שיעול
 |
שיעול הוא מנגנון רפלקס פיזיולוגי, המסייע לפנות מדרכי האוויר הגדולות בריאות הפרשות, חלקיקים, וגופים זרים אחרים. רפלקס השיעול כולל שלושה שלבים: (1) שאיפת אוויר, (2) נשיפה כנגד גלוטיס סגור, (3) שחרור האוויר בלחץ גבוה על ידי פתיחה פתאומית של הגלוטיס.[1]
גורמים לשיעול
השיעול מהווה סימפטום (תסמין) של מחלות רבות. למרות זאת, לעיתים קרובות משתעלים אנשים גם כשאינם חולים, זאת כדי לסלק, כאמור, גופים זרים מהריאות. לעיתים זה קורה בשעת האכילה, כשמזון חודר אל קנה הנשימה במקום אל הוושט. לעיתים נגרם השיעול מגירוי של הסרעפת; גירוי זה יכול להיגרם על ידי חומרים חיצוניים, כגון עשן, הימצאותם של נגיפים וחיידקים במערכת הנשימה, או על ידי גורם פנימי כלשהו, כשהשיעול נועד לדחות החוצה את הגורמים המזיקים.
מחקרים מצאו כי מהירות האוויר הנפלט מהריאות בזמן שיעול נעה בין 20 ל-60 קמ"ש.[2] ויכולה להגיע עד כ-100 קמ"ש.[3]
במהלך השיעול ניתזות טיפונות אשר יכולות להכיל חיידקים אצל אנשים חולים, לפיכך נהוג לכסות את הפה במהלך השיעול, עד סוף המאה שעברה היה נהוג לכסות את הפה באמצעות כף היד, אולם בעקבות התובנה שהחידקים נשארים על כף היד זמן מה, ולאחר מכן בעזרת היד אנו נוגעים בדברים רבים וכך מעבירים מחלות, בתחילת המאה העשרים ואחת החלו לכסות את הפה בעזרת גומץ המרפק. שיטה משלימה בה משתמשים בנוסף לכיסוי הפה, היות שכיסוי הפה לא עוצר את כל הטיפונות והחיידקים, הוא שינוי כיוון השיעול, שיעול כלפי מטה, גורם לחיידקים להגיע לכיוון הרצפה אזור בו סיכויי ההדבקה נמוכים יותר.
מחלות רבות גורמות לשיעול. זיהומים חיידקיים או נגיפיים גורמים במקרים רבים נזק לשעריות המכסות את הדפנות הפנימיות של הריאות. תפקידן העיקרי של השעריות הוא לפזר ולסלק את הריר אותו מפרישים תאי הריאה. בריר נלכדים באופן שגרתי מיקרואורגניזמים וחלקיקים אחרים (כגון אבק ועשן). כשהשעריות ניזוקות ופעולתן נפגמת, מצטבר ריר מזוהם בריאות; דבר זה מקשה על הנשימה וגורם לרפלקס השיעול. בין המחלות הגורמות לשיעול אופייני ניתן למנות את דלקת הריאות ואת הסיסטיק פיברוזיס. גורם נוסף לשיעול הוא הצטברות ריר (ליחה) בקנה הנשימה או בריאות.
בלשון היום-יום מתייחסים לעיתים לשעלת כאל שיעול חמור או כרוני, ללא קשר למחלה הגורמת לו; למעשה שעלת הוא שמה של מחלה ספציפית הנגרמת על ידי חיידק.
דרכי טיפול
בדרך כלל מתמקד הטיפול בגורם הבסיסי לשיעול, ולא בסימפטום עצמו.
כסימפטום, דרכי הטיפול הנפוצות ביותר הן: אינהלציה או שימוש בתרופות, כאנטיהיצטמניק. על פי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, הממצאים התומכים ביעילות סירופ נגד שיעול נמוכים, ולכן בדרך כלל טיפול זה אינו הטיפול המומלץ.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: השתעל |
| ערך מילוני בוויקימילון: שעול |
- שיעול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Chung KF, Pavord ID (באפריל 2008). "Prevalence, pathogenesis, and causes of chronic cough". Lancet. 371 (9621): 1364–74. doi:10.1016/S0140-6736(08)60595-4. PMID 18424325.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ השפעת מסיכות על זרימת אוויר בעת שיעול, Inouye, Matsudaira, Sugihara
- ^ שדה הזרימה בשיעול אנושי, Hertzberg, Jean
36024727שיעול