גאורג אלזר
יוהאן גאורג אלזר (בגרמנית: Johann Georg Elser; 4 בינואר 1903 - 9 באפריל 1945) היה מתנגד גרמני לנאציזם. הוא ידוע בזכות ניסיונו הכושל להתנקש בחייו של אדולף היטלר ב-1939.
קורות חייו
קריירה מקצועית וחיי משפחה
אלזר נולד בהרמרינגן, וירטמברג כבן הבכור למשפחה בת שישה ילדים. הוריו, לודוויג ומריה. הוא למד בבית הספר העממי בקניגסברון מ-1910 ועד 1917, והראה כישורים בחשבון, ציור ובמלאכת יד. אביו היה סוחר בעץ וחוואי, וציפה מבנו להצליח באותו המקצוע. גאורג, שלעיתים עזר לאביו בעבודתו, בחר לעסוק בתחום אחר. עם סיום בית הספר החל הכשרה מקצועית כחרט וכרסם במפעל פלדה, אותה לא סיים מסיבות בריאותיות. בשנת 1919 החל הכשרה מקצועית כנגר, אותה סיים כתלמיד מצטיין ב-1922 ועבד בתחום זה במספר מקומות עד 1925. עד שנת 1929 עבד במפעל לשעונים בקונסטנץ והתגורר בעיר. הוא עסק בייצור תיבות לשעוני קיר ורכש גם ידע בתחום המכניקה של השעונים, מה שאיפשר לו, שנים מאוחר יותר, לבנות שעון-עצר עבור הפצצה. עד 1932 הוא עבד שוב כנגר בשווייץ ובעיר מרסבורג (Meersburg) בחברה לייצור שעונים. באופן פרטי עסק גם בתיקון שעונים. באוגוסט 1932 שב לבית הוריו בקניגסברון, שם עסק בחקלאות, בעבודות ייעור, במסחר בעץ וניהול נגריה קטנה שהקימו הוריו. בשנת 1933 הכיר אלזר אישה בשם אלזה בקניגסברון. בשנת 1936 נאלצו הוריו של אלזר למכור את ביתם ואלזר נאלץ לשכור חדר בבנין המגורים של אלזה. לאחר מכן שבה אלזה לבית הוריה ביבנהאוזן (Jebenhausen) ואלזר מצא דירה בהיידנהיים, שם החל בדצמבר 1936 לעבוד כנגר במפעל שסתומים. במפעל למד על היקף ההתחמשות של המשטר הנאצי. המפעל ייצר במחלקה מיוחדת, בניגוד לחוזה ורסאי, פיקות להצתת קליעים.
תפישות פוליטיות ופילוסופיות
במהלך עבודתו כנגר, אלזר הצטרף לאיגוד המקצועי של ארגון עובדי-העץ. הוא האמין שכל אחד צריך להצטרף לאיגוד עובדים, ובכך נימק את הצטרפותו לאיגוד המקצועי. ב-1928 אחד מעמיתיו לעבודה שכנע אותו להצטרף לחזית האדומה, מיליציה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית. אלזר לא השקיע זמן רב בפעילות של הארגון, אך עד שנת 1933 (השנה בה עלו הנאצים לשלטון) הוא הצביע למפלגה הקומוניסטית, בתואנה כי היא המגינה הטובה ביותר על טובת העובדים.
אלזר התנגד לנאציזם מלכתחילה, ולכן סירב לבצע כל פעולה הקשורה במשטר הנאצי: הוא לא ביצע הצדעה במועל יד, לא הקשיב לנאומיו של היטלר, ולא הצביע למפלגה הנאצית בבחירות ובמשאלי עם.
בתחילה, הוא התנגד לשלטון הנאצי בעקבות דאגותיו לתנאי העבודה של הפועלים. הבנתו הפוליטית הושפעה במידה רבה מהשתייכויותיו הפוליטיות. הוא סלד מההגבלות על זכויות האדם. הוא תיעב במיוחד את ההגבלות הנאציות על הפועלים, בהן על חופש העבודה והזכות להתאגדות. הוא גם הבחין ותיעב את התעמולה הנאצית והשליטה המוחלטת של הנאצים במערכת החינוך ובחופש הדת.
אלזר היה פרוטסטנטי ומסורתי. הוא נהג לשאת תפילה אחת בלבד אותה נהג לומר מדי יום. הוא טען כי היא זו שתמכה בו בשעות הקשות של ההכנות לניסיון ההתנקשות.
ההתנקשות
בעקבות משבר הסודטים וחתימת הסכם מינכן בין גרמניה לאנגליה וצרפת בסוף ספטמבר 1938 היה אלזר משוכנע שפניו של היטלר למלחמה. אלזר לא האמין להצהרות השלום של היטלר, ושקל את האפשרות לחסל את המשטר הנאצי באמצעות רצח פוליטי.
ב-8 בנובמבר 1938 אלזר נסע למינכן על מנת לצפות בנאום השנתי של היטלר ביום השנה לפוטש במרתף הבירה. הוא התרשם מהשמירה הרופפת באירוע ואירועי ליל הבדולח אותם חווה באותו הלילה שכנעו אותו כי שלטון המסוגל להסית לכזו אלימות יכניס את גרמניה למלחמה כללית, ורק רצח היטלר יכול למנוע את האסון. אלזר בחר ביום השנה הבא לפוטש הכושל, שבו ישוב היטלר למינכן וינאם בבִּירגֶרבּרוֹיקֶלֶר. הוא החליט להתנקש בו באמצעות פצצה, אותה רצה לטמון בקיר הסמוך לדוכן הנואמים.
ראשית אגר אלזר חומר נפץ אותו גנב ממחצבה שבה עבד בקניגסברון. בקיץ 1939 עבר להתגורר במינכן ושכר בה בית מלאכה קטן. לשכנים סיפר שהוא ממציא והוא החל בבניית מנגנון השהיה. החל מאוגוסט בילה 30-35 לילות בבִּירגֶרבּרוֹיקֶלֶר. הוא היה מזמין ארוחת ערב פשוטה ובסיומה מסתתר בחדר הניקוי עד לסגירת המסעדה בעשר וחצי. הוא החל בהתקנת דלת סתרים בלוחות העץ ומאחוריה פינה חלל בלבנים עבור הפצצה שתמוקם מאחורי דוכן הנאומים. לרוב היה מסיים לעבוד בין שתיים לשלוש בלילה, מנמנם במחסן עד לפתיחת הדלתות בשש וחצי בבוקר, ויוצא דרך דלת אחורית, כשפסולת הבניין במזוודה קטנה, ומפזר אותה על גדת נהר האיזר. בימים היה מכין את הפצצה עצמה.
במהלך ביצוע ההכנות פרצה מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939, וחיזקה את הנחותיו של אלזר.
בעקבות פרוץ המלחמה, היטלר החליט לבטל את נאומו השנתי, אך לבסוף שינה את דעתו והסכים להגיע לאירוע על מנת לנאום. לאירוע הגיע קהל של כ-3000 איש. מזג אוויר ערפילי בליל ה-8 בנובמבר, גרם לכך שטיסת החזור של היטלר לברלין בוטלה, ובמקום כך הוא נאלץ לנסוע ברכבת בנסיעה מיוחדת. היטלר נאלץ לצאת מוקדם יותר בשל אילוצי הזמנים של הרכבת, הקדים את נאומו וקיצר אותו. הוא הסתיים ב-21:07 ועזב עם צמרת המפלגה. כאשר התפוצצה הפצצה ב-21:20, בדיוק לפי התכנון של אלזר, נותרו באולם כ-120 עד 150 איש. מן הפיצוץ נפצעו 63 מהם ו-8 נהרגו. תוכניתו של אלזר להתנקש בהיטלר ובבכירי המפלגה נכשלה[1].
המעצר
אלזר נעצר במקרה ב-20:45, כחצי שעה לערך לפני התפוצצות הפצצה, על ידי משטרת המכס בקונסטנץ, כאשר ניסה לעבור את הגבול לשווייץ הנייטרלית. בכיסיו נמצאו תרשימים של הפצצה וגלויה מן הבירגרברויקלר. כששמעו על ההתנקשות, הוא הועבר למינכן, שם חקרו אותו אנשי הגסטאפו. אלזר לא נשבר בחקירה והכחיש כל מעורבות לאירוע, אך נמצאו הוכחות מוצקות למעורבותו בהתנקשות. ההוכחות הסופיות למעורבותו היו ברכיו המשופשפות והשרוטות כתוצאה מרכינה יום יומית לחפירת הגומה בה הוטמנה הפצצה. לאחר שהתגלה מקום החבאת הפצצה, שהגישה היחידה אליו הייתה באמצעות זחילה על הברכיים, הובן כי אלזר הוא המתנקש. לבסוף, מלצרית במקום ציינה כי אלזר היה לקוח קבוע במקום, ואלזר נשבר והודה כי תכנן את ההתנקשות ופעל להשלימה לבדו.
לאחר הודאתו בהנחת הפצצה, הוא נלקח למפקדת המשרד הראשי לביטחון הרייך בברלין, שם עונה קשות על ידי הגסטאפו במטרה לגלות את שותפיו. אולם אלזר נותר נחרץ בטענתו שהוא פעל לבדו. מפקד האס אס, היינריך הימלר, זעם בעקבות העובדה כי בעל מלאכה זעיר בעל השכלה יסודית כמעט והצליח להתנקש בפיהרר ללא שותפים לפשע.
ב-21 בנובמבר 1939 הודיעו הנאצים על מעצרו והודאתו של אלזר בהנחת הפצצה במרתף הבירה[2]. הנאצים טענו שההתנקשות הייתה יוזמה של אוטו שטראסר (אנ'), פעיל סוציאליסטי-לאומני שהתנגד להיטלר והתגורר בגלות בשווייץ, בסיועה של ההנהגה הבריטית. העיתונות הגרמנית טענה לקשר בין ההתנקשות לתקרית פנלו מה-9 בנובמבר אותה שנה, במהלכה חטפו אנשי אס אס בעיר פנלו שבהולנד שני קציני מודיעין בריטים, שהגיעו לעיר הגבול על מנת לפגוש ולסייע למתנגדים לנאצים מקרב הוורמאכט.[3].
אלזר נכלא במחנות הריכוז זקסנהאוזן ומאוחר יותר בדכאו. הוא נשמר במעצר מיוחד וכל חומר החקירה סווג כסודי ביותר. אלזר לא הוצא להורג כי שר התעמולה, גבלס, רצה לקיים לו משפט ראווה בו יוצגו קשריו עם גורמי חוץ.
באפריל 1945 לאור התבוסה הקרבה של הנאצים, הורה היטלר על חיסולו של "האסיר הביטחוני המיוחד אלזר", כינויו של אלזר בדכאו. אלזר חוסל בירייה בידי איש האס אס תיאודור בונגרץ ב-9 באפריל 1945 במחנה הריכוז דכאו, חודש אחד לפני כניעת גרמניה הנאצית. רוצחו של אלזר נלכד על ידי הצבא האמריקאי ונשלח למחנה שבויים, שם מת במאי 1945. למרות זאת, נפתח בשנת 1954 דיון משפטי בעניין רצח אלזר והשופט קבע חד-משמעית שתיאודור בונגרץ הוא זה שרצח את אלזר.
תגובות להתנקשות
בקרב גרמניה ובעלות בריתה
היטלר עצמו ראה בהינצלותו עקב עזיבתו המוקדמת, אות הרגעה, וראייה לכך שמשמים רוצים בהצלחתו.
כ"צעד תגמול" להתנקשות, הורה מפקד מחנה הריכוז בוכנוואלד, קרל אוטו קוך, על הוצאתם להורג של 21 אסירים יהודים כבר למחרת היום, ב-9 בנובמבר 1939. הנאצים ערכו חיפושים בעיירת מגוריו של אלזר והוריו של אלזר נעצרו ל-4 חודשים. אחיינו, שהתגורר בשטוטגרט נשלח לבית יתומים.
המשטר הסובייטי גינה את ההתנקשות בחריפות, בירך על כך שהיטלר ניצל ושלח תנחומים למשפחות הנפגעים.
ב-11 בנובמבר נערך טקס אשכבה להרוגים, בו היטלר הניח זרים על ארונותיהם.
בקרב מתנגדי הנאצים
רוב מתנגדי הנאצים בגרמניה ובעולם סברו שההתנקשות הייתה מבוימת על ידי הנאצים, בדומה לשריפת הרייכסטאג[4], במטרה להוכיח לעם הגרמני שהיטלר נשמר על ידי ההשגחה האלוקית.
כהוכחה לכך שההתנקשות הייתה מבויימת הובאה העובדה שאלזר לא הועמד לדין. כן הובאה עדות של אסיר לשעבר שטען שאלזר ניסה לגייסו לעבוד עבור הגסטפו בשנת 1935[5]. ידיעה אחרת סיפרה שהוא פעל כמודיע בדכאו בשנים 1936-1937[6]. על פי תאוריה אחת, מטרת הגסטפו הייתה לחסל את רודולף הס שהיה אמור לנאום אותה שנה במקום היטלר[7].
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה הפיץ הכומר ומתנגד המשטר מרטין נימלר את הטענה שאלזר היה איש אס אס וביצע את ההתנקשות כצעד מבוים בהוראת המשטר הנאצי.
אמו של אלזר, לעומת זאת, ביקשה לטהר את שמו של אלזר וטענה שהוא פעל כמתנגד לנאצים. רוב ההיסטוריונים היו בדעה שאלזר שימש ככלי בידי הנאצים.
בשנת 1959 פרסם העיתונאי וההיסטוריון גינתר פייס (Günter Peis) סדרה בת 8 כתבות, שהתבססה על תחקיר ועדויות וטענה, בניגוד לדעת ההיסטוריונים אז, שאלזר יזם את ההתנקשות על דעת עצמו בלבד.
מידע ביוגרפי רב על אלזר ועל ההכנות להתנקשות נמצא בפרוטוקולים של חקירתו בידי הגסטאפו מנובמבר 1939. פרוטוקולים אלו, בהיקף של 203 עמודים, התגלו בידי ההיסטוריון לותאר גרוכמן בשנת 1964. הפרוטוקולים מאשרים מידע שנאסף על אלזר מקרובי משפחתו, מכריו ועמיתיו לעבודה ושוללים חד-משמעית את כל גרסאות הקונספירציה של הנאצים, לפיהן פעל אלזר בהוראה או בסיוע מגורמים אחרים. בהסתמך על הפרוטוקולים הוכיחו גרוכמן וההיסטוריון אנטון הוך במחקר היסטורי משנת 1969 שאלזר פעל לבדו. לא נמצאה כל עובדה הקושרת את האס אס ו/או השלטון הנאצי לניסיון ההתנקשות. בשנת 1970 הונצח לראשונה בקריאת פארק על שמו בעיר היידנהיים. בשנה שלאחר מכן הוצב בפארק גם גלעד ועליו שלט הנצחה. ההנצחה נתקלה בהתנגדות רבה ועוררה דיון ציבורי משמעותי.
עיבוד לסרטים
הסרט התיעודי הראשון (באורך של 90 דקות) הופק בשנת 1969 והתבסס על הפרוטוקולים של חקירתו. סרט זה אף זכה בפרס הטלוויזיה בגרמניה. עד כה הופקו עוד שלושה סרטים תיעודיים על אלזר. בשנת 1989 יצא סרט עלילתי בבימויו של קלאוס מריה ברנדאואר (שגם הופיע בתפקיד אלזר) לבתי הקולנוע. בפברואר 2015 הוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין סרטו העלילתי של אוליבר הירשביגל, "אלזר" (שפורסם בכמה מדינות תחת השם "13 דקות") בכיכובו של כריסטיאן פרידל כגאורג אלזר.
הנצחתו
אלזר לא היה מוכר בציבור הרחב בגרמניה. רק מאמצע שנות ה-90 הוא זוכה לפרסום והוקרה כמתנגד לנאצים. הוא מונצח במקומות רבים, ביניהם:
- בשנת 1971 הוקם גלעד לזכרו בפארק בעיר היידנהיים.
- בקניגסברון, שבה למד, נקראו על שמו בתחילת שנות ה-90 בית ספר ומכון מחקר.
- בשנת 1988 הוקם "צוות העבודה גאורג אלזר" בהיידנהיים שפועל לקידום זכרו כמתנגד לנאצים. אתר הבית הושק ב-2005.
- בשנת 1997 נקראה כיכר על שמו בשכונת שוואבינג במינכן, בקרבת מקום מגוריו. על קיר בית ספר נחנך ב-2009 מיצב שבו מואר הטקסט "השמיני בנובמבר" למשך דקה אחת בכל יום בשעה 21:20 - הרגע בו התפוצצה הפצצה שהטמין אלזר במרתף הבירה.
- בשנת 1999, לציון יום השנה ה-60 להתנקשות נקבע במדרכה ביישוב הולדתו אבן נגף.
- לכבוד מאה שנים להולדתו בינואר 2003 הנפיק הדואר הגרמני בול לזכרו.
- אולם הופעות במינכן הקרוי על שמו (Georg Elser Hallen) עמד במינכן עד יולי 2008 עת נהרס.
- בקונסטנץ, בגן בו נעצר, סמוך לגבול השווייצרי, הוקמה אנדרטה לזכרו ב-2009.
- בקניגסברון הוצב בתחנת הרכבת פסל בגובה של 2.2 מטרים לזכרו.
- בשנת 2011 הוקמה אנדרטה לזכרו בברלין, בין המקומות שבהם היו המפקדה הראשית והבונקר של היטלר.
לזכרו של יוהאן גאורג אלזר
שבילה את מרבית נעוריו בקניגסברון
ב-8 בנובמבר 1939 הוא רצה לסכל רצח עם באמצעות ניסיון התנקשות בהיטלר
ב-9 באפריל 1945 נרצח יוהאן גאורג אלזר במחנה הריכוז דכאו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גאורג אלזר |
- אורי משגב, 13 דקות, באתר ynet, 11 באוגוסט 2008
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על גאורג אלזר, 24 בינואר 2012- פרוטוקולי חקירת הגסטאפו במלואם (בגרמנית)
- אנטון הוך, הפצצה במרתף הבירה, על המשמר, 7 בנובמבר 1969; המשך; המשך
הערות שוליים
- ^ חצי מליון מארק פרס למגלי עקבות המתנקשים, הבוקר, 10 בנובמבר 1939
- ^ גיאורג אלזר נאסר בגבול גרמניה - שוויץ ונאשם בהכנת ההתפוצצות במינכן, הבוקר, 23 בנובמבר 1939; המשך
- ^ יומנו הבלינאי של ויליאם שיירר, המשקיף, 19 באפריל 1942
- ^ ויהי כי תמצא המתנקש, המשקיף, 23 בנובמבר 1939
- ^ אלזר טרם נשפט?, הבוקר, 16 בינואר 1940
- ^ אסיר שברח מספר: הייתי עם אלזר בצריף אחד..., הבוקר, 12 בדצמבר 1939
- ^ הנאצים באספקלרית האופוזיציה שלהם, המשקיף, 18 בנובמבר 1941
