אספת הרבנים (1910)
ב-1910, בבירת האימפריה הרוסית, סנקט פטרבורג, כונסה אספת רבנים, שנבחרו על ידי הקהילות היהודיות ב-42 מחוזות בחירה. האספה דנה בבעיות הנוגעות ליהדות רוסיה וגיבשה הצעות שהוגשו לנציגי השלטון.
בשנת 1848 התקבל החוק להקמת ועדת רבנים קבועה, שתתכנס מפעם לפעם. בהתאם לכך נתכנסו על ידי השלטונות ועידות בשנים הבאות: תרי"ב (1852), תרי"ז (1857), תרכ"ב (1861), תרל"ט (1879), תרנ"ד (1894-1893), תר"ע (1910). באספות הקודמות העדיפו השלטונות להזמין את ראשי הקהילות. הפעם העדיפו השלטונות לכנס אספה של רבנים, כדי שאלה יציעו שינויים בניהול החיים היהודים באימפריה הרוסית.
הוועדות המכינות ב-1909
הרבנים השמרנים מכל הזרמים התכנסו ב-1909 בווילנה, לאספה שביקשו לכנס מזה כמה שנים ולא הצליחו להשיג רישיון מהממשלה הרוסית. כאשר נודע על האספה המתוכננת בפטרבורג ניצלו את ההזדמנות לקבל רישיון עבור אספה בווילנה כביכול כדי לתאם עמדות לקראת אספת הרבנים הקרובה[1][2]. בוורשה, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית, התקיימה אספה דומה בראשותו של האדמו"ר מגור. האספות נמשכו כשבוע, והתקיימו בחודש אייר. במקביל ערכו הרבנים מטעם אספה בקובנה בשם "אספת העסקנים הציבוריים היהודיים".
החלוקה לנציגים הייתה לפי מפתח גאוגרפי. 32 נציגים מתחום המושב, 5 נציגים מפולין, 2 ממוסקבה, 2 מפטרבורג, ובנוסף גם ד"ר קרעבס "היהודי המלומד" מטעם משרד הפנים הרוסי[3].
האספה עצמה
האספה עצמה נמשכה במשך חודש ימים, והתקיימה בין התאריכים ה-15 במרץ ל-15 באפריל 1910. יושב ראש הוועידה היה הרב יהודה לייב צירלסון, ומזכירה היה שניאור זלמן רובשוב (לימים, נשיאה השלישי של מדינת ישראל).
המושב הראשון של האספה נפתח בנאום של אדמו"ר הרש"ב שהיה הפעיל העיקרי מצד הרבנים החרדים. הנאום עסק בתולדותיה של יהדות רוסיה, ועל ההכרח הגמור להעניק סמכויות לרבנים שומרי התורה והמצוות ולהעדיף אותם על ה'רבנים מטעם'. בנאומו, טען הרש"ב כי דווקא בכוחם של הרבנים להביא לשיפור במצבה של יהדות רוסיה בדרכי נועם.
בהמשך, נחלקה הוועדה לארבעה ועדות מרכזיות שדנו בנושאים שעמדו על הפרק:
- מעמד הרבנים הדתיים.
- מצבם של הקהילות היהודיות.
- קונפליקטים דתיים-ממשלתיים.
- הענקת השכלה כללית לילדים היהודים.
מנקודת מבטם של הרבנים משתתפי האספה, היה הנושא העיקרי ביטול הכפילות של רב רוחני ורב מטעם, ושאלת הדרישה מהרבנים שיהיה בידם תואר (צינז), או לכל הפחות ידיעה בשפה הרוסית.
ברוסיה הצארית הרבנים הרוחניים לא היו מוכרים בעיני הממשלה שהעמידה מטעמה רבנים רשמיים שנקראו 'רבנים מטעם' והם ניהלו את תעודות הלידה והנישואין. כל הנציגים היו בדעה אחת אחת שעל הממשלה לאשר את הרבנים הדתיים. במושב הרביעי והחמישי דנו בשאלות אלו[4] אך נחלקו לשלוש דעות בפתרון[5]:
א. דעת הרוב ובראשם רבי מאיר שמחה הכהן ורבי יצחק יעקב רבינוביץ שדרושה לרב תעודת השכלה מצומצמת וידיעת השפה הרוסית וינהל גם את תעודות הלידה, בדעה זו תמך גם רבי חיים עוזר גרודזינסקי.
ב. דעת מיעוט (12 קולות) מהמתקדמים (בהם הרבנים מטעם יעקב מזא"ה, מנחם ברונשטיין, יצחק שניאורסון, זאב טיומקין, וכן קלמן פרנקיל ולאזאר פוליאקוב) ובראשם עו"ד הנריק סלוזברג, לפיה דרושה להרב תעודת השכלה רחבה וידבר רוסית צחה.
ג. דעת מיעוט ( 8 קולות) מהרבנים ובראשם הרבי הרש"ב מליובאוויטש ורבי חיים סולובייציק מבריסק שהרב נדרש רק לידע תורני, ורישום תעודות הלידה יהיה על ידי פקיד מיוחד. לדעה זו הצטרף גם בעל החפץ חיים שלמרות שלא היה ממשתתפי האסיפה הרשמיים ולא היתה לו את זכות ההצבעה נסע במיוחד לפטרבורג בכדי לנסות לשכנע את המשתתפים שלא להטיל על הרבנים כל חובת השכלה ואפילו המינימלית ביותר.
עם נעילת האספה הועלו עיקרי הדברים על הכתב, וההחלטה הסופית בהם הייתה אמורה להתקבל באספה נוספת שתתכנס ארבע שנים מאוחר יותר בשנת 1914, אלא שאז פרצה מלחמת העולם הראשונה, וההחלטות הממשלתיות בנושא היהודית התבססו על דברי הרבנים והצעותיהם כפי שהועלו באספה זו, ובכך הפכה לאחת האספות העיקריות שקבעו את מדיניות ממשלת רוסיה כלפי תושביה היהודים בשנים שלאחר מכן.
המשלחת אל סטוליפין
חלק ממשתתפי האספה סברו כי מן הראוי לארגן משלחת שתופיע בפני ראש הממשלה הרוסי סטוליפין. הברון דוד גינצבורג אכן טרח לסדר פגישה כזאת, אך סטוליפין זלזל במשלחת וברבנים, נתן להם להמתין למעלה משעתיים עד לקבלתם, דיבר איתם בעמידה ואף נזף בהם על הנטייה המהפכנית של הדור הצעיר[6]
קישורים חיצוניים
- הרב שלום דובער שניאורסון, חשבון קצר מהועידה הרבנית הפעטערבורגית, סט. פטרבורג תר"ע, באתר היברובוקס
- שמות כל משתתפי האספה, באגרות מוהרש"ב ב', עמ' תקז
- אספת הרבנים ברוסיה בשנת עת"ר - 1910, תיאור של מר יצחק שניאורסון, הרב מטעה"מ בצ'רניגוב אשר השתתף באספה, באתר שטורעם.נט
- תיאור קבלת הפנים ופתיחת האספה - הועידה הרבנית בפטרבורג, הזמן, 17 במרץ 1910
- חילוקי הדעות בין רוב הרבנים בראשות רבי מאיר שמחה ורבי יצחק מפוניבז' לבין רבי חיים סולובייצ'יק הביאו את החפץ חיים אל הועידה, מתוך הספר "רבינו מרן מאיר שמחה הכהן", עמ' 140 ואילך
- אלתר דרויאנוב, אספת הרבנים בפטרבורג, רשימות שפורסמו בזמן האספה בשבועון העולם, באתר פרויקט בן-יהודה
הערות שוליים
- ^ מבוא לאגרות הרש"ב עמ' 23 ואילך
- ^ עיתון החבצלת, הפרוטוקול של האספה בוילנה, באתר עיתונות יהודית הסטורית, הספרייה הלאומית, 23 במאי 1909
- ^ בדבר הועידה הרבנית, הזמן, 2 בינואר 1910
- ^ דיווח על הדיונים במושב הרביעי, הזמן, 28 במרץ 1910
שאלת הרבנות בוועידה, הזמן, 29 במרץ 1910
דיווח על הדיונים במושב החמישי, הזמן, 1 באפריל 1910 - ^ בירור הדברים ע"ד הצינז, המודיע, 30 בדצמבר 1910 (התאריך לפי הלוח היוליאני)
- ^ הדיפוטאציה של הוועידה הרבנית לפני סטוליפין, הזמן, 5 באפריל 1910, וראה גם תיאורו של יצחק שניאורסון
26761450אספת הרבנים (1910)