יום אבל לאומי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום אבל לאומי הוא יום אחד או מספר ימים של אבל המוכרזים במדינה באופן חד-פעמי, בעקבות אסון לאומי כלשהו. יום האבל נקבע מכוח חוק, מנהג או בהחלטה אד-הוק, ובו נוהגים מנהגי אבלות ממלכתיים בעקבות האסון בין אם מדובר בהרוגים בפעולת איבה או בנספים מאירוע טבע.

מאפיינים

בהכרזה על יום אבל לאומי נקבעים האירועים והמנהגים של יום זה, כגון הורדת דגלי הלאום לחצי התורן, וכן כי ייערכו טקסי זיכרון שונים וייסגרו מוסדות בילוי ובידור (בתי קולנוע, מסעדות וכדומה). ביום אבל לאומי יכולים תושבי המדינה לנהוג מנהגי אבלות המקובלים באותה מדינה, כגון ענידת סרטים שחורים או פרחים אדומים על דש הבגד, תליית דגלי הלאום, או הצמדת סרטים שחורים לדגלי לאום תלויים.

היסטוריה

ימי אבל לאומי ידועים מתקופות קדומות ביותר. בעת העתיקה זוהה הלאום עם המונרך העומד בראש המדינה, והוא שהכריז על ימי אבל לאומי. כמו כן, במות המונרך, הונהגו לרוב מנהגי אבלות לאומיים. דוגמה לימי אבל לאומי ניתן למצוא בתנ"ך: לאחר פטירת יעקב אבינו, התאבל עליו העם המצרי למשך 70 יום[1]. בעת העתיקה ובימי הביניים נהגו מנהגי אבלות לאומיים בעת מותו של המונרך, אולם המנהג של הורדת דגל הלאום לחצי התורן הוא מנהג מאוחר, שמקורו בקבלת הגדרת המדינה המודרנית הנפרדת מהמונרך העומד בראשה. כך לדוגמה, בעת מותו של מונרך בממלכה המאוחדת הונהגה מאז מותה של המלכה ויקטוריה הורדת דגל הלאום לחצי התורן, אולם הנס המלכותי נותר תמיד מונף בראש התורן שכן גם במות המונרך יש לו יורש היורש אותו מיידית.

מנהגי האבלות הלאומיים באירופה של העת החדשה כללו לרוב הכרזה על מספר ימי אבל לאומי מלא או חלקי, בהם לא פעלו מוסדות השלטון ובתי המשפט. דוגמה לכך ניתן לראות באימפריה הבריטית בעת מותה של המלכה ויקטוריה. המלכה נפטרה ב-22 בינואר 1901, והוכרז אבל לאומי מלא עד 24 בינואר שנה לאחר מכן, וכן צו מלכותי הורה לציבור ללבוש בגדי אבל מלאים עד 6 במרץ 1901, ובגדי אבל חלקיים עד 17 באפריל 1901.

דוגמאות לימי אבל לאומי בישראל

בשנת 2008 הוגשה לכנסת הצעת חוק להסדרת קביעתם של ימי אבל לאומיים, אך היא לא אושרה[2].

בתקופת המנדט:

במדינת ישראל:

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0