היהדות החרדית המאורגנת

היהדות החרדית המאורגנת

שורשים, סיווג והנהגה
דת	יהדות
זרם	יהדות דתית
מקום ייסוד	וילנה
תאריך ייסוד	אייר תרס"ט
דמויות מרכזיות	אבני נזר אמרי אמת הרש"ב רבי ישראל מאיר הכהן רבי חיים עוזר גרודזינסקי רבי חיים מבריסק
סיבת הקמה	תנועת ההשכלה

היהדות החרדית המאורגנת היה כינוי לציבור החרדי כציבור מאורגן פוליטית וחברתית. התמודדות של היהדות החרדית במאה השנים האחרונות באה לביטוי עם תחילת ההתמודדות הקשה מול תנועות ההשכלה, ובמיוחד עם הקמת תנועות הציונות וחובבי ציון. כתנועה היהדות החרדית המאורגנת פעלה צעד אחר צעד 'לגזול את החנית מיד המצרי' ולהשתמש בכלים שהיוו אמצעי לשכנוע בהמונים ו'לחלן' אותם – להשתמש בהם כדי לחזק את בדקי הבית החרדי ולשמר את עם ישראל בטהרתו, התארגנות זו, היא נר לרגלי היהדות החרדית בדורנו והזרם המרכזי של היהדות החרדית פועל ברוח זו.

גישה זו התחילה בגרמניה בהנהגתו של רבי שמשון רפאל הירש. הוא התחיל זאת ביהדות גרמניה עצמה, אך רעיונות אלו נשארו בבית מדרשו בלבד, רק לאחר שפולין החסידית בהנהגתו של האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור אימצה דרך זו והנחלתה בצורה חסידית, ולאחר שבליטא בהנהגתו של רבי חיים עוזר גרודזינסקי מווילנא המשיכו בצורה זו הונחלה דרך זו לדורות. רוב יהודי הונגריה וגליציה נמנעו בתחילה לשתף פעולה עם דרך זו, בפרט שמקורה בה מיהדות גרמניה, אך כיום רוב הציבור החרדי מאורגן במסגרות בצורה זו. גם יהודי הונגריה השתלבו בצורה מסוימת ברעיונות השיטה (כדוגמת עיתונה הצבעוני של העדה החרדית 'העדה', הקמת בתי חינוך לבנות ועוד) למרות שבדברים מסוימים אינם מסכימים לה.

ימי ההיווסדות

עד לשנת תקכ"ד, שנת פירוקה הרשמי של "ועד ארבע ארצות", היו ההחלטות, התקנות, כוחות השלטון הרוחני בעמדה משותפת בידי גדולי ישראל שהתאספו לדון בענייני השעה פעמיים בשנה. ויותר מאשר שהחליטו החלטות הלכתיות, היתה אסיפתם כעין 'מועצת' של רבני התקופה, בה ליבנו סוגיות מדיניות, חברתיות, ואף פוליטיות. אף רבנים שלא התגוררו במדינות הוועד שלחו התייעצויות רבות להסכמתם של רוב מנין ובנין מגדולי ישראל שריכוזו הגדול ביותר היה בו. בתקופה שבין ה"וועד" למלחמת העולם הראשונה, ייצגו נציגים מקומיים במועצת יהודים פרטית בכל קהילה נפרדת, מבלי להתאחד בעמדה אחת מוסכמת על יהדות אירופה כולה, וההבדלים שבין עיר ועיר, מדינה ומדינה -גדלו. מלבד זאת השינויים המדיניים והחברתיים באירופה באותם שנים הכריחו את רבני ישראל בתפוצות לנהוג כל אחד במקומו באופן שונה ובצורה המתאימה לאופי, תרבות, וסגנון המקום, וכן בהתאם לחוקים, לגזירות, וליחס היהודים בכלל למול השלטונות ברחבי אירופה. מהשינויים הבולטים ביותר שגרמו למדיניות זו הם המהפכה הצרפתית ושוויון הזכויות שבה בעקבותיה, ולחילופין גזירות הלבוש, תחום המושב, והקנטוניסטים ברוסיה הצארית, וכן השפעתם הפוחתת והולכת של האצולה הגבוהה באירופה כולה ושלטון האצילים והפריצים המקומיים ברמה כמעט מלוכנית, ועוד שלל סיבות שיצרו ועיצבו בצורה חדה את המושג "קהילות" דבר שבימי הראשונים, ואף בתקופת ה"וועד" לא היה קיים ברוב שטחי אירופה אודות לנדידת אין ספור רבנים וגדולי ישראל מקצהו האחד של היבשת לקצהו השני דבר שיצר מעין קשר ואיגוד השקפתי מאוחד בין כל הארצות השונות. עם התפוררות המסגרות של היהדות, ריבוי תנועות ההשכלה החל החלל הגדול לתת את אותותיו ביהדות החרדית. בתי המדרש התרוקנו מיושביהן והיהדות החרדית הייתה בסכנה. נדרשה חשיבה מחודשת לעצור את הסחף אל החילוניות וליצור חיבור מחודש בין הצעירים לבין היהדות, לצורך כך החלו להיווצר בחברה החרדית בהדרגה תהליכים שונים שיצרו את דפוסי הפעולה על פיהן פועלת היהדות החרדית עד היום הזה.

המהלך הראשון – ריכוז כוחות

אחד הדברים הראשונים שבאו לידי ביטוי היה בהפסקת המלחמה המתמדת שניהלו ה'מתנגדים' מול תנועת החסידות, ושיתוף פעולה בין הרבנים הליטאים והאדמו"רים החסידים במאבק על הנפש. הכינוס ההיסטורי הראשון התקיים בוילנה בחודש אייר תרס"ט, בכינוס זה התכנסו לראשונה שלושת גדולי הציבור החסידי: מפולין, ה'אבני נזר' מסוכטשוב, ה'אמרי אמת' מגור, מרוסיה – הרש"ב מליובאוויטש ושלושת גדולי הדור בליטא ה'חפץ חיים' מראדין, רבי חיים מבריסק ורבי חיים עוזר גרודזינסקי מווילנה. כינוס זה שהיה בעיקרו כינוס מקדים להתמודדות מול 'ועידת פטרבורג' היה גם מעין 'פסגת השלום' של מנהיגי הדור, רבי חיים עוזר גרודזינסקי מווילנה הגדיר אז, כי וילנה שהייתה עד אז הסמל של המחלוקת בין המתנגדים לחסידים, תהווה כעת את תחילתו של השלום ושיתוף הפעולה, כינוס זה היה הקדימון לקראת 'ועידת הומבורג' בחודש אב תרס"ט, ובהמשך 'ועידת קטוביץ' שהובילה להקמת אגודת ישראל העולמית. שיתוף פעולה זה, מהווה עד היום את אבן הדרך הראשונה בהנהגת הדור, ולמרות שמפעם לפעם צצים מחלוקות וחילוקי דעות בין הפלגים השונים ביהדות החרדית ובין מנהיגי ישראל הליטאים והחסידים, ישנה נטייה מוגברת לקשר ולחבר את הפלגים לחטיבה אחת לוחמת עבור צרכי הדור.

הקמת עיתונות כשרה

המלחמה על העיתונות החילונית הייתה אחת המערכות הבלתי נגמרות ובלתי נתפסות בתקופה האמורה, כותבי קורות התקופה, הצביעו על העיתונות כאחד הגורמים המכריעים שגרמו לשינוי העמוק שחל בצביון יהדות מזרח אירופה, ובפולין בפרט, מיקומה של העיתונות היהודית בחיים היומיומיים של העם היה גדול ורחב מעבר להעברת אינפורמציה בסיסית, אף שהיא הייתה אחראית לפרסום חדשות היום והכלכלה והכל רצו לדעת על המתרחש, קידמה העיתונות היהודית נושאים, הנהיגה, הניעה תהליכים, חינכה, השפיעה והייתה מחוללת עצומה של דעת קהל. עשרות כתבי-עת ועיתונים ביידיש, עברית ופולנית יצאו כל יום וייצגו את מגוון הדעות אשר בכלל האוכלוסייה היהודית. העיתונות גם הייתה הדוברת, גם המנחילה וגם המממשת של כל רעיון ואידאולוגיה. כל סניף קיבל תנופה הודות לעיתון. כל מוסד חינוכי, חדרים, בתי ספר, ישיבות, קהילות – קודמו על ידי העיתונות והניעו תכניות למימושן. ערים נבנו ועליות החלו לאחר מסע תעמולה של העיתונות. כלומר, הקמת עיתונות כשרה בתכלית, הייתה הקמת היכלי תורה והקמת מוסדות חינוך והקמת צדקה וחסד וסיוע לכל פרט ויחיד. כפי שעשתה, להבדיל, העיתונות ליוזמות החילוניים והמתבוללים. מיליוני קוראים בערים ובעיירות, נמנו על שורותיה והושפעו ממנה. מזרח אירופה בכלל ופולין בפרט, הפכו למרכז לספרות יהודית, והיו כאבן שואבת לעיתונות יהודית. בעוד כשלוש שנים, לאחר קבלת עצמאותה של פולין, הִתרבה מספר העיתונים היהודיים היומיים שהתפרסמו בה ביידיש, בפולנית ובעברית לכמות בלתי נתפסת.

גדולי הדור חגרו מתנם להקים כנגדם עיתונות כשרה. רבי אליהו עקיבא רבינוביץ, אב"ד פולטבה - הו"ל את ירחון 'הפלס' מספר שנים משנת תר"ס ועד תרס"ה. בשנת תרס"ז, שיגר ה'אמרי אמת' מגור את אחיו, רבי מנחם מענדיל אלטר אב"ד קאליש ופאביניץ, ונשיא 'אגודת הרבנים' בפולין, להשקיע מאמצים רבים להקמת עיתון כשר. המאמצים הכבירים, לנוכח שלטון הצאר ורדיפות המשכילים והחילונים צלחו, והחל להופיע עיתון 'הקול'. תחילה כשבועון ואחרי כן כעיתון יומי. כשנסגר, הוקם במקומו עיתון יומי ביידיש, בשם 'טָאגְבְּלַאט', בעריכת ר' לייבוש וואלמן מבנדין. שניהם הופיעו בין השנים תרס"ז –תרס"ט ולמרות המאמצים המרובים לא החזיקו מעמד ונאלצו להיסגר מסיבות תקציביות.

בניסן תר"ע, החל שוב רבי אליהו עקיבא רבינוביץ, אב"ד פולטבה, להו"ל שבועון כשר, שמו היה 'המודיע'. שלושה מגדולי הדור, האדמו"ר מגור, רבי חיים מבריסק, ורבי חיים עוזר מווילנה, ערבו לתקציבו, מזכירי המערכת היו רבי יעקב ליפשיץ ורבי יצחק מאיר לוין. 'המודיע' יצר את התשתית ליסודה של תנועת 'אגודת ישראל' שנרקמה באותן שנים, והפך לבטאון של יהדות התורה בגולת רוסיה ופולין וליטא. בשנת תרע"ב נפטר רבי אליהו עקיבא רבינוביץ ו'המודיע' הפסיק להופיע.

בשנת תרע"ז התחיל להופיע בפולין עיתון דאס יודישע ווארט. האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור ערך מכתב ארוך ומפורט שם הוא מביע את השקפתו בקשר לעיתונות חרדית:

”בעזה"י. אל כבוד אנ"ש היקרים ה' עליכם יחי'.
זה כמה שעמלתי ויגעתי שנתייסד מכה"ע שיהי' ברוח היהודית ובאופן שלא ימצאו בו דברי מינות וניבול פה, כאשר כמה מכם שפכו דמעות כמים בביתי על ראותם בניהם ובנותיהם מתנכרים להם ונתונים לעם אחר מסיבת הקריאה בכתבי ספרי פלסתר ומכה"ע הנהוגים אשר מנפש עד בשר יכלה.
וכאשר כעת יצא לאור מכה"ע מכונה בשם "יודיש ווארט" אשר המו"ל הוא מהחרדים ע"ד ה' ית' ותוה"ק, לזאת הנני לבקש מכם לתמוך במכה"ע הזה בכל מה דאפשר הן לחתום עליו בעצמו ולסייע בין מכיריכם לחתום עליו והן בהספקות ידיעות נכונות וכן נתינת מודעות אנאנסען שלא יהי' נזקק להתמכר לקבל מודעות מבתי תיאטראות אשר גם עליהם נאמר ועם שונים אל תתערב, ובכל אשר מכה"ע יתמך בך יוכל להיות משוכלל ומתוקן שיהי' ארגן מיוחד לאחב"י החרדים להגן ולדאוג לטובתם בכל הענינים.
לכן נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי שלא יהי' הדבר קטן בעיניכם, כי במחיר קאפיקס אחדים ביום תוכלו לסייע לגמור מפעל הזה שהוא כמזכה את הרבים, ואבקש בפרטות מכל אנ"ש אשר יקר בעיניהם למלאות רצוני, שיודיעוני כל מי מכם אשר ממלא חפצי ויודיעני שמו וכינויו ומקומו, הן מי שחותם עצמו או קונה מן השוק. והנני להוסיף בזה שני הערות. אחת לבל תחשבו כי כוונתי שתהי' הקריאה במכה"ע כמצווה מחויבת, לא כן כי אם נמצא בתוך אחב"י מי ששומר עיניו מבלי להביט ולהסתכל חוץ מד' אמותיו, ד"א של הלכה ואינו קורא בשום מכ"ע, מה טוב ומה נעים, כמותו י"ב. אולם לפי הנשמע זאת יקר במציאות. ואולם כוונתי על הקוראים במכה"ע זרים אשר הגם שיוכל להיות שנמצא בה איזה ידיעות בעניני העולם יותר במכה"ע הזה, הנה כדאי עכ"פ שמירת דת תוה"ק להסתפק קצת במיעוט וכאשר ישתכלל מכ"ע הזה בטח ימצאו בו כל מיני הידיעות הנצרכים כיתר מכ"ע.
שנית, לבל תחשבו כי כוונתי בהתעוררות לחתום על מכ"ע הזה להיות בזה מסכים ומעורר אחרים להסכים על ענין הפאליטיקי של ענין שעל המדינות בו יאמר אשר המו"ל סלל או יסלול לו איזה דרך, הנני מודיע שבזה אינני מתערב כלל וזה (דרך) רק דעת יחיד של המו"ל ועיקר מבוקשי מצד שבו כמעט לא נמצא ניבול פה ושאר דברים זרים ואם יפליט בו הקולמוס דבר שלא כהוגן מבטיח המו"ל לתקן הכל בעתיד ושישמע לקול דברי החרדים אשר ידרשו ממנו למען חיזוק הדת.
ובענין הפאליטיקי אין לנו להתערב כאשר שמעתי בשם צדיק א' נבג"מ פי' דברי חז"ל אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח, כלומר אתה היהודי עשה שלך בתורה ועבודה שבזה תצפה לרגלו של משיח, הארכתי בשביל חביבות המבוקש. אשאר ידידכם כל הימים”

לאחר הפסקתו של עיתון 'דאס יודיש ווארט' הוקם עיתון 'דער יוד' ולאחריו העיתון 'דאס יודישע טאגבלאט' שהחזיק מעמד עד לשואה. כמו כן התייסדו עיתוניים מקומיים בוילנה שבליטא ועוד. נקודה זו של הקמת עיתונות חרדית הייתה מהפיכה בציבור החרדי. כיום, היהדות החרדית המאורגנת מפיצה את תעמולתה ושופרה בעיקר על ידי עיתונות, כאשר כמעט כל ציבור חרדי המאורגן בקהילה כלשהי, חסידות, קהילה ישיבתית, ארגון, סיעה, מייסד לעצמו עיתון או שבועון דרכו הוא מביע את תעמולתו.

קירוב הצעירים בישיבות ובחסידויות

בתקופה האמורה^{[דרושה הבהרה]} התחילו גדולי ישראל לתת תשומת לב מיוחדת לילדים נערים ובחורים. הראשונים היו: בגליציה, רבי שלמה מבאבוב שהקים בחצרו ישיבה חסידית לבחורים צעירים ובכך סחף מאות תלמידים לדרך החסידות, ובפולין, ה'אמרי אמת' מגור שפתח את חצרו לבחורים צעירים, אף על פי שעד אז היה נהוג כי בחצרות האדמורי"ם מגיעים לראשונה לאחר החתונה, פעילות זו שהייתה חידוש בעולם החסידות היוותה ציון דרך בהתנהגותה של היהדות החרדית המאורגנת.

כיבוש הקהילות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עד לתקופת ההתארגנות היו הקהילות מוחזקות בעיקר בידי המתבוללים. לאחר הקמת המסגרות החלו בכל רחבי פולין וליטא לכבוש את הקהילות.

ראו גם

• עיתונות חרדית
• המודיע
• הפלס
• עיתונות יהודית היסטורית

לקריאה נוספת

• ספר מאיר לדורות, מאת ישראל רובינשטיין, ירושלים תשע"ט.