ברנרד פרייברג, ברון פרייברג הראשון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברנרד פרייברג
כינוי טייני
השתייכות Flag of the British Army.svg הצבא הבריטי
Flag of New Zealand.svg צבא ניו זילנד
תקופת הפעילות 1914–1937
1939 – 1945
דרגה British Army OF-8.svg לוטננט גנרל
תפקידים בשירות
  • מפקד הבריגדה ה-173
  • מפקד הבריגדה ה-88
  • מפקד הגדוד הראשון של רגימנט מנצ'סטר
  • מפקד חיל המשלוח הניו זילנדי השני
  • מפקד הדיוויזיה הניו זילנדית ה-2
  • מפקד הקורפוס ה-10
פעולות ומבצעים
עיטורים
תפקידים אזרחיים
המושל הכללי של ניו זילנד ה־7
17 ביוני 1946 – 15 באוגוסט 1952
(6 שנים ו־8 שבועות)
מונרך בתקופה ג'ורג' השישי
אליזבת השנייה

לוטננט גנרל ברנרד סיריל פרייברג, ברון פרייברג הראשון (באנגלית: Bernard Cyril Freyberg, 1st Baron Freyberg;‏ 21 במרץ 1889 – 4 ביולי 1963) היה איש צבא ניו זילנדי יליד בריטניה, מעוטר צלב ויקטוריה, שכיהן בתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד בין השנים 1946 – 1952.

פרייברג השתתף במהפכה המקסיקנית ושירת כקצין בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. הוא השתתף בנחיתות במערכת גליפולי והיה הגנרל הצעיר ביותר בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. מאוחר יותר הוא שירת בחזית המערבית, שם הוא עוטר בצלב ויקטוריה ושלוש פעמים באות השירות המצוין, ובכך הפך לאחד החיילים המעוטרים ביותר באימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה. הוא אהב להיות במרכז הפעילות. וינסטון צ'רצ'יל כינה אותו "הסלמנדרה", בשל יכולתו לעבור דרך אש הקרב מבלי להיפגע.

במלחמת העולם השנייה הוא פיקד על חיל המשלוח של ניו זילנד בקרב על כרתים, במערכה בצפון אפריקה ובזירה האיטלקית. פרייברג היה מעורב בתבוסת בעלות הברית במערכה על יוון, הובס שוב כמפקד בבעלות הברית בקרב על כרתים ותפקד בהצלחה במערכה בצפון אפריקה כשהוא מפקד על הדיוויזיה הניו זילנדית השנייה, כולל בקרב אל-עלמיין השני.

באיטליה הוא הובס שוב בקרב על מונטה קאסינו כמפקד הכוחות, אך מאוחר יותר הוא היה זה ששחרר את פדובה ואת ונציה והיה מהראשונים שנכנסו לטריאסטה, שם הצליח להתמודד, ללא שפיכות דמים, מול הפרטיזנים של יוסיפ ברוז טיטו, על השליטה בחבל ונציה ג'וליה. עם סיום מלחמת העולם השנייה סיכם פרייברג עשר וחצי שנים של לחימה מול גרמניה.[1]

ראשית חייו

ברנרד פרייברג נולד בריצ'מונד שבמחוז סארי שבאנגליה למשפחה שמוצאה היה בין השאר אוסטרי-גרמני. הוא היה בנם של ג'יימס פרייברג ושל אשתו השנייה, ג'וליה לבית המילטון. בהיותו בן שנתיים הוא עבר יחד עם הוריו לניו זילנד, שם הוא התחנך בבית הספר התיכון "ולינגטון קולג'" בין השנים 1897 – 1904. הוא היה שחיין מצטיין ובשנים 1906 ו-1910 הוא זכה באליפות ניו זילנד לשחייה למרחק 100 יארד.

ב-22 במאי 1911 הוא הוסמך רשמית כרופא שיניים. הוא עבד כעוזר לרופא שיניים בעיר מורינסוויל ומאוחר יותר השתלם בתחום בהמילטון ובלוין. בהיותו במורינסוויל הוא התבקש לשרת כקצין בצבא המילואים המקומי, אך הוא לא עבר את מבחני ההסמכה.

במרץ 1914 עזב פרייברג את ניו זילנד. קיים תיעוד על כך שהוא היה בסן פרנסיסקו ובמקסיקו, ושם ייתכן כי השתתף במהפכה המקסיקנית, שהתחוללה אז ועל פי המדווח הוא היה לקפטן תחת פיקודו של פנצ'ו וייה. בשומעו על פרוץ מלחמת העולם הראשונה באירופה באוגוסט 1914, הוא יצא לבריטניה דרך לוס אנג'לס (שם הוא זכה בתחרות שחייה) ודרך ניו יורק (שם הוא זכה בקרב אגרוף). הכספים שבהם הוא זכה בתחרויות מימנו את נסיעתו.[2]

מלחמת העולם הראשונה

מיד עם פרוץ המלחמה יצא פרייברג לאנגליה ושם הוא התנדב לשירות. הוא הצליח להתגייס לגדוד השביעי של הבריגדה הימית המלכותית ובספטמבר 1914 הוא היה בחזית הבלגית. בסוף השנה פגש פרייברג בוינסטון צ'רצ'יל, הלורד הראשון של האדמירליות והוא הצליח לשכנע אותו להעניק לו מינוי בגדוד של הבריגדה הימית המלכותית השנייה, שהייתה חלק מהדיוויזיה הימית המלכותית.[2]

באפריל 1915 היה פרייברג מעורב במערכת גליפולי. בליל ה-24 באפריל, במהלך הנחיתות הראשונות של מדינות ההסכמה, שנערכו בעקבות הניסיון הימי הבלתי מוצלח לחסום את המצרים, התנדב פרייברג לשחות אל החוף במפרץ סארוס. ברגע שהגיע לחוף, הוא החל להדליק אבוקות כדי להסיח את דעתם של כוחות ההגנה העות'מאנים מאתר הנחיתה האמיתי של הכוחות בגליפולי. אף על פי שנתכה עליו אש טורקית עזה, הוא שב בבטחה ממשימתו ועל פעולתו זו הוא עוטר באות השירות המצוין.[2] במהלך השהות בחצי האי הוא נפצע כמה פעמים באורח קשה והתפנה יחד עם הדיוויזיה שלו בינואר 1916.

במאי 1916 עבר פרייברג לצבא הבריטי בדרגת קפטן ברגימנט המלכה המלכותי.[3] בכל אופן הוא המשיך לשרת באותה יחידה בדרגה זמנית של מייג'ור.[3] יחד עם יחידתו הוא עבר לצרפת. במהלך השלבים האחרונים של הקרב על הסום, בעודו מפקד על הגדוד בדרגה זמנית של לוטננט קולונל, הוא הצטיין בכיבוש הכפר בוקור ועל כך הוענק לו צלב ויקטוריה.[2][4] ב-13 בנובמבר 1916, בבוקור סור אנסר (אנ') שבצרפת, לאחר שהגדוד של פרייברג ביצע את ההתקפה הראשונית על החפירות הקדמיות של האויב, הוא התאושש וערך מחדש את חייליו והוביל אותם לתקיפה מוצלחת של הקו השני, שבמהלכה הוא נפצע פעמיים, אך המשיך לפקד על החיילים ולהחזיק בשטח כל אותו היום ובלילה שבא אחריו. בבוקר המחרת, כאשר הכוח שבפיקודו תוגבר, הוא תקף וכבש כפר שהיה מבוצר מאוד ולקח בשבי 500 חיילי אויב. אף על פי שנפצע פעמיים, בפעם השנייה באופן חמור יותר, סירב פרייברג לעזוב את קו החזית עד שהוא הוציא פקודות סופיות. פקודת היום שתוארה ב-London Gazette לרגל הענקת העיטור לפרייברג כללה את הדברים הבאים:

"האישיות, ההקרבה והזלזול בסכנה מצדו של קצין זה, אפשרו את האחיזה בשטחים שנתפסו אז ובנקודה זו התייצב קו החזית".[4]

באותה עת שימש פרייברג לדוגמה ולמופת בחזית המערבית. מנהיגותו הנועזת נשאה מחיר: במהלך שירותו בצרפת הוא נפצע תשע פעמים ואנשים ששירתו איתו בהמשך הקריירה הצבאית שלו העידו שכמעט ולא היה חלק בגופו שלא נשא צלקות.

באפריל 1917 קודם פרייברג לדרגה זמנית של בריגדיר גנרל,[2] אף על פי שדרגתו הקבועה הייתה עדיין רק של קפטן, והוא קיבל את הפיקוד על הבריגדה ה-173, שהייתה חלק מהדיוויזיה ה-58. הוא היה לקצין הצעיר ביותר בצבא הבריטי שנשא דרגת גנרל. באותה שנה הוענק לו תואר עמית מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש. בספטמבר גרם פגז שהתפוצץ לרגליו לגרועה מכל הפציעות שלו. כאשר הוא שב לשירות בינואר 1918, הוא קיבל את הפיקוד על בריגדה 88 של דיוויזיה 29,[1] שפעלה בהצטיינות במתקפת האביב במרץ-אפריל 1918 בספטמבר אותה שנה הוא עוטר שנית באות השירות המצוין.

בסוף המלחמה פיקד פרייברג על סקודרון פרשים של משמר הדרגונים השביעי, שכבש גשר בלסינס, דקה אחת לפני ששביתת הנשק נכנסה לתוקף וכך זכה באות השירות המצוין השלישי שלו.[5][6] לאחר תום המלחמה הוענק לפרייברג צלב המלחמה הצרפתי. על פעולותיו לאחר המבצע הנועז שלו בסארוס הוא צוין לשבח חמש פעמים. יחד עם עיטור צלב ויקטוריה ואות השירות המצוין שהוענקו לו, הוא היה לאחד החיילים המעוטרים ביותר בצבאות האימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה.

בין שתי מלחמות העולם

בראשית 1919 הוענק לפרייברג מינוי קבוע במשמר הגרנדירים והוא עסק בפעילות צבאית של עתות שלום, בצד ניסיונות לחצות את תעלת למאנש בשחייה.[2] בין השנים 1921 – 1925 הוא היה קצין מטה במפקדת הדיוויזיה ה-44. הוא סבל מבעיות בריאות שצצו מפציעותיו הרבות וכחלק מתהליך ההחלמה שלו הוא ביקר בניו זילנד ב-1921.

ב-14 ביוני 1922 הוא נשא לאישה את ברברה מקלרן, בתם של סר הרברט ג'קיל ואשתו אגנס ואלמנתו של פרנסיס מקלרן, שהיה חבר הפרלמנט הבריטי ונהרג במלחמה. לברברה היו שני ילדים מנישואיה הקודמים ומאוחר יותר נולד לה ולברנרד בן בשם פול.

בבחירות הכלליות של 1922 הציג פרייברג בחוסר הצלחה את מועמדותו לפרלמנט מטעם המפלגה הליברלית במחוז הבחירה של דרום קארדיף. בשנים 1928 – 1930 הוא ייצג את ניו זילנד בוועד האולימפי הבינלאומי. ב-1927 הוא קודם לדרגה קבועה של מייג'ור, לאחר שהיה בדרגה קבועה של קפטן מאז 1916.[7] הוא המשיך להיות קצין מטה (GSO2) בפיקוד המזרחי עד פברואר 1929 ואז הוא קודם לדרגת לוטננט קולונל ומונה לפקד על הגדוד הראשון של רגימנט מנצ'סטר.[8]

ב-1931 קודם פרייברג לדרגת קולונל (בתוקף מ-1922)[9] ומונה להיות עוזר קצין האספקה הראשי (Assistant Quartermaster General) של הפיקוד הדרומי. ב-1933 הוא כתב חיבור שנקרא "מחקר על ניהול יחידה" (A Study of Unit Administration), שהפך לספר לימוד לקציני אספקה.[10] ב-1940 יצא חיבור זה במהדורה שנייה.

בספטמבר 1933 קודם פרייברג לתפקיד קצין מטה בכיר יותר (GSO1) במשרד המלחמה,[11] לפני שהוא קודם לדרגת מייג'ור גנרל ביולי 1934.[12] בעקבות קידום זה, שלו הוא זכה בגיל 45 בלבד, ניכר היה שהוא יועד לדרגים הגבוהים ביותר של הצבא. עם זאת, בבדיקות רפואיות שנערכו לו לפני הצבתו בהודו, התגלה שהוא סבל מבעיות בלב, למרות מאמצים רבים מצדו להסתיר אותם. לאחר שב-1936 הוענק לו התואר עמית מסדר האמבט,[13] חויב פרייברג ב-10 באוקטובר 1937 לפרוש מן השירות.[14]

מלחמת העולם השנייה

פרייברג (מימין) בקרב על כרתים

אף על פי שהצבא הבריטי סיווג את פרייברג כבלתי כשיר לשירות ב-1937, הוא שב לשירות פעיל לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, בדצמבר 1939 וגויס מחדש כקצין בדרגת מייג'ור גנרל.[15] בעקבות פנייה מממשלת ניו זילנד, הציע פרייברג את שירותיו וכתוצאה מכך הוא קיבל את הפיקוד על חיל המשלוח השני של ניו זילנד ועל הדיוויזיה השנייה של ניו זילנד.[2]

בתוך ההמולה של המערכה על יוון ב-1941, מינתה לונדון את פרייברג כמפקד כוחות בעלות הברית בקרב על כרתים. על השימוש שהוא עשה במערכת האולטרה במהלך קרב זה התגלעו מחלוקות.[16]

לאחר שהוא הועלה לדרגת לוטננט גנרל והוענק לו התואר אביר מפקד של מסדר האימפריה הבריטית, המשיך פרייברג לפקד על הדיוויזיה השנייה של ניו זילנד בכל מהלך המערכה בצפון אפריקה ובזירה האיטלקית שבה השתתפה הארמייה השמינית. יצא לו שם טוב כטקטיקן ברמה דיוויזיונית. ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, כינה את פרייברג בכינוי "סלמנדרה", על חיבתו לאש הקרב ועל רצונו תמיד להיות במרכז העניינים.[17] בקרב מרסא מטרוח שהתנהל ביוני 1942 הוא נפצע מפגז גרמני, אך עד מהרה הוא שב לשדה הקרב.[2] אף על פי כן, חלק פרייברג על הממונה עליו, גנרל קלוד אוקינלק, מפקד הארמייה השמינית, ועמד על כך שכמפקד של חיל משלוח לאומי יש לו את הזכות לסרב לפקודות שיעמדו בניגוד לאינטרס הלאומי של ניו זילנד. מצד שני, פרייברג קיים יחסים טובים עם גנרל ברנרד לו מונטגומרי, שפיקד על הארמייה השמינית החל מאוגוסט 1942 והעריך מאוד את המפקד הניו זילנדי המנוסה.

בשיאו של קרב אל-עלמיין השני באוקטובר-נובמבר 1942, לקחה הדיוויזיה השנייה של ניו זילנד חלק חיוני בפריצה הסופית של בעלות הברית. על חלקו כמפקד מהלך זה, קודם מיד פרייברג לתואר אביר מפקד של מסדר האמבט.[18] במרדף שהתפתח אחר כוחות מדינות הציר במערכה בתוניסיה, שם הם נכנעו במאי 1943 הנהיג פרייברג את הניו זילנדים בסדרת איגופים שבוצעו היטב על קווי האויב. באפריל ובמאי 1943 פיקד פרייברג לזמן קצר על הקורפוס ה-10.[19]

פרייברג במונטה קאסינו, 3 בינואר 1944

בספטמבר 1944 נפצע פרייברג בתאונת מטוס. לאחר שישה שבועות בבית החולים הוא שב לפקד על הדיוויזיה הניו זילנדית במבצעיה הצבאיים האחרונים במסגרת מתקפת האביב באיטליה באביב 1945 שבה היא הייתה מעורבת בסדרה של חציית נהרות לאורך 400 ק"מ תוך שלושה שבועות. עד לכניעתה של גרמניה הגיעו הניו זילנדים לטריאסטה, לאחר שכבר שיחררו את פדובה ואת ונציה, ושם השתררה לזמן קצר מתיחות קלה עם הפרטיזנים היוגוסלבים. הצלחתו זו של פרייברג הקנתה לו את אות השירות המצוין השלישי שלו ביולי 1945.[20] כמו כן הוענק לו תואר מפקד בלגיון ההצטיינות של ארצות הברית.

פרייברג הצטיין בתכנון מתקפות ראוותניות כמו מבצע "מטען מוגבר" בקרב אל-עלמיין ומבצע "מטען מוגבר 2" במערכה בתוניסיה, וההרעשה של קו סניו ב-1945. עם זאת, שתי ההזדמנויות שבהן פיקד פרייברג על כוחות ברמת גיס, הקרב על כרתים והקרב על מונטה קאסינו, היו מוצלחות פחות. בכל מהלך המלחמה הוא הפגין בוז כלפי הסכנה. הוא הפגין דאגה כנה לרווחת חייליו, נקט גישה של היגיון בריא בסוגיות משמעת והבטיח את קיומם של מתקני רווחה עבור אנשיו. כאשר הוא סיים את תפקידו ב-1945 הוא היה למפקד אהוד על החיילים הניו זילנדים.

שמו של פרייברג מתקשר להחלטה השנויה במחלוקת להפציץ את המנזר העתיק של מונטה קאסינו בפברואר 1944. פרייברג, שפיקד על הכוחות שלחמו במה שמאוחר יותר נודעו כקרבות השני והשלישי על מונטה קאסינו, היה משוכנע שהמנזר, שהוקם בשנת 529, שימש כמעוז צבאי. הניתוח של אחד מקציני הדיוויזיה של פרייברג, מייג'ור גנרל פרנסיס טקר מהדיוויזיה ההודית ה-4, סיכם במזכר ששיגר לפרייברג, שבלי קשר לשאלה אם המנזר היה מאויש בגרמנים, היה צורך להחריבו כדי למנוע את השימוש בו בהמשך. הוא גם ציין שעם חומותיו שהתנשאו לגובה של 45 מטרים ועוביים היה לפחות 10 מטרים, לא הייתה שום אפשרות למהנדסים הצבאים כל דרך להתמודד איתו והפצצה זו באמצעות פצצות "בלוקבסטר" הייתה הפתרון האפשרי היחידי ופצצות במשקל 1,000 פאונד היו כמעט חסרות ערך. גנרל סר הרולד אלכסנדר, מפקד קבוצת הארמיות ה-15, הסכים עם ההפצצה, שבסופו של דבר לא נעשה בה שימוש בפצצות "בלקובסטר". חורבות המנזר שמשו מסתור לכוחות הגרמנים שהחזיקו בהן עד ל-18 במאי. לאחר המלחמה העידו אב המנזר וכמה נזירים שהגרמנים לא עשו שימוש בחלק הפנימי של המנזר ושלא נעשה בו כלל שימוש למטרות צבאיות.

המושל הכללי של ניו זילנד

פרייברג סיים את תפקידו כמפקד הדיוויזיה הניו זילנדית ב-22 בנובמבר 1945 ואז קיבל הצעה לכהן בתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד, הראשון מנושאי תפקיד זה שגדל בניו זילנד. ב-3 במאי 1946 הוא עזב את לונדון בדרכו לתפקידו החדש, לאחר שהוענק לו תואר אביר מפואר של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש.[21] הקריירה הצבאית שלו הסתיימה כאשר פרישתו נכנסה לתוקף ב-10 בספטמבר 1946. פרייברג שירת כמושל הכללי עד 1952. בתקופת כהונתו הוא לקח חלק פעיל מאוד בחיי המדינה וביקר בכל רחבי ניו זילנד ושטחי התלות שלה. ב-1 בינואר 1946 הוענק לו תואר אביר מסדר ג'ון הקדוש.[22]

שנותיו האחרונות

ב-1951 הוענק לפרייברג תואר ברון פרייברג.[23] לאחר תום תקופת כהונתו כמושל הכללי של ניו זילנד, שב פרייברג לאנגליה, שם הוא ישב לעיתים קרובות בישיבות בית הלורדים. ב-1 במרץ 1953 הוא מונה להיות סגן הנציב וסגן המושל של טירת וינדזור.[24] ב-1955 נפתח בית הספר התיכון פרייברג בפלמרסטון נורת' שבניו זילנד. על שמו של פרייברג נקראו מספר רחובות בערי ניו זילנד וכן בריכת פרייברג במפרץ המזרחי של ולינגטון, שנפתחה ב-1963.

הלורד פרייברג מת בווינדזור ב-4 ביולי 1963 בעקבות קרע באחד מפצעיו מהמלחמה. הוא נקבר בחצר כנסיית סנט מרתה על הגבעה שליד גילפורד שבמחוז סארי. אשתו נקברה לצדו וכן בנם פול שעוטר בצלב הצבאי. גביע סר ברנרד פרייברג מוענק לזוכה במקצה היחידים באליפות ניו זילנד בחתירה. כמו כן נקרא על שמו אצטדיון רב-תכליתי באוקלנד.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברנרד פרייברג, ברון פרייברג הראשון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Kay, Robin, The Official History of New Zealand in the Second World War 1939–1945, Italy Volume II : From Cassino to Trieste, Historical Publications Branch, 1967, Wellington, page 549
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 "Nazi Shell in Egypt Wounds One of British Empire's Most Fabulous Soldiers". Life. 17 August 1942. p. 28. Retrieved 19 November 2011.
  3. ^ 3.0 3.1 The London Gazette: (Supplement) no. 29626. p. 6042. 16 June 1916. Retrieved 28 October 2008.
  4. ^ 4.0 4.1 The London Gazette: (Supplement) no. 29866. p. 12307. 15 December 1916. Retrieved 28 October 2008.
  5. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 31219. p. 3224. 7 March 1919. Retrieved 28 October 2008.
  6. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 31583. p. 12214. 3 October 1919. Retrieved 28 October 2008.
  7. ^ The London Gazette: no. 33281. p. 3629. 3 June 1927. Retrieved 28 October 2008.
  8. ^ The London Gazette: no. 33463. p. 867. 29 February 1929. Retrieved 28 October 2008.
  9. ^ The London Gazette: no. 33699. p. 1802. 17 March 1931. Retrieved 28 October 2008.
  10. ^ "FREYBERG, Bernard Cyril". The Pro Patria Project. Retrieved 21 April 2016.
  11. ^ The London Gazette: no. 33978. p. 6014. 15 September 1933. Retrieved 28 October 2008.
  12. ^ The London Gazette: no. 34070. p. 4591. 17 July 1934. Retrieved 28 October 2008.
  13. ^ The London Gazette: no. 34238. (Supplement) p. 4. 31 December 1935. Retrieved 28 October 2008.
  14. ^ The London Gazette: no. 34444. p. 6372. 15 October 1937. Retrieved 28 October 2008.
  15. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 34758. p. 8531. 22 December 1939. Retrieved 28 October 2008.
  16. ^ "The controversies – The Battle for Crete". New Zealand History online. Ministry for Culture and Heritage. Retrieved 9 July 2009.
  17. ^ Stevens, Major-General W. G., The Official History of New Zealand in the Second World War 1939–1945, Bardia to Enfidaville, Historical Publications Branch, 1962, Wellington, page 119. על שם האמונה עתיקת היומין שסלמנדרה מסוגלת לשרוד באש
  18. ^ https://www.thegazette.co.uk/London/issue/35794/data.pdf The London Gazette: (Supplement) no. 35794. p. 5091 . 20 November 1942. Retrieved 28 October 2008.]
  19. ^ "Orders of Battle". Orders of Battle. Retrieved 1 November 2013.
  20. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 37161. p. 3490. 3 July 1945. Retrieved 28 October 2008.
  21. ^ The London Gazette: no. 37453. p. 767. 1 February 1946. Retrieved 28 October 2008.
  22. ^ The London Gazette: no. 37417. p. 203. 1 January 1946.
  23. ^ The London Gazette: no. 39362. p. 5437. 19 October 1951. Retrieved 28 October 2008.
  24. ^ The London Gazette: no. 39791. p. 1243. 3 March 1953. Retrieved 28 October 2008.


המושלים והמושלים הכלליים של ניו זילנד
מושלים הובסון • פיצרוי • גריי • גור בראון • בואן • ג'יימס פרגוסון • נורמנבי • רובינסון • המילטון גורדון • ג'רבויס • אונסלו • גלאזגו • רנרפלי • פלנקט • איזלינגטון • ליברפול Flag of the Governor-General of New Zealand.svg
מושלים כלליים ליברפול • ג'ליקו • צ'ארלס פרגוסון • בלדיסלאו • גולוויי • ניואול • פרייברג • נורי • קובהם • ברנרד פרגוסון • פוריט • בלנדל • הוליאוק • ביטי • ריבס • טיזרד • הרדי בויס • קרטרייט • סטיאננד • מטפארה • רדי • קירו
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ברנרד_פרייברג,_ברון_פרייברג_הראשון&oldid=1909522"