אהרון בן-יוסף
 | |
| אהרון בן יוסף "אסקימו" בתפקיד סגן מפקד שייטת 13 1964 | |
| לידה |
27 בדצמבר 1926 פריז, צרפת |
|---|---|
| פטירה |
6 באוגוסט 1977 (בגיל 50) חיפה |
| תאריך עלייה | 1933 |
| כינוי | "אסקימו" |
| השתייכות |
 ההגנה  צבא הגנה לישראל חיל הים הישראלי. |
| תקופת הפעילות | 1944–1977 (כ־33 שנים) |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מלחמת סיני  מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
 עיטור לוחמי המדינה  סמל צוללן ותיק | |
| תפקידים אזרחיים | |
| שליחות המגבית היהודית המאוחדת באוסטרליה. | |
אהרון "אסקימו" בן יוסף (27 בדצמבר 1926 - 6 באוגוסט 1977) היה מפקד שייטת 13 בין השנים 1967-1965. השתחרר מצה"ל בשנת 1971 ופעל במסגרת המגבית היהודית המאוחדת באוסטרליה. בשנת 1977 נפטר ממחלה ממארת, וכעבור שנים הוכר כחלל צה"ל.
ילדות
בן יוסף נולד בצרפת ועלה לארץ ישראל בשנת 1933. למד וגדל בתל אביב ובנערותו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" בגיל 16, כחלק מגדוד "סער", הצטרף לשורות הפועל תל אביב.
שירות בפלמ"ח
שירת בפלמ"ח משנת 1944, הצטרף לפלוגה הימית של הפלמ"ח, עבר קורס מפקדי סירות והשתתף בפעולות העלאת עולים לארץ ישראל. בשנת 1947 עבר קורס חובלים של הפלי"ם. תפקידיו העיקריים בפלמ"ח היו קצין חבלה ומפקד הבסיס בסידנא עלי. בתחילת השירות בפלי"ם קיבל את הכינוי אסקימו. היה זה לאחר שתיאר את הרגשתו ביציאה מצלילה בליל חורף. השירות הביטחוני המוקדם של בן יוסף נמשך 4 שנים לפני גיוסו לצה"ל.
חיל הים ושייטת 13
עם הקמת השירות הימי עבר הפלי"ם כיחידה אליו. בסיס סידנא עלי בפיקודו של בן יוסף נעשה בסיס הגיוס העיקרי של חיל הים. בן יוסף ראה שהמצרים פועלים בחופי הדרום באין מפריע והציע להקים מחדש את החוליה לחבלה ימית. גם גרשון זק הגיע באותה עת למסקנה שלחיל הים דרושה יחידת קומנדו. בתחילת חודש יולי קיבל בן יוסף בית ספר ערבי נטוש בשכונת ג'בליה ביפו – הבית הירוק – והחל לרכז מתנדבים ליחידה. אנשיו קיבלו את הכינוי הקומנדו של אסקימו וגם "יחידת המתאבדים" בגלל הסכנה הרבה שהייתה כרוכה בהשתתפות בפעולותיה. אנשיה ביצעו משימות מיוחדות שכללו צלילה.
מפקדת חיל הים במלחמת העצמאות שכנה ברחוב הירקון בתל אביב. בעת פרשת אלטלנה הייתה במרכז המהומה. בן יוסף היה אחראי על האבטחה. אנשיו ירו באוויר כדי להבריח תוקפים.[1] חיל הים החליט שמעגן הדיג בקיסריה העתיקה יהיה מקום מתאים יותר ליחידת הקומנדו. והיא עברה לשם על כל ציודה ואנשיה. יוסף דרור, שנמצא אז באיטליה, קנה שם מכשירי צלילה מבצעית ובן יוסף החל להדריך את אנשיו בצלילה. הם לא תפעלו נכון את המכשירים ואבקת הסודה גרמה לו כוויות.
בשנת 1950 צורף בן יוסף לצוות הקצינים של אח"י אילת (א-16) שביצעה הפלגה ארוכה לאיי יוון עם חניכי גדנ"ע ים. אימון החניכים שימש כיסוי למטרה האמיתית שהייתה לאתר מפרצים מתאימים למסתור ומקומות מחבוא למזון. בסיומה הגיש בן יוסף תיק מסודר הכולל תצלומים ושרטוטים של המפרצים שנבדקו.[2]
בן יוסף היה קצין מודיעין בשייטת 13 ולאחר מספר שנים עבר לשמש כקצין מבצעים.
מלחמת סיני
ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת סיני
בעת מלחמת סיני נשלחו ב-14 בנובמבר שתי ספינות דיג מגויסות להביא עולים מנמל פורט סעיד. הספינות הוסוו כספינות איטלקיות "קאסטלה מארה" ו"אפרודיטה". על הספינות נמצאה קבוצת לוחמים משייטת 13 בפיקודו של בן יוסף. ספינות הדיג נכנסו לפורט פואד לפנות בוקר של יום שבת, 17 בנובמבר. תוך מספר דקות הועברו אליהן העולים ומיד יצאו לים.
בעת ההפלגה לחיפה הרוח הצפונית הרימה גלים עד שני מטר. לצוותי הספינות היה זה מצב רגיל אך מרבית העולים הרגישו מחלת ים. בן יוסף טיפל אישית בתינוקת שאמה חשה ברע והרגיע אותה. למחרת, ב-18 בנובמבר לפנות בוקר, הגיעו הספינות לנמל חיפה.
מפקד טרפדת
בשנת 1958 עבר בן יוסף לפלגות הטרפדות ושירת כמפקד טרפדת ט-204.
מפקד קורס קצינים כללי
בן יוסף הועבר לבה"ד חיל הים כמפקד קורס קצינים כללי. בתפקיד זה היה מפקדהּ של קבוצת קציני משטרה ימית של טנזניה.
פיקוד שייטת 13
בשנת 1961 עבר בן יוסף את קורס פו"ם ד' שכלל שנה א' בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. בתום הקורס הועבר לשייטת 13 כסגנו של מפקד השייטת, דב שפיר. בתפקיד זה היה בן יוסף איש ארגון מעולה. הייתה לו גם יכולת טובה ליישר הדורים בנעימות, אך היה קשוח בדרישותיו והכין את השייטת למלחמה.
ביוני 1965 קיבל את הפיקוד על שייטת 13. במהלך הפיקוד ביצעה השייטת פעולות מבצעיות בחופי אויב בדרך כלל מוצלחות. בסוף שנת 1966 הייתה השייטת במתח רב לביצוע פעולות רבות בו זמנית כאשר כל חיל הים מגבה את פעולת השייטת. הדבר לא יצא אל הפועל והשייטת המשיכה באימונים והכנות לתת מכת פתיחה במלחמה עתידית.
בתחילת שנת 1967 הגיע בן יוסף למסקנה שאינו יכול להמשיך ולפקד על השייטת. הדבר נבע מכך שלא יכול היה לבצע בעצמו את הפעילות הנדרשת. נוצר מצב שקציני היחידה העריכו את אישיותו אך לא סמכו על יכולתו המבצעית. בנוסף החל בן יוסף לסבול מבעיות רפואיות. הוא היה מודע לנבצרותו וביקש לסיים את תפקידו. ב-10 באפריל הוחזר דב שפיר מלימודים בצרפת וקיבל את הפיקוד על השייטת מסגן המפקד ראובן פנחס.[3]
תערוכת צה"ל
לאחר מלחמת ששת הימים ריכז בן יוסף את ביתן חיל הים בתערוכת המלחמה של צה"ל שהתקיימה כחודשיים בגני התערוכה בתל אביב. התערוכה משכה מבקרים רבים ובהם ראש הממשלה לשעבר דוד בן-גוריון.
המכללה לפיקוד ומטה
בין השנים 1969-1971 שימש בן יוסף כמדריך בפו"ם עד לשחרורו מצה"ל במאי 1971.[4]
בשנת 1971, כשהיה כבר בשירות מילואים, קיבל את תעודת הצולל הוותיק וזכאי לענוד את סמל העטלף עם כוכב.
בחיים האזרחיים
בשנת 1973 יצא בן יוסף בשליחות המגבית היהודית המאוחדת לאוסטרליה שם תיפקד כשלוש שנים וחזר ארצה בשנת 1976. בן יוסף נפטר ב-6 באוגוסט 1977 מסרטן. לאחר פרסום דו"ח ועדת שמגר שבדקה את הקשר בין זיהום נחל קישון לבין ריבוי מקרי מחלת הסרטן בקרב צוללים של חיל הים- פרשת הקישון - הוכר בן יוסף כחלל צה"ל.
משפחה
בן יוסף השאיר אחריו את אלמנתו שרה ואת שני בניו שהתמחו באלקטרוניקה.
לקריאה נוספת
- אברהם זהר, הקומנדו הימי בפלמ"ח: סיפור החוליה - יחידת החבלה הימית בפלי"ם, הוצאה לאור משרד הביטחון, 1994, עמ' 118, מסת"ב 9654870002
- מייק אלדר, שייטת 13: סיפורו של הקומנדו הימי, ספריית מעריב, 1993, עמ' 73, 120-121, 123, 132, 183, 260, 266, 273, 278, 326
- שמואל ינאי ויוסף אלמוג, השערים פתוחים, קרן פלי"ם, 2001, עמ' 125
קישורים חיצוניים
- קורות החיים של אהרון בן-יוסף, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- בן יוסף אהרון (אסקימו) באתר הפלי"ם.
- רס"ן צחי גולן, רס"ן סיגל רן, רס"ן אבוטבול ירון הוצאת יהודי מצריים על ידי ח"י- במלחמת סיני ע' 10 בעבודת פו"ם זרוע הים.
הערות שוליים
מפקדי שייטת 13 
| |
|---|---|
|
38450599אהרון בן-יוסף