בילה באזור פשוור בהודו (כיום פקיסטן) שכונה אז "הספר הצפון מערבי", ולאחר מכן המשיך בהדרכה בקורס לפיקוד ומטה, וכן בפיתוח תורות לחימה של חיל רגלים ממונע. בשנות ה-30 דישדשה הקריירה הצבאית שלו, וחלק מהזמן שירת בחצי משרה.

מלחמת העולם השנייה

מצרים

ביוני 1939 מונה וילסון למפקד הכוחות הבריטיים המונים על הגנת סודאן ומצרים, וכן היה אחראי על מתן ייעוץ צבאי לאביסיניה ולמדינות המפרץ הפרסי. הוא הציב את מטהו בקהיר, ושם ניהל משא ומתן מוצלח עם הממשלה המצרית שישבה במעון הקיץ באלכסנדריה. על פי אמנה שנחתמה ב-1936 היה על המצרים להציב את צבאם תחת פיקוד בריטי במקרה של מלחמה, ולספק אספקה לכוח הבריטי. מייטלנד החל בגיבושה של דיוויזיה משוריינת מהכוחות שעמדו לרשותו, ובנוסף לכך היו תחת פיקודו 8 פלוגות בריטיות נוספות. הוא ריכז את הכוחות שעמדו לרשותו במרסא מטרוח, כ-100 קילומטרים מהגבול עם לוב.

בתחילת אוגוסט 1939 מונה ארצ'יבלד ויוול כמפקד זירת המזרח התיכון. ויוול שלח לווילסון את התגבורות להן היה זקוק, בסדר גודל של שתי דיוויזיות. כאשר פרצה המלחמה הכריזו איטליה ומצרים כי אינן צד לה. הנאצים ניסו להסב את המצרים לצידם במסע תעמולה ובשידורי רדיו מסיתים. וילסון היה אחראי במידה רבה על שמירת הקשרים עם המנהיגים המצרים, שאיפשרו את בניית המגננה הבריטית על גבולה של לוב.

ב-10 ביוני 1940 הכריז מוסוליני על מלחמה. כוחותיו של וילסון פלשו באופן מיידי ללוב, אך ב-17 ביוני נאלצו לסגת, כאשר צרפת הכריזה על כניעתה והאיטלקים יכלו לתגבר את כוחותיהם מהגבול עם תוניסיה במערב, שהייתה תחת פרוטקטורט צרפתי. בספטמבר 1940 פלשו האיטלקים למצרים, והתקדמו כ-100 קילומטרים עד סידי בראני. וילסון עמד מול כוחות עודפים. אל מול 80,000 חיילים איטלקים, יכל וילסון להעמיד כ-31,000 חיילים בריטים. אל מול 275 טנקים איטלקים, היו לווילסון כ-120 טנקים, וכן יחס דומה בארטילריה. הוא הבין שהמצב דורש חשיבה בלתי שגרתית. לאחר שהתייעץ עם אנתוני אידן וויוול, יצא למבצע מצפן ב-7 בדצמבר 1940. במהלך המבצע אותרה פירצה בחזית האיטלקית, דרכה חדרו כוחותיו של וילסון, ותקפו את קווי האספקה של האיטלקים מאחור. מספר רב של יחידות איטלקיות נותק מקווי האספקה, והמתקפה זכתה להישגים טריטוריאליים, כמו גם ללקיחת מספר רב מאד של שבויים. לאחר עשרה שבועות התקדמו בעלות הברית 1,300 ק"מ, והביאו לחיסולה המוחלט של הארמייה העשירית האיטלקית שכללה 10 דיוויזיות. וילסון פיקח על שלביו הראשונים של המבצע, במהלכם התקדמו הבריטים עד לגבול הלובי. וילסון הצליח בפריסת כוחות ממונעים, בין היתר בשל מעורבותו בפיתוח תורת הלחימה הממונעת בשנות השלושים. היה זה ניצחון נדיר בימי המלחמה הראשונים, וצ'רצ'יל ניצל אותו להעלאת המורל, והעניק לווילסון את תואר מסדר האמבט.

לאחר כיבוש טוברוק, שב וילסון לקהיר, שם הוצע לו להיות למושל קירנאיקה. ימים ספורים לאחר שקיבל את התפקיד, נפגש עם אידן, ויוול וג'ון דיל שחיפשו מפקד שיוכל להוביל את חיל המשלוח הבריטי שנשלח להתערב במלחמת איטליה-יוון. וילסון נחשב למפקד מבריק שהביא לתבוסתו של הצבא האיטלקי בצפון אפריקה. את שר המלחמה, אנטוני אידן, הכיר היטב מימי שירותם המשותף במלחמת העולם הראשונה. בשל קשרים אלו היה וילסון אף לאיש אמונו של צ'רצ'יל, שהתבטא בנאום ברדיו כי "גנרל וילסון, המפקד על צבא הנילוס, הוא אחד הטקטיקנים הטובים ביותר, ויש מעטים החולקים על כך".

יוון

גנרל הנרי מייטלנד וילסון (משמאל) בחברת גנרל אוליבר ליס מפקד הארמייה השמינית. מפקדת הארמייה השמינית במיניאנו, החזית האיטלקית, 30 באפריל 1944

וילסון נשלח להוביל את חיל המשלוח של חבר העמים הבריטי ליוון. היו אלו שתי דיוויזיות חי"ר וחטיבה משוריינת, שנועדו לסייע ליוונים במלחמתם כנגד איטליה הפאשיסטית. לאחר הפלישה האיטלקית ליוון, באוקטובר 1940, הדפו היוונים את הצבא הפולש אל תוככי אלבניה, אך שם נתקלה המערכה בקפאון. וילסון הוביל את כוחותיו אל יוון. חיילי חבר העמים הבריטי, הבריגדה המשוריינת ה-1 הבריטית, דיוויזיה אוסטרלית ודיוויזיה ניו זילנדית הוצבו ב"קו אלקמון" מדרום מערב לסלוניקי בציפייה להתקדמות גרמנית לכיוון זה. על הכוח פיקד הגנרל וילסון. על הכוחות הניו זילנדים פיקד הגנרל ברנרד פרייברג ועל האוסטרלים פיקד הגנרל תומאס בליימי.

ב-6 באפריל 1940 התערבו הגרמנים במלחמה, ופלשו ליוגוסלביה וליוון. הצבא היווני לא עמד במתקפה, וקרס. אל מול 500 הטנקים המודרניים של וילהלם ליסט, המפקד הגרמני, יכלו הבריטים להעמיד רק 100 טנקים, רובם מיושנים. ב-18 באפריל הורה צ'רצ'יל על נסיגה ופינוי בדרך הים. הנסיגה הייתה מהירה ורבת ייסורים. הבריטים ניסו לעמוד בתרמופילאי וליצור מגננה במעבר הררי היסטורי זה, אך בסופו של דבר נסוג הכוח ופונה. בסך הכול הצליחו הבריטים לחלץ כ-50,000 לוחמים. כ-9,000 לוחמים נותרו מאחור בנמלי קלמטה ונפלו בשבי. הפינוי נערך אל מול שליטה של הגרמנים באוויר, שכללה הצנחת צנחנים בעורף הכוחות הנסוגים בגשר אסטרטגי על תעלת קורינתוס.

סוריה, עיראק וארץ ישראל

ב-1941 פיקח וילסון על מבצע פלישת כוחות חבר העמים הבריטי המתוגברים בכוחות חיל הספר העבר ירדני וכן בכוחות צרפת החופשית ואף באנשי הפלמ"ח, אל סוריה ולבנון שהיו תחת שלטון צרפת של וישי. המבצע נועד למנוע מן הגרמנים, שנהנו משיתוף הפעולה של אנשי צרפת של וישי מלהשתמש בסוריה ובלבנון כקרש קפיצה לכיבוש ארץ ישראל ולאחריה תעלת סואץ. המערכה הסתיימה בניצחון לאחר קרבות עזים. ב-14 ביולי 1941 חתם וילסון בעכו על הסכם כניעת כוחות צרפת של וישי, לצד נציג וישי, הגנרל ז'וזף דה ורדיליאק. וילסון קודם לדרגת גנרל מלא, והוענק לו תואר אביר האימפריה הבריטית. בדצמבר 1941 פיקד וילסון על הארמייה התשיעית הבריטית, שהייתה מוצבת בסוריה ובארץ ישראל. בקיץ 1942, כאשר הייתה סכנה כי גרמניה תפלוש לאיראן מונה וילסון למפקד הפיקוד החדש של עיראק ואיראן, שכלל את הארמייה העשירית של צבא בריטניה. עיראק הייתה תחת שלטון צבאי בריטי לאחר כישלון מרד רשיד עאלי אל-כילאני ואילו איראן נכבשה על ידי כוחות בריטים וסובייטים באוגוסט 1941 לאחר שהשאח גילה נטיות פרו נאציות, ואיפשר לסוכנים גרמנים לפעול בארצו באופן חופשי.

בחורף של שנת 1942 היה וילסון בחירתו של צ'רצ'יל לפיקוד על הארמייה השמינית של הצבא הבריטי, לאחר פרישתו של קלוד אוקינלק, אך ראש המטה הכללי הקיסרי, אלן ברוק העדיף את ברנרד מונטגומרי בתפקיד זה. באוגוסט 1942 מונה וילסון למפקד פיקוד חדש ועצמאי, פיקוד פרס ועיראק, שכלל את הארמייה העשירית של הצבא הבריטי, בפיקודו של הגנרל אדוארד קינאן. באותו שלב במלחמה, היוו הגרמנים איום על שדות הנפט באיראן ועיראק, אם בשל פלישתם אל הקווקז ואם בשל התקדמותו של קורפוס אפריקה מערבה. כאשר נעצרו הגרמנים בקרב סטלינגרד ובקרב אל עלמיין, נראה היה כי הפיקוד החדש הוא חשוב פחות משנראה מלכתחילה, ווילסון קיבל את תפקיד מפקד פיקוד המזרח התיכון.

מפקד הכוחות במזרח התיכון

בשנת 1943 לאחר הצלחתו של מונטגומרי בקרב אל עלמיין השני וגירוש כוחות מדינות הציר מצפון אפריקה, מונה וילסון למפקד הכוחות במזרח התיכון. לאחר קרב אל עלמיין היה המזרח התיכון מנותק מזירות הלחימה העיקריות. עם זאת נדרש וילסון ליצור פעולות הסחה כהכנה לפלישת בעלות הברית לאיטליה. בספטמבר 1943 היה אחראי לפלישה לאיים היווניים קוס, לרוס וסאמוס, במערכה שכונתה מערכת הדודקאנס. הפלישה הייתה על מנת לחבור לכוחות האיטלקים שהחזיקו באיים, לקראת עזיבת איטליה את מדינות הציר וחבירתה אל בעלות הברית, ועל מנת למנוע מהאיים להפוך לבסיס גרמני. המבצע כשל לחלוטין. בתוך חודשיים נאלצו הבריטים לעזוב את האיים, ואלו נכבשו על ידי הגרמנים. תוך אבידות גדולות לכוח הבריטי. בעקבות מערכה זו ספג וילסון ביקורת רבה בבריטניה.

וילסון החליף את דווייט אייזנהאואר כמפקד העליון של בעלות הברית בזירת הים התיכון בינואר 1944. ככזה היה בעל השליטה האסטרטגית על המערכה באיטליה ותמך בפלישה לגרמניה דרך מישור הדנובה, אך דעה זו לא נשמעה, והמערכה האיטלקית הייתה משנית למאמץ העיקרי שכוון לקראת הפלישה לנורמנדי.

שליחות בוושינגטון

בדצמבר 1944 לאחר מותו של ג'ון דיל נשלח וילסון לוושינגטון כראש המשלחת הבריטית למטות המאוחדים. יורשו בזירת הים התיכון היה הרולד אלכסנדר. וילסון מונה לפילדמרשל בדצמבר 1944, והמשיך בשליחותו לוושינגטון עד לשנת 1947, לשביעות רצונן של ארצות הברית ובריטניה. הנשיא הארי ס. טרומן העניק לו את "מדליית השירות המצוין".

חלק חשאי משליחותו היה כנציג הבריטי בוועדה המשותפת שקבעה מדיניות באשר לפיתוח, ייצור ובחינת פצצת האטום. וילסון תמך בהשלכת הפצצה על יפן על מנת להביא את המלחמה לסיומה, ולהימנע ממותם של חיילים רבים משני הצדדים.

לאחר המלחמה

בינואר 1946 מונה וילסון לשלישו הצבאי של המלך ג'ורג' השישי וקיבל את התואר הברון מלוב וסטאולנטופט (כפר במחוז סאפוק). לאחר שובו מארצות הברית, בשנת 1948 פרסם את זכרונותיו, כאשר ידידו הוותיק אייזנהאואר כתב להם את ההקדמה. בין 1955 ל-1960 היה "מפקד משמר מצודת לונדון" (Constable of the Tower), תפקיד טקסי בעיקרו הניתן לאיש צבא מצטיין בדימוס.

וילסון נישא ב-1914 להסטר וייקאם, ומנישואין אלו הביא לעולם בן ובת. הבן, פטריק מייטלנד וילסון היה איש צבא בדרגת ליטננט קולונל, וליווה את אביו כקצין מודיעין במלחמת העולם השנייה. זכרונותיו, המוכתרים בכותרת "כשבאו הנאצים" מספקים אנקדוטות מעניינות באשר לאירועים בהם היה מעורב אביו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנרי מייטלנד וילסון בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25536411הנרי מייטלנד וילסון