גרמניזציה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גרמניזציה היא התפשטות השפה, האנשים והתרבות הגרמנית. גרמניזציה הייתה רעיון מרכזי במחשבה השמרנית הגרמנית במאות ה-19 וה-20, כאשר הלאומיות האתנית נלוותה לשמרנות. בבלשנות, גרמניזציה של שפות לא גרמניות מתרחשת, כאשר שפות אלה מאמצות מילים גרמניות.

על פי מדיניותן של מדינות בהן המסדר הטווטוני, אוסטריה, הקיסרות הגרמנית וגרמניה הנאצית, לרוב נאסר על מי שאינם גרמנים להשתמש בשפת האם שלהם,[1] ומסורותיהם ותרבותם דוכאו במטרה לחסל בהדרגה תרבויות זרות, סוג של טיהור אתני. בנוסף, נעשה שימוש במתיישבים להפרת איזון האוכלוסין. במהלך התקופה הנאצית, הגרמניזציה הפכה למדיניות של רצח עם והפתרון הסופי נגד כמה קבוצות אתניות לא גרמניות.

צורות

קיימות צורות ודרגות שונות של התרחבות השפה הגרמנית ושל אלמנטים מהתרבות הגרמנית. יש דוגמאות להתבוללות בתרבות הגרמנית, כפי שקרה לסלאבים האליליים בדיוקסיה של במברג (פרנקוניה) במאה ה-11.[דרוש מקור] דוגמה לאימוץ אקלקטי של התרבות הגרמנית הוא תחום המשפט ביפן הקיסרית וביפן של ימינו, המאורגן לפי מודל הקיסרות הגרמנית.[דרוש מקור] הגרמניזציה התרחשה על ידי מגע תרבותי, על ידי החלטה פוליטית של הצד המאמץ, או בכוח.

במדינות סלאביות, המונח גרמניזציה פירושו לעיתים קרובות תהליך האקולטורציה של דוברי שפות סלאביות ובלטיות לאחר כיבוש או מגע תרבותי עם גרמנים בימי הביניים המוקדמים, במיוחד אזורי דרום אוסטריה המודרנית ומזרח גרמניה עד לקו האלבה.[דרוש מקור] בפרוסיה המזרחית, יישוב מחדש כפוי של הפרוסים ה"ישנים" או ה"בלטים" על ידי המסדר הטווטוני וכן תירבות על ידי מהגרים ממדינות שונות באירופה – פולנים, צרפתים וגרמנים – תרם להכחדת השפה הפרוסית במאה ה-17. מאז בריחת וגירוש הגרמנים ממרכז ומזרח אירופה בתום מלחמת העולם השנייה ולאחריה, נעצר או התהפך תהליך הגרמניזציה ברוב השטחים הללו.[דרוש מקור]

גרמניזציה היסטורית

ימי הביניים

מפה של שלבי ההתפשטות הגרמנית מזרחה (המאה ה-8 עד המאה ה-14), מבוססת על עבודתו של ולטר קון, חבר המפלגה הנאצית ותועמלן למען הגרמניזציה של פולין

הגרמניזציה המוקדמת התקדמה עם האוסטזידלונג – התפשטות הגרמנית מזרחה – במהלך ימי הביניים בוונדלנד של הנובר, במקלנבורג-מערב פומרניה, בלוסטיה (Lusatia) ובאזורים אחרים, שאוכלסו בעבר על ידי שבטים סלאבים – פולאבים כגון אובוטריטים, ולטי וסורבים. צורות מוקדמות של גרמניזציה תועדו על ידי נזירים גרמנים בכתבי יד כגון הכרוניקה הסלאבית.[דרוש מקור]

מאז ימי הביניים המאוחרים, שושלת פיאסט הפולנית-שלזית הזמינה מתיישבים גרמנים להתיישב באזורים רבים של ממלכת פולין, בעיקר בשלזיה. כתוצאה מכך, אזורים אלה עברו ברובם גרמניזציה במאות הבאות.[דרוש מקור]

ההוגה המרכזי הראשון שקרא לרצח עם של העם הפולני היה התאולוג הדומיניקני הגרמני בן המאה ה-14 יוהנס פון פלקנברג אשר טען מטעם המסדר הטבטוני שיש להרוג עובדי אלילים פולנים, שכל הפולנים צריכים לעבור רצח עם כי הם גזע כופר מטבעו, ושיש לרצוח את מלך פולין, יגיילו, שהמיר דתו לנצרות.[2][3] הקביעה שהפולנים היו כופרים נבעה בעיקר ממניעים פוליטיים, שכן המסדר הטווטוני רצה לכבוש את פולין אף על פי שהנצרות הפכה לדת השלטת בפולין מאות שנים קודם לכן.[4] הרעיון הוצא לפועל באירועים כמו טבח גדנסק (אנ').

פרוטו-סלובנית הייתה מדוברת בשטח גדול בהרבה מסלובניה המודרנית, שכללה את רוב המדינות האוסטריות של ימינו, קרינתיה וסטיריה, וכן מזרח טירול, ואל פוסטריה בדרום טירול וחלקים מסוימים מאוסטריה עילית ותחתית. עד המאה ה-15, רוב האזורים הללו עברו גרמניזציה בהדרגה. הגבול הצפוני של טריטוריה דוברת סלובנית התייצב על קו מצפון לקלגנפורט מדרום לווילאך וממזרח להרמגור בקרינתיה, בעוד שבסטיריה הוא היה צמוד לגבול הנוכחי של אוסטריה-סלובניה. גבול לשוני זה נותר כמעט ללא שינוי עד סוף המאה ה-19, אז התרחש תהליך הגרמניזציה השני, בעיקר בקרינתיה.[דרוש מקור]

בטירול הייתה גרמניזציה של הלדינו-רומאנש של עמק ונוסטה על ידי אוסטריה במאה ה-16.[דרוש מקור]

השפעות לשוניות

עליית הלאומיות בסוף המאה ה-18 וה-19 בבוהמיה, מוראביה, שלזיה, פומרניה, לוסטיה וסלובניה הובילה לעליית הגאווה בתרבויות הלאומיות. עם זאת, מאות שנים של דומיננטיות תרבותית גרמנית הותירו חותם על אותן חברות. למשל, הדקדוק המודרני הראשון של השפה הצ'כית מאת יוסף דוברובסקי (1753–1829) – Ausführliches Lehrgebäude der böhmischen Sprach (1809) – פורסם בגרמנית מכיוון שהשפה הצ'כית לא שימשה במחקר אקדמי.[דרוש מקור] מימי הביניים המאוחרים ועד לפירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1918 הייתה לגרמנית השפעה חזקה על הסלובנית וביטויים גרמניים רבים נשמרים בסלובנית עכשווית.[דרוש מקור]

במושבות הגרמניות (למשל באפריקה), המדיניות של קביעת גרמנית כשפה רשמית הובילה להתפתחות של פידג'ינים מבוססי גרמנית ושפות קריאוליות מבוססות גרמנית, כגון Unserdeutsch.[דרוש מקור]

באימפריה האוסטרית

במאה ה-18, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" יוזף השני הושפע מהנאורות וביקש לרכז את השליטה באימפריה ולשלוט בה כעריץ נאור.[5] הוא קבע שגרמנית תחליף את הלטינית כשפתה הרשמית של האימפריה.[5]

הההונגרים תפסו את רפורמת השפה של יוזף כהגמוניה תרבותית גרמנית, והגיבו בהתעקשות על שימוש בלשונם.[5] האצילים ההונגרים עוררו תחייה של השפה והתרבות ההונגרית.[5] הם הטילו ספק בנאמנותם של המגנאטים (Magnates), אצילים שפחות ממחציתם היו הונגרים אתניים, ורבים מהם הפכו לאנשי חצר דוברי צרפתית וגרמנית.[5] התחייה הלאומית ההונגרית עוררה תנועות דומות בקרב המיעוטים הסלובקיים, הרומניים, הסרביים והקרואטיים בממלכת הונגריה.[5]

בפרוסיה

שמות פולניים של ערים שלזיה מתוך מסמך רשמי פרוסי שפורסם בברלין בשנת 1750 במהלך המלחמות השלזיות.[6]

הגרמניזציה בפרוסיה התרחשה בכמה שלבים. הפרוסים הישנים, במקור קבוצה אתנית בלטית, עברו גרמניזציה על ידי האבירים הטווטונים. מאמצי הגרמניזציה נמשכו על ידי פרידריך הגדול בשטחי פולין המחולקת. בשנים 1815–1830 חלה הקלה במדיניות הגרמניזציה, ואחריה התגברו הגרמניזציה ורדיפות הפולנים בדוכסות פוזן בשנים 1830–1841. הגרמניזציה פסקה בין 1841–1849 והתחדשה במהלך השנים 1849–1870. ביסמרק הגביר את הגרמניזציה במהלך "מלחמת התרבות" (Kulturkampf) שלו נגד הקתוליות והפולנים. רדיפת הפולנים בשנים 1890–1894 נחלשה. הגרמניזציה התעצמה בשנת 1894 עד סוף מלחמת העולם הראשונה. ממלכת פרוסיה ביצעה גרמניזציה לשונית ותרבותית, בעוד שהקיסרות הגרמנית נקטה צורה אינטנסיבית יותר של גרמניזציה תרבותית, לרוב כדי לצמצם את השפעתן של תרבויות או מוסדות אחרים, כגון הכנסייה הקתולית.[דרוש מקור]

המאה ה-18

בעקבות חלוקת פולין, הגרמניזציה שעשה פרידריך הגדול בשלזיה הורחבה לשטחים הפולניים החדשים שהושגו. השלטונות הפרוסיים יישבו באזורים אלה קבוצות אתניות דוברות גרמנית. פרידריך הגדול יישב 300,000 מתיישבים במחוזות המזרחיים של פרוסיה. הוא ביקש לסלק את האצולה הפולנית, אליה התייחס בבוז, ותיאר את הפולנים במערב פרוסיה שזה עתה נכבשה מחדש כ"זבל פולני"[7] בדומה לאירוקוי.[8] מתחילת השלטון הפרוסי היו הפולנים נתונים לשורה של צעדים נגד תרבותם: השפה הפולנית הוחלפה בגרמנית כשפה הרשמית;[9] רוב התפקידים האדמיניסטרטיביים אוישו על ידי גרמנים. פולנים הוצגו כ"סלאבים נחשלים" על ידי פקידים פרוסים שרצו להפיץ את השפה והתרבות הגרמנית.[9] אחוזות האצולה הפולנית הוחרמו ונמסרו לאצילים גרמנים.[7][9]

המאה ה-19

לאחר מלחמות נפוליאון השיגה פרוסיה את הדוכסות הגדולה פוזן ואוסטריה החזיקה בגליציה. במאי 1815 מלך פרוסיה פרידריך וילהלם השלישי כתב לפולנים בפוזן:

יש לך גם מולדת. [. . . ] תשולב במלוכה שלי מבלי שתצטרך לוותר על הלאום שלך. [. . . ] תקבל חוקה כמו שאר המחוזות של ממלכתי. הדת שלך תישמר. [. . . ] השפה שלך תשמש כמו השפה הגרמנית בכל ענייני הציבור וכל אחד מכם בעל יכולות מתאימות יקבל הזדמנות למינוי למשרה ציבורית.[דרוש מקור]

שר החינוך אלטנשטיין קבע בשנת 1823:

לגבי התפשטות השפה הגרמנית, חשוב ביותר לקבל הבנה ברורה של המטרות. האם יש לקדם את הבנת הגרמנית בקרב דוברי פולנית או שיש לגרמן בהדרגה ובאטיות פולנים? לפי פסק דינו של השר רק הראשון הוא הכרחי, מומלץ ואפשרי, השני אינו רצוי ואינו בר ביצוע. כדי להיות נתינים טובים, רצוי שהפולנים יבינו את שפת השלטון. עם זאת, אין צורך שיוותרו או ידחו את שפת האם. שליטה בשתי שפות לא תיראה כחיסרון אלא כתועלת כי היא קשורה בדרך כלל לגמישות גבוהה יותר של הנפש. [...] דת ושפה הם המקדשים הגבוהים ביותר של אומה וכל העמדות והתפיסות מושתתות עליהם. ממשלה ש... אדישה או אפילו עוינת כלפיהם יוצרת מרירות, מבזה את האומה ויוצרת נתינים לא נאמנים.

במחצית הראשונה של המאה ה-19 התבססה המדיניות הפרוסית כלפי הפולנים על אפליה וגרמניזציה.[10] משנת 1819 צמצמה המדינה בהדרגה את תפקידה של השפה הפולנית בבתי הספר, ובמקומה הוכנסה גרמנית. ב-1825 קיבל אוגוסט יעקב, פוליטיקאי עוין פולנים, את השלטון על הקולגיום החינוכי הפרובינציאלי החדש שנוצר בפוזנן.[10] בשטחים הפולניים הוצאו מורים פולנים, הוכנסו תוכניות חינוכיות גרמניות, והחינוך היסודי היה מכוון ליצירת אזרחים פרוסיים נאמנים.[10]

בשנת 1825 עבר בית המדרש למורים בידגושץ' גרמניזציה.[10] בהמשך בוטלו שפות לא-גרמניות בחיים הציבוריים ובמסגרות אקדמיות, כמו בתי ספר. במחצית השנייה של המאה ה-19, דיבור ובתיבה בהולנדית, המדוברת במה שהוא כיום קלווה, גלדרן ואמריך, נאסרו בבתי ספר ומינהל, ועד סוף המאה חדל הדיבור בה בצורתה הסטנדרטית.[11]

מפה לשונית של המחוזות המזרחיים של פרוסיה (מפקד 1910)

מאוחר יותר באימפריה הגרמנית, פולנים, דנים, אלזסים, קתולים גרמנים וסוציאליסטים הוצגו כ"רייכספיינדה" ("אויבי האימפריה").[12] בשנת 1885 הוקמה ועדת ההתיישבות הפרוסית, במימון הממשלה, כדי לקנות אדמות ממי שאינם גרמנים ולחלק אותן לחקלאים גרמנים.[13] משנת 1908 הייתה הוועדה רשאית לאלץ את בעלי הקרקע למכור את הקרקע. אמצעי דיכוי נוספים כללו גירושים שנקטו הפרוסים מ-1885 עד 1890, בהם הוצאו נתינים לא-פרוסים שחיו בפרוסיה, רובם פולנים ויהודים, ואיסור על בניית בתים על ידי לא-גרמנים. הגרמניזציה בבתי הספר כללה התעללות בילדים פולנים על ידי פקידים פרוסים. הגרמניזציה עוררה התנגדות, וזו התבטאה בדרך כלל בחינוך ביתי וחיזוק האחדות בקרב קבוצות מיעוט.[דרוש מקור]

בשנת 1910 הגיבה המשוררת הפולנית מריה קונופניצקה לרדיפות הגוברות של פולנים בידי גרמנים בשירה המפורסם Rota. השיר הפך מיד לסמל לאומי פולני, ומשפט אחד בו ידוע לפולנים רבים: "הגרמני לא יירק לנו בפרצוף, ולא יגרמן את ילדינו". מפגש בינלאומי של סוציאליסטים בבריסל בשנת 1902 גינה את הגרמניזציה של הפולנים בפרוסיה, וכינתה אותו "ברברי".[14]

ליטאים פרוסים

הליטאים הפרוסים חוו מדיניות דומה של גרמניזציה החל מהמאה ה-15. הליטאים האתניים היו רוב בפרוסיה המזרחית במאות ה-15 וה-16. מתחילת המאה ה-16 כונתה פרוסיה המזרחית לעיתים קרובות בשם ליטא הקטנה. עם זאת, האוכלוסייה הליטאית התכווצה במאה ה-18. המגפה וההגירה מגרמניה ואוסטריה, בעיקר מזלצבורג, היו הגורמים העיקריים להתפתחות זו. הגרמניזציה הואצה במאה ה-19, אך אפילו בתחילת המאה ה-20 השטחים מצפון, מדרום ומדרום-מערב לנהר ניימן הכילו רוב ליטאי.[15]

כורי פחם פולנים בעמק הרוהר

במהלך הגירה בתוך האימפריה הגרמנית, עשו את דרכם לחבל הרוהר עד 350,000 פולנים אתניים בסוף המאה ה-19, שם עבדו בעיקר בתעשיות הפחם והברזל. הרשויות הגרמניות ראו בהן סכנה פוטנציאלית ו"חשודים מבחינה פוליטית ולאומית".[דרוש מקור] לעובדים הפולנים היו כרטיסים מיוחדים והם היו תחת השגחה מתמדת של השלטונות הגרמניים. גם זכויות האזרח שלהם הוגבלו על ידי המדינה.[16]

בתגובה הקימו הפולנים בחבל הרוהר ארגונים כדי לשמור על האינטרסים והזהות האתנית שלהם, למשל מועדוני ספורט, איגוד עובדים, עיתונות ובנק. בתחילה תמכו הפועלים הפולנים, שנודו על ידי עמיתיהם הגרמנים, במפלגת המרכז הקתולית.[17] במהלך המאה ה-20 תמכו יותר ויותר בסוציאל-דמוקרטים.[18] בשנת 1905 ארגנו פועלים פולנים וגרמנים שביתה משותפת ראשונה.[18] על פי ה-Namensänderungsgesetz[18] (חוק החלפת שמות משפחה), מספר לא מבוטל של פולנים ברוהר שינו את שמות משפחתם ושמותיהם הנוצרים לצורות גרמניות, כדי להתחמק מאפליה אתנית. השלטונות הפרוסיים דיכאו טקסים קתוליים בפולנית על ידי כמרים פולנים במהלך "מלחמת התרבות", ולכן הפולנים נאלצו להסתמך על כמרים קתולים גרמנים. נישואי תערובת בין גרמנים לפולנים תרמו רבות לגרמניזציה של פולנים אתניים באזור הרוהר.[דרוש מקור]

ברפובליקת ויימאר, הפולנים הוכרו כמיעוט בשלזיה עילית. הסכמי השלום לאחר מלחמת העולם הראשונה כללו מחויבות לפולין להגן על המיעוטים הלאומיים שלה (גרמנים, אוקראינים ואחרים), אך סעיף כזה לא הוכנס על ידי המנצחים בחוזה ורסאי עבור גרמנים. בשנת 1928 הסדיר ה-Minderheitenschulgesetz (חוק בית הספר למיעוטים) חינוך ילדי מיעוטים בשפת האם שלהם.[19] משנת 1930 ואילך הסכימו פולין וגרמניה להתייחס למיעוטים בקרבן בצורה הוגנת.[20]

תחת הרייך השלישי

גרמניזציה במזרח

תוכניות

הנאצים החשיבו שטחי אדמה ממזרח לגרמניה – פולין, אוקראינה, בלארוס ורוסיה – כמרחב מחיה שלהן, וביקש לאכלס אותו בגרמנים. היטלר, ששוחח עם גנרלים מיד לפני מינויו כקנצלר, הכריז שאי אפשר לעשות גרמניזציה לאנשים, רק לאדמה.

הגרמניזציה בתקופה הנאצית נשאה משמעות אתנו-גזעית מפורשת ולא לאומנית גרידא, במטרה להפיץ את בני הגזע הארי שנחשב עליון מבחינה ביולוגית, ולא להפיץ את האומה הגרמנית בלבד. אין פירוש הדבר השמדה מוחלטת של כל תושבי מזרח אירופה, שכן בקרבם היו כאלה שנחשבו בעלי מוצא ארי או נורדי, במיוחד בקרב מנהיגיהם.[21] הימלר הכריז ששום טיפת דם גרמנית לא תאבד או תישאר מאחור עבור גזע זר.[22] במסמכים נאציים המונח "גרמני" לעיתים שימש כדי להתייחס לאנשים שסווגו כ"גרמנים אתניים" שלא דיברו גרמנית. [23]

בתוך גרמניה, תעמולה תיארה את הגרמנים האתניים כנרדפים, וטענה שיש להשתמש בכוח צבאי כדי להגן עליהם. ניצול הגרמנים האתניים בעבודת כפייה ורדיפתם היו נושאים מרכזיים במסע התעמולה האנטי-פולני של 1939, לפני פלישת גרמניה הנאצית לפולין.[24] התקרית העקובת מדם של יום ראשון בבידגושץ' במהלך הפלישה נוצלה באופן נרחב לתיאור הפולנים כרוצחי גרמנים. [25]

בתזכיר סודי, "הטיפול בבני גזעים זרים במזרח", 25 במאי 1940, כתב הימלר: "עלינו לחלק את הקבוצות האתניות של פולין לכמה שיותר חלקים ולקבוצות ולפצל ביניהם".[26][27] כך פעלה גרמניזציה בפולין הכבושה:

  • קיבוץ פולנים שנודעו בשם "יושבי ההרים" (גוראלים, "היילנדרים") בתוך עם מדומיין, היפותטי, שנקרא "גוראלפולק", פרויקט שנזנח עקב חוסר תמיכה בקרב אוכלוסיית הגוראל;
  • כינוים של הקאשובים (Kashubians) מפומרליה (Pomerelia, בצפון פולין של היום) "גרמנים אתניים", מכיוון שהם נחשבו מסוגלים להיטמע באוכלוסייה הגרמנית. כמה נאצים רמי דרג ראו אותם כצאצאים של עמים גותיים עתיקים.[28]

סלקציה וגירוש

הגרמניזציה החלה בסיווג של אנשים כפי שהוגדרו בספר הגזע הנאצי.[22] הגרמנים ראו בהחזקת תפקידי מנהיגות פעילים תכונה ארית, ואילו נטייה להימנע ממנהיגות ופטליזם נתפסו כקשורים בעמים סלאביים.[29] מבוגרים שנבחרו לגרמניזציה אך התנגדו, הוצאו להורג בטענה שדם גרמני לא אמור לתמוך באנשים שאינם גרמנים,[27] ושהריגתם תמנע מנהיגים ממדינות זרות.[21] אקציית האינטליגנציה נתפסה כמוצדקת, אף על פי שאליטות אלו נחשבו כבעלות דם גרמני, מכיוון שדם כזה אפשר להן לספק מנהיגות לסלאבים.[29] גרמניזציה של אלמנטים "בעלי ערך גזעי" נחשבה כדרך למנוע גידול באינטליגנציה הפולנית,[27] שכן כך ביקשו הגרמנים ליצור מצב שבו ההנהגה הדינמית תבוא מדם גרמני.[30] בשנת 1940 הבהיר היטלר כי אין לבצע גרמניזציה של האינטליגנציה הצ'כית והטיפוסים ה"מונגוליים" של האוכלוסייה הצ'כית.[31]

במסגרת תוכנית-האב למזרח, שיעור מהסלאבים בשטחים שנכבשו היה אמור להיות גרמני. הגאולייטרים אלברט פורסטר וארתור גרייזר דיווחו להיטלר ש-10 אחוזים מהאוכלוסייה הפולנית מכילה "דם גרמני", ולכן מתאימים לגרמניזציה.[32] הרייכסקומיסרים בצפון ובמרכז רוסיה דיווחו על נתונים דומים.[32] אלה שאינם ראויים לגרמניזציה היו אמורים להיות מגורשים מהאזורים שסומנו להתיישבות גרמנית. אדריכלי התוכנית ביקשו לבצע גרמניזציה של כ-50% מהצ'כים, 35% מהאוקראינים ו-25% מהבלארוסים. השאר נועדו לגירוש למערב סיביר ואזורים אחרים. בשנת 1941 הוחלט להשמיד לחלוטין את האומה הפולנית ושבתוך עשר עד עשרים שנה, המדינה הפולנית תחת הכיבוש הגרמני אמורה להיות מנוקה לחלוטין מכל פולנים אתניים ולהיות מיושבת מחדש על ידי מתיישבים גרמנים.[33]

מוצאם של המתיישבים הגרמנים בשטחי פולין שסופחו. מפה של תוכנית ההשבה של גרמנים אתניים אל בין גבולות הרייך השלישי ("Heim ins Reich", (אנ'))

במדינות הבלטיות עודדו הנאצים תחילה את עזיבתם של גרמנים אתניים על ידי שימוש בתעמולה ובטקטיקות הפחדה לגבי ברית המועצות, מה שהוביל לעזיבת עשרות אלפים.[34] אלה שעזבו לא כונו "פליטים", אלא תוארו כ"נענים לקריאת הפיהרר". [35] סרטי תעמולה גרמניים כמו הטרור האדום [36] ופריזים (Frisians) בסכנה [37] תיארו את הגרמנים הבלטים כנרדפים בארצות מולדתם. הם נכלאו במחנות להערכת גזע וחולקו לקבוצות: A, Altreich, כלומר הרייך הישן, היו אמורים להתיישב בגרמניה ולא הותר להם להחזיק חוות ועסקים, וזאת כדי לפקח עליהם; S Sonderfall, הוחזקו בעבודת כפייה; ו-O Ost-Fälle היה הסיווג הטוב ביותר, שבניו יושבו באזורים הכבושים וקיבלו עצמאות.[38] קבוצה זו קיבלה לעיתים בתים פולניים ששוכניהם פונו כה מהר עד לעיתים שארוחות חצי אכולות היו על השולחנות וילדים קטנים נלקחו ממיטות סתורות.[39] על חברי הנוער ההיטלראי ואגודת הנערות הגרמניות הוטל לפקח על פינוי זה ולדאוג שהפולנים ישאירו מאחור את רוב חפציהם לשימושם של המתיישבים.[40] צווי הגירוש דרשו לסלק מספיק פולנים כדי שיהיו מספיק מקורות פרנסה לכל מתיישב. אם למשל נשלחו עשרים אופים גרמנים, עשרים בעלי מאפיות פולניות נאלצו להסתלק.[41]

התיישבות וגרמניזציה

שמות צ'כיים נמחקים על ידי הגרמנים הסודטים לאחר הכיבוש הגרמני של צ'כוסלובקיה ב-1938 בשומפרק/מריש-שנברג, -Šumperk/Mährisch Schönberg, שם היה רוב דובר גרמנית

קולוניזציה זו כללה 350,000 גרמנים בלטיים ו-1.7 מיליון פולנים שנחשבו ניתנים לגרמניזציה, בהם בין מאה למאתיים אלף ילדים שנלקחו מהוריהם וכ-400,000 מתיישבים גרמנים מ"הרייך הישן".[42] השלטונות הנאצים חששו שהמתנחלים הללו יוכתמו על ידי שכניהם הפולנים והזהירו אותם שלא לתת לסביבתם הזרה להשפיע על הגרמניות שלהם. הם התיישבו בקהילות קומפקטיות, שניתן היה לפקח עליהן בקלות על ידי המשטרה. רק משפחות שסווגו כ"בעל ערך רב" נשמרו יחד.[43]

פולנים שלא התנגדו וגרמנים אתניים שיושבו מחדש, עברו גרמניזציה. חברי מפלגה לוחמניים נשלחו ללמד אותם להיות "גרמנים אמיתיים".[44] הנוער ההיטלראי וליגת הנערות הגרמניות שלחו צעירים ל"שירות במזרח", שהיה כרוך בסיוע במאמצי הגרמניזציה.[45] הגרמניזציה כללה הוראה בשפה הגרמנית, שכן רבים דיברו רק פולנית או רוסית. [46] גבלס ותועמלנים אחרים פעלו להקמת מרכזי תרבות ואמצעים אחרים ליצירת תודעה גזעית (Volkstum) אצל המתיישבים.[47] גרמניזציה יעילה נחשבה אמצעי שיאפשר לאמהות ליצור בית גרמני. גבלס היה הפטרון של "מסדר האדמה הגרמני" (Deutsches Ordensland), ארגון לקידום הגרמניזציה. [48] מאמצים אלה שימשו בתעמולה בגרמניה. עיתונות בגרמניה כתבה בנושא "גרמניה בונה במזרח".[49]

יוגוסלביה

אדולף היטלר על הגשר הישן (סטארי מוסט) במאריבור, יוגוסלביה בשנת 1941, כיום סלובניה

ב-6 באפריל 1941 פלשו מדינות הציר ליוגוסלביה. חלק מסלובניה נכבש על ידי גרמניה הנאצית. הגסטפו הגיע ב-16 באפריל 1941 ולאחר שלושה ימים הגיע מנהיג האס אס היינריך הימלר, שבדק את כלא סטארי פיסקר בצליה. ב-26 אפריל, אדולף היטלר, שעודד את חסידיו "להפוך את הארץ הזו לגרמנית שוב", ביקר במריבור. הסלובנים נחשבו כניתנים להצלה גזעית על ידי הנאצים, אך השלטונות האוסטריים, בעיקר באזורי קרינתיה וסטיריה, החלו במסע להשמדתם כאומה.

הנאצים החלו בגרמניזציה אלימה בסלובניה, בניסיון לדכא את התרבות הסלובנית. הם סילקו חלק מהאוכלוסייה ועשו גרמניזציה לשאר. שני ארגונים סייעו בגרמניזציה: איגוד המולדת של סטיריה (Steirischer Heimatbund – HS) ואיגוד העמים הקרינתיים (Kartner Volksbund – KV).[דרוש מקור]

בסטיריה נשלטה הגרמניזציה של הסלובנים על ידי שטורמבאנפיהרר פרנץ שטינדל. בקרינתיה נהג כך וילהלם שיק, מקורבו של הגאולייטר. השימוש בציבור בסלובנית נאסר, שמות גאוגרפיים וטופוגרפיים שונו וכל האגודות הסלובניות פורקו. חברי הקבוצות המקצועיות והאינטלקטואליות, כולל אנשי דת רבים, גורשו כי נתפסו כמכשולים לגרמניזציה. כתגובה התפתחה תנועת התנגדות. הגרמנים רצו להכריז על סיפוח פורמלי ל"רייך הגרמני" ב-1 אוקטובר 1941, אך דחו זאת בגלל מינוי גאולייטר ורייכשטאטהאלטר חדשים לקרינתיה, ומאוחר יותר ביטלו את התוכנית בגלל הפרטיזנים הסלובנים. רק עמק מזה (Meža) הפך לחלק מרייכסגאו קרינתיה. כ-80,000 סלובנים גורשו למזרח גרמניה לצורך גרמניזציה פוטנציאלית או עבודת כפייה. הסלובנים שגורשו נלקחו למספר מחנות בסקסוניה, שם נאלצו לעבוד בחוות גרמניות או במפעלים שניהלו תעשיות גרמניות מ-1941 עד 1945. עובדי הכפייה לא תמיד הוחזקו במחנות ריכוז רשמיים, אלא לעיתים קרובות במבנים ריקים.[דרוש מקור]

גרמניה הנאצית החלה בגירוש סלובנים לסרביה ולקרואטיה. הבסיס להכרה בסלובנים כאזרחים גרמנים היה החלטת משרד הפנים הקיסרי מ-14 באפריל 1942. זה היה הבסיס לגיוס סלובנים לכוחות המזוינים הגרמניים. כ-150,000 גברים ונשים סלובנים גויסו לצבא הגרמני ולצוותים חצי-צבאיים. כמעט רבע מהם נספו, בעיקר בחזית המזרחית. מספר לא ידוע של "ילדים גנובים" נלקחו לגרמניה הנאצית לצורך גרמניזציה.[50]

ברית המועצות

אוקראינה נועדה לגרמניזציה. 30 חוליות מיוחדות של האס אס השתלטו על כפרים שבהם שלטו הגרמנים האתניים וגירשו יהודים וסלאבים או ירו בהם. מושבה גרמנית בשם הגוולד (Hegewald) הוקמה באוקראינה.[51] אוקראינים גורשו בכוח, וגרמנים אתניים הועברו לאוקראינה בכוח. קביעת גזעו של אדם לא הייתה עקבית: חוק הרייך קבע שלושה סבים גרמנים, אך היו פקידים גרמנים שטענו שגרמני הוא כל אדם שהתנהג כמו גרמני והראה שאין לו "חששות גזעיים".

התוכניות לחסל את הסלאבים בברית המועצות כדי לאפשר התיישבות גרמנית כללו הרעבה. מנהיגים נאצים ציפו שמיליונים ימותו בתוכנית הרעב. כשהיטלר קיבל דיווח על ילדים אוקראינים רבים שאוכלים היטב, הכריז כי יש צורך בקידום אמצעי מניעה והפלות, ואין לספק טיפול רפואי או חינוך.[52]

פועלי המזרח

כאשר נשים צעירות מהמזרח גויסו לעבוד כמטפלות בגרמניה, הן נדרשו להיות מתאימות לגרמניזציה, הן בגלל שיועדו לעבוד עם ילדים גרמנים, והן בגלל שהיו עלולות להינשא לגרמנים.[53] התוכנית זכתה לשבחים כי אפשרה ליותר נשים להביא ילדים לעולם, בזכות משרתות הבית החדשות שסייעו להן, כי החזירה דם גרמני לרייך, וכי נתנה הזדמנויות נישואין לנשים שנשלחו לעבוד בגרמניה.[54]

ילדים

מחנה הריכוז לילדים (Kinder-KZ) במפת גטו לודז' (מספר 15), שם נעשתה סלקציה בילדים פולנים.

ילדים "מקובלים מבחינה גזעית" נלקחו ממשפחותיהם כדי לחנך אותם כגרמנים.[55] ילדים נבחרו בשל "תכונות בעלות ערך גזעי" ונשלחו לגרמניה.[27] נאצים רבים נדהמו ממספר הילדים הפולנים שנמצאו בעלי תכונות "נורדיות", אך הניחו שכל הילדים הללו הם ילדים גרמנים אמיתיים, שעברו פולוניזציה. הנס פרנק הכריז, "כשאנחנו רואים ילדה כחולת עיניים אנחנו מופתעים שהיא מדברת פולנית".[29] המונח ששימש עבורם היה wiedereindeutschungsfähig – כלומר, מסוגל להתגרמן מחדש. [56] בהם היו ילדים של אנשים שהוצאו להורג בשל התנגדות לגרמניזציה.[21] אם נכשלו הניסיונות לגרמן אותם, או שהתברר שהילדים לא מתאימים, הם נועדו להירצח כדי לחסל את הסכנה שהיוו בתור מתנגדי הרייך.[27]

בפולין הכבושה, 50,000 עד 200,000 ילדים הוצאו ממשפחותיהם כדי לעבור גרמניזציה.[57] מחנה ריכוז לילדים, Kinder KZ, נוסד כדי להחזיק ילדים כאלה. לפחות 10,000 מהם נקבעו לא כשירים, נשלחו למחנות ריכוז ונרצחו. רק 10-15% חזרו למשפחותיהם לאחר המלחמה.[58]

ילדים רבים, במיוחד פולנים וסלובניים, הצהירו לאחר שנמצאו על ידי כוחות בעלות הברית שהם גרמנים.[50] ילדים רוסים ואוקראינים למדו לשנוא את ארצות מולדתם ולא רצו לחזור.[50]

גרמניזציה מערבית

בשימוש הגרמני העכשווי כונה תהליך הגרמניזציה Germanisierung (גרמניזציה, כלומר, להפוך משהו לגרמני באופיו) ולא Eindeutschung (כלומר, להפוך משהו לגרמני במהותו). על פי תיאוריות הגזע הנאציות, העמים הגרמאניים באירופה כמו הסקנדינבים, ההולנדים והפלמים היו חלק מגזע האדונים הארי, ללא קשר להכרה של עמים אלו בזהותם ה"ארית".[דרוש מקור]

הגרמניזציה במדינות הנכבשות במרכז ובמערב אירופה התנהלה לאט יותר. לנאצים היה צורך בשיתוף פעולה מקומי והמדינות נחשבו כמקובלות יותר מבחינה גזעית. קטגוריות גזע עבור הגרמני הממוצע פירושו "מזרח הוא רע ומערב הוא מקובל".[59] התוכנית הייתה להשליט את היסודות הגרמניים לאט לאט, באמצעות חינוך.[60] הימלר, לאחר סיור סודי בבלגיה והולנד, הכריז בשמחה שעמים אלה יהוו תועלת גזעית לגרמניה.[60] הכוחות הכובשים נשמרו תחת משמעת וקיבלו הוראה להיות ידידותיים כדי לרכוש את לב את האוכלוסייה. עם זאת, סתירות ברורות הגבילו את הצלחת המדיניות.[61]

תוכניות גרמניזציה שונות יושמו. שבויי מלחמה פלמים, הולנדים ובלגים נשלחו הביתה במהירות, כדי להגדיל את האוכלוסייה הגרמנית, בעוד שהבלגים הוולונים הוחזקו כפועלים.[61] בתים של לבנסבורן הוקמו בנורווגיה עבור נשים נורווגיות שהוכנסו להריון מחיילים גרמנים. על נורווגים נאסר לאמץ כל ילד שנולד בבתים אלה.[62] אלזס-לורן סופחה; אלפי תושבים נאמנים לצרפת וכן יהודים וצפון אפריקאים, גורשו לצרפת של וישי. צרפתית הייתה אסורה בבתי הספר; דוברי צרפתית שלא הסכימו לדבר גרמנית גורשו לגרמניה לשם גרמניזציה מחדש, כמו שנעשה לפולנים.[63] סיווג גזעי נרחב היה נהוג בצרפת.[64]

לאחר מלחמת העולם השנייה

בגרמניה ובאוסטריה לאחר 1945 מושג הגרמניזציה לא נחשב רלוונטי. עם אובדן השטחים המזרחיים של גרמניה והפולוניזציה והרוסיפיקציה של אזורים אלה, וגירוש הגרמנים מצ'כוסלובקיה, רוב האזורים שהיו מיושבים בגרמנים (Ostsiedlung) מאז ימי הביניים חדלו להיות חלק מאירופה דוברת הגרמנית. מיעוטים דוברי גרמנית ממשיכים להתקיים במזרח אירופה, כמו במחוז אופולה או ברומניה ונתמכים על ידי הממשלה הפדרלית הגרמנית.

בגרמניה של היום, הדנים, הפריזים, הסורבים והסלאבים מסווגים כמיעוטים אתניים מסורתיים ומובטחת להם אוטונומיה תרבותית על ידי הממשל הפדרלי והמדינה. קיים הסכם בין דנמרק לגרמניה משנת 1955 המסדיר את מעמדו של המיעוט הגרמני בדנמרק ולהפך. מדינת שלזוויג-הולשטיין בצפון גרמניה העבירה חוק שמטרתו לשמור על השפה הפריזית.[65] האוטונומיה התרבותית של הסורבים מעוגנת בחוקות של סקסוניה ושל ברנדנבורג. אף על פי כן, כמעט כל הסורבים דו-לשוניים והשפה הסורבית התחתונה נחשבת בסכנת הכחדה, שכן מספר הדוברים הילידיים מצטמצם, למרות תוכניות הממומנות על ידי המדינה לשמירה על השפה.[דרוש מקור]

במדינה הפדרלית האוסטרית בורגנלנד, להונגריה ולקרואטיה יש הגנה אזורית על פי חוק. בקרינתיה, גם אוסטרים דוברי סלובנית מוגנים בחוק.  

הערות שוליים

  1. ^ Interdiction of French language accompanied with fines and or jail, and destruction of any representation of France after the occupation of Alsace (אורכב 02.02.2017 בארכיון Wayback Machine)
  2. ^ Donald Bloxham; A. Dirk Moses (15 באפריל 2010). The Oxford Handbook of Genocide Studies. OUP Oxford. p. 298. ISBN 978-0-19-923211-6. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ Caterina Bruschi; Peter Biller (2003). Texts and the Repression of Medieval Heresy. Boydell & Brewer Ltd. p. 36. ISBN 978-1-903153-10-9.
  4. ^ Jerzy Lukowski; W. H. Zawadzki (6 ביולי 2006). A Concise History of Poland. Cambridge University Press. pp. 9–10. ISBN 978-0-521-85332-3. נבדק ב-5 באפריל 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 "A Country Study: Hungary – Hungary under the Habsburgs". Federal Research Division. Library of Congress. ארכיון מ-28 באפריל 2009. נבדק ב-2009-04-14. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Silesian Digital Library". ארכיון מ-6 ביוני 2012. נבדק ב-23 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 7.0 7.1 "In fact, from Hitler to Hans Frank, we find frequent references to Slavs and Jews as 'Indians.' This, too, was a long standing trope. It can be traced back to Frederick the Great, who likened the 'slovenly Polish trash' in newly' reconquered West Prussia to Iroquois". Localism, Landscape, and the Ambiguities of Place: German-speaking Central Europe, 1860–1930 David Blackbourn, James N. Retallack University of Toronto 2007
  8. ^ Ritter, Gerhard (1974). Frederick the Great: A Historical Profile. Berkeley: University of California Press. pp. 179–180. ISBN 0-520-02775-2. It has been estimated that during his reign 300,000 individuals settled in Prussia. ... While the commission for colonization established in the Bismarck era could in the course of two decades bring no more than 11,957 families to the eastern territories, Frederick settled a total of 57,475. ... It increased the German character of the population in the monarchy's provinces to a very significant degree. ... in West Prussia where he wished to drive out the Polish nobility and bring as many of their large estates as possible into German hands.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Andrzej Chwalba, Historia Polski 1795–1918 Wydawnictwo Literackie 2000 Kraków pages 175–184, 307–312
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 Jerzy Zdrada – Historia Polski 1795–1918 Warsaw, Wydawnictwo Naukowe PWN 2007; pages 268, 273–291
  11. ^ Historism and Cultural Identity in the Rhine-Meuse Region, J. De Maeyer
  12. ^ Abrams, Lynn (1995). Bismarck and the German Empire 1871–1918. ISBN 9780203130957. נבדק ב-23 באפריל 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ "Die Germanisirung der polnisch-preußischen Landestheile." In Neueste Mittheilungen, V.Jahrgang, No. 17, 11 February 1886. Berlin: Dr. H. Klee.http://amtspresse.staatsbibliothek-berlin.de/vollanzeige.php?file=11614109%2F1886%2F1886-02-11.xml&s=1
  14. ^ "All items for this edition of World News are taken from the Sydney Morning Herald (SMH), January-February 1902". אורכב מ-המקור ב-8 בדצמבר 2005. נבדק ב-2005-10-31. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Valaitis, Lena; et al. (2010). Germans of Lithuanian Descent: Prussian Lithuanians. General Books, LLC. p. 102.
  16. ^ Bade, Klaus J.; Weiner, Myron (באוגוסט 2001). Migration Past, Migration Future. ISBN 9781571814074. נבדק ב-23 באפריל 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  17. ^ de:Zentrumspartei
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 "Ereignis: 1880, Polen im Ruhrgebiet – Deutsche und Polen (rbb) Geschichte, Biografien, Zeitzeugen, Orte, Karten". ארכיון מ-28 בספטמבר 2007. נבדק ב-23 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ ""Polen im Ruhrgebiet 1870 – 1945" – Deutsch-polnische Tagung – H-Soz-Kult". ארכיון מ-29 באוקטובר 2014. נבדק ב-23 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "njedźelu, 24.04.2016". אורכב מ-המקור ב-4 בספטמבר 2009. נבדק ב-23 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 HITLER'S PLANS FOR EASTERN EUROPE (אורכב 27.05.2012 ב Archive.today)
  22. ^ 22.0 22.1 Richard Overy, The Dictators: Hitler's Germany, Stalin's Russia, p543 מסת"ב 0-393-02030-4
  23. ^ Pierre Aycoberry, The Social History of the Third Reich, 1933–1945, p 2, מסת"ב 1-56584-549-8
  24. ^ Robert Edwin Hertzstein, The War That Hitler Won p173 מסת"ב 0-399-11845-4
  25. ^ Robert Edwin Hertzstein, The War That Hitler Won p289 מסת"ב 0-399-11845-4
  26. ^ Vierteljahrshefte für Zeitgeschichte 1957, No. 2
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 27.3 27.4 "Chapter XIII – GERMANIZATION AND SPOLIATION". אורכב מ-המקור ב-3 בדצמבר 2003. נבדק ב-23 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Diemut Majer, United States Holocaust Memorial Museum, "Non-Germans" Under the Third Reich: The Nazi Judicial and Administrative System in Germany and Occupied Eastern Europe with Special Regard to Occupied Poland, 1939–1945 Von Diemut Majer, United States Holocaust Memorial Museum, JHU Press, 2003, p.240, מסת"ב 0-8018-6493-3.
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 "Lukas, Richard C. Did the Children Cry?". אורכב מ-המקור ב-23 ביולי 2008. נבדק ב-13 ביולי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Richard C. Lukas, Forgotten Holocaust p24 מסת"ב 0-7818-0528-7
  31. ^ Hitler's Ethic By Richard Weikart p.67
  32. ^ 32.0 32.1 Speer, Albert (1976). Spandau: The Secret Diaries, p. 49. Macmillan Company.
  33. ^ Volker R. Berghahn "Germans and Poles 1871–1945" in "Germany and Eastern Europe: Cultural Identities and Cultural Differences", Rodopi 1999
  34. ^ Nicholas, p. 207-9
  35. ^ Nicholas, p. 206
  36. ^ Erwin Leiser, Nazi Cinema p44-5 מסת"ב 0-02-570230-0
  37. ^ Erwin Leiser, Nazi Cinema p39-40 מסת"ב 0-02-570230-0
  38. ^ Nicholas, p. 213
  39. ^ Nicholas, p. 213-4
  40. ^ Walter S. Zapotoczny, "Rulers of the World: The Hitler Youth (אורכב 19.06.2010 בארכיון Wayback Machine)"
  41. ^ Michael Sontheimer, "When We Finish, Nobody Is Left Alive (אורכב 09.05.2012 בארכיון Wayback Machine)" 05/27/2011 Spiegel
  42. ^ Pierre Aycoberry, The Social History of the Third Reich, 1933–1945, p 228, מסת"ב 1-56584-549-8
  43. ^ Pierre Aycoberry, The Social History of the Third Reich, 1933–1945, p 229, מסת"ב 1-56584-549-8
  44. ^ Pierre Aycoberry, The Social History of the Third Reich, 1933–1945, p 255, מסת"ב 1-56584-549-8
  45. ^ Nicholas, p. 215
  46. ^ Nicholas, p. 217
  47. ^ Robert Edwin Hertzstein, The War That Hitler Won p137 מסת"ב 0-399-11845-4
  48. ^ Robert Edwiwas n Hertzstein, The War That Hitler Won p139 מסת"ב 0-399-11845-4
  49. ^ "The Frauen Warte: 1935–1945 (אורכב 08.06.2011 בארכיון Wayback Machine)"
  50. ^ 50.0 50.1 50.2 Nicholas, p 479
  51. ^ Lynn H. Nicholas, Cruel World: The Children of Europe in the Nazi Web p336, מסת"ב 0-679-77663-X
  52. ^ Robert Cecil, The Myth of the Master Race: Alfred Rosenberg and Nazi Ideology p207 מסת"ב 0-396-06577-5
  53. ^ Lynn H. Nicholas, Cruel World: The Children of Europe in the Nazi Web p255, מסת"ב 0-679-77663-X
  54. ^ Lynn H. Nicholas, Cruel World: The Children of Europe in the Nazi Web p256, מסת"ב 0-679-77663-X
  55. ^ Lebensraum, Aryanisation, Germanistion and Judenrein, Judenfrei: concepts in the holocaust or shoah(הקישור אינו פעיל, January 2017)
  56. ^ Milton, Sybil. "Non-Jewish Children in the Camps" (אורכב 15.12.2010 בארכיון Wayback Machine). Museum of Tolerance, Multimedia Learning Centre Online. Annual 5, Chapter 2. Copyright © 1997, The Simon Wiesenthal Centre.
  57. ^ Hitler's War; Hitler's Plans for Eastern Europe (אורכב 27.05.2012 ב Archive.today)
  58. ^ "Dzieciństwo zabrała wojna > Newsroom – Roztocze Online – informacje regionalne – Zamość, Biłgoraj, Hrubieszów, Lubaczów, Tomaszów Lubelski, Lubaczów – Roztocze OnLine". אורכב מ-המקור ב-23 באפריל 2016. נבדק ב-23 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ Lynn H. Nicholas, p. 263
  60. ^ 60.0 60.1 Nicholas, p. 273
  61. ^ 61.0 61.1 Nicholas, p. 274 מסת"ב 0-679-77663-X
  62. ^ Nicholas, p. 275-6
  63. ^ Nicholas, p. 277
  64. ^ Nicholas, p. 278
  65. ^ Friesisch-Gesetz at Wikisource
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

גרמניזציה35528307Q326128

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=גרמניזציה&oldid=2216791"