אח"י נגה (ק-22)
![]() ![]() | |
אח"י נוגה ק-22, מבקרת בבסיס הקומנדו של הצי הצרפתי בטולון, 1956. | |
תיאור כללי | |
---|---|
מוטו | קוף עשרים ושתים |
סוג אונייה | ספינת סיור נגד צוללות, קורבטה |
צי |
![]() |
דגל הצי |
![]() |
סדרה | PC-461-class submarine chasers |
ציוני דרך עיקריים | |
מספנה | Gibbs Gas Engine Co., Jacksonville, Florida |
תחילת הבנייה | הושקה 1945 |
הושקה | לראשונה 31 בינואר 1944, שופצה בניו יורק 18 ספטמבר 1953 |
תקופת הפעילות | בחיל הים הישראלי 16 אוקטובר 1953 – טובעה |
אחריתה | הוצאה מהשירות והושקעה כדי לשמש שובר גלים בבסיס דפנה |
מיקום | מול חוף סיני בעומק 50 מטר |
מלחמות וקרבות |
![]() ![]() |
מידות | |
הֶדְחֶק | 450 טון. |
אורך | 52 מטר |
רוחב | 7 מטר |
שוקע | 2.5 מטר |
נתונים טכניים | |
מהירות | מרבית 22 קשר, טווח הפלגה במהירות 10 קשר 5000 מייל. |
גודל הצוות | כ 25 קצינים ובעלי דרגות אחרים. |
טווח שיוט | 5000 מייל ימי ב-10 קשר. |
מספר תרנים | 1 |
גובה התרנים | 18 מטר |
הנעה | 2 מדחפים |
צורת הנעה | תשלובת לבחירה בין 2 מנועי מרצדס או 4 מנועי GM משולבים לשני צירי מדחף. |
אמצעי לחימה | |
חימוש | 1 תותח בופורס 40 מ"מ ושני תותחי אורליקון 20 מ"מ. שני מסלולי פצצות עומק נגד צוללות. |
אמצעי גילוי ול"א | מכ"ם שטח, סונאר אמריקאי לגילוי צוללות |
אח"י נגה ק-22 הייתה כלי השיט השני שנשא שם זה בחיל הים. נבנתה כציידת צוללות צי ארצות הברית ושימשה כבסיס צף לשייטת 13 ואבטחה נגד צוללות. שירתה בצי האמריקני מ-1944 עד 1946 ובחיל הים הישראלי מ-1953 עד 1970.
האוניה הוכנסה לשירות הצי האמריקני בספטמבר 1944 ובמהלך מלחמת העולם השנייה שירתה לליווי שיירות בחוף המזרחי של ארצות הברית ובים הקריבי. לאחר המלחמה הועברה לאיים האזוריים שימשה למשימות הצלה בים.[1] בשנת 1948 נרכשה על ידי ישראלים, אך עקב האמברגו האמריקאי על נשק לישראל עוכבה בארצות הברית. ב-1953 הותקנו בה שני מנועי מרצדס למהירות גבוהה וארבעה מנועי GM לשיוט ארוך. יצאה לארץ לאחר שהוגדרה כאנית סוחר ישראלית בשם "סנונית" והניפה את דגל צי הסוחר הישראלי. בדרך לישראל נקלעה לסערה טרופית הוריקן EDNA שארכה חמשה ימים. תדלקה בפונטה דלגדה ובמסינה והגיעה ארצה ב-16 אוקטובר 1953, הותקנה כאוניית אם לשייטת 13 וצוידה להוביל 6 סירות נפץ. והיא סופחה לשייטת המשחתות בתרגילי לחימה בצוללות. אחרי מלחמת ששת הימים הוצאה מהשרות בחיל-הים.
הראשונה הייתה אח"י נגה (ק-26) שנבנתה כשולת מוקשים והייתה הרכש הראשון מארצות הברית. שירתה בחיל הים בשנים 1948–1951 והשתתפה בהטבעת האמיר פארוק. השנייה היא נשוא הערך. השלישית אח"י נגה הייתה אוניית אימונים ואספקה ששירתה בחיל הים הישראלי בשנים 1971 עד 1992, ושמשה כאניית אספקה בעת מלחמת יום הכיפורים.
השמשה, זיווד, איוש והפלגה לארץ
האניה נרכשה עוד בשנת 1948 אך עוכבה בארצות הברית עקב האמברגו האמריקאי על נשק לישראל. בקיץ שנת 1953 נמצאה הדרך לעקוף את האמברגו ולהעבירה לישראל. האניה נרשמה במרשם האוניות הישראלי כאנית סוחר בשם א/מ סנונית הוכנה לה ניירת מתאימה הניפה את דגל צי הסוחר הישראלי.
עובד משרד הביטחון בניו יורק בן הלפרין שהיה בעל ניסיון כקצין מכונה בצי האמריקני שיפץ את האניה והכין אותה להפלגה. הלפרין החליף את מנועי המילטון במערכת מיוחדת במינה שכללה שני מנועי מרצדס 20 צילינדר כל אחד וארבעה מנועי GM. תשלובת להנעת שני צירים. אפשרות בחירה בין מנועי המרצדס איתם היה ניתן להגיע למהירות 16 קשר או על ידי מנועי הGM בצורה חסכונית יותר אך במהירות 11 קשר. האנייה עמדה במבדוק בניו יורק לטיפול כולל.
מפקד חיל הים מרדכי לימון הטיל את המשימה על רס"ן אברהם תבור. באוגוסט 1953 במקביל לסיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון ובלי קשר לכך, יצא צוות שכלל 17 איש[2] במטוסי אל על לניו יורק דרך רומא וניו פאונדלנד. בניו יורק הצטרפו ארבעה בעלי מקצוע יהודים אמריקנים וקצין מחיל הים שהגיע בנפרד מהקבוצה. הצוות עמד על 22 איש כולל המפקד.[3]
בן הלפרין צייד את האניה במזון ובדלק כולל חביות שמן ודלק קשורות ומאובטחות על הסיפון. ב-17 ספטמבר 1953 יצאה סנונית את נמל ניו יורק לכיוון פונטה דלגדה נמל האיים האזוריים. בדרך נקלעה לסערה טרופית הוריקן EDNA שארכה חמשה ימים. גלים מכל הכיוונים שיחקו עם האניה. המכ"ם, ריטאון ישן, הפסיק לעבוד וגם הקשר עם תחנת החוף אבד. הראות הייתה אפסית. באחד הימים נבהלו לראות מעליהם ירכתיים אדומים של אוניה גדולה ובנס נמנעה התנגשות. כשחלף ההוריקן וניתן היה לראות כוכבים ואופק, ביצע המפקד ניווט אסטרונומי ותיקן את תנועת האניה.
ב- 26 ספטמבר 1953 נראו שחפים על הים וסנונית הגיעה לנמל פונטה דלגדה בהאיים האזוריים בדיוק רב. לאחר תקופת מנוחה והצטיידות המשיכה לנמל מסינה שם המתין לה הנספח הימי באיטליה אל"ם צבי קינן. במסינה עמדה חמש יממות לתיקון המנועים החשמליים שהוצפו בטעות ביציאה מפונטה דלגדה.
כאנית סוחר הייתה סנונית נתונה לבקורת המכס במסינה ונדרשה לדווח ולסגור את המחסן בנמל. בן הלפרין שצייד את האניה בסיגריות ומשקאות טעה בדיווח למכס. רב החובל הוזמן למעצר. הדברים הוסדרו כשהחלק העודף של הסיגריות והשתייה מעל הרשום בהצהרה נמסר לתיקי המבקרים. נוהל קבוע באניות צי הסוחר שתורגל על גב המפקד הצבאי.
הסנונית יצאה ממסינה ב-30 בספטמבר וההפלגה במזרח הים התיכון עברה בשקט יחסי. סנונית הגיעה לארץ ביום ששי 16 אוקטובר 1953 הניפה נס שירות פעיל ועברה לשם אח"י נגה ק-22
-
רס"ן בן הלפרין בעת שירותו בצי ארצות הברית]]
-
הכנת האניה בשמה א.מ. סנונית במבדוק בניו יורק לקראת הפלגה לישראל, אוגוסט 1953.
-
חרטום א.מ. סנונית בסערת הוריקן בלב האוקיינוס האטלנטי 18 ספטמבר 1953.
-
מפקד האניה ורב החובל אברהם תבור עם קצין המכונה ומשפץ האניה בן הלפרין, על סיפון א.מ. סנונית בנמל פונטה דלגדה 26 ספטמבר 1953.
משימות האנייה
אח"י נגה שמשה מספר שנים כאניה של שייטת 13 והייתה כפופה למפקד השייטת יצחק רהב. מאוחר יותר הועברה למסגרת בסיס חיפה והייתה כפופה למפקד הבסיס. כלי שיט של ח"י בים הפתוח עומד תחת פיקוד ישיר של מפקד חיל הים. לאניה הוקצו שתי משימות עיקריות: אוניית השטת אמצעי לחימה לשייטת 13 אנית אימונים לקורס חובלים ותלמידי בתי ספר ימיים. משימות נוספות של אח"י נגה היו משמר נגד צוללות.
כבסיס צף לשייטת 13 - על האניה הותקנו מנופים ועמדות עיגון, כך שיכלה לקחת על הסיפון עד 6 סירות נפץ. אח"י נוגה הייתה הראשונה לצאת לאזור הטבעת אח"י אילת ( הנזי)וסייעה בהוצאת הרוגי המשחתת.
כאניית אימונים - המשימה העיקרית השנייה של הנגה הייתה בביצוע הפלגות אימונים עבור בית הספר חובלים. חניכי הקורס תוך כדי הפלגה נושאי בקרת נזקים, ימאות, הפעלת חדר המי"ק ועוד.
פעילות
אונית תובלה לשייטת 13 - מאז הגעתה הוכשרה האניה לשמש לתובלת אנשי הקומנדו ימי ולמעשה הועמדה לשימושו של מפקד שייטת 13 . היא ביצעה הפלגות לאיי יוון וסיורים מבצעיים בחופי לבנון.
במלחמת סיני - לקראת מערכת סיני ביצעו לוחמי השייטת בדיקות בחופי סיני. בעת המלחמה הובילה את כח שייטת 13 שהשתלט על ימת ברדוויל. בסיכומי תום המלחמה קבע מפקד השייטת סא"ל יצחק רהב כי הנגה איננה כלי השיט המתאים להובלה ויש להסתמך על צוללות והובלה במסוקים.[4] למרות זאת המשיכה להוביל את אנשי הקומנדו הימי למשימות תקיפה.
מלחמת ששת הימים
ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים
במלחמת ששת הימים - נשאה האוניה כח צוללים משייטת 13 לפעולה בחוף הסורי. היעד המתוכנן היה נמל לטקיה. לתוכנית נעשה נוהל קרב וקבוצת הקומנדו התאמנה והכירה היטב את הנמל. הגאוגרפיה של החוף מאפשרת נקודות התמצאות ברורות. הכח כלל שלושה זוגות צוללים בשלוש סירות גומי סימן 5.
בהיות האוניה בים התקבל מידע כי טרפדות סוריות נפרשו ומתבססות במעגן שירותי הסירות לטרמינל הדלק בבניאס. המשימה שונתה במברק לתקיפת מעגן הבניאס. כח הקומנדו בפיקוד אמנון בן ציון למד את פרטי המעגן ממפה ימית וספר הניתוב Pilot Book שנמצא דרך קבע באוניה. מפקד הנגה רס"ן זאב אריאל קצין קומנדו ימי בהתמחותו קבע את נקודת ההורדה. במרחק 15 מייל מהחוף.
תקיפת היעדים בחוף הסורי אושרה לביצוע לחיל הים כבר בלילה הראשון. חיל האוויר הסורי הותקף בבסיסיו בבוקר אך צה"ל נמנע מלתקוף בגזרה הסורית ביבשה והסתפק בהגנה. לאור ידיעות שהסורים מקיימים סיורים בקרבת החוף קיבלו ספינות חיל הים הוראה שלא להתקרב בשעות היום למרחק קרוב מ-60 מייל. בכך למעשה הכניס את ביצוע שלושת המבצעים בלוח זמנים בלתי אפשרי.[5]
אח"י נגה ביצעה ניווט לפי חישוב והורידה את הסירות במקום שקבע מפקד האוניה. הסירות הפליגו כ-15 מייל כשהן שומרות את הכיוון באמצעי המצפן המגנטי. בדיעבד נראה שהכיוון לא היה נכון והן הגיעו מדרום לנמל במקום לצפונו. הסירות לא מצאו את המעגן וחזרו. בעת שהסירות היו בדרכם חזרה התקרבו לאוניה שלוש טרפדות סוריות מדגם K123. לצי הסורי הייתה באותה עת קורבטה תוצרת צרפת בצללית וגודל דומים. הטרפדות חלפו בקרבתה ולא זיהו אותה ככלי שיט ישראלי. באח"י נגה חשבו בתחילה שאלה שלוש הסירות החוזרות ולא הגיבו.
סירות הגומי נעו בקורס מערבי כשעלה אור יום עברו מעליהם זוג מטוסי מיראז' 3 שחזרו מהתקיפה בסוריה. המטוסים דיווחו את מקומם לאח"י נגה, כך נפגשו והועלו לסיפון. בבוקר נפגשה אח"י נגה עם זוג טרפדות בפיקודו של אלי רהב שהגיעו לאבטח את הפעילות בגזרה הסורית. בעת המפגש התקרבה טרפדת הפיקוד לטווח נגיעה וביקשה פרטים על ביצועי הלילה אך נענתה בשתיקה.
לוחמי הקומנדו הימי נערכו לחידוש הפעילות אך המטה הכללי החליט שאין צורך בפעילות תקיפה בחוף הסורי והכח הוחזר לנמל. מפקד חיל הים שלמה אראל החליט שפעולתו של מפקד האוניה רס"ן זאב אריאל לא הייתה נכונה והפסיק את תפקודו. במקומו קיבל רס"ן יוחנן יוסף את הפיקוד.[6] בהמשך המלחמה ולאחריה קיימה אח"י נגה סיורים לאבטחת הדיג לאורך חופי סיני.
הווי האונייה -צוות האוניה חיבר לה שיר
”אני מלח בקוף עשרים ושתיים זאת אנייה בחיל הים. לה יש תותח ופגזים מאתיים.......”
סיום השירות - בספטמבר 1970 הוחלט לסיים את שירותה והיא הועמדה בנמל חיפה. הושקעה בצורה מבוקרת כדי לשמש מעגן לכלי שיט בקרבת בסיס דפנה. ועם פינוי המקום לקראת מסירתו למצרים חולץ גוף האניה ממקומו והוטבע בלב ים.
-
סירות תקיפה של שייטת 13 על סיפון אח"י נוגה (ק-22) המבקרת בבסיס הקומנדו של הצי הצרפתי בטולון[7]
-
רס"ן יוסקה אלדר, בגשר אח"י נגה, 1965.
-
אח"י נגה בכניסה לנמל טרנטו 1965.
מפקדי האונייה
רב סרן | תקופת כהונה כמפקד הספינה | הערות |
אברהם תבור | אוגוסט 1953 -1954 | הבאת האניה מארצות הברית |
יקותיאל נץ | 1954 עד 1955 | |
מושי כץ | 1955 - 1956 | |
אשר חורש (אושקה) | 1957-1958 | |
יעקב ריטוב | 1959 | |
צבי תירוש | 1960 | |
מיכאל גל (קצין) | 1963 | |
פרץ באייר | 1963 -1964 | |
אורי פז | ||
רמי לונץ | 1964 | |
צבי גבעתי | 1964 - 1965 | |
יוסקה אלדר | 1965 -1966 | |
זאב אריאל | 1966 - 1967 | מלחמת ששת הימים |
יוחנן יוסף | יוני 1967 מרץ 1968 | |
דב רם | 1969 - 1971 | |
דוד עזר | 1971-1972 | |
אבשלום יחיאל | 29 בספטמבר 1969 -11 בספטמבר 1970 | הפלגות עם קורס חובלים והעמדת האנייה. |
טבלת אירועים
המועד | מקום | אירוע ותוצאות |
---|---|---|
31 בינואר 1944 | ג'קסונוויל פלורידה | השקה |
5 בספטמבר 1944 | קיי ווסט פלורידה | כניסה לשירות ליווי שיירות ואבטחה בים הקריבי |
1945 - 26 בפברואר 1946 | פאיאל באיים האזוריים | כוננות חיפוש והצלה בים |
מרץ 1948 | נרכשה אך לא ניתן היה להשיטה לארץ עקב האמברגו | |
אוגוסט 1953 | ניו יורק | הגעת הצוות מישראל עליה מבדוק והכנות להפלגה |
17 ספטמבר - 16 אוקטובר 1953 | האוקיינוס האטלנטי והים התיכון | הפלגה כאנית סוחר א.מ. סנונית הישרדות בהוריקן EDNA[8] |
25 יוני 1955 | קרבת ביירות | הובלת כח שייטת 13 לסיור צלילה בנמל |
19 אוגוסט 1955 | חוף מפרץ בירות | הובלת כח שייטת 13 לסיור על האניה הטבועה שמפוליון |
5 אוקטובר 1955 | שפך נהר אל-כלב | הובלת כח שייטת 13 לסיור.[9] |
9 אוקטובר 1956 | חוף סיני | הובלת שלוש סירות עם צוללים משייטת 13 לסיור בחוף. |
מלחמת סיני נובמבר 1956 | חוף סיני ימת ברדוויל | הובלת כח שייטת 13 להשתלט על ישוב דייגים בימה |
יולי 1960 | ברודוס | קורס חובלים |
נובמבר 1962 | ברודוס | קורס חובלים |
מאי 1964 | ברודוס | קורס חובלים |
1965 | בטרנטו | קורס חובלים |
פברואר 1968 | מול חוף אשקלון | חובל נפל למים בלילה וניצל לאחר ששחה לחוף ועלה על מצוף צינור הדלק.[10] |
29 בספטמבר 1970 | נמל חיפה | סיום שירות הורדת הדגלים בטקס |
מקורות לקריאה נוספת
- סיפור אח"י נגה 2 ק-22 באתר מורשת חיל הים כלי שיט, קורבטות.
- יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, ספרית מעריב, 1993, עמ' 210. על שילוב הקורבטה בסיורי אבטחה בקרבת פורט סעיד בשנת 1967.
- רס"ן צפי מרלי, שייטת 1 השייטת הגדולה 1948 – 1968, הוצאת עמותת ידידי חיל הים, 1996.ע' 29 ביקור אח"י נגה בנמל רודוס נובמבר 1955. ע' 52 יחד עם אח"י יפו (ק-42) הפלגה לליבורנו עם קורס חובלים.
- מייק אלדר, שייטת 13, סיפורו של הקומנדו הימי, הוצאת ספ-רית מעריב, 1993 ע' 197, 203-205, 214-215, 222, 228, 275-277, 279, 283-285, 291, 311, 319, 321, 327, 329.
הערות שוליים
- ↑ ציידת צוללות PC-1188 באתר NavSource Online
- ↑ בנוסף למפקד האניה הקצינים היו: שלום שוורץ קצין הסיפון, סגן קצין מכונה יוסף בן שמואל הנגדים: רס"ר האניה ירחמיאל בוקסר, האלחוטן מעין ובין אנשי הצוות המנוען שמעון רן לימים קצין המכונה של הצוללת דקר.
- ↑ היו אלה קצין המכונה בן הלפרין, דייב חנוביץ, מייק גליקמן, החשמלאי כהן וקצין חיל הים דב שומרוני שהגיע בנפרד.
- ↑ מייק אלדר, ע' 228.
- ↑ מייק אלדר, ע' 283, 327.
- ↑ כשנה מאוחר יותר עלה ענינו מחדש בפני אלוף אברהם בוצר והוא שובץ לפיקוד על אח"י בת גלים בזירת ים סוף.
- ↑ בתמונת הביקור בטולון - ד"ר שמואל וייס ( בגופיה ומכנסיים קצרים) - רופא השייטת.
- ↑ ההפלגה נעשתה ללא מכשיר מכ"ם וכללה כניסה לנמל פונטה דלגדה באיים האזוריים לתדלוק.
- ↑ התברר כי לא ניתן להיכנס לתוך הנהר בצלילה.
- ↑ חובל נפל למים וניצל באתר משמר המורשת הימית.