דגל ארצות הברית

דגל ארצות הברית

כינוי	הכוכבים והפסים
כינויים נוספים	תהילה ישנה, הדגל זרוע הכוכבים
סוג הדגל	דגל לאומי ודגל ימי לאומי
יחס אורך/גובה	10:19
הונף לראשונה	14 ביוני 1777 (הגרסה הראשונה בעלת 13 הכוכבים), 4 ביולי 1960 (הגרסה הנוכחית בעלת 50 הכוכבים)
מוטיבים עיצוביים	שלושה עשר פסים אדום ולבנים לסירוגין, בקנטון חמישים כוכבים לבנים על רקע כחול

דגל ארצות הברית (באנגלית: Flag of the United States) הוא דגל המעוצב בצורת שלושה עשר פסים אופקיים בצבעי אדום ולבן לסירוגין ומלבן כחול בקנטון ובו חמישים כוכבים מחומשים לבנים. חמישים הכוכבים מסמלים את חמישים המדינות המרכיבות את ארצות הברית, ושלושה עשר הפסים מסמלים את שלוש עשרה המושבות המקוריות אשר מרדו נגד הכתר הבריטי ויצרו את המדינות הראשונות של ארצות הברית. הדגל מכונה "הדגל האמריקני" (The American Flag), "הדגל זרוע הכוכבים" (Star-Spangled Banner) כשמו של המנון ארצות הברית, "הכוכבים והפסים" (Stars and Stripes) ו"תהילה ישנה" (Old Glory).

עיצוב וסמליות

המפרט

תבנית עיצובו של הדגל

עיצובו הבסיסי של דגל ארצות הברית מתואר בסעיף 4 של הקודיפיקציה של ארצות הברית, והוא קובע כי הדגל יורכב מ-13 פסים אופקיים בצבעי אדום-לבן לסירוגין, לציון שלוש עשרה המושבות אשר מרדו באימפריה הבריטית, ומקנטון שעליו כוכבים מחומשים לבנים על רקע כחול כמספר המדינות שחברות בברית. בעיצובו הנוכחי של הדגל מסודרים חמישים הכוכבים בתשע שורות בסכסך, הכוללות כל אחת שישה או חמישה כוכבים לסירוגין. יחסי הדגל והמוטיבים העיצוביים בו נתונים במפרט הבא:
A – גובה הדגל = 1.0
B – רוחב הדגל = 1.9
C – גובה הקנטון = 0.5385 (A × 7/13, משתרע על שבעה פסים)
D – רוחב הקנטון = 0.76 (B × 2/5, שתי חמישיות מאורך הדגל)
E = F = ‏0.0538 (C/10, עשירית מגובה הקנטון)
G = H = ‏0.0633 (D/12, אחת חלקי שתים-עשרה מרוחבו של הקנטון)
K – קוטר הכוכבים = 0.0616 (בערך L × 4/5, ארבע חמישיות מגובה הפסים)
L – גובה הפסים = 0.0769 (A/13, אחת חלקי שלוש-עשרה מרוחב הדגל)

הצבעים

הגוונים המדויקים של הצבעים אדום, לבן וכחול מתוארים להלן:

תבנית	כחול צי		אדום כהה		לבן
פנטון		281 C		193 C		Safe
HTML		#002868		#BF0A30		#FFFFFF
RGB‏		0-40-104		191-10-48		255-255-255

הסמליות בדגל

דגל ארצות הברית הוא אחד הדגלים המזוהים ביותר ברחבי העולם. בתוך ארצות הברית מניפים אותו בתדירות גבוהה, לא רק על בניינים ציבוריים, אלא גם על בתים פרטיים, משבצים אותו על חלונות מכוניות פרטיות ומשלבים אותו בפריטי לבוש, כגון סיכות ותגים. ברחבי העולם מסמל הדגל את ארצות הברית הן כאומה, מדינה, ממשל ומדיניות והן כאידאולוגיה ואוסף רעיונות.

רבים משליכים את סמליותו של הדגל על החירות וזכויות הפרט אשר הוקנו בחוקת ארצות הברית ובמגילת הזכויות וכסמל לחירות האישית והפרטית אשר הוצגה לראשונה בהכרזת העצמאות של ארצות הברית. הדגל הוא סמל מורכב אשר מקבץ סביבו רגשות רבים.

מלבד מספרם של הכוכבים והפסים אשר מייצגים בהתאמה את מספר המדינות הנוכחיות והמקוריות של הברית, אין כל הגדרה חוקית לסמליותם של הצבעים והצורות אשר על הדגל. אולם, מסורות ותאוריות עממיות יש בנמצא למכביר; לדוגמה, הפסים מסמלים את קרני השמש והכוכבים מסמלים את הרקיע, המקום הגבוה ביותר שאליו אדם יכול לכוון.

המסורת מציינת כי ג'ורג' וושינגטון, נשיאה הראשון של ארצות הברית, הכריז כי:

אנו לוקחים את הכוכבים מהרקיע, את האדום מארץ האם, מפרידים אותו בפסים לבנים, ובכך מציגים כי נפרדנו ממנה, והפסים הלבנים יציגו לדורות הבאים את החירות

— ג'ורג' וושינגטון

היסטוריה

ניו אינגלנד

עם תחילת ההתיישבות האירופאית במושבה הבריטית במסצ'וסטס בפרט, ובניו אינגלנד בכלל מהקמתה בשנת 1620, הונפו על ידי המתיישבים מספר דגלים לציון שלטונם המקומי. דגל ניו אינגלנד, אשר בתחילתו היה הנס האדום הבריטי, שונה על ידי מושל הקולוניה ג'ון אנדיקוט (John Endecott) בשנת 1636, והוסר ממנו צלב ג'ורג' הקדוש לאחר דרשה מפי התאולוג רוג'ר ויליאמס (Roger Williams) אשר גינתה את הצלב כסמלו של האנטיכריסט. דגל זה, שדה אדום עם קנטון לבן, שימש דגלה הבלתי רשמי של מושבת מפרץ מסצ'וסטס במשך כ-50 שנה, והוא הפך פופולרי עד כי בשנת 1665 הנחה הנציב המלכותי כי על כוחות המיליציה וספינות המושבות להניף ”את הצבעים האמיתיים של אנגליה, שבזכותם הם ידועים כנתיניו הלגיטימיים של הוד מלכותו”. אולם, רק לאחר ירידת כוחם של הפוריטנים בקרב המתיישבים, חזר הצלב להופיע על דגלי המושבות, לעיתים בצירוף עץ מוטען בקנטון הצלב. סוגו של העץ אינו ברור משרטוטים אשר שרדו, לעיתים הוא נראה כאלון, עץ המזוהה עם אנגליה, ולעיתים כאורן, עץ אשר גדל ביערות סביב המושבה.

החל משנת 1707, שבה נחקקו חוקי האיחוד אשר הובילו להקמתה של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה, הוחלף הצלב האדום אשר היה בקנטון בדגל הממלכה המאוחדת בדגלים הימיים הבריטיים, ודגל בעל קנטון בצבעי דגל האיחוד, בצירוף עץ אורן בקנטון לבן החל להופיע ברחבי המושבות.

עם תחילתה של מלחמת העצמאות האמריקאית, הסירו חברי המיליציה של מסצ'וסטס את הצלבים מהקנטון, הגדילו את העץ ויצרו את גרסתו השלישית של דגל ניו אינגלנד במרידתם בשלטון הבריטי. דגל שכזה מתואר בציורו של ג'ון טרומבול (John Trumbull) "מותו של הגנרל וורן בקרב על גבעת בנקר" משנת 1785.

דגל מפרץ מסצ'וסטס דגל מושבת פלימות' דגל ניו אינגלנד דגל בנקר היל

המהפכה האמריקאית והכרזת העצמאות

בעת החתימה על הכרזת העצמאות של ארצות הברית ב-4 ביולי 1776, לא היה למדינה החדשה שזה עתה הוקמה דגל לאומי רשמי. על אף שלא נשא מעמד רשמי, שימש דגל האיחוד הגדול בתחילת מלחמת העצמאות של ארצות הברית כדגל הלאומי בידי ג'ורג' וושינגטון, והוא היווה בסיס לעיצובו של הדגל הרשמי הראשון. הדגל דומה בצורתו לדגלה של חברת הודו המזרחית הבריטית מאותה התקופה, ועל פי כמה סברות זהו אכן מוצאו, אולם בפועל אסור היה דגל החברה בהנפה מחוץ למימי האוקיינוס ההודי. שני הדגלים עוצבו כנראה על בסיס הנס האדום, דגל נפוץ ברחבי האימפריה הבריטית, בתוספת פסים לבנים לרוחב השדה האדום.

קובץ:Red Ensign of Great Britain (1707-1800).svg דגל האיחוד הגדול דגל חברת הודו המזרחית הבריטית במרוצת המאה ה-18 כפי שהונף במרוצת המאה ה-18

ב-14 ביוני 1777 קיבלה הוועדה הימית של הקונגרס הקונטיננטלי השני החלטה אשר פירטה כי ”הדגל של ארצות הברית יהיה דגל עם שלושה עשר פסים אדומים ולבנים לסירוגין; וכי האיחוד יהיה עם שלושה עשר כוכבים לבנים על רקע כחול אשר ייצגו את המערך החדש” אולם, החלטה זו של הוועדה כיוונה ככל הנראה לכינונו של דגל ימי ולא לאומי, שכן שנתיים לאחר מכן הצהיר ריצ'רד פטרס (Richard Peters), מזכיר מועצת המלחמה, כי ”טרם יושב נושא דגלה של ארצות הברית”. החלטה זו של הוועדה הימית לא פירטה את עיצובם של הכוכבים, לא את מספר הקרניים ולא את צורת סידורם בקנטון, כך שמקורו של עיצוב הכוכבים והפסים אינו מתועד כהלכה, והמסורת משייכת את הגרסה הראשונית של הדגל לתופרת בשם בטסי רוס (Betsy Ross), אשר תפרה את הדגל על בסיס שרטוט אותו שרבט בעיפרון ג'ורג' וושינגטון. אולם, סיפור זה הופיע לראשונה כמאה שנים לאחר יצירתו של הדגל, ואין כיום כל הוכחה לאמיתותה של מסורת זו. סברה נוספת למקורו של הדגל הייתה בתביעתו של חבר הקונגרס הקונטיננטלי, פרנסיס הופקינסון (Francis Hopkinson) מניו ג'רזי, אחד מחותמי הכרזת העצמאות, אשר אף דרש תשלום מן הקונגרס על עיצובו של הדגל הלאומי בעת שהיה יושב ראש מועצת הצי הקונטיננטלי בשנים 1776–1777. עיצובו של הופקינסון דומה לעיצובו הסופי של הדגל למעט מספר הקרניים של הכוכבים אשר עמד על שישה בהצעתו של הופקינסון.

לצד העיצוב "בטסי", אשר אף על פי שהאגדה בדבר התופרת שנויה במחלוקת, הוא מבין העיצובים הוותיקים ביותר של הדגל האמריקני, ניתן למנות את העיצובים הצעתו של פרנסיס הופקינסון ואת דגל קאופנס (אשר שויך לרגימנט השלישי ממרילנד שלחם בקרב קאופנס) ועיצובים נוספים, מהם דומים יותר או פחות. מספר דגלים שהונפו בראשית ימיה של העצמאות האמריקנית התבססו רק באופן מועט על העיצוב אשר הוחלט. דוגמה לדגל שכזה הוא דגל גילפורד קורטהאוז (Guilford Courthouse Flag), אשר הונף, על פי המסורת, בידי כוחות המורדים בקרב גילפורד קורטהאוז בשנת 1781.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: דגל בטסי רוס דגל גילפורד קורטהאוז דגל קאופנס (השלישית ממרילנד) הצעתו של הופקינסון (13 כוכבים משושים) דגל ארצות הברית 14 ביוני 1777 – 1 במאי 1795

סוף המאה ה-18 והמחצית הראשונה של המאה ה-19

בשנת 1795 הוגדל מספר הכוכבים והפסים מ-13 ל-15 על מנת לציין את כניסתן של ורמונט וקנטקי לתוך האיחוד. דגל בעל 15 כוכבים ו-15 פסים אשר הונף מעל מבצר מק-הנרי ושרד הפגזה בריטית בת 25 שעות במהלך מלחמת 1812 היווה השראה לעורך הדין והמשורר האמריקאי פרנסיס סקוט קי לכתיבת השיר "הגנת מבצר מק-הנרי". ברבות הימים שונה שם השיר ל-"הדגל זרוע הכוכבים", ובשנת 1931 אומץ הבית הראשון מתוכו כהמנון הלאומי של ארצות הברית.

ב-4 באפריל 1818 הועבר חוק בקונגרס, אשר תיקן את מספר הכוכבים אשר הוצגו בקנטון מ-15 ל-20, על מנת לציין את כניסתן של אינדיאנה, לואיזיאנה, מיסיסיפי, טנסי ואוהיו לאיחוד. חוק זה קבע כי על כל מדינה אשר תצורף לאיחוד, יצורף גם כוכב נוסף לקנטון, כי מספר הפסים אשר יופיעו על הדגל יעמוד על 13 פסים, על מנת לציין את המושבות המקוריות שמרדו באימפריה הבריטית והקימו את האיחוד, וכן כי עיצובו החדש של הדגל יהפוך לרשמי ב-4 ביולי שלאחר כניסתה של המדינה החדשה לאיחוד.

הדגל בין השנים 1798–1818 הידוע בכינויו "הדגל זרוע הכוכבים" שני הכוכבים ושני הפסים נוספו לציון כניסתן של ורמונט וקנטקי לאיחוד הדגל בין השנים 1818–1819 מספר הפסים הוחזר ל-13 ונוספו 5 כוכבים לציון כניסתן של אינדיאנה, לואיזיאנה, מיסיסיפי, טנסי ואוהיו לאיחוד.

ב-1819 נוסף הכוכב ה-21 לדגל לציון כניסתה של אילינוי כמדינה ה-21 בברית, ב-1820 נוספו שני כוכבים נוספים לציון כניסתן של אלבמה ומיין כחברות ה-22 וה-23, וכניסתה של מיזורי בשנת 1821 הוסיפה את הכוכב ה-24 לדגל. ב-1836 נכנסה ארקנסו, ב-1837 נכנסה מישיגן, ב-1845 נכנסה פלורידה, ב-1846 נכנסה טקסס, ב-1847 נוספה איווה, ב-1848 נוספה ויסקונסין, ב-1851 נוספה קליפורניה, ב-1858 נוספה מינסוטה, וכניסתה של אורגון בשנת 1859 כחברה ה-33 בברית, הציבה את ארצות הברית בראשיתה של מלחמת האזרחים עם דגל בעל 33 כוכבים.

מלחמת האזרחים וקונפדרציית המדינות של אמריקה

ערך מורחב – דגל קונפדרציית המדינות של אמריקה

ב-20 בדצמבר 1860, זמן קצר לאחר בחירתו של אברהם לינקולן כנשיא ארצות הברית, הודיעה קרוליינה הדרומית על פרישתה מן האיחוד. מנהיגי קרוליינה הדרומית חיכו זמן רב לאירוע שיוכל להביא לאיחודו של הדרום אל מול הכוחות המתנגדים לעבדות. ברגע שתוצאות הבחירות היו ודאיות, הכריזה האספה של קרוליינה הדרומית, כי ”האיחוד, שהיה קיים עד עתה בין קרוליינה הדרומית ובין מדינות אחרות, תחת השם 'ארצות הברית של אמריקה' מבוטל בזאת”. כצעד נגדי לפרישתה של קרוליינה הדרומית וכאמצעי לחיזוק המחנה המתנגד לעבדות, יזם לינקולן את הכנסתה של קנזס לאיחוד כמדינה ה-34 ב-29 בינואר 1861. אולם, עד 1 בפברואר 1861 הלכו שש מדינות דרומיות נוספות (מיסיסיפי, פלורידה, אלבמה, ג'ורג'יה, לואיזיאנה וטקסס) בעקבות קרוליינה הדרומית והקימו ישות עצמאית בשם קונפדרציית המדינות של אמריקה, לה עוצב גם דגל משלה. אך למרות פרישתן של המדינות מן הברית, הוכנס הכוכב ה-34 לדגל לציון כניסתה של קנזס, ולא הושמטו כוכבים בגין המדינות הפורשות, שכן האיחוד ראה במדינות הללו חלק מן האיחוד, והמלחמה אשר התחוללה בחודשים ובשנים שחלפו הייתה על שמירת האיחוד על כנו.

שבע המדינות הפורשות אימצו להן דגל בעל שלושה פסים אופקיים אדום-לבן-אדום אשר בקנטון הכחול הוטענו שבעה כוכבים במעגל, לציון שבע המדינות. דגל זה, אשר זכה לכינוי "הכוכבים והרצועות" ("Stars and Bars"), שימש דגלה הלאומי של הקונפדרציה. מספר הכוכבים בקנטון גדל עם פרישתן של וירג'יניה, ארקנסו, טנסי וצפון קרוליינה והצטרפותן לקונפדרציה, ועמד על 13 כוכבים, כאשר שני הכוכבים הנותרים סימלו את קנטקי ומיזורי, אשר אמנם לא הצטרפו באופן רשמי, אך פלגים באותן מדינות ביקשו להצטרף לקונפדרציה. במקביל לדגל הלאומי, שורטט והונף גם דגל קרב לצבא הקונפדרציה אשר נועד להבדיל בין הדגל לדגלו של האיחוד.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: דגל בעל 33 כוכבים בתצורת יהלום כפי שהונף מעל פורט סאמטר בראשית המלחמה הדגל בין השנים 1861 ל-1863, הכוכב ה-34 מסמל את כניסתה של קנזס לאיחוד דגל הקונפדרציה הראשון 1861–1863 אשר נודע בכינוי "הכוכבים והרצועות" דגל הקרב של הקונפדרציה

ב-1 במאי 1863 הוחלף דגל הקונפדרציה בעיצוב חדש שנועד להבדילו מדגל האיחוד. הדגל החדש עוצב כדגל לבן אשר בקנטון שולב דגל הקרב של הקונפדרציה. עיצוב זה שרד עד להחלפתו בדגל השלישי ב-4 במרץ 1865, דגל זהה אשר הוכתם בפס אנכי אדום בקצהו הימני.

ב-20 ביוני 1863 צורפה וירג'יניה המערבית לאיחוד, והכוכב ה-35 נוסף לדגל האמריקני לציון המדינה החדשה. כניסתה של המדינה לאיחוד הייתה על רקע ועידת וילינג, אשר נערכה בשנת 1861 ושבעקבותיה הכריזו המחוזות המערביים של וירג'יניה על פרישה ממנה ויצירת מדינה עצמאית במסגרת האיחוד.

הדגל בין השנים 1863 ל-1865 הכוכב ה-35 מסמל את כניסתה של וירג'יניה המערבית לאיחוד דגל הקונפדרציה השני 1863–1865 "חסר הכתמים" דגל הקונפדרציה השלישי 1865 "המוכתם"

לאחר מלחמת האזרחים וראשית המאה ה-20

סיומה של המלחמה בשנת 1865, לא הביא לשינוי בדגל, על אף חזרתן של המדינות הפורשות אל הברית, שכן הדגל כבר כלל כוכבים בעבור המדינות הללו, והכוכבים המייצגים את המדינות הפורשות לא הוסרו ממנו. אולם, הכוכב ה-36 נוסף לדגל בשנת הסיום של המלחמה לציון כניסתה של נבדה לאיחוד. כוכבים חדשים נוספו לדגל במרוצת השנים שלאחר מלחמת האזרחים ועד לעיצובו הסופי בשנת 1960. בשנת 1867 נוסף הכוכב ה-37 לציון כניסתה של נברסקה לאיחוד, בשנת 1877 הכוכב ה-38 לציון קולורדו, בשנת 1890 נוספו חמישה כוכבים נוספים לציון איידהו, דקוטה הדרומית, דקוטה הצפונית, מונטנה ווושינגטון, בשנת 1891 נוסף הכוכב ה-44 לציון ויומינג, ה-45 נוסף ב-1896 לציון יוטה, ה-46 בשנת 1908 לציונה של אוקלהומה, שני כוכבים נוספים נוספו בשנת 1912 לציון אריזונה וניו מקסיקו, בשנת 1959 נוספה אלסקה לאיחוד ולדגל נוסף הכוכב ה-49, ובשנת 1960 שונה הדגל בפעם האחרונה, עת הוסף הכוכב ה-50 לציון כניסתה של הוואי כחברה ה-50 בברית.

פרוטוקול הדגל

הצהרת נאמנות לדגל

נוסח ההצהרה לדגל ארצות הברית הוא:

תרגום לעברית	אנגלית
”אני מתחייב להביע אמונים לדגלה של ארצות הברית של אמריקה, ולרפובליקה שהוא מייצג: אומה אחת תחת האל, בלתי מחולקת, עם חופש וצדק לכול.”	”I pledge allegiance to the flag of the United States of America, and to the Republic for which it stands: one Nation under God, indivisible, with Liberty and Justice for all.”

הנפתו של הדגל

הדגל מונף מעל בניינים ציבוריים ופרטיים רבים לאורך כל ימות השנה, אך הנפתו של הדגל נפוצה יותר ביום הזיכרון, יום הווטרנים, יום הנשיא, יום הדגל וביום העצמאות. ביום הזיכרון מקובל להניף את הדגל בחצי התורן לזכרם של אלו אשר נהרגו בשירות המדינה, וכן להניח דגלונים קטנים בסמוך לקברי החללים והווטרנים.

הנפה בחצי התורן

הנפתו של הדגל בחצי התורן משמשת כביטוי לאבל לאומי וההוראה להנפתו של הדגל בחצי התורן ניתנת על ידי הנשיא (ליום אבל לאומי כלל אמריקאי) או על ידי המושל המקומי (כאשר ישנו יום אבל בתוך המדינה או הטריטוריה).

הדגל יונף בחצי התורן בימים הבאים:

• 15 במאי – יום הזיכרון לשוטרים (למעט כאשר היום מתקיים ביום שבת השלישי של מאי, אז מתקיים יום הכוחות המזוינים שבמהלכו מונף הדגל בראש התורן).
• יום שני האחרון בחודש מאי – יום הזיכרון – הדגל מונף בחצי התורן עד שעת הצהריים.
• 27 ביולי – יום הווטרנים של מלחמת קוריאה.
• 11 בספטמבר – יום הזיכרון לפיגועי 11 בספטמבר
• יום ראשון הראשון של חודש אוקטובר – תחילתו של שבוע מניעת השרפות.
• 7 בדצמבר – יום הזיכרון לחללי המתקפה על פרל הארבור.
• בעת מותו של נשיא מכהן או נשיא לשעבר יונף הדגל בחצי התורן למשך 30 יום.
• בעת מותו של סגן נשיא, נשיא בית המשפט העליון או יושב ראש בית הנבחרים יונף הדגל בחצי התורן למשך 10 ימים.
• בעת מותו של סגן נשיא לשעבר, חבר קבינט, שופט מבית המשפט העליון, ומנהיגי הרוב והמיעוט של בית הנבחרים או הסנאט – יונף הדגל מיום מותה ועד לקבורתה של האישיות.
• ביום מותו של סנאטור או חבר בית הנבחרים.

השפעתו של הדגל על דגלים ברחבי העולם

ישנם דגלים לאומיים רבים שדומים דמיון רב או מועט לדגל ארצות הברית. כך למשל דגל ליבריה ודגל אטול ביקיני מושפעים במכוון מהדגל האמריקני. בדגל ליבריה הדמיון מדגיש את מוצאם האמריקאי של העבדים המשוחררים שהקימו את ליבריה. בדגל אטול ביקיני הדמיון מסמל את החוב שארצות הברית חייבת לאטול, לפי אמונת התושבים, בשל פינוי שנכפה עליהם על ידי ארצות הברית. גם דגל מלזיה דומה מאוד לדגל האמריקני, אך הוא לא בהכרח מושפע ממנו.

דגלים נוספים שמזכירים מעט את דגל ארצות הברית הם דגל טוגו, דגל פפואה גינאה החדשה כשזו הייתה בשליטת האימפריה ההולנדית, דגל הארצות המאוחדות של ברזיל שהחזיק מעמד כמה ימים בלבד, דגל אל סלוודור בין השנים 1865–1912, דגל צ'ילה (שגם דומה מאוד לדגל מדינת טקסס שבארצות הברית) ועוד.

• 
  דגל אטול ביקיני
• 
  דגל ליבריה
• 
  דגל מלזיה
• 
  דגל טוגו
• 
  דגל פפואה גינאה החדשה בזמן שליטת האימפריה ההולנדית
• 
  דגל הארצות המאוחדות של ברזיל
• 
  דגל אל סלוודור בין השנים 1865–1912
• 
  דגל צ'ילה

ראו גם

• סמל ארצות הברית
• המנון ארצות הברית
• דגלי ארצות הברית
• דגלי מדינות ארצות הברית

קישורים חיצוניים

• ארצות הברית, באתר דגלי העולם (באנגלית)
• ההיסטוריה של דגל ארצות הברית (באנגלית)
• אתר הבית של בית בטסי רוס (באנגלית)
• דגל ארצות הברית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Harlan Hoyt Horner, The American Flag, State of New York, Educational dep. Albany, U.S.A, 1910 (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39786800דגל ארצות הברית