סיימון פ. יוז הבן

סיימון פולארד יוז הבן
.Simon Pollard Hughes, Jr

סיימון פולארד יוז הבן
לידה	מחוז סמית', טנסי, ארצות הברית
פטירה	ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות מאונט הולי, ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית
שופט בית המשפט העליון של ארקנסו 1889–1904 (כ־15 שנים)
מושל ארקנסו ה־15 17 בינואר 1885 – 8 בינואר 1889 (4 שנים) → ג'יימס הנדרסון ברי ג'יימס פיליפ איגל ←
התובע הכללי של ארקנסו ה־14 1874–1876 (כשנתיים) תחת מושל ארקנסו אוגוסטוס היל גרלנד → ג'. ל. ויתרספון ו. פ. הנדרסון ←
חבר בית הנבחרים של ארקנסו מטעם מחוז מונרו 5 בנובמבר 1866 – 2 באפריל 1868 (שנה ו־21 שבועות)

סיימון פולארד יוז הבן (באנגלית: .Simon Pollard Hughes Jr;‏ ) היה עורך דין, משפטן ופוליטיקאי אמריקאי מארקנסו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ארקנסו ה-15 בשנים 1885–1889. במלחמת האזרחים האמריקנית הוא שירת כקצין בצבא הקונפדרציה בזירה המערבית ובזירה הטרנס-מיסיסיפית .

ראשית חייו

סיימון פולארד יוז הבן נולד ליד קרת'ג' שבמחוז סמית', טנסי, כבנם השלישי של סיימון פ. יוז ומרי האברד. ב-1842, כשהיה בן 12, נפטרה אמו, והמשפחה עברה למחוז בואי שבטקסס, אך ב-1844 נפטר גם אביו, והותיר את יוז בן ה-14 יתום. באותה שנה הוא התלווה לכמה מקרובי משפחתו למחוז פלאסקי שבארקנסו, שם הוא עבד בחווה תמוכת שכר.

ב-1844 החל יוז ללמוד באקדמיית סליבן שבמחוז סאמר, טנסי, ולמד שם לטינית ומתמטיקה. ב-1848 הוא כבר למד כסטודנט בקלינטון קולג' במחוז הולדתו. אף על פי שהוא לא עשה חיל בלימודיו, הוא נאלץ לשוב לארקנסו בסוף 1849 עקב מצבו הפיננסי, שם הוא הקים בית על גדת נהר וייט ליד קלרנדון שבמחוז מונרו. הוא עבד בכמה חוות, התיידד עם השריף המקומי שהמליץ עליו כמחליפו ב-1853. במקביל לכהונתו כשריף בשנים 1854–1856, למד יוז משפטים והתקבל ללשכת עורכי הדין של מחוז מונרו. ב-1857 הוא הקים משרד עורכי דין בקלרנדון בשותפות עם ויליאם ו. סמית', שלאחר מכן היה שופט בבית המשפט העליון של ארקנסו. השותפות בין השניים נמשכה עד 1874, והייתה מקור ההכנסה העיקרי של יוז בשנים אלו.

ביוני 1857, זמן קצר לאחר הקמת משרד עורכי הדין, נשא יוז לאישה את אן א. בלאקמור, ילידת קלרנדון. לשניים נולדו תשעה ילדים, מתוכם שישה הגיעו לבגרות.

מלחמת האזרחים האמריקנית

משבר הפרישה שכתוצאה ממנו פרצה מלחמת האזרחים האמריקנית השפיע עמוקות על יוז ועל משפחתו. בהשקפתו הפוליטית הוא היה ויגי. עם זאת, במהלך מערכת הבחירות לנשיאות של 1860 הוא תמך בג'ון בל מטנסי, מועמדם של תומכי האיחוד החוקתי, ולאחר מכן נשא כמה נאומים נגד הפרישה לאחר בחירתו של אברהם לינקולן לנשיאות ארצות הברית. על כל פנים, עם פרוץ המלחמה, התגייס יוז לצבא הקונפדרציה והיה קפטן בפלוגה F של רגימנט הרגלים ה-23 של ארקנסו. משפחתו עברה למחוז צ'ירוקי שבטקסס כדי להימנע ממוראות המלחמה בארקנסו. הוא קודם לדרגת לוטננט קולונל ברגימנט, וכאשר הרגימנט התארגן מחדש לאחר קרב שילה, הוא הצטרף לגדוד הפרשים של ג'ון האנט מורגן בטקסס כטוראי ושירת בו עד תום המלחמה.

קריירה פוליטית

במהלך המלחמה היה יוז לתומך של המפלגה הדמוקרטית, וב-1866 נבחר לבית הנבחרים של ארקנסו מטעם מחוז מונרו. הוא נבחר כאחד מארבעת חברי הוועדה שנשלחה לנשיא אנדרו ג'ונסון כדי להקל את מדיניות תקופת השיקום הנוקשה כלפי ארקנסו, אך משימה זו כשלה. כמחזיק משרה ציבורית טרם המלחמה שלחם בשורות צבא הקונפדרציה, נשללה מיוז זכות ההצבעה בשנים 1867–1874.

ב-1874 שב יוז לפוליטיקה והשתתף כנציג בוועידת החוקה של ארקנסו מטעם מחוז מונרו. עבודתו בוועידה הקנתה לו בסיס פוליטי ברחבי המדינה. ב-9 בספטמבר אותה שנה, בוועידת המפלגה המדינתית שבחרה באוגוסטוס היל גרלנד כמועמדה לתפקיד מושל המדינה, נבחר יוז כמועמד המפלגה לתפקיד התובע הכללי של המדינה. הבחירות הכלליות לשני תפקידים אלו ולאשרור החוקה המוצעת התקיימו ב-13 באוקטובר, ובהן נבחרו ברוב גדול גרלנד ויוז והחוקה אושרה.

ב-12 בנובמבר הושבע יוז כתובע הכללי של ארקנסו, תפקיד בו הוא כיהן עד סוף 1876. הוא שלח חוות דעת כתובה לאספה הכללית של המדינה שעל פיה אדמות שהוענקו על ידי הקונגרס לסיוע בסלילת מסילות ברזל בארקנסו היו חייבות במס, חוות דעת שהוגשו עליה ערעורים לבית המשפט העליון של ארקנסו ולבית המשפט העליון של ארצות הברית לאחר שבית המחוקקים של ארקנסו הטיל את המיסים הללו. יוז הופיע כנציג מטעם המדינה בפני בית המשפט העליון של ארקנסו בתיק של חברת הרכבת סנט לואיס, איירון מאונטיין וסאות'רן ב-1875 בעניין זה. לאחר ההחלטה של בית המשפט, שילמו חברות הרכבת את המיסים על קרקעות אלו.

יחד עם 11 אישים נוספים, ביקש יוז ביוני 1876 להיבחר כמועמד הדמוקרטים למשרת מושל ארקנסו. עם זאת, כוחו של מבקר המדינה ויליאם ריד מילר עלה כמועמד המוביל. את שמונה השנים הבאות העביר יוז בעיסוק בעריכת דין בליטל רוק ובקידום עסקיו החקלאיים. במהלך אותה תקופה הוא רכש מספר חוות במחוזות שונים של ארקנסו ונהנה מהצלחה כלכלית.

מושל ארקנסו

ב-1884 הציג יוז שוב את מועמדותו מטעם המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל ארקנסו, זאת כאשר המושל המכהן ג'יימס הנדרסון ברי הודיע על כך שהוא לא התכוון להתמודד על תקופת כהונה נוספת. מסע הבחירות שלו למועמדות המפלגה היה מורכב בשל עלייתו של "גלגל החקלאים" (Agricultural Wheel), ארגון שהיה מחויב לכמה צעדי הקלה על החקלאים. יריבו המוביל של יוז היה סוחר מליטל רוק, קולונל ג'ון ג. פלטשר, שזכה לתמיכה משמעותית מהחקלאים. שני היריבים עברו ביסודיות ברחבי המדינה וצברו כוח תמיכה די שקולה עד לכינוסה של ועידת המפלגה המדינתית ב-25 ביוני, אך בסופו של דבר ניצח יוז. לאחר מכן הוא יצא למסע בחירות ברחבי המדינה מול יריבו הרפובליקני תומאס בולס, וב-1 בספטמבר הוא ניצח בבחירות הכלליות לאחר שזכה ב-100,875 קולות מול 55,388 הקולות של יריבו.

ב-17 בינואר 1885 הושבע יוז כמושל ארקנסו. דאגתו הגדולה ביותר הייתה שבית המחוקקים יספק בסיס משמעותי לתשלום של החלק הבלתי שנוי במחלוקת של חוב המדינה. עניין זה היה קשור ל"תיקון פישבק" בחוקת המדינה שעבר זמן קצר קודם לכן, ושאישר דחייה של תשלום רוב החובות מתקופת השיקום.

כמה צעדים משמעותיים יושמו במהלך תקופת כהונתו הראשונה של יוז כמושל, אף על פי שממשלת המדינה הייתה מחויבת לכלכלה ולצמצום ההוצאות וחדלה ללוות כספים. כמה בניינים הוקמו במערכת בתי הסוהר ובמוסדות הרווחה של המדינה, בוצע שיפוץ במתחם הקפיטול המדינתי, הוגדלה התמיכה של המדינה לבתי הספר הציבוריים, ואף על פי כן נרשם באוצר המדינה עודף. חלק מהסיבות להישגים אלו היה הטיפול בחוב המדינתי. החלק הבלתי שנוי במחלוקת של החוב עבר לאחריות מועצת החוב של המדינה, שבו היו חברים המושל, מבקר המדינה, גזבר המדינה, והתובע הכללי, ושהוקם ב-2 באפריל 1885. המועצה הפחיתה בהצלחה את החובות יוצאי הדופן של המדינה מבלי לפגוע במחויבויות שלה.

הצלחתו של יוז בתפקידו הבטיח את תמיכת המפלגה בבחירתו כמועמד לכהונה שנייה, בייחוד לאחר שכמה חוואים ממורמרים החליטו לגבות את ארגון הגלגל החקלאי בניסיונו להקים מפלגה פוליטית חדשה. מפלגה זו בחרה בצ'ארלס קניגהאם, לשעבר חבר מפלגת השטרות הירוקים, לאחר שהקולונל פלטשר דחה את ההצעה לעמוד בראשות המפלגה החדשה, בעוד שהרפובליקנים בחרו בלאפייט גרג, שהיה שופט בבית המשפט העליון של ארקנסו במהלך תקופת השיקום. בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-6 בספטמבר גרף יוז 90,650 קולות מול 54,063 שקיבל גרג ו-19,169 הקולות של קנגיהאם.

ב-15 בינואר 1887 הושבע יוז לכהונתו השנייה. בנאומו בפני האספה הכללית של המדינה, הוא שב והצהיר על רצונו לראות את חברות הרכבות לוקחות את חלקן ההוגן בעול המיסים. באחת ההזדמנויות, שילמה חברת סנט לואיס, איירון מאונטיין וסאות'רן סכום של 250,000 דולר בהסדר תשלום מיסי העבר.

על אף ההצהרה הבולטת של יוז בנאום ההשבעה שלו, "אנו עם שכמעט כולו חקלאים", פקידי הממשל המדינתי עשו מעט כדי להקל על המגזר החקלאי עד לתום תקופת כהונתו, וחברותו של יוז בארגון Patrons of Husbandry, או the Grange, בארקנסו בשנות ה-70, לא גרמו לחקלאים עניים רבים לרחוש לו אהדה. יותר מכך, קריאתו ב-1886 לחברת הרכבות אירון מאונטיין לחדש את השירות שלה באופן מידי נראתה לרבים במעמד העובדים כסיבה לכך ששביתת הרכבות של דרום-המערב כשלה.

אף על פי כן, כאשר החליט יוז להתמודד ב-1888 על תקופת כהונה שלישית, הוא ציין את הגידול המשמעותי באוכלוסיית המדינה (כמעט מיליון תושבים), את עושרה (שיעור גביית המיסים הגיע ל-140 מיליון דולר), את המצב המשופר ברוב מוסדות המדינה, את המצב הפיננסי היציב שלה, ואת הגידול בשטחי הקרקעות המעובדות, באמצעי התחבורה ובמספר מוסדות החינוך הציבוריים. על כל פנים, כאשר התכנסה ועידת המפלגה המדינתית ב-31 במאי בליטל רוק, התמודד יוז מול שלושה מועמדים מרכזיים. פלטשר זכה לגיבוי מצד אנשי עסקים רבים וכן מצד כמה מתומכי ארגון הגלגל החקלאי. ג'יימס פיליפ איגל, חוואי ממחוז לונוק ויושב ראש בית הנבחרים במהלך תקופת כהונתו הראשונה של יוז, זכה גם הוא לתמיכת החקלאים ושל אחרים כאשר קרא לחיסכון בהוצאות. ויליאם מיד פישבק קיבל תמיכה בזכות טענתו על תשלום החובות הבלתי מוצדקים. במשך שלושה ימים נקלעו דיוני הוועידה למבוי סתום. בסבב ההצבעה ה-117 פרש פישבק מהמרוץ, ותומכים של פלטשר החלו לפרוש גם הם וחברו לאיגל, כשבסבב ההצבעה הסופי הצביעו 248 נציגים לאיגל ו-205 ליוז. בה בעת בחרה הוועידה ביוז כנציג הוועדה הדמוקרטית הלאומית מטעם ארקנסו.

שנותיו האחרונות

במהלך מערכת הבחירות הכלליות עבר יוז ברחבי ארקנסו כדי לתמוך במפלגתו. כאשר הוא סיים את כהונתו כמושל ב-17 בינואר 1889, האהדה כלפיו עדיין הייתה משמעותית. באותה שנה, הוא נבחר כשופט בבית המשפט העליון של ארקנסו. הוא נבחר שוב לתפקיד ב-1896, וכהונתו על כס השיפוט לא הייתה שנויה במחלוקת והוא זכה למוניטין כשופט הוגן.

לאחר תום כהונתו כשופט ב-1904 החלה בריאותו של יוז להתדרדר, ובחודשי חייו האחרונים הוא היה מרותק לביתו בליטל רוק. סיימון פולארד יוז הבן נפטר בליטל רוק ב-29 ביוני 1896. הוא נטמן בבית הקברות מאונט הולי שבעיר.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 77.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיימון פ. יוז הבן בוויקישיתוף

• סיימון פולארד יוז הבן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• סיימון פולארד יוז הבן באנציקלופדיה של ארקנסו (באנגלית)
• סיימון פולארד יוז הבן באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• סיימון פ. יוז הבן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37157411סיימון פ. יוז הבן