מייק ביבי (מושל ארקנסו)
.JPG) | |||||||
| מייק ביבי, 2009 | |||||||
| לידה | אמגון, ארקנסו, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | מיקי דייל ביבי | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
מיקי דייל ביבי (באנגלית: Mickey Dale Beebe; ) הוא עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מארקנסו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ארקנסו ה-45 בשנים 2007–2015.
ביבי נולד בעיירה אמגון שבארקנסו. הוא בוגר אוניברסיטת המדינה של ארקנסו שבג'ונסבורו ואוניברסיטת ארקנסו שבפאייטוויל. הוא עסק בעריכת דין במגזר הפרטי לפני שב-1982 נבחר לסנאט של ארקנסו, בו הוא כיהן חמש תקופות כהונה בשנים 1983–2003, ובמהלך תקופת כהונתו האחרונה כיהן כנשיא הסנאט. ב-2002 נבחר ביבי כתובע הכללי של ארקנסו, תפקיד בו הוא כיהן בשנים 2003–2007.
בבחירות המקדימות של הדמוקרטים למשרת מושל ארקנסו ב-2006 נבחר ביבי כמועמד המפלגה מבלי שניצבו מולו מתמודדים יריבים, ולאחר מכן הביס את חבר בית הנבחרים לשעבר, אייסה האצ'ינסון בבחירות הכלליות לאחר שזכה ב-56 אחוזים מקולות הבוחרים. ב-2010 הוא נבחר לתקופת כהונה שנייה לאחר שהביס את מועמד הרפובליקנים, הסנאטור המדינתי ג'ים קיט עם 64 אחוזים מקולות הבוחרים, זאת בניגוד לחברתו למפלגה בלאנש לינקולן, שנוצחה באותה שנה בבחירות לכהונה שנייה בסנאט של ארצות הברית בהפרש של 58 מול 37 אחוזים. ביב, שעקב הגבלת כהונה נמנע ממנו להתמודד על תקופת כהונה שלישית ב-2014, סיים את כהונתו כמושל ב-13 בינואר 2015.
ביבי משמש כיום חבר במועצת המושלים של המרכז למדיניות דו-מפלגתית בוושינגטון.
ראשית חייו
מייק ביבי נולד באמגון, עיירה קטנה במחוז ג'קסון שבארקנסו. הוא גודל על ידי אמו, שעבדה כמלצרית, ומעולם לא הכיר את אביו. כילד, הוא העתיק את מקום מגוריו יחד עם משפחתו מספר פעמים. הם חיו בדטרויט, סנט לואיס, שיקגו, יוסטון ואלמוגורדו שבניו מקסיקו. הם שבו לניופורט, ארקנסו, שם ביבי סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בגיל 17 ב-1964.[1]
ב-1968 קיבל ביבי תואר בוגר אוניברסיטה במדע המדינה מאוניברסיטת המדינה של ארקנסו, שם הוא היה חבר באחוות סיגמא-פאי. ב-1972 הוא קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת ארקנסו. בשנים 1968–1974 הוא שירת בכוחות המילואים של צבא ארצות הברית.
ראשית הקריירה הפוליטית
ב-1982, לאחר שחבר הסנאט המדינתי המכהן ממחוזו שגבולותיו שורטטו מחדש פרש באופן בלתי צפוי מן המרוץ, נותר ביבי ללא מועמדים שניצבו מולו בבחירות המקדימות ובבחירות הכלליות, והוא נבחר לסנאט של ארקנסו, בו הוא כיהן במשך עשרים שנה. במשך כל השנים הללו הוא נבחר שוב מחדש ללא שניצבו מולו יריבים ונודע כאחד המחוקקים המשפיעים ביותר שהתבסס על יכולת המשא והמתן הפרגמטית שלו. במהלך המושב האחרון לכהונתו בסנאט, נבחר ביבי כנשיא הזמני של הבית. ב-2002 הוא נבחר כתובע הכללי של ארקנסו, תפקיד בו הוא כיהן במשך ארבע שנים עד להיבחרו כמושל המדינה.[2]
מושל ארקנסו
תקופת כהונתו הראשונה
ב-14 ביוני 2005 הכריז ביבי על מועמדותו לבחירה כמועמד המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל ארקנסו. הוא הביס את חבר בית הנבחרים לשעבר וראש המנהל לאכיפת הסמים אייסה האצ'ינסון את מועמד מפלגת הירוקים והמועמד העצמאי רוד בריאן בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-7 בנובמבר 2006 לאחר שזכה ב-55 אחוזים מהקולות.
ב-9 בינואר 2007 הושבע ביבי כמושל ארקנסו ה-45. בשנים 2008–2009 הוא נבחר לוועד המנהל של אגודת המושלים הלאומית.
באתר האינטרנט הרשמי שלו, התווה ביבי את קווי המתאר למדיניותו לתקופת כהונתו הראשונה. הוא תווה תוכנית לתקציב מאוזן וניסה לקצץ במיסים שנגבו ממעמד הביניים באמצעות הפחתה במחצית של שיעור המס המדינתי על מצרכים והגדלת הזיכוי על מס רכוש, ובכך הפחית את מס הרכוש.
ביבי התמקד ברפורמה במערכת החינוך. הוא דחף להוספת 19 מיליון דולר בשנה בהוצאה על סיוע לתלמידים בחינוך המיוחד ויצר תוכנית שניסתה להעלות את איכות המורים בארקנסו באמצעות מתן שכר חלופי ועידוד תלמידים מצטיינים להיכנס לעבודה בחינוך או מורים צעירים שיעבדו בבתי ספר כפריים. הוא גם תכנן תוכניות לביטול המס על שירותים לתעשייה.
הוא הכין תוכנית של 12 נקודות להפוך את השירותים הבריאותיים לזמינים יותר וברי השגה. כמה מהצעותיו כללו שימוש בזיכויי מס פדרליים לצורך הפיכת ביטוחים פרטיים לזולים יותר, הרחבת תוכנית מדיקאייד, הרחבת השימוש בטיפול מניעתי, הוספת מרפאות בבתי הספר, ושימוש בטיפול ביתי וקהילתי כחלופה למוסדות סיעודיים.[3]
תקופת כהונתו השנייה
בבחירות לכהונתו השנייה ב-2010, ניצב מול ביבי המועמד הרפובליקני, המחוקק המדינתי לשעבר ג'ים קיט. ביבי ניצח בהפרש של 64 אחוזים מול 34 אחוזים של הקולות.
בינואר 2011 אמר ביבי שהוא תומך בהגדלת מיסים עבור מימון הכבישים באומרו, "אם הם יעבירו חוק להגדלת מיסוי עבור הכבישים והוא יהיה הגיוני, אני אחתום עליו. אני לא חושב שזה יקרה".[4]
בינואר 2012 הוא הציע הגדלה של 163 מיליון דולר בתקציב המדינתי של 4.7 מיליארד דולר. הוא קרא להגדלה של 117 מיליון דולר עבור המחלקה לשירותי אנוש ו-56 מיליון דולר עבור בתי הספר הציבוריים. הוא גם קרא לעריכת ביקורת על מצבה הפיננסי של נציבות הייעור המדינתית לאחר מחסור של 4 מיליון דולר בתקציבה ופיטוריהם של 36 עובדים.
בבחירות אמצע הכהונה של אותה שנה, השיגו הרפובליקנים את השליטה על שני בתי המחוקקים של ארקנסו בפעם הראשונה מאז 1874. בכך היה ביבי למושל הדמוקרטי הראשון שמולו ניצב בית מחוקקים לעומתי. בסנאט המדינתי החזיקו הרפובליקנים ברוב של 21 מושבים מול ה-14 של הדמוקרטים, ובבית הנבחרים של ארקנסו, ב-51 מושבים מול 48 של הדמוקרטים ומושב אחד של מפלגת הירוקים. בנאום מצב המדינה שנשא ב-2013, דחף ביבי להרחבה מקיפה של תוכנית המדיקאייד. באפריל אותה שנה הוא חתם על החוק ל"אפשרויות הפרטיות" לעשיית שימוש בכספי המדיקאייד הפדרליים לרכישת ביטוחים פרטיים עבור בעלי הכנסות נמוכות. כדי שהצעה זו תהפוך לחוק, נדרשה הצבעה ברוב של שני שלישים. האספה הכללית של ארקנסו, בה החזיקו הרפובליקנים רוב, אישרה ברוב קטן את שלושת החוקים הנחוצים להקמת ולמימון תוכנית הביטוח.
שיעור התמיכה בביבי לא ירד מ-70 אחוזים בכל נקודת זמן במהלך תקופת כהונתו, זאת על פי סקרים שנתיים שערכה אוניברסיטת ארקנסו. על פי הבלוג FiveThirtyEight, "כוח המשיכה מקצה לקצה [של ביבי] - וההיסטוריה האחרונה של נשיא דמוקרטי פופולרי שהגיע מארקנסו - עשויים לגרום לכך שמר ביבי, שיוגבל בהגבלת כהונה ב-2014, יהיה בין המתמודדים המדוברים ביותר בבחירות לנשיאות של 2016".[5] על כל פנים, ב-2016 לא התמודד ביבי בסופו של דבר על הנשיאות.
ב-12 בנובמבר 2014, חודשיים לפני תום כהונתו כמושל, הודיע ביבי על כוונתו להעניק חנינה לבנו על הרשעתו בהחזקת סמים ב-2003.[6]
לאחר כהונתו
במרץ 2015 הצטרף ביבי למשרד עורכי הדין רוברטס בליטל רוק. בדצמבר אותה שנה הוא מונה למועצת המנהלים של חברת טיסון פודס.
קישורים חיצוניים
- מייק ביבי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- מייק ביבי באנציקלופדיה של ארקנסו (באנגלית)
- מייק ביבי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "ClarkCast 016 - The Importance of 2006". Securingamerica.com. July 24, 2006. Archived from the original on January 4, 2010.
- ^ "Biography - Arkansas Governor Mike Beebe". Governor.arkansas.gov. January 9, 2007. Archived from the original on August 24, 2010.
- ^ "Mike Beebe on the Issues". Ontheissues.org.
- ^ Demillo, Andrew (January 6, 2011). "Beebe: Doubtful tax hike for roads could pass". BusinessWeek. Archived from the original on July 24, 2012.
- ^ Popular Governors, and Prospects for 2016, fivethirtyeight.blogs.nytimes.com, May 28, 2013; accessed November 15, 2014
- ^ Mike Beebe to pardon his own son, Kyle, yahoo.com; accessed November 15, 2014.
מייק ביבי (מושל ארקנסו)37733428Q361460