גן לאומי קבר בן-גוריון
גן לאומי קבר בן-גוריון הוא גן לאומי השוכן ברמת עבדת שבנגב, לצידה של מדרשת שדה בוקר. הגן הוקם סביב חלקת הקבר שבה נטמנו ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן-גוריון ואשתו פולה. החלקה משקיפה אל ערוצו של נחל צין. האתר מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים.
תולדות הגן
.jpg)
פולה בן-גוריון מתה ב-29 בינואר 1968, כשש שנים לפני מות בעלה. עם מותה נדרש בן-גוריון לבחור באתר לשם קבורתה וקבורתו שלו בבוא יומו. הוא בחר[1] בחלקה מדרום לבניין הספרייה של מדרשת שדה בוקר, השוכנת קילומטרים מעטים מדרום לקיבוץ שדה בוקר שבו התגורר עם אשתו. ב-30 בינואר נערכה שם הלווייתה של פולה בן-גוריון. בבחירה זו ויתר בן-גוריון על זכאותו להיקבר עם רעייתו בחלקת גדולי האומה בהר הרצל שבירושלים.
תכנון אחוזת הקבר על ידי רשות הגנים הלאומיים החל לאחר קבורת אשת בן-גוריון באתר ולפני מות בן-גוריון עצמו. האתר עבר הכשרה לייעודו כאחוזת קבר, ובמסגרתה נערכו בו עבודות עפר שהביאו להגבהת מפלס רחבת הקבר במטרים רבים.[2] ב-1 בדצמבר 1973 מת בן-גוריון וכעבור יומיים הובא לקבורה במקום.
במאי 1974 ערכה רשות הגנים הלאומיים תחרות פומבית לעיצוב רחבת הקבורה וסביבתה, שבו התבקש עיצוב המקום כפארק שיאפשר עלייה לרגל של מבקרים ויהיה צנוע אך מלא הוד. יעקב ינאי, יושב ראש רשות הגנים הלאומיים, כתב למזכירות הממשלה כי ראוי להרוס את בניין הספרייה שלמרגלותיו ניצבת רחבת הקבורה על מנת לפנות מרחב סביבה, אך בתחרות נדרשו המשתתפים להותיר את המבנה במקומו ולשלבו בתוכניתם. לימים הפך מבנה הספרייה לבית המכון למורשת בן-גוריון.
וועדת שיפוט בת 13 חברים[3] בחנה 54 הצעות שהוגשו במסגרת התחרות על ידי אדריכלים, אמנים ופסלים, ובחרה בהצעתם של אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור.
בפברואר 1989, ארגון חרדי בשם קש"ת ("קבוצת שומרי תורה" או "קבוצה שלא תשלים"), חילל את קברו של בן-גוריון וצייר עליו צלבי קרס.[4][5] במרץ 2005, הכתובת "היטלר" רוססה על קבר בן-גוריון על ידי פועלי ימין שפעלו נגד תוכנית ההתנתקות.[6][7]
תיאור הגן
הגן משתרע על פני שטח של 90 דונם, שרובו מכוסה צמחייה. שביל מתפתל מוביל ממגרש החניה שבכניסה לגן אל רחבת הקבורה הנמצאת בחלקו הדרום-מזרחי של הגן. לוחות אבן מדורגים וסלעים שהונחו משני צידי השביל ובצידם צמחייה ועצים משווים לו מראה של ערוץ נחל.
מצבות בני הזוג בן-גוריון ממוקמות בלב הרחבה ובצידן חלקת צמחייה ועצי פלפלון. הן מוקפות בשרשרת מתכת שחורה על גבי עמודים. המצבות עוצבו על ידי הפסל עזרא אוריון.[8] הן מלבניות ובנויות מאבנים פשוטות, ובתוך שקעים רחבים בפאתן העליונה קבועים לוחות אלכסוניים שעליהם נחרתו שמות הנפטרים, שנות לידתם ומותם וכן השנים שבהן עלו לארץ ישראל.
רחבת הקבורה מוקפת בלוחות סלע מדורגים המהווים גם מושבים לקהל וכן בגדר אבן נמוכה בשוליה הדרומיים. היא משקיפה דרומה אל ערוצו העמוק של נחל צין והנוף המדברי שמעבר לו.
במהלך יום הזיכרון השנתי לדוד בן-גוריון, החל ביום ו' בכסלו או בסמוך לו, נערך ברחבת הקבורה טקס האזכרה הממלכתי לבן-גוריון ולרעייתו.[9]
מקורות
- דוד אוחנה ומיכאל פייגה, הלוויה על סף הצוק: ישראל נפרדת מדוד בן-גוריון, ישראל, מס' 17 (2010), עמ' 57-25.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ביחס לנסיבות הבחירה קיימות גרסאות שונות. לפי אחת מהן הוצע האתר לבן-גוריון על ידי חברו אברהם צביון והוא אישר את הרעיון; לפי גרסה אחרת היה הרעיון של בן-גוריון עצמו (אוחנה ופייגה, עמ' 38-39).
- ^ מצבות בני הזוג בן-גוריון הן צמודות, אך כתוצאה מהגבהת מפלס רחבת הקבר נמצא למעשה מקום מנוחתו של בן-גוריון בהפרש אנכי של 17 מטרים מעל מקום מנוחתה של אשתו (אוחנה ופייגה, עמ' 42 והערה 45).
- ^ חברי הוועדה היו פרופסור יגאל ידין, יושב ראש רשות הגנים הלאומים יעקב ינאי, מנהל רשות הגנים הלאומיים האדריכל אריה אלחנני, אהוד אבריאל, עמוס בן-גוריון, חבר הנהלת הסוכנות היהודית מרדכי בר-און, הסופר יזהר סמילנסקי, נציג קיבוץ שדה בוקר יהושע כהן, יושב ראש קרן הנגב יוסף יעקבסון, ראש עיריית ירושלים טדי קולק והאדריכלים אל מנספלד, יעקב רכטר ואריה שרון.
- ^ דבר, נח זבולוני הרב שך מגנה חילול קברו של בן-גוריון, 10/02/1989
- ^ שמואל שניצר, הם הגיעו גם לכאן, מעריב, 10 בפברואר 1989
- ^ רוני סופר ומירי חסון, הכתובת "היטלר" רוססה על קבר בן-גוריון, באתר ynet, 30 במרץ 2005
- ^ ניר חסון, כתובת נאצה "היטלר" נמצאה על קבר בן גוריון, באתר הארץ, 30 במרץ 2005
- ^ מקור: אוחנה ופייגה, עמ' 55.
- ^ ראו חוק דוד בן-גוריון, תשל"ז-1976.