ג'וזף גרו

ג'וזף קלארק גרו
Joseph Grew

לידה	27 במאי 1880 בוסטון, מסצ'וסטס
פטירה	25 במאי 1965 (בגיל 84)
מדינה
שגריר ארצות הברית ביפן ה־13 14 ביוני 1932 – 8 בדצמבר 1941 (9 שנים ו־25 שבועות)
תת מזכיר המדינה של ארצות הברית ה־5 16 באפריל 1924 – 30 ביוני 1927 (3 שנים ו־10 שבועות)
תת מזכיר המדינה של ארצות הברית ה־13 20 בדצמבר 1944 – 15 באוגוסט 1945 (34 שבועות ויום)

ג'וזף קלארק גרו (באנגלית: Joseph Clark Grew;‏ 27 במאי 1880 - 25 במאי 1965) היה דיפלומט אמריקאי ובכיר במחלקת המדינה של ארצות הברית. בראשית הקריירה שלו היה הממונה על היחסים בשגרירות האמריקאית בווינה בעת שהאימפריה האוסטרו-הונגרית קטעה את יחסיה עם ארצות הברית ב-9 באפריל 1917.

לאחר מכן היה גרו שגריר ארצות הברית בדנמרק ובשווייץ, וב-1924 התמנה לתת מזכיר המדינה. בשנים שלאחר מכן שימש גרו שגריר בטורקיה ובאימפריה היפנית. הוא היה השגריר האמריקאי בטוקיו בעת ההתקפה על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941. הוא נכלא לתשעה חודשים על ידי היפנים, אך בסופו של דבר שוחרר ושב לארצות הברית באוגוסט 1942.

ביוגרפיה

ראשית חייו

גרו נולד בבוסטון שבמסצ'וסטס ב-27 במאי 1880, ובגיל 12 נשלח לבית הספר גרוטון, פנימיה אפיסקופלית שבה למדו רבים מבני ובנות המשפחות המיוחסות של החוף המזרחי בארצות הברית, והוא למד שני מחזורים מעל פרנקלין דלאנו רוזוולט. לאחר סיום לימודיו בגרוטון החל גרו ללמוד באוניברסיטת הרווארד, וסיים את לימודיו שם ב-1902. לאחר מכן נסע גרו למזרח אסיה, שם כמעט מת לאחר שחלה במלריה. בעת התאוששותו בהודו, התיידד גרו עם הקונסול האמריקאי שם, ולאחר מפגש זה פנה גרו לשירות הדיפלומטי.

תפקידו הדיפלומטי הראשון היה פקיד בקונסוליה האמריקאית בקהיר ב-1904, ולאחר זמן מה מונה להיות סגן הקונסול במצרים. לאחר מכן לקחו אותו תפקידים דיפולטיים שונים למקסיקו, לרוסיה הצארית, ולקיסרות הגרמנית. גרו כיהן בתפקיד שגריר בברלין משנת 1912 ועד כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה באפריל 1917, אז נקטעו היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.

לאחר סיום המלחמה שב גרו לעבוד במחלקת המדינה בוושינגטון די. סי., וב-1927 מונה לשגריר ארצות הברית בטורקיה, תפקיד אותו מילא במשך חמש שנים.

שגריר ביפן

הנשיא הרברט הובר מינה את גרו לשגריר ארצות הברית באימפריה היפנית ב-1932. תוך זמן קצר גרו זכה לחיבה מצד החברה היפנית, שכן הוא הצטרף למועדונים חברתיים שונים ואימץ את התרבות המקומית, גם בעת שהיחסים בין המדינות החלו להדרדר. ב-27 בינואר 1941 שיגר גרו מברק חשאי למחלקת המדינה של ארצות הברית, בו העביר מידע שקיבל משגריר פרו ביפן, ריקרדו ריברה שרייבר, לפיו קיים חשש שהיפנים מתכננים לתקוף את פרל הארבור שבהוואי. פרטי המברק נמסרו לאדמירל הארולד סטארק, ראש אגף המבצעים של הצי האמריקאי, ולאדמירל האסבנד קימל, מפקד הצי האמריקאי באוקיינוס השקט, אך הם לא ייחסו למידע חשיבות רבה. גרו המשיך בתפקידו עד ה-7 בדצמבר 1941, כשנקטעו היחסים הדיפלומטיים בין ארצות הברית והאימפריה היפנית בעקבות ההתקפה על פרל הארבור.

על אף שהיו שרויות במלחמה, ניהלו ארצות הברית והאימפריה היפנית מגעים בנוגע להשבת ציריהן הדיפלומטיים. ביולי 1942 הפליגו גרו יחד עם 1,450 אזרחים אמריקאים וזרים אחרים מטוקיו למוזמביק על סיפון אוניית קיטור יפנית. שגריר יפן בארצות הברית, קיצ'יסאבורו נומורה, ביחד עם 1,096 אזרחים יפנים נוספים הפליג מניו יורק למוזמביק. ב-22 ביולי התבצעו החילופים, ושני הצדדים החליפו אוניות ושבו למדינתם.

במהלך מלחמת העולם השנייה

עם שובו לארצות הברית, מונה גרו לתת מזכיר המדינה האמריקאי. ב-1943 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד ממכללת בייטס שבמיין. מינואר עד אוגוסט 1945 שימש גרו ממלא מקום מזכירי המדינה אדוארד סטטיניוס וג'יימס פ. ברנס, כשאלה השתתפו בוועדות. מאחר שבילה שנים רבות ביפן, וגילה עניין בתרבותה, היה גרו אחד מברי הסמכא הבכירים ביותר בממשל טרומן.

דילמת פצצת האטום

בשנת 1942 כתב גרו שהוא מאמין שגרמניה הנאצית תתמוטט כפי שהתמוטטה הקיסרות הגרמנית, אך הוסיף שלדעתו האימפריה היפנית לא תכנע:

אני מכיר את יפן; חייתי שם במשך 10 שנים. אני מכיר את היפנים לעומק. היפנים לא ישברו. הם לא ישברו מורלית או פסיכולוגית או כלכלית, אפילו שהתבוסה עומדת מול עיניהם. הם יהדקו את חגורותיהם, יקצצו בקצבת המזון שלהם מקערת אורז לחצי קערה, וילחמו עד הסוף המר. רק באמצעות השמדה פיזית מוחלטת או התשה מוחלטת של אנשיהם ושל משאביהם ניתן יהיה להביסם.

גרו הצטרף למזכיר המלחמה של ארצות הברית הנרי סטימסון ולמזכיר הצי ג'יימס פורסטל בוועדה ששמה לה למטרה לבחון חלופות לשימוש בנשק גרעיני כנגד יפן. עוזר מזכיר המלחמה, ג'ון מקלוי, ניסח דרישת כניעה ששולבה בהצהרת ועידת פוטסדאם, והגבירה סיכויי הכניעה היפנית מכיוון שאיפשרה ליפן לשמור על המונרכיה החוקתית שלהם ועל מעמדו של הקיסר. עם זאת, בזמן הוועידה שינה טרומן את נוסח הסעיף, ודרש כניעה ללא תנאים.

השבה כפויה של שבויי מלחמה סובייטים

במאי 1945 החזיקה ארצות הברית מספר שבויי מלחמה סובייטים, שנעצרו לאחר שנלחמו בצד הורמאכט, בעיקר בתפקידי עורף. בניגוד לשבויים הגרמנים, שרצו לחזור למולדתם או אף להישאר בארצות הברית, ביקשו השבויים בסובייטים מקלט מדיני בארצות הברית, או לפחות להישלח למדינה לא סובייטית, מחשש שיוצאו להורג על ידי יוסיף סטלין בעוון בגידה בשל העובדה שנפלו בשבי.

כשנודע לשבויים הסובייטים שהם עומדים בפני החזרה לברית המועצות הם מרדו במחנה שבויים בו הוחזקו, וחלקם התאבדו, ובשל כך הורה הנשיא טרומן להשהות את ההחזרה. למרות זאת, ב-11 ביולי 1945 חתם גרו, בהיותו ממלא מקום מזכיר המדינה, על צו המורה להשיב בכפייה את השבויים לברית המועצות, מכיוון שבעלות הברית נזקקו לשיתוף הפעולה שלה בתקופה שלאחר המלחמה. ב-31 באוגוסט 1945 נשלחו 153 שבויי מלחמה סובייטים בחזרה לברית המועצות.

לאחר המלחמה

גרו עזב את מחלקת המדינה ב-1945. הוא נפטר יומיים לפני יום הולדתו ה-85, ב-25 במאי 1965.

לקריאה נוספת

• Grew, Joseph C. Turbulent Era: A Diplomatic Record of Forty Years, 1904–1945. Books for Libraries Press, 1952.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'וזף גרו בוויקישיתוף

• Joseph Grew, Report from Tokyo, Life, 7.12.1942.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25533132ג'וזף גרו