הומר מרטין אדקינס

הומר מרטין אדקינס
Homer Martin Adkins

הומר מרטין אדקינס
לידה	ג'קסונוויל, ארקנסו, ארצות הברית
פטירה	מלוורן, ארקנסו, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות רוזלון, ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית
מושל ארקנסו ה־32 14 בינואר 1941 – 6 בינואר 1945 (4 שנים) סגני מושל ארקנסו רוברט ביילי ג'יימס שייבר → קרל ביילי בנג'מין טרוויס לייני ←

הומר מרטין אדקינס (באנגלית: Homer Martin Adkins;‏ ) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מארקנסו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ארקנסו ה-32 בשנים 1941–1945. אדקינס זכור כפוליטיקאי שיצר קשרים ישירים עם בוחריו, כתומך נלהב של זכויות המדינות וכשמרן חברתי שכיהן כמושל בתקופה בה ארקנסו יצאה מכמה מגמות כלכליות וחברתיות לאומיות. ממשלו של אדקינס נאבק בהשפעה הפדרלית במהלך התקופה שלאחר הניו דיל. הוא חיזר בהצלחה אחר ההשקעות הפדרליות בייצור של תקופת המלחמה במהלך מלחמת העולם השנייה, תוך כדי שהוא נאבק ביישוב מחדש הפדרלי של היפנים-אמריקאים במדינה ובהחלטות של בית המשפט העליון של ארצות הברית בתחום זכויות האזרח.

במובנים מסוימים הקדים אדקינס את המושלים תומכי ההפרדה הגזעית בארקנסו וברחבי הדרום, שהידוע מכולם היה מושל אלבמה ג'ורג' וולאס. כחבר לשעבר בקו קלוקס קלאן, הוא נאבק בהישגים בתחום זכויות האזרח שלאחר מלחמת העולם השנייה של האפרו-אמריקאים, וביקש לכנס וועידה חוקתית כדי להשיב על כנן את הבחירות המקדימות הלבנות לאחר פסק הדין סמית' נגד אולרייט (Smith v. Allwright) של בית המשפט העליון. כמי שכונה בלעג על ידי מתנגדיו "הומר הקדוש" (Holy Homer), מיתוגו של אדקינס כשמרן חברתי העמיד מולו אופוזיציה של הפוליטיקאים המתונים והפרוגרסיביים כמו קודמו בתפקיד ויריבו קרל ביילי, וכמו בעלי האינטרסים בעיירת ההימורים הוט ספרינגס. לאחר תום כהונתו כמושל, המשיך קולו של אדקינס להיות בעל השפעה בארקנסו, תוך שהוא סייע למושלים הבאים סיד מקמת' ואורוול פובוס.

ראשית חייו

הומר מרטין אדקינס נולד ליד העיר ג'קסונוויל שבמחוז פולאסקי, ארקנסו, כבנם של יוליסס ולורנה (לבית ווד) אדקינס. ב-1907 הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון של ליטל רוק וב-1909 את לימודיו בקולג' לעסקים דרון. ב-1910 החל אדקינס לעבוד בחברת התרופות סונדגרס וברייסי, וב-1911 הוא סיים את לימודיו בקולג' לרוקחות של ליטל רוק כרוקח מורשה. שישה חודשים לפני יום הולדתו ה-21 העניקה מועצת הרוקחות של ארקנסו לאדקינס היתר לעסוק במקצוע.

ב-1915 החל אדקינס ללמוד משפטים, אך במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא התגייס לצבא ארצות הברית. הוא התקדם בסולם הדרגות מדרגת טוראי לדרגת קפטן בגייסות הרפואה. ב-1916 הוא נבחר כמזכיר מועצת הגברים הדמוקרטים הצעירים. בעת שירותו במחנה ברוגרד הוא הכיר את רעייתו לעתיד אסטל סמית', והשניים נישאו בדצמבר 1921. אסטל הייתה אחות בצלב האדום של הצבא, ומאוחר יותר הוצבו השניים בצרפת כחלק מחיל המשלוח של ארצות הברית.

שריף מחוז פולאסקי

בנובמבר 1922, לאחר שובו משירותו הצבאי, ביקש אדקינס להיבחר למשרת השריף של מחוז פולאסקי. באותה תקופה, תפקיד השריף ותפקיד גובה המס היו משולבים. באותה תקופה גם שלטה המפלגה הדמוקרטית באופן גורף ברחבי מדינות הדרום, כולל בארקנסו. ניצחון בבחירות המקדימות של המפלגה נחשב כהבטחה למושב בטוח, כאשר כמה סיעות במפלגה, לפעמים כולל הקו קלוקס קלאן, התמודדו בבחירות מקדימות פתוחות.

בתמיכת הקו קלוקס קלאן, ניצח אדקינס בבחירות למשרת השריף וכיהן בתקופת כהונה של שנתיים החל מינואר 1922, נבחר לכהונה שנייה בנובמבר 1924, אך לא עלה בידו להיבחר לכהונה שלישית בנובמבר 1926. במהלך תקופת כהונתו בתפקיד הוא התנגש עם סגן התובע של המחוז השיפוטי השישי של ארקנסו, קרל ביילי, סכסוך שישפיע על הפוליטיקה של ארקנסו בעשורים הבאים. ב-1927 שב אדקינס לעסקיו הפרטיים, ועבד עד 1933 עבור חברת ביטוחי השריפות אדקינס-ויליאמס. הוא נותר פעיל בפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית, ובשנים 1929 - 1933 היה חבר במועצת העיר של ליטל רוק.

בשירות הכנסות הפנים

בבחירות לנשיאות של 1932 לקח אדקינס חלק במסע הבחירות של פרנקלין דלאנו רוזוולט. במסגרת שיטת הפטרונות הפוליטית שהייתה נהוגה אז, היה הסנאטור ג'וזף טיילור רובינסון אחראי לתגמול לתומכים במשרות ברחבי ארקנסו. אדקינס ביקש לקבל משרת מרשל של ארצות הברית בליטל רוק. תחת זאת הוא מונה ביולי 1933 כגובה המס של ארקנסו, והיה אחראי על הדרכת משלמי המיסים בנוגע למיסים החדשים ברמה הלאומית, וכן על יישום אכיפת גביית המיסים וענישה על אי תשלום מס. בשל העובדה שסוכנויות הניו דיל התרבו במאה הימים הראשונים לנשיאותו של רוזוולט, עסקים ויחידים נזקקו להדרכה בהתמצאות בבירוקרטיה הפדרלית שהתרחבה. ב-1934 סייר אדקניס באזורים החקלאיים של ארקנסו כדי לדון בצעדים החדשים שהשפיעו על מנפטות הכותנה. הוא שוחח עם גופים אזרחיים מקומיים כמו ליונס ורוטרי ועם גופים עסקיים בנוגע לשינויים במערכת המיסוי הפדרלית, וקיים פגישות עם אישי ציבור. יישום המס שהונהג לראשונה בארצות הברית לניכוי מהשכר על פי חוק דמי הביטוח הפדרלי (Federal Insurance Contributions Act) לצורך מימון הסעיפים של חוק הביטוח הלאומי (Social Security Act) הציב אתגרים בפני המעסיקים בארקנסו בכל רחבי ארצות הברית. השנים הראשונות לקיומם של מיסים אלו עמדו בסימן של מעשי עבריינות והעברת קווים מנחים מאדקינס לכפופים אליו. מסעו ברחבי ארקנסו והפגישות שקיים אדקינס במסגרת תפקידו בשירות הכנסות הפנים אפשרו לו לבנות לעצמו בסיס תמיכה רחב ברחבי המדינה.

ניסיונו להיבחר לסנאט

ב-14 ביולי 1937 נפטר הסנאטור הוותיק ג'וזף טיילור רובינסון, והותיר אחריו חלל ריק גדול בפוליטיקה של ארקנסו. היה צורך לערוך בחירות ביניים לאיוש מושבו של רובינסון בסנאט במשך 5 השנים וחצי שנותרו לתום כהונתו המתוכננת. לבחירות אלו הוזכר שמו של אדקינס כמועמד אפשרי. הוועדה המרכזת של הדמוקרטים בארקנסו בחרה בקרל ביילי, שזה אך נבחר כמושל לאחר שניצח בבחירות למשרה של 1936, כצעד חלופי לעריכת בחירות מקדימות, ובכך להבטיח את בחירתו בבחירות הכלליות המיוחדות. מאוחר יותר הועלו האשמות כנגד אדקינס על כך שהורה כביכול לאנשיו להעביר עצומות לטובת עריכת בחירות מקדימות כלל-מדינתיות, כלומר נגד מינויו של ביילי. לאחר שנוצחו במאבק הפנים מפלגתי, ניסו קבוצות ממתנגדי ביילי לשכנע את אדקינס להתמודד על המשרה כמועמד עצמאי. בסופו של דבר, ניצח בבחירות ידיד אחר של רובינסון, ג'ון א. מילר, שהתמודד כמועמד עצמאי.

בבחירות לסנאט של 1938 לקח אדקינס חלק חשוב במסע הבחירות של האטי קראווי שהתמודדה מול חבר בית הנבחרים ג'ון ל. מקללן על מועמדות המפלגה דמוקרטית באותה שנה. מאוחר יותר ביקש מקללן שתתקיים חקירה של מחלקת האוצר של ארצות הברית על מעורבותו של אדקינס במערכת הבחירות, אך בסופו של דבר נוקה שמו על ידי מזכיר האוצר הנרי מורגנטאו. על כל פנים, הוועדה המיוחדת של הסנאט להוצאות מסע הבחירות חלקה על דעתו של מורגנטאו, ואישרה רבות מההאשמות, אך פסקה ש"התנהלות שכזאת הייתה נפוצה בעבר". אדקינס הגיב, "אני ממשיך ואמשיך לגלות עניין בחיים הציבוריים. תמכתי בסנאטורית קראווי בנאמנות ובחפץ לב כפי שתמכתי בסנאטור רובינסון המנוח ובסנאטור מילר, ובעשותי זאת לא נהגתי יותר ממה שנהוג בין ידידים נאמנים ככל שניתן לזכור".

ב-1939 תפס סכום משכורתו השנתית של אדקינס בגובה של 6,200 דולר (מעל 130,000 דולר בערכים של 2023) כותרות בעיתונות. תפקידיו בגביית מיסים המשיכו להוביל אותו למסעות ברחבי המדינה. הוא המשיך להוביל את סיעת "הממסד הפדרלי" של רובינסון בפוליטיקה המדינתית, תוך שהוא נאבק בביילי על מינהל קידום העבודות בארקנסו, הקמתה של העיירה דייס וחידוש המימון לחוב המדינתי על סלילת כבישים.

מושל ארקנסו

בראשית 1940 נסע אדקינס לוושינגטון די. סי. כדי להתייעץ עם המשלחת הפדרלית של ארקנסו לפני ההכרזה על התמודדותו בבחירות למשרת מושל ארקנסו שנערכו באותה שנה. עם שובו, התפטר אדקינס מתפקידו בשירות הכנסות הפנים כדי להתמודד בבחירות. מתוך סלידה מהרעיון להעביר את התפקיד לאטקינס, שבר ביילי את המסורת בארקנסו, והחליט להתמודד על תקופת כהונה שלישית, כך הוא יצר התמודדות ישירה בין הפלגים היריבים במפלגה הדמוקרטית.

בבחירות הכלליות הביס אדקינס את המועמד הרפובליקני הארלי סי. טסאמפ, ראש עיריית סטוטגרט ומנהיג הליגה המוניציפלית של ארקנסו בהפרש של 91.8 מול 8.2 אחוזים מקולות הבוחרים. במסע בחירות זה טען סטאמפ ששכרם של עובדי מינהל קידום העבודות לא שולם במלואו. אדקינס היה חבר בקו קלוקס קלאן, שתמיכתו הייתה חשובה לצורך השגת ניצחונו הפוליטי הראשון, והשקפותיו הגזעניות נותרו כסימן ההיכר של הקריירה הפוליטית שלו. הוא שאף לבנות בסיס תמיכה פוליטי שהתבסס על הרקע שלו כמורה בבית ספר של יום ראשון בכנסייה המתודיסטית וכעובד של הכנסייה. יריביו כינו אותו לעיתים קרובות "הומר הקדוש" (Holy Homer). הוא ניהל את מסע הבחירות על בסיס המצע לרפורמה ולהפסקת הסחר הבלתי חוקי במשקאות חריפים.

במהלך תקופת כהונתו הראשונה, הוענקו לאדקינס ב-1941 תוארי דוקטור לשם כבוד במשפטים מאוניברסיטת ג'ון בראון ומאוניברסיטת בוב ג'ונס, שתיהן אוניברסיטאות פרטיות נוצריות שנודעו בשל עמדותיהן השמרניות והדתיות. במהלך תקופת ממשלו, נוצרה הכפלה של העודף התקציבי של אוצר המדינה. ממשלו התמקד בסלילת כבישים, הרחבת רשת החשמל ובמערכת הפיצויים לעובדים.

בבחירות הכלליות לתקופת כהונתו השנייה ב-1942 לא ניצב מול אדקינס שום יריב. במהלך תקופת כהונתו זו, חתם אדקינס על חוק למניעת אנשים ממוצא יפני מלהיות בעלים על קרקעות בארקנסו. ב-1944 הוא ניסה שוב להתמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית אך הובס. בבחירות המקדימות התמודדו מולו האטי קראווי, שסיימה שלישית במרוץ, וחבר בית הנבחרים של ארצות הברית ג'יימס ויליאם פולברייט, שניצח ולאחר מכן הביס את המועמד הרפובליקני ויקטור וייד בבחירות הכלליות.

שנותיו האחרונות

ב-1948 מונה אדקינס כמנהל חטיבת הביטחון התעסוקתי של ארקנסו, סוכנות שהייתה אחראית על דמי האבטלה לעובדים. ב-1956 הוא הקים חברה ליחסי ציבור בליטל רוק.

הומר מרטין אדקינס נפטר בעיר מלוורן שבארקנסו ב-26 בפברואר 1964. הוא נטמן בבית הקברות רוזלון שבליטל רוק.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 91.

קישורים חיצוניים

• הומר מרטין אדקינס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• הומר מרטין אדקינס באנציקלופדיה של ארקנסו (באנגלית)
• הומר מרטין אדקינס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• הומר מרטין אדקינס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37457887הומר מרטין אדקינס