דב שפיר

דב שפיר

אל"ם דב שפיר ראש מספן כוח האדם 1968.
לידה	28 בדצמבר 1931 (גיל: 92) י"ח בטבת ה'תרצ"ב תל אביב
כינוי	ברל'ה
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1948–1975. (כ־27 שנים)
דרגה	אלוף משנה
תפקידים בשירות
מפקד טרפדת מפקד שייטת 13 ראש מחלקת כוח אדם בחיל הים מפקד תחום הלוחמה הזעירה.
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
דירקטור בחברת טבע תעשיות פרמצבטיות, יו"ר הוועד הפועל ויו"ר ועדת הביקורת של החברה.

דב שפיר (נולד ב-28 בדצמבר 1931) הוא קצין חיל הים, שירת בשייטת 13 ופיקד עליה במלחמת ששת הימים, ואחר כך היה ראש מספן כוח האדם. לאחר שחרורו מצה"ל נעשה דירקטור בחברת טבע תעשיות פרמצבטיות ומשקיע בשוק ההון, חבר במועצת המנהלים של מכללת אשקלון ובחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה. תורם להקמת 'המרכז ללימודי אסטרטגיה ימית' ולשחזור של הספינה העתיקה ממעגן מיכאל.

משפחה ולימודים

אביו יעקב היה טכנאי טקסטיל שהגיע מלודז' לארץ ישראל בשנת 1918, והשתתף במפעל הטקסטיל שהוקם ברמת ישי. לאחר אי הצלחת המפעל חזר יעקב לפולין ונישא לפנינה (פסיה) ממשפחת שפירא. לזוג נולדו שני בנים ובת. הדוד שפירא, שהיה ממייסדי בני ברק, השיג משלטונות המנדט הבריטי אשרת עלייה במסגרת 'איחוד משפחות'. בשנת 1928 עלתה המשפחה, בשמה החדש 'שפירא', לארץ ישראל והתגוררה בתל אביב. חלק ממשפחת האב היו כבר בארץ ישראל. מרבית משפחת האם נשארה באירופה והושמדה בשואה.

ב-28 בדצמבר 1931 נולד למשפחת שפירא בן הזקונים שנקרא 'דב' על שם המגיד ממזריטש. ההורים, שלפי הגדרתו של שפיר היו 'דתיים מודרניים', ייעדו לבנם חינוך דתי. שנתיים ראשונות למד בבי"ס 'אליאנס' בשכונת נוה צדק וכאשר פרצו מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הועבר לבית הספר ביל"ו. מגיל 6 למד לשחות בים של תל אביב. והמשיך בברכת השחייה בגן הדסה בתל אביב. בעקבות ההפצצות על תל אביב במלחמת העולם השנייה עברה המשפחה לגבעתיים.

שפיר למד בבני ברק. כאשר סיים את בית הספר היסודי וחגג את הבר מצווה ציפו הוריו שימשיך לימודיו בתיכון דתי, אך שפיר, שחבריו היו בתנועות הנוער העובד, דרש להירשם לתיכון רגיל, ועבר ללמוד בגימנסיה ריאלית בלפור בתל אביב. בתיכון היה חבר בתנועת הנוער השומר הצעיר ובגדנ"ע והשתתף מלחמת העצמאות.

שירות בחיל הים

ערך מורחב – שייטת 13

לאחר הקמת צה"ל התגייס שפירא לחיל הים ועבר טירונות בבסיס החיל בחוף סידנא עלי. בעת אירועי "אלטלנה" הוצב עם חבריו על אבטחת המפקדה בגג מלון 'סן רמו'. במהלך ההפגנה משך את תשומת לבו של מפקד הקורס אהרון בן יוסף בכך שהפעיל מקלע בצורה מדויקת מבלי לגרום לנפגעים. בן יוסף הציע לו להתנדב ל'יחידת המתאבדים' - יחידת חבלה ימית. קבוצת המתנדבים התרכזה בבית הירוק ביפו ולאחר זמן עברה לקיסריה, שם עבר שפירא קורס צלילה. באוגוסט 1948 קיבל יוסף דרור את הפיקוד על היחידה וארגן אותה מחדש. דרור בחר בשפיר עם הדר קמחי, הרצל לבון ומנשה מילר להיות מדריכי הצלילה. האימונים היו קשוחים ביותר. יחידה זו יחד עם יחידת הסירות היוו את הבסיס להקמת שייטת 13.

בשנת 1950 כמדריך צלילה קיבל שפירא דרגת סג"ם. ובשנת 1952, בדרגת סגן, עבר 'קורס קצינים בסיסי' בבסיס ההדרכה בפיקוד יששכר שדמי שהיה בפרדס חנה.

בשנת 1953 יצא שפיר יחד עם בועז עצמון לקורס קומנדו ימי בפורטסמות' שבאנגליה. לקראת היציאה נדרש לעברת את שם משפחתו. טענתו כי 'שפירא' הוא שם עברי נדחתה. בדרכון השירות שהונפק נרשם 'דב שפיר'. הקורס היה יסודי ובמהלכו תירגל שפיר את נושא הצלילה במערכת סגורה והכיר את הקיאקים. כיוון שלשפיר ועצמון כבר היה ניסיון בצלילה זכו להערכה מחבריהם. לא ניתן בקורס מידע על אמצעי חבלה או מוקשי עלוקה.

כאשר חזר נעשה מפקד יחידת הצוללים בשייטת וקיים את האימונים בחופי ישראל. לאחר שנוכחו בתאונות תוך כדי צלילה קבע את הנוהל שצוללים בזוגות. בקורסי הלוחמים הכניס את נושא הערכה הדדית וכך ידע למיין ולסנן.

שפיר דרש לקיים חדירה לנמל אויב כאימון והוכחת יכולת. בשנת 1954 אושר ביצוע אימון חדירה לנמל ביירות. המשימה ניתנה לשני זוגות צוללים: שפיר עם צבי גבעתי ובועז עצמון עם דוד אלבכרי. לעבור על שובר הגלים הראשי להגיע לרציף והביא את שם האנייה העוגנת ממול. מבצע הוכחת היכולת נקרא בשם 'מבצע רירי'. הכח יצא עם אח"י נגה (ק-22), ובמרחק מול החוף הורדו שתי סירות אם בפיקוד ראובן פנחס. התקרבו לנמל ושחו לנקודה המתוכננת בשובר הגלים. כאשר עלו על השובר התברר כי המידע לא היה מלא ולאורך שובר הגלים הוקם קיר בטון בגובה 3 מטר. סיירו לאורך השובר עד שנמצאה דרך לטפס מעל החומה. חדרו לנמל וחזרו באותה דרך. ראו את אחד השומרים ולא ברור אם ראה אותם בירידה למים. הרמטכ"ל משה דיין הגיע לתחקיר ושיבח את הלוחמים. הוכחת היכולת עברה בהצלחה.

בשנת 1957 החליף שפיר את הדר קמחי כסגן מפקד השייטת, כאשר המפקד היה יצחק רהב ואחריו יוחאי בן נון. בתפקיד זה מימש את יזמתו של יצחק רהב והחל לשלוח לוחמי שייטת 13 לקורס חובלים. ארגון השייטת: יחידת לחימה זוג צוללים ופלגת לחימה ארבעה זוגות.

בשנת 1958 עבר רס"ן שפיר קורס פיקוד ומטה במחנה גלילות.

גלריה

• 

  שפיר בוחן קיאקים מציוד הקומנדו הימי הבריטי. לאחר שהתרשם לחיוב נרכשו הקיאקים בחנות אזרחית לדברי ספורט.

• 

  שפיר בוחן כלי תנועה בצלילה 'דולפין' בצי הצרפתי. כלים דומים יוצרו בתחילה בארץ, ואחר כך נרכשו בחו"ל.

• 

  קבוצת הקומנדו הימי הבריטי בפורטסמות' שפיר למעלה, בועז עצמון ראשון מימין.

• 

  שפיר ועצמון ליד בית המגורים בפורטסמות'

• 

  שפיר בבגדי צלילה צרפתים שנעשו ציוד תקני בשייטת 13

• 

  קציני קומנדו ימי צרפתים בודקים את שפיר בחליפת צלילה.

• 

  אימון בשיטה צרפתית לאיסוף צוללים מהמים אל סירת גומי מאובטחת לכלי שיט בתנועה.

• 

  עם צוללים צרפתיים במהלך ההשתלמות.

• 

  שפיר בעת סיור בריביירה הצרפתית.

• 

  הכנות לצלילה על אניית הצוללים של הקומנדו הצרפתי.

מפקד טרפדת

עם קציני פלגת הטרפדות בקורס סיוע ים-אוויר, 1960 - שפיר בשורה למעלה במרכז

כאשר יוחאי בן נון, שהיה מפקד שייטת 13, קיבל את הפיקוד על חיל הים, רצה להעביר את הפיקוד על השייטת לשפיר שהיה סגנו, ואילו שפיר, שכל שירותו היה בקומנדו הימי, ביקש לקבל ניסיון בפיקוד על כלי שיט. דרישה זו לא הייתה חריגה - מפקדי השייטת שקדמו לו, יצחק רהב ויוחאי בן נון, עברו בסיום תפקידם לשייטת המשחתות והגיעו לפיקוד פריגטה ומשחתת. שפיר חשב שיהיה יותר מועיל אם ירכוש ניסיון בימאות וניהוג כלי שיט לפני הפיקוד על השייטת. במרץ 1960 עבר לפלגה 914 שהייתה בפיקוד סא"ל יצחק שושן. רס"ן שפיר הוסמך כמפקד טרפדת ונעשה סגן מפקד הפלגה. בתקופה זו ערך השתלמות עבודת מטה למפקדי הטרפדות וזכה להערכתו של מפקד הפלגה שושן.

פיקוד על שייטת 13

שלט המנהיגות בסגנון 'אהוב את החייל' שקבע יוחאי בן נון בבסיס שייטת 13 ונשאר מחייב גם בתקופת פיקודו של שפיר

בדצמבר 1960 סיים את שירותו בטרפדות וקיבל את הפיקוד על שייטת 13. בשייטת 13 הייתה פתיחות עוד מתקופתו של יוחאי בן נון לשמיעת דברי הלוחמים בנושאים שונים. הציווי למפקד היה ”אהוב את החייל ...” שפיר קידם את נושא ההתייחסות האישית הכניס צורת מיון שהסתמכה על פרופיל פסיכולוגי וסקר סוציומטרי בין הלוחמים בסיוע הפסיכולוג בנימין שליט.

מיד לאחר קבלת הפיקוד ערך שפיר לקציני השייטת השתלמות של חודש ימים בעבודת מטה. במהלך כהונתו הקים את בית הספר להכשרות מקצועיות של השייטת.

משלחת לאיטליה מפקד חיל הים יוחאי בן נון חיפש תשובות לכיווני קידום חיל הים. שפיר יצא בתחילת 1961 לאיטליה עם יקותיאל נץ וחיים שחל. כשחזר החליט שפיר להשקיע בכלי שיט שיביאו את הלוחמים אל היעד ויוכלו לעבור מרחקים בתוך הנמלים. ה"חזירים", שנרכשו עוד בשנות החמישים ולא יצאו משלב הניסויים, הפכו תחתיו ליחידה לוחמת שהוכיחה את עצמה. שפיר הטיל על צבי גבעתי הלוחם אמנון בן ציון הצולל והמנהלן והטכנאי ישראל אונפוס לבצע תרגיל חדירה ויציאה מנמל במסלול מלא ללא תקלות. לאחר כחצי שנה הצליח הצוות לבצע זאת.

כאשר משימות בדיקות תחתית ועבודות צלילה בנמל התרבו ובאופן טבעי הוטלו על שייטת 13 נוצרה בעיה. שפיר ידע שהצלחת מבצע קומנדו ימי מותנית בלימוד מודיעין ויצירת הפתעה בזמן, במקום ובשיטה. על מנת לאפשר את ריכוז המאמץ במשימה התקפית יזם את הפרדת פעילות הביטחון השוטף והעבודות התת-מימיות. באפריל 1963 יזם את הקמת יחידת הצוללים ההגנתית. הקמת היחידה הוכיחה עצמה בכך שבנוסף לעבודות הימיות ואבטחת הנמלים סייעה ליחידות צה"ל בפשיטות המחייבות חציית נחלים והשטה לחוף, ואפשרה לשייטת 13 לרכז מאמץ במבצעים התקפיים.

לאחר כ-5 שנים כמפקד השייטת יצא שפיר בשנת 1965 ללימודים בקורס הגבוה של מכללת הצי הצרפתי בפריז. הלימודים ברמה של תואר שני הסתיימו בסוף מאי 1967 ושפיר שחזר לישראל קיבל שוב את הפיקוד על שייטת 13.

מלחמת ששת הימים

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

שפיר קיבל את הפיקוד על השייטת בתקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים לאחר שהמשימות הוטלו כוחות השייטת פוזרו בין שבע משימות לביצוע כולן במקביל וחלק מהכוחות היו כבר בים. כך שלמעשה לא הצליח לקיים נוהל קרב מסודר לאף אחת מהפעולות. פיזור הכוח בניגוד לעקרון המלחמה של ריכוז המאמץ נעשה מתוך הנחה בסיסית שהפעילות תיעשה בלילה הראשון ותנצל את גורם ההפתעה. פיקוד צה"ל שמר את גורם ההפתעה למהלומה האווירית בבוקר 5 ביוני. באותו הלילה כבר הייתה בכל היעדים אבטחה מוגברת, המטרות שינו את מיקומן בנמלים והקשו על הגילוי. שפיר נשאר ליד ראש מחלקת ים, יצחק רהב, במוצב הפיקוד הימי בסטלה מאריס.

"חזיר" של שייטת 13 שפעל בפורט סעיד

בים התיכון:

• בפעולת פורט סעיד כוח של שייטת 13 חדר לנמל פורט סעיד, סרק את הרציפים שתוכננו לו, התחמק מסירת סיור שהיממה במטעני נפץ ויצא מבלי להתגלות. לא הודבקו מוקשים משום שבניגוד להערכת המודיעין לא נמצאו כלי שיט ברציפים. הצוללים נאספו על ידי סירת האיסוף ויצאו.
• פעולת אלכסנדריה (1967) שישה זוגות צוללים יצאו מהצוללת אח"י תנין (צ-71) שחו לחוף טיפסו על שובר הגלים וחדרו לנמל אלכסנדריה, שהוא רחב ידיים במיוחד. כלי השיט של הצי המצרי הרחיקו עצמם והצוללים הדביקו מוקשים למטרות משניות ויצאו מהנמל. כל אותה עת המתינה להם הצוללת באזור בו מתקיימים סיורים של ספינות נגד צוללות. הצוללים חזרו לחוף התחבאו כמעט יום שלם ונפלו בשבי.
• בגזרה הסורית הופעלו שלושה כוחות בספינות אטיות שלא ניתן היה לקרב אותן לחוף לפני החשיכה. כוח אחד הגיע עד לנקודת הטבילה ולוח הזמנים לא אפשר להמשיך. לכוח שני הייתה טעות בניווט והגיע דרומה יותר מהיעד. כוח שלישי, שכלל שני חזירים מספינת דיג, הגיע מאוחר מדי לנקודת ההורדה. צה"ל עבר לפעילות התקפית נגד סוריה רק ביום הרביעי למלחמת ששת הימים. אלמנט ההפתעה כבר לא היה גם בלילה הראשון. המטה הכללי החליט שאין צורך יותר במשימות אלה.

בים האדום התארגן באילת כוח בפיקודו של שאול זיו למשימת פשיטה ימית על נמל ערדקה, אך הפשיטה לא אושרה לביצוע.

הגנת אילת - בלילה של 5 ביוני נעשתה במבואות אילת היערכות של סירות נפץ וכלי שיט אחרים במארב כנגד משחתות מצריות, שעלו במפרץ אילת במגמה להפגיזה. הכוחות נערכו במארב והמתינו, אך המצרים העריכו שלא יצליחו לצאת את המפרץ באור יום פנו לאחור ולא נוצר מפגש.

רמת הגולן – ביום הרביעי למלחמה, כשהתברר שאין יותר משימות לשייטת 13 כיחידה, שלח שפיר את הלוחמים להצטרף לצנחנים ברמת הגולן.

לאחר המלחמה בתחקירים שערך שפיר בשייטת 13 לאחר המלחמה נידונו הפעולות והלקחים מהן. בהחלטתו של שפיר זכו הלוחמים שחדרו לנמלי אלכסנדריה ופורט סעיד ברקע אדום ל'כנפי העטלף'.

מלחמת התשה

מפקד חיל הים אלוף שלמה אראל עם מפקד שייטת 13 סא"ל דב שפיר בתצפית על תעלת סואץ, אוגוסט 1967

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ההתשה

בתחילת יולי 1967, לאחר שכוח קומנדו מצרי חדר לסיני ומיקש את מסילת הרכבת, הוטל על שייטת 13 לבצע פעולות חבלה בצד המצרי.

מבצע ברזלית - ב-5 ביולי עברו שני כוחות בפיקוד שאול זיו וגדי שפי בשחייה את תעלת סואץ ומיקשו את מסילת הרכבת בקטע בין קנטרה לפורט סעיד. הייתה זו הפעם הראשונה שנעשתה חציית התעלה והכוחות חשו בזרם חזק מצפון לדרום מה שגרם להם להגיע לחוף המערבי דרומית לנקודות המיקוש. הכוחות התגנבו צפונה הניחו את המטענים במקום שתוכנן.

מבצעי ברק – ב-14 ביולי נדרשה הפגנת נוכחות בתעלת סואץ. המשימה ירדה בלא נוהל קרב ושפיר עצמו לא נמצא במקום. לוחמים משייטת 13, מיחידה 707 ומחוליית החוף של בסיס אשדוד השיטו סירות גומי עם דגל ישראל בתעלת סואץ. כח השריון שהיה אמור לאבטח את הפעילות לא כיסה את כל הגזרה. בדרום התעלה נפתחה אש על הסירה והמצרים שבו את יעקב כהנוב ואברהם יסעור, אנשי חוליית החוף שהפעילו אותה.

גזרת הירדן וים המלח נדרשו לסייע בהעברת כוחות צה"ל לפשיטות מזרחית נהר הירדן. השייטת לקחה על עצמה לבצע את המארבים והפשיטות.

החזרת השבויים – כמפקד שייטת עמד בקשר עם הגורמים המטפלים בהחזרת השבויים. בנוסף לששת הלוחמים שנשבו בפעולת אלכסנדריה. נעשה אחראי וטיפל גם בשני אנשי יחידת החוף יעקב כהנוב ואברהם יסעור עד שבינואר 1968 הוחזרו כולם לישראל.

מספן כח האדם

ביוני 1968 סיים שפיר את תפקידו בשייטת 13 ועבר לתפקיד ראש מחלקת כוח אדם בחיל הים. בתקופה זו התחוללה מלחמת ההתשה.

שפיר נעזר בפסיכולוג החילי ראובן גל ובשנת 1970 קיים 'מעבדה ליחסי אנוש' לדרג מפקדי כלי השיט. הסדרה, שנערכה במשך שלושה ימים במתקן החינוך במעלות, פתחה אופקים וסייעה לחשיבה יצירתית ויחסי אנוש טובים בין הצוותים. למעשה היה זה המשך לקו ”אהוב את החייל ...” שיזם יוחאי בן נון.

שפיר ראה את התפתחות הטכנולוגית באמצעי הגילוי והלחימה וחזה את הצורך בבוגרי הטכניון במקצועות המכונה, אלקטרוניקה ובניין אניות. העתודה האקדמית לא הספיקה למלא את הדרוש. הוא הצליח לשכנע את ראש אכ"א שלמה להט לשלוח אנשים מתוך החיל לטכניון. נוצרו 100 תקנים לסטודנטים במימון אכ"א, כ-25 תלמידים כל שנה, בארבע שנות לימודים. אנשים שהוכיחו עצמם בשירות גויסו להמשך שירות לאחר הכשרה מקצועית כמהנדסים. ראש אכ"א המחליף, משה נתיב, תמך בנושא שהורחב גם לחיל האוויר.

בתפקיד זה המשיך שפיר לטפח את יחידה 707 שיזם את הקמתה. צורכי מלמת ההתשה הוסיפו משימות לחימה והיחידה הפכה להיות 'יחידת חבלה ימית'. שפיר מצא שימוש ללוחמים שלא יכלו או לא רצו להמשיך בשייטת 13. לזכותו של שפיר גם הגדלת היחידה והצלחתה במשימות.

בנוסף לעיסוק בכוח אדם המשיך שפיר לעקוב אחרי התפתחויות אמצעי הלחימה. באוגוסט 1969 המליץ שפיר למפקדי היחידות על סירות גדולות יותר 'מארק 5' עם 2 מנועים 40 כ"ס, ליחידות הלחימה.

שפיר זוקף לזכותו את המנהג שבנות של משרתי הקבע וגמלאי הזרועות - חיל הים וחיל האוויר - יקבלו עדיפות בגיוס לחילות בהם שרתו הוריהם ולהוות 'דור המשך'.

מלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים שימש שפיר, יחד עם קצין מחיל האוויר ומכוחות היבשה, כצוות חשיבה בלתי שגרתית למצוא נקודות תורפה במערכי האויב, יעדים שכיבושם או הריסתם ישפיעו על תוצאות המערכה. להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל של כוחות מיוחדים. אחד מהמבצעים שיזם הצוות היה ניתוק קווי התקשורת התת-מימיים אשר שימשו לקשר בין מוקדי הפיקודים הסורי והמצרי. המבצע בוצע בהצלחה על ידי לוחמי יחידה 707 מול חוף ביירות, ולמשך מספר ימים קריטיים נאלצו לדבר באלחוט והיו חשופים לאמצעי ההאזנה של אמ"ן. שלטונות לבנון הפעילו צוללים לתיקון הקווים והעמידו ספינת משמר שתסייר מעליהם למנוע ניתוק חוזר.
בהמשך המלחמה מונה שפיר כמרכז מבצע הפשיטה שתוכנן לפורט פואד. התכנון בוצע נאספו אמצעים וכוח אדם ולבסוף בוטל.

לימודים

בשנת 1958 למד שפיר בבית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל. בשנת 1965 יצא לקורס בית הספר הגבוה ללחימה בצרפת École Supérieure de Guerre Naval הנחשב כתואר אקדמי שני. בשנים 1969–1972 למד באוניברסיטת תל אביב בחוג להיסטוריה וסיים תואר ראשון המבסס את התואר השני שקיבל במכללה הצרפתית.

באזרחות

חברת טבע - בזכות המניות של משפחת גרוטו מונה שפיר בשנת 1975 לדירקטור בחברת טבע תעשיות פרמצבטיות. לקראת הנפקה בארצות הברית נערך שדרוג ארגוני ופעילות הדירקטוריון נעשתה יותר ממוסדת. בשנת 1992 עמד ד"ר מאיר חת בראש הדירקטוריון ושפיר שימש כיו"ר הוועד המנהל של החברה למשך 10 שנים. בשנת 2002, כאשר אלי הורוביץ סיים את תפקיד המנכ"ל ונעשה יו"ר הדירקטוריון, עמד שפיר בראש ועדת הביקורת של החברה. בשנת 2010 פרש מתפקיד זה ונשאר במעמד 'דירקטור של כבוד'.

נדל"ן - במקביל לתפקידיו בחברת טבע כיהן שפיר בשנים 1994 – 2005 כדירקטור בחברת 'דנבר נכסים ובנין' שהייתה חברה ציבורית.

עידוד חברות הזנק - בשנת 1995 הצטרף שפיר כדירקטור ל'חממת ניות' שהוקמה אז בנצרת ועברה ליקנעם. החממה תמכה בחברות הזנק בתחום תכנה ומכשור רפואי שמרביתן הצליחו. שפיר כיהן בתפקיד זה עד שנת 2012. בשנת 2006 רכש עם חבר חלק מ'חממת שדה בוקר', שהוגדרה על ידי משרד התמ"ת כמצטיינת באותה שנה.

השקעות - שפיר משקיע בחברות הזנק בתחום מדעי החיים טכנולוגיה רפואיות כגון 'קדימהסטם'.

אסטרטגיה ואקדמיה

בתחילת 1975 לאחר שיחרורו מצה"ל ניהל שפיר מכון אסטרטגי בשם STRATIS שהקים הבנקאי סם זקס משיקגו. במכון בוצעו מחקרים עבור אברהם טמיר ומאוחר יותר הועבר לאהרון יריב באוניברסיטת תל אביב.

שפיר חבר במועצת המנהלים של המכללה האקדמית אשקלון ובחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה.

בשנת 2014 השקיע עם נשיא אוניברסיטת חיפה פרופ' פרד שטאובר במרכז ללימודי אסטרטגיה ימית ושיכנע את תא"ל במילואים שאול חורב לעמוד בראשו.

מלגות ותרומות – במהלך השנים תרם שפיר למלגות לסטודנטים בתחום 'מדעי הים'. בשנת 2014 נעשה התומך העיקרי וסייע להשיג תורמים נוספים לשחזור של הספינה העתיקה ממעגן מיכאל. שנעשתה על ידי החוג לציווילזציות ימיות ביזמתו של פרופסור יעקב כהנוב.

משפחה

בשנת 1951 פגש שפיר בפתח תקווה את רות ממשפחת גרוטו שהייתה אז גננת ולימדה ילדי עולים במושב עין ורד בגוש תל מונד. משפחת גרוטו הייתה מבעלי מפעל התרופות 'צרי', שהתמזג לחברת טבע תעשיות פרמצבטיות. ב-4 באוגוסט 1954 נישאו רותי ודב שפיר ועברו להתגורר בחיפה. רותי נעשתה פסלת והציגה את עבודותיה בתערוכות בגלריות שונות.

לזוג שפיר נולדו 3 ילדים: הבכורה ד"ר טל שפיר מלמדת באוניברסיטת חיפה עוסקת במחקר מדעי המוח ובתרפיה בתנועה. הבן ד"ר ערן שפיר שירת כקצין מחלקת נשק בספינת טילים, והוא פיזיקאי ויזם בחברת הזנק בתחום האלקטרואופטיקה. הבת ענבל עוסקת בתרפיה באמנות. רותי שפיר נפטרה ב-15 בינואר 2013.

מכתביו

• תחקירי שייטת 13 במלחמת ששת הימים, מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
• כיווני התפתחות לקומנדו הימי מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
• דברים על אל"ם איזי רהב ז"ל באתר משמר המורשת הימית.

מקורות

• יוניו ולריו בורגזה, שדי הים הוצאת מערכות, 1970. בתקופת פיקודו של שפיר חולק הספר ללוחמי שייטת 13.
• מייק אלדר, שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי, הוצאת ספריית מעריב, 1993.
• משפחת שפיר, רותי שפיר אוסף עבודות פלטפורמה מיתוג בע"מ, ינואר 2014.
• יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת ספרית מעריב, 1993.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דב שפיר בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0