ג'יימס הנדרסון ברי

ג'יימס הנדרסון ברי
James Henderson Berry

ג'יימס הנדרסון ברי
לידה	מחוז ג'קסון, אלבמה, ארצות הברית
פטירה	בנטונוויל, ארקנסו, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	בנטונוויל, ארקנסו, ארצות הברית
סנאטור מטעם ארקנסו 20 במרץ 1885 – 3 במרץ 1907 (22 שנים)
מושל ארקנסו ה־14 13 בינואר 1883 – 17 בינואר 1885 (שנתיים) → תומאס ג'יימס צ'רצ'יל סיימון פולארד יוז הבן ←
יושב ראש בית הנבחרים של ארקנסו 1873 → צ'ארלס ו. טנקרסקי א. א. פנינגטון ←
חבר בית הנבחרים של ארקנסו 1866–1874 (כ־8 שנים)

ג'יימס הנדרסון ברי (באנגלית: James Henderson Berry;‏ ) היה פוליטיקאי אמריקאי מארקנסו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ארקנסו ה-14 בשנים 1883–1885, ולאחר מכן ועד 1907 כסנאטור מטעמה.

ראשית חייו

ג'יימס הנדרסון ברי נולד במחוז ג'קסון שבאלבמה. הוריו, ג'יימס מ. ברי ואיזבל (לבית אור) ברי, היו חוואים, ועלה בידם לגדל עשרה ילדים שהגיעו לבגרות. ב-1848 עברה המשפחה לארקנסו, שם הם התיישבו בחווה ליד העיירה קרולטון, ואבי המשפחה פתח חנות. ברי הצעיר למד לפרקי זמן קצרים בבית ספר, ורוב הזמן סייע בעבודות החווה. כאשר הוא היה בן 17, רשם אותו אביו ללימודים באקדמיית בריוויל. עשרה חודשים לאחר מכן נפטרה אימו, ואביו של ברי מכר את החווה. ברי עבר לעיר יילוויל שבמחוז מריון, שם הוא עבד בחנות של דודנו שגם שמו היה ג'יימס ה. ברי.

מלחמת האזרחים האמריקנית

ב-19 בספטמבר 1861 שב ברי לקרולטון כדי להתגייס לצבא הקונפדרציה. חבריו לנשק בחרו בו כלוטננט שני של פלוגה E של רגימנט הרגלים ה-16 של ארקנסו. הם לחמו בקרב פי רידג' במרץ 1862 תחת פיקודו של גנרל ארל ון דורן , ונוצחו. יחידתו של ברי נסוגה אל עבר נהר ארקנסו ובמורד הנהר לממפיס, ומשם לקורינת', מיסיסיפי, שם הם חברו לכוחותיו של גנרל פייר גוסטב טוטנט ברגרד, לחמו בהתנגשויות בקורינת' באמצע אפריל 1862, ונסוגו לטופלו, מיסיסיפי. ברי חבר שוב לוון דורן ולחם בקרבות באיוקה ובקורינת'. ב-4 באוקטובר אותה שנה, במהלך קרב קורינת' השני , איבד ברי את רגלו הימנית מעל הברך. הוא נשבה על ידי צבא האיחוד, החלים בבית חולים באיוקה, ובסופו של דבר שוחרר ושב לביתו בארקנסו.

התנסותו של ברי במלחמה השפיעה עמוקות על השקפותיו ומעשיו. לא ברור מדוע הוא התגייס לצבא הקונפדרציה, אם כי ככל הנראה, כתושב הרי אוזארק, הוא התמקד יותר בחירות האישית ובזכויות המדינות מאשר בסוגיית העבדות. הוא היה גאה בשירותו בצבא הקונפדרציה עד מותו כמעט חמישים שנה לאחר מכן, ושמר על קשרים הדוקים עם רעיו לנשק ונאם בכינוסים רבים של ותיקי הקונפדרציה.

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה לימד ברי לזמן מה בבית ספר במחוז פרנקלין. שם הוא הכיר את ליזי קוויל, בתו של איש העסקים הבולט ג'יימס פ. קווייל, ונשא אותה לאישה. באוטוביוגרפיה שלו, כתב ברי שקווייל "לא היה מוכן שבתו תתחתן איתי בשל העובדה שלא היו לי אמצעי קיום ולא סיכויים לכך". הערותיו אלו של ברי רימזו על תמימותו: "לא היה לי שום דבר, אפילו לא רישיון לעריכת דין, והתהלכתי על קביים. כאשר היו לי בנות משלי, הבנתי שבאותם תנאים ובאותם נסיבות, הייתי נוהג בדיוק כמוהו". ברי וחותנו לא דיברו זה עם זה במשך 17 שנים, ובחירתו של ברי כמושל גרמה לקווייל בסופו של דבר לשים בצד את דאגותיו והשניים היו לידידים קרובים לאחר מכן. הזוג הצעיר עבר לקרולטון, שם לימד ברי בבית ספר ולמד משפטים.

ראשית הקריירה הפוליטית

ב-1866 נבחר ברי למושב בבית הנבחרים של ארקנסו מטעם הסיעה השמרנית של המפלגה הדמוקרטית. בדרכו לכהן במושב בית הנבחרים הראשון שלו, הוא עבר את בחינות לשכת עורכי הדין. ב-1869 עבר ברי עם משפחתו לבנטונוויל, שם הוא פתח משרד עורכי דין יחד עם גיסו, קולונל סאם ו. פיל. השניים עבדו יחדיו בהצלחה במשך חמש שנים, ובהמשך שירתו יחדיו בקונגרס של ארצות הברית.

ב-1872 נבחר ברי לכהונה נוספת בבית הנבחרים של ארקנסו. ב-1874 עמדה מלחמת ברוקס-בקסטר במרכז הפוליטיקה של ארקנסו. עימות זה, שנגע לזהות מושל המדינה, הוביל את המושל אלישע בקסטר לכנס את בית המחוקקים לכינוס מיוחד. כדמוקרט נאמן וכתומך של בקסטר, הוביל ברי את המאמצים להחליף את יושב ראש בית הנבחרים, תפקיד שאויש על ידי הרפובליקני צ'ארלס ו. טנקרסקי, והתפנה. טנקרסקי היה תומך של ברוקס, וברי נבחר לתפקיד יושב ראש הבית, והוביל אותו להחלטה על כינוס ועידת חוקה. מהלך זה סימן למעשה את סיומה של תקופת השיקום בארקנסו ואת תחילת תקופה של כמעט מאה שנים של שליטה דמוקרטית במדינה.

עם תום כהונתו בבית הנבחרים, שב ברי לבנטונוויל ונכנס לשותפות במשרד עורכי דין עם השופט ר. ו. אליס, שאותו הוא זכר לימים כ"אחד האנשים האהובים עלי ביותר, תמיד בעל טבע נוח ובעל חוש הומור, תמיד מתחשב באופן מיוחד בזולתו". בהדרכתו של אליס, חידד ברי את הידע שלו במשפט. ב-1878 הוא נבחר כשופט בבית המשפט בסבב הרביעי, שתחום השיפוט שלו כלל שמונה מחוזות במדינה. בתפקידו זה היה ברי יעיל, והחלטותיו הגיעו רק לעיתים רחוקות לערעור בערכאות גבוהות יותר. באוטוביוגרפיה שלו הוא ציין, "ארבע השנים בהן כיהנתי על כס השיפוט היו הנעימות ביותר בקריירה הציבורית שלו ולעיתים קרובות לאחר מכן התחרטתי שלא נשארתי לכהן בתפקיד".

מושל ארקנסו

ב-1882 התפטר ברי מכהונתו כשופט כדי להתמודד על מועמדתו המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל ארקנסו מול המועמד הרפובליקני ו. ד. סלאק. המצביעים הלבנים בארקנסו עייפו ממדיניות השיקום הרדיקלית, שהובלה על ידי הרפובליקנים, וברי ניצח בהפרש גדול. ב-13 בינואר 1883 הוא הושבע לכהונתו כמושל.

סדר היום החקיקתי של ברי כלל העלאת מיסים על ענף הרכבות והעברת "תיקון פישבק" לחוקת ארקנסו, שעל פיו נשללו החזרי התשלומים על כמה איגרות חוב מדינתיות שהוטל בהן ספק. הוא גם שאף להובלת מהלך ביקורת על פקידי ממשל שהואשמו בהתנהלות בלתי ראויה, וביקש לחסוך בעלויות על ידי עריכת הבחירות הפדרליות והמדינתיות באותו מועד. מאמציו זכו להצלחה חלקית. בית המחוקקים הקים את נציבות הרכבות והטיל מיסים בהיקף נמוך, אך הם פטרו סוגים שונים של רכוש חברות הרכבות ממס. תיקון פישבק הוגש לאשרור בבחירות הכלליות של 1884, עבר ברוב גדול, אך חלק מסוים מחוב המדינה בוטל. כתוצאה בלתי מכוונת של מהלך זה ירד דירוג האשראי של ארקנסו במשך כמה עשורים. בעניין הבקרה על פקידי הממשל והתנהלותם הכספית, רק מעטים מהם נאלצו לפצות את המדינה. בסופו של דבר, דחה בית המחוקקים את בקשתו של ברי לבחירות משולבות, ובעשותו כן, הוא מנע מהדמוקרטים לעשות שימוש בשיטות שנויות במחלוקת להשפעה על קהל הבוחרים.

סדר היום החברתי של ברי כלל שאיפה לשוויון לכל האזרחים ללא הבדל גזע או מוצא. שיטותיו היו בלתי ישירות ופטרנליסטיות. הוא חש שהגיע הזמן לקדם את האפרו-אמריקאים במדינה, ושיש לעשות זאת באמצעות החינוך והקידום הכלכלי, לא באמצעות פעילות פוליטית. מאמציו הוגבלו להבטחה שהליך משפטי ולא שלטון ההמון יופעל כנגד מפרי חוק, שחורים או לבנים. לדוגמה, בקיץ 1883 הוא שלח כוחות מיליציה למחוז הווארד כד למנוע מההמון לבצע מעשה לינץ' בקבוצה של אפרו-אמריקאים שלכאורה הרגו עבריין לבן.

ברי גם בז למערכת הכליאה של ארקנסו, וכינה את מערכת החכרת האסירים "בלתי מתורבתת, בלתי אנושית ושגויה". אף על פי שהוא קידם רפורמות בבתי הכלא, לא עלה בידו לשכנע את בית המחוקקים לממן מערכת לעבודת אסירים תחת פיקוח המדינה. היה זה הרבה יותר משתלם כלכלית להחכיר את האסירים למעסיקים פרטיים ששילמו על השימוש בהם. יחד עם זאת, הוא תמך בתוכנית לשיפור מצבו של בית החולים לחולי נפש של ארקנסו.

סנאטור

ב-1884 בחר ברי שלא להתמודד על תקופת כהונה שנייה כמושל. החלטתו זו באה בין השאר מסיבות פיננסיות. כמושל, הוצאותיו עלו על משכורתו. בנוסף הוא החליט להתמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית. ב-1885 נבחרו הסנאטורים על ידי בית המחוקקים של המדינה, לא בבחירות ישירות. בניסיונו הראשון להיבחר לסנאט כשל ברי, אך כמה חודשים לאחר מכן מונה הסנאטור אוגוסטוס היל גרלנד לתפקיד התובע הכללי של ארצות הברית בממשלו של הנשיא גרובר קליבלנד. כדי לאייש את מושבו בסנאט שהתפנה, בחר בית המחוקקים של ארקנסו בברי ב-25 במרץ 1885. הוא כיהן בסנאט עד 1907.

כסנאטור, פעל ברי בשקידה מאחורי הקלעים, תמך במפלגה הדמוקרטית וקידם את האינטרסים של ארקנסו. הוא שימש כחבר בוועדות הנהרות והנמלים, הקרקעות הציבוריות, הסחר וההקצבות של הסנאט. דפוס ההצבעה שלו היה מאוזן ומתון בקנה המידה של אותה תקופה. הוא העדיף הורדות מחירים, פיקוח יעיל על העסקים, מס הכנסה מדורג, הרחבת ההוצאות, כריית תעלת פנמה, ובחירות ישירות לסנאט. הוא התנגד לזכות בחירה לנשים, הרחבת השירות הציבורי, הגבלת זיופי מזון, ולסיפוחה של הוואי. הוא התנגד להרחבת שטחה של ארצות הברית ולאימפריאליזם, במיוחד בפיליפינים. בנאום שנשא במליאת הסנאט ב-3 ביוני 1902, הוא הגדיר את הפעולה בפיליפינים "מלחמה בלתי מוצדקת ובלתי מקודשת", שהיוזמה אליה באה מאזרחי ארצות הברית חמדנים "שפעלו על סמך חלומות פרועים של שגשוג כלכלי והתרחבות" ובניגוד למסורת הרפובליקנית שלנו.

ב-1900 התמודד ברי מול מושל ארקנסו דניאל ובסטר ג'ונס ונבחר לכהונה נוספות בסנאט. ג'ף דייוויס העניק לברי את תמיכתו במסע הבחירות, בעיקר בשל אי ההסכמה שלו עם ג'ונס בכמה סוגיות. ג'ונס רצה לבנות קפיטול מדינתי חדש, והוא התנגד ליישום המחמיר של החוק נגד ההגבלים העסקיים. תמיכתו של דייוויס סייעה לברי להיבחר לתקופת כהונתו האחרונה בסנאט.

לאחד הצעדים שבהם תמך ברי, בחירה ישירה של הסנאטורים, היה השפעה על תבוסתו בבחירות לסנאט של 1906. יריבו הפעם היה ג'ף דייוויס, אז מושל ארקנסו בעצמו. ברי לא ניהל אף פעם מסע בחירות ברחבי המדינה. בגיל 65, הוא האט את קצב פעילותו. למערכת הבחירות הישירה הראשונה שלו הוא לא היה מוכן כראוי. במכתב שכתב לשופט אלן יוז ביוני 1905 הוא אמר, "אני לא חושב שזה סביר שדייוויס ואני נופיע בעימות משותף... אני לא חושב שנהיה אי פעם מסוגלים להסכים על תנאים כלשהם לכך". בבחירות אלו נוצח ברי ופרש לביתו בבנטונוויל.

שנותיו האחרונות

ברי נותר פעיל בסניף ארקנסו של איחוד ותיקי צבא הקונפדרציה, ובמשך זמן מה שימש כחבר נציבות ההיסטוריה של ארקנסו (כיום הארכיון המדינתי של ארקנסו). ב-1910 ביקש ממנו הנשיא ויליאם הווארד טאפט לשמש כאחראי על סימון קברי חללי צבא הקונפדרציה שמתו במחנות השבויים של צבא האיחוד. הוא קיבל על עצמו בשמחה ובכבוד את התפקיד הציבורי האחרון הזה שלו, והשלים את המשימה על פי לוח הזמנים ועל פי התקציב שהועמד לרשותו.

ג'יימס הנדרסון ברי נפטר בבנטונוויל ב-30 בינואר 1913. הוא נטמן בבית הקברות של העיר.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 76.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס הנדרסון ברי בוויקישיתוף

• ג'יימס הנדרסון ברי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ג'יימס הנדרסון ברי באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ג'יימס הנדרסון ברי באנציקלופדיה של ארקנסו (באנגלית)
• ג'יימס הנדרסון ברי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37311611ג'יימס הנדרסון ברי